מנקור

מנקור
**Manacor**
סמל	דגל
מדינה / טריטוריה	ספרד
קהילה אוטונומית	האיים הבלאריים
חבל ארץ	האיים הבלאריים
ראש העיר	Miquel Oliver Gomila החל מ-2019
בירת העיירה	Manacor
העיר הגדולה	פלמה דה מיורקה
שפה רשמית	ספרדית, קטלאנית
שטח	260.31 קמ"ר
גובה	80 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	80 מ'
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	47,777 (2024)
‑ צפיפות	157.87 נפש לקמ"ר (2024)
קואורדינטות	39°34′08″N 3°12′25″E / 39.56900771392915°N 3.2069528266789353°E
אזור זמן	UTC +1
	www.manacor.org
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת האיים הבלאריים רגילה) פלמה דה מיורקה קלביה איביזה מאון הים התיכון מנקור;

מָנָקוֹר (בקטלאנית ובאנגלית: Manacor) היא עיירה ורשות מקומית באי מיורקה, השייך לקהילה האוטונומית הספרדית של האיים הבלאריים בספרד. זו העיירה השנייה בגודלה במיורקה, אחרי הבירה פלמה דה מיורקה. בשטח הרשות המקומית מצויים אתרי תיירות, בהם פורטו קריסטו, שבו נמצאות מערות דראק הידועות, וכן קאלס דה מיורקה. במאנאקור מתקיים אחד השווקים העמוסים ביותר באי, הנערך מדי יום שני בבוקר. העיר נודעת בייצור רהיטי עץ איכותיים ובייצור פנינים מלאכותיות.^[1]

היסטוריה

העדויות הראשונות לנוכחות אנושית באזור מנקור מתוארכות לשנים 2000–1200 לפני הספירה. מתקופה זו נמצאו מערות קבורה מלאכותיות (Cova de s'Homonet בסון ריבוט, Mitjà de ses Beies בסה סיניה נובה ועוד), וכן מבנים הדומים לנָבֶטָה (אנ') (מבנים מאבן מהתקופה הפרהיסטורית הייחודיים לאיים הבלאריים), אשר נבנו כיחידות מבודדות או כחלק מכפרים, ושימשו למגורים (Sa Marineta, s'Hospitalet Vell ועוד).

מתרבות הטליוט המגליתית, המבנים הבולטים ביותר הם s'Hospitalet Vell, es Boc, Bellver, וכן המבנים בבנדריס, סון סורדה וסא גרוטה. מקור העיירה מנקור עוד לפני התקופה האסלאמית. בפורטו קריסטו, ממצאים תת-ימיים מעידים כי היה זה נמל רומי. שרידי הבזיליקות של סה קרוטה וסון פרטו מוכיחים את קיומן של קהילות נוצריות מבוססות.

לאחר הפלישה שהוביל חיימה הראשון מאראגון, נוניו סאנצ'ז קיבל ממנו את אדמת מנקור. בשנת 1300, העניק חיימה השני מלך אראגון העניק למנקור מעמד של רשות מקומית. מראשית תהליך התכנון העירוני במנקור השתמרו מגדל טורה דל פלאו וכן ביצורי כמה בתי חווה כפריים, בהם טורה דה סס פונטס וטורה דלס אנאג'יסטס.

אף על פי שהאטימולוגיה של המילה מנקור נראית כשייכת לשפה האמזיגית, מקורו של סמל העיר (יד האוחזת בלב) הוא בקרבה הפונטית בשפה הקטלאנית, בדומה לסמלים עירוניים אחרים ברחבי האי.

סימו טורט (Simó Tort), יליד מנקור, היה דמות בסכסוכים חברתיים בימי הביניים.

הקדוש וינסנט פרר הגיע למנקור בשנת 1414. בשנת 1576 נוסד המנזר שהוקדש לו, ולאחר מכן החלה בניית הכנסייה הבארוקית. בראשית המאה שלאחר מכן החלה בניית הקלויסטר.

