מנצור קרדוש
מנצור קרדוש (אבו תואפיק[1]; נולד ב-1921) היה פעיל ערבי ישראלי של לאומיות ערבית בשנות ה-50 וה-60.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרדוש הוא בן למשפחה נוצרית אורתודוקסית אמידה. הוא למד בית הספר של הקווייקרים ברמאללה[2].
בהיותו בן 16 התייתם מאביו והוא ירש ממנו טחנת קמח גדולה ובית חרושת לקרח[3] וגזוז. לאחר הקמת מדינת ישראל נפגעו עסקי המשפחה, המפעל הוסב לייצור גלידה[2][4] וקרדוש הקים בית קפה בנצרת[5].
בשנות ה-50 קרדוש היה פעיל בהמפלגה הקומוניסטית הישראלית ונגד הממשל הצבאי על ערביי ישראל[6].
ביולי 1958 היה ממקימי החזית העממית לשחרור פלסטין[7] והיה לחבר מזכירות החזית ומזכיר הסניף בנצרת.
ב-29 באוקטובר 1958 נעצר קרדוש. לטענת קול העם המעצר נבע מרצון למנוע אספת זיכרון להרוגי טבח כפר קאסם בביתו[8]. בסוף יוני 1959 נעצר קרדוש כדי למנוע קיום אספה הקוראת לדון בבעיית הפליטים ואדמותיהם[9].
קרדוש היה מיוזמי ומעורכי השבועון אל-ארד[10] והיה בין העורכים שהועמדו לדין על הוצאתו ללא רישיון. ההרשעה והקנסות לא שברו את רוחו של קרדוש והוא הודיע ביוני 1960 שיוציא מחדש את עיתון אל-ארד[11]. בנובמבר 1961 היה ממארגני כנס שקרא לביטול הממשל הצבאי[12].
ב-13 בנובמבר 1964 נעצר לאחר שמסתנן מעזה סיפר בחקירתו שנשלח על ידי המודיעין המצרי להביא לקרדוש זהב למימון פעילות קבוצת אל-ארד[13][14].
בראשית דצמבר 1964 שוחרר בתנאים מגבילים בצו מנהלי שלא לצאת מנצרת ולשהות בביתו במהלך הלילה[15]. הצו הוארך ביוני 1965 לשישה חודשים נוספים[16]. באוגוסט 1965 הוא נכלל ברשימת הסוציאליסטים, של חברי אל-ארד לשעבר, להתמודדות לכנסת[17].
באפריל 1967 נפגש עם ז'אן-פול סארטר ולשאלתו על תמיכה בפעילות בלתי חוקית של אחרים ענה[18]: "למרות החוקים הקשים שבהם נתונים הערבים בישראל, היינו מעודנו שומרי־חוק, ואף עמלנו קשות כדי לעצור את ערביי ישראל מלבצע פעולות בלתי־חוקיות. הצלחנו בכך וזאת משתי סיבות: "אנחנו יודעים שממשלת ישראל היא שלטון דיקטטורי, ופעולות כאלו עלולות לעלות בחיי אנשים רבים, ואנו יודעים, שפעולות כאלה ימנעו כמאליהן את התחזקות היסודות היהודיים המתקדמים, המנסים להתקרב לערבים".
בשנת 1976 היה ממארגני ההפגנות של יום האדמה ובהמשך היה מראשי ועדת התיאום הלאומית שהוצאה אל מחוץ לחוק באפריל 1981[19]. בפברואר 1979 נעצר בחשד למגע עם סוכן זר[20]. הוא שוחרר לאחר מספר שבועות ותיאר את חקירתו כשיח פוליטי שחבל שהתנהל במעצר[21]. בשנת 1980 פעל להקמת אוניברסיטה ערבית בגליל[22]. בתחילת שנות ה-90 היה חבר בחזית הסוציאליסטית הערבית והתנגד להצבעה לכנסת[23].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אין אנו גייס חמישי, אתגר (כתב עת לשירה), 7 במרץ 1963
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תרגיל באזרחות עמ' 15
- ^ 1 2 אנשי האדמה חורשים מזימות, דבר, 4 במרץ 1960
- ^ אלפים חותמים על גלוית הידידות, קול העם, 3 בספטמבר 1954
- ^ קורא להגן על הגלידה הערבית, שערים, 25 במאי 1960
- ^ סניגור "אל ארד" ביקש 3 שופטים, דבר, 19 באפריל 1960
- ^ ועידה יהודית־ערבית תתכנס בנצרת בתביעה לביטול הממשל הצבאי המדכא וביטול גזירות "השטה הסגור", קול העם, 29 בינואר 1956
- ^ קמה חזית ערבית בישראל, קול העם, 7 ביולי 1958
- ^ מעצרים שרירותיים למניעת אסיפות מטעם החזית העממית, קול העם, 29 באוקטובר 1958
- ^ הוגלו 6 מהחזית העממית, הצופה, 28 ביוני 1959
- ^ עטאללה מנצור, 'שליח מסתורי' שולח 'הוראות' לעורכי שבועון ערבי בנצרת, הארץ, 2 בדצמבר 1959
- ^ יוציאו מחדש את 'אל ארד', שערים, 16 ביוני 1960
- ^ נמשכות ההכנות לקונגרס לביטול הממשל הצבאי, למרחב, 14 בנובמבר 1961
- ^ מסתנן מעזה הביא זהב למימון פעולות "אל - ארד", מעריב, 15 בנובמבר 1964
- ^ מרגל נידון לשש שנות מאסר, הַבֹּקֶר, 2 במרץ 1965
- ^ שוחרר קרדוש מראשי אל-ארד, מעריב, 4 בדצמבר 1964
- ^ הוארך צו הריתוק נגד מ. קרדוש, קול העם, 2 ביוני 1965
- ^ "אל ארד" ברשימה לכנסת, חרות, 30 באוגוסט 1965
- ^ שניים שנתקבלו אצל סארטר, מעריב, 3 באפריל 1967
- ^ "ועדת התיאום הלאומית" הוכרזה ארגון בלתי הוקי, דבר, 17 באפריל 1981
- ^ בית משפט השלום, מעריב, 27 בפברואר 1979
- ^ יואל דר, תפילת הגשם, דבר, 18 במרץ 1979
- ^ יצחק בן חורין, רוצים לאסוף תרומות להקמת אוניברסיטה ערבית בגליל, מעריב, 13 באפריל 1980
- ^ למה לא להצביע, חדשות, 23 ביוני 1992