בשנת 1879 נפתח קו הרכבת מאינקה למנקור. בסביבות שנת 1890 החלה בניית כנסיית הקהילה החדשה, נוסטרה סניורה דלס דולורס (Nostra Senyora dels Dolors), הממוקמת באותו מקום בו עמדו הכנסיות הקודמות. העתיקה ביותר מהן תועדה בשנת 1232, וייתכן שנבנתה על גבי מסגד ערבי. מגדל הפעמונים של הכנסייה הנוכחית, סמל העיירה, מתנשא לגובה 75 מטרים. בשנת 1897 נוסד המפעל הראשון לייצור פנינים מלאכותיות, מייוריקה המפורסם. כך הפכה מנקור למרכז עסקים ותעשייה של לבאנט (Llevant). בשנת 1912 קיבלה מנקור את המעמד עיירה.

בשנת 1936, במהלך מלחמת האזרחים בספרד, ניסו כוחות רפובליקניים לנחות בחופי פורטו קריסטו, אך נהדפו על ידי הכוחות הפשיסטיים.^[2] ראש עיריית מנקור, אנטוני אמר יודרא, המכונה "גרניה", נרצח בידי הפשיסטים.

גאוגרפיה

מהבחינה הגאוגרפית התבליט אינו בולט במיוחד. הוא מכיל שלושה אזורים: האזור המישורי של הפְּלָא, שבו שוכנת העיר מָנָקוֹר; רכס הלְּבָאנְט, המאופיין בתבליט מתון; והמָרִינָה, המורכבת מאבן גירית לבנה וגרגירית ומשתפלת לעבר הים. קארסט הגיר הזה תרם להיווצרות מערות. הבולטות ביופיין הן מערות הדרקון ומערות הקרס. בקרבת החוף נמצאת אחת ממערכות המערות התת-ימיות הארוכות ביותר הידועות באירופה: מערכת גְּלֶדָה-קָמְפּ דֶס פּוֹאוּ. אורכה עולה על 13 ק"מ.^[3]

מגוון רחב של מפרצונים מעטרים את חופה של מנקור: סִיּוֹט, קָלָה מוֹרְלַנְדָה, קָלָה פֵּטִיטָה, פּוֹרְטוֹ קְרִיסְטוֹ, קָלָה אַנְגִילָה, קָלָה מֵנְדִיָה, סְאֵסְטַנִי דֵן מָס, קָלָה פַלְקוֹ, קָלָה וַרְקֵס, קָלָה סֵקֵר, קָלָה מַגְרָנֵר, קָלָה פִּילוֹטָה, קָלָה וִירְגִ'ילִי, קָלָה בּוֹטָה, קָלָה אַנְטֵנָה, קָלָה דוֹמִינְגוֹס וקָלָה מוּרָדָה.

האקלים הוא ים תיכוני, עם חורף בדרך כלל מתון וקיץ חם.^[4] בחודשים יולי ואוגוסט, מזג האוויר חם ושמשי, ומספק כ‑11 שעות שמש ביום. בחורף, מזג האוויר עשוי להתקרר במידה, אך נשאר מתון.^[5] הטמפרטורה השנתית הממוצעת נעה בין 16 ל-17 מעלות צלזיוס.^[6]

השטח המיוער במנקור מהווה מעט יותר מ-20% מהשטח הכולל. אזור מיוער זה מורכב בעיקר מיער אורנים הממוקם באזורים ההרריים. עם זאת, ישנם מעט מאוד שרידים של יערות האלון שפעם היו קיימים באזור. מחסור זה ביערות האלון מרמז על שינויים אקולוגיים משמעותיים, שעשויים להיות תוצאה של פעילות אנושית כמו חקלאות או בנייה, אשר פגעו במגוון הביולוגי ובשירותי המערכת האקולוגית לאורך זמן.

השטח המעובד מהווה 74% מהאזור. הנוף החקלאי מאופיין בעצי שקד, דגנים, עצי תאנה, עצי חרוב וכרם. גידול הירקות מתמקד במלון, פלפל וחסה.

העיר מָנָקוֹר נחצית על ידי נחל סָה קָבָּאנָה. נחל זה זורם אל נחל נָה בּוֹרְחֶ'ס, הנחל החשוב ביותר בעיירה.

דמוגרפיה

התפלגות האוכלוסייה במנקור בין השנים 2023-1842^[7]^[8]
(מספר התושבים כולל את כל תושבי הרשות המונציפאלית מנקור ולא רק בעיירה)
שנה	1842	1877	1887	1900	1910	1920	1930
תושבים	10,484	14,906	19,570	12,548	12,704	13,113	15,765

שנה	1950	1960	1970	1981	1991	2001	2010
תושבים	18,702	19,332	23,071	24,208	25,573	31,255	40,859

שנה	2011	2015	2020	2023	2024
תושבים	40,873	40,170	44,527	47,880	47,777

כלכלה

עד המאה ה-19 התבססה כלכלת מנקור על חקלאות, בעיקר גידול דגנים וכרמים, וכן על גידול צאן. עם זאת, גם ענפי הטקסטיל והמזון, כמו גם הקדרות, מילאו תפקיד חשוב. אף כי אחוזות גדולות, שהיו נפוצות באותה תקופה, אינן קיימות עוד, עדיין ישנן אחוזות אחדות השומרות על הדרן ההיסטורי, ובהן סנטה סירגה (Santa Cirga) ואס פאנגר (Es Fangar), שהיא הגדולה שבהן.

המאה ה-19 ציינה את ראשית השינוי בעיירה. הפעילות התעשייתית הקשורה לעיבוד תוצרת חקלאית התרחבה, והוקמו טחנות רוח ומזקקת ליקרים. החל במחצית השנייה של המאה, תעשיית הרהיטים הפכה לאחד מענפי היסוד של מנקור. לצד זאת, המשיכו להתקיים גם תעשיות הקדרות וייצור הליקרים והיינות. מפעל הפנינים המלאכותיות היה חשוב מאוד במהלך המאה ה-20. משנות ה-60 נוספה התיירות לפיתוח הפעילות הכלכלית של העיירה.

חשמל

בנוסף לאספקת החשמל האזורית, פועלות בשטח הרשות המקומית מנקור שתי תחנות כוח סולאריות בהספק כולל של כ-3.7 מגה-ואט פיק (MWp). תחנת הכוח הסולארית Can Verd פועלת בעיר מאז 2008, ובשנת 2011 נוספה לה תחנה נוספת, שהוקמה על ידי החברה הגרמנית BayWa ברובע פורטו כריסטו (Porto Cristo).

גז טבעי

מנקור מחוברת לרשת הגז הטבעי.^[9] צינור הגז שנבנה במזרח האי חבר את פלמה (Palma) למנקור ומשם לעיר פלניץ' (Felanitx).

תרבות

סנט אנטוני

החגיגה הפופולרית ביותר במנקור היא חגיגת סן אנטוניוס. הטקס מתחיל בערב שלפני 17 בינואר, עם יציאתה של קבוצה מחופשת הכוללת את דמותו של אנטוניוס הקדוש, השד הגדול וכמה שדים קטנים יותר. הם צועדים ברחובות ורוקדים ריקוד המסמל את הפיתויים שאליהם נחשף הקדוש. בשעות הלילה מודלקות מדורות, והקבוצה מבקרת במדורות השונות ברחבי היישוב. התושבים שרים, רוקדים ואוכלים יאנגוניסס (llangonisses) ובוטיפרונס (botifarrons), שהם מוצרי בשר חזיר מסורתיים של האי.

ביום שלמחרת מתקיימת תהלוכת הבניידס (Beneïdes), שבה משתתפים מרכבות ובעלי חיים מכל הסוגים. הם זוכים לברכה, שכן אנטוניוס הקדוש נחשב לפטרונם של בעלי החיים.

ירידים

הירידים החשובים ביותר במנקור הם Fires i Festes de Primavera (ירידים וחגיגות האביב). הם נחגגים מסוף חודש מאי ועד תחילת יוני. במהלך ימים אלו נערכות פעילויות רבות ותערוכות. החגיגות נחתמות בתהלוכה של מרכבות מקושטות.

תעשייה

תעשייה מפורסמת במנקור, וככלל באי מיורקה, היא עיבוד עץ הזית.^[5] במנקור פועלים מספר מפעלים המאפשרים ביקורים. בנוסף, העיר ידועה גם במפעלי הפנינים הסינתטיות שלה.

מאכלי רחוב

מוצרים מקומיים אופייניים כוללים את Suspiros de Manacor, הידועים גם בשם Sospiros – עוגיות מתוקות ויבשות הנאכלות לעיתים קרובות לצד קפה או תה,^[10] וכן את Pastís de Pobre (עוגת העני).

ספורט

בנוסף לענפי הספורט המרכזיים – כדורגל, כדורסל וכדורעף – במנקור ישנם חובבי מרוצי סוסים, ונערכים מרוצי מרכבות בהיפודרום המקומי. מנקור היא גם עיר הולדתם של כדורגלן העבר הספרדי אלברט ריירה (Albert Riera) ושל כוכב הטניס רפאל נדאל (Rafael Nadal).

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מנקור בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של מנקור (באנגלית)
רונן יוחנן, פלמה דה מיורקה - מסלול טיול קצר, באתר למטייל, ‏4 ביוני 2009
מנקור, ברשת החברתית פייסבוק
מנקור, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מנקור, ברשת החברתית אינסטגרם
מנקור, סרטונים בערוץ היוטיוב

הערות שוליים

^ "Manacor". www.abc-mallorca.com. נבדק ב-2023-09-28.
^ Arconovaldo Bonacorsi, www.fideus.com
^ Bautizo de buceo. Cursos PADI personalizados en Mallorca. Blog de buceo y viajes., Mallorca Buceo Cursos y bautismos de buceo en Baleares. (בספרדית)
^ Mallorca, illesbalears.travel (באנגלית)
^ ¹ ² "Holiday guide for the town of Manacor, Mallorca, Balearic Islands". Spain-Holiday.com (באנגלית בריטית). נבדק ב-2022-10-12.
^ Manacor climate: Weather Manacor & temperature by month, en.climate-data.org
^ INEbase. Alteraciones de los municipios, www.ine.es
^ Localities in Manacor (Balearic Islands Province, Spain) - Population Statistics, Charts, Map, Location, Weather and Web Information, www.citypopulation.de
^ Erdgas für 630.000 Haushalte auf den Balearen, Mallorca Zeitung, ‏2014-08-18 (בגרמנית)
^ "Suspiros de Manacor". Recetas Mallorquinas (בEuropean Spanish). נבדק ב-2022-10-12.

[1] "Manacor". www.abc-mallorca.com. נבדק ב-2023-09-28.

[2] Arconovaldo Bonacorsi, www.fideus.com

[3] Bautizo de buceo. Cursos PADI personalizados en Mallorca. Blog de buceo y viajes., Mallorca Buceo Cursos y bautismos de buceo en Baleares. (בספרדית)

[4] Mallorca, illesbalears.travel (באנגלית)

[אבג-5] ¹ ² "Holiday guide for the town of Manacor, Mallorca, Balearic Islands". Spain-Holiday.com (באנגלית בריטית). נבדק ב-2022-10-12.

[6] Manacor climate: Weather Manacor & temperature by month, en.climate-data.org

[7] INEbase. Alteraciones de los municipios, www.ine.es

[8] Localities in Manacor (Balearic Islands Province, Spain) - Population Statistics, Charts, Map, Location, Weather and Web Information, www.citypopulation.de

[9] Erdgas für 630.000 Haushalte auf den Balearen, Mallorca Zeitung, ‏2014-08-18 (בגרמנית)

[10] "Suspiros de Manacor". Recetas Mallorquinas (בEuropean Spanish). נבדק ב-2022-10-12.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]