מנשה אלישר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

מנשה חי אליָשר (19021994) היה איש עסקים ואיש ציבור ירושלמי. נשיא לשכת המסחר בירושלים בין השנים 1951 עד 1985 ויקיר ירושלים.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנשה אלישר היה בן למשפחת אלישר שישבה בארץ ישראל ככל הנראה מאז גירוש ספרד. בתחילה התיישבה בצפת, ולאחר מכן בחברון ולבסוף בירושלים, שם נולד מנשה. אבי-סבו מצד אביו היה הראשון לציון ר' יעקב שאול אלישר (יש"א ברכה), סבו היה הרב חיים משה אלישר ואביו, יצחק שמעיה אלישר היה הנשיא הראשון של ועד הקהילה העברית המאוחדת וסגן ראש העיר ירושלים בין השנים 1917 עד 1929. אמו הייתה בתו של יוסף נבון ביי.

תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמד הכניעה של השלטון הטורקי לבריטים בפאתי ירושלים, דצמבר 1917. הילד המציץ מצד שמאל הוא מנשה אלישר

אלישר למד בבית המדרש דורש ציון ובבית הספר של כי"ח (אליאנס), בבית הספר הריאלי בחיפה ובבית הספר הצרפתי בקהיר. הוא הוסמך למשפטים בבית הספר למשפטים של ממשלת המנדט הבריטי בירושלים. בעודו נער, היה עד למעמד הכניעה של השלטון הטורקי לבריטים בפאתי ירושלים.

ב-1930 נשא לאשה את רחל לבית קוקיה והשניים בנו בית בשכונת רחביה, ברחוב אלחריזי, הוא בית אלישר. הבית היה בית ועד לעילית הכלכלית של העיר, יהודים וערבים כאחד.

בשנת 1933 היה מעורב ברכישת 600 דונם קרקע באזור אבו גוש, יחד עם סגן הקונסול הגרמני בירושלים ואיש הנדל"ן ג'וזף פסקל אלבינה. לאחר חמש שנות מאבקים משפטיים נרשמה הקרקע על שמו של אלישר ו"חברת קריית יערים בע"מ", במטרה להקים במקום עיר גנים שתתוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן. התוכנית לא יצאה לפועל עקב המרד הערבי הגדול וכיום נמצאת על חלקת קרקע זו השכונה החרדית טלז סטון.

בעת מאורעות תרצ"ו התגייס לקריאתו של השופט גד פרומקין שקרא להציל את יהודי יפו. הוא היה מבין מקימי קרן "עזרה וביצרון" שגייסה כספים לצורך הצלת יהודי יפו, וכיהן כמנהל המגבית שלה וסגן יו"ר הקרן. במקביל היה בין מייסדי תנועת "קדמה מזרחה" שנועדה לגשר על גלי האיבה בין יהודים לערבים. יחד עמו היו חברים בתנועה אישים כדוד ילין, אליעזר ילין, יצחק רפאל מולכו, חיים מרגליות קלווריסקי, יוסף קלוזנר, רבי בנימין, יעקב טהון ומשה סמילנסקי. הם ניסו לרקום קשרי תרבות וכלכלה עם אישים ערביים כבני משפחת נשאשיבי. אלישר וחלק ניכר מבני היישוב הוותיק פרשו מ"קדמה מזרח" לאחר שהתגברה בה הנטייה לכיוון פתרון של מדינה דו לאומית בהשפעת אנשי ברית שלום.

בעזרת קשריו הענפים עם ערבים, שליטתו בשפה הערבית והיכרותו עם הלכי הרוח סייע אלישר בידי אנשי הש"י (שירות הידיעות, המודיעין הצבאי של ההגנה) בהשגת ידיעות ודיווח על הלכי רוח ברחוב הערבי והעברת מסרים בלתי רשמיים אל ההנהגה הכלכלית והחברתית של ערביי ירושלים. מפקד הש"י, ראובן שילוח (זסלני) היה דייר בבניין של אלישר, שבו גר. כמו כן עבד אלישר בשירות הידיעות עם אליהו ששון.

במקביל פיתח אלישר את עסקו הפרטי, חברת מנשה ח. אלישר לייבוא סיגריות וטבק. החברה הייתה במשך שנים רבות מונופול בייבוא מותגים שונים כגון מותג סגריות ה"קנט" שיוצרו בקנטקי ארצות הברית.

עם קבלת תוכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר 1947 פרץ המון ערבי אל המרכז המסחרי בממילא ושרף חנויות של יהודים. עקב כך ייסד אלישר את "ועד נפגעי המאורעות" שריכז את התביעה המשפטית והערכת הנזק, גייס תרומות לסיוע לנפגעים וייצג את בעלי הנכסים מול המוסדות הלאומיים. הוא היה גם חבר ב"ועדת ירושלים" שהוקמה עם קום המדינה בראשות דב יוסף על מנת לטפל בענייני העיר. אלישר היה ממונה על נושאי הכלכלה והמסחר ובמסגרת תפקידו דאג לאספקה סדירה של מוצרים לעיר בין היתר על ידי הכשרת שדה תעופה בשכונת גבעת שאול (כיום רחוב כנפי נשרים). הוא אף דחף להקמתה של "החברה הכלכלית לירושלים" כדי שתעודד הקמת מקומות תעסוקה בעיר. באותה תקופה נשא ונתן עם הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית לחכירת שטח של 1,000 דונם בגבעת רם עליו הוקמו משכן הכנסת, קריית הממשלה, מוזיאון ישראל, קמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים ובנייני האומה. בין היתר היה אלישר גם סגן יו"ר בנייני האומה וחבר בצוות ההקמה שלו.

כנשיא לשכת המסחר היה פעיל בזירה הבינלאומית ובמרץ 1966 אירח בירושלים את הקונגרס הבינלאומי ה-107 של איגוד לשכות המסחר. הוא היה פעיל בניסיונות לבלום את החרם הערבי במסגרת זו ויצר קשרים בעיקר עם ראש איגוד לשכות המסחר הבינלאומיות, אדמונד ז'יסקר ד'סטאן (אביו של נשיא צרפת ואלרי ז'יסקר ד'אסטן) במטרה לקדם את הסחר עם צרפת ועם ארצות שבתחום השפעתה.

במלחמת ששת הימים שהה בארצות הברית במאמצים לגיוס כספים, נאם ושידל קהילות יהודיות לתרום למדינת ישראל מטעם המגבית היהודית המאוחדת.

בתשל"ב העניק לו ראש עיריית ירושלים, טדי קולק את אות יקיר ירושלים.

בית הספר הממלכתי בשכונת גבעת מרדכי נקרא על שם אלישר עוד ב-1976. כאשר נסגר בית הספר, עם הפיכת השכונה לדתית, נקרא על שמו בית הספר בשכונת רמת שרת. על שמו גם רחבה מול לשכת המסחר במרכז ירושלים, ברחוב הלל.

בשנת 1987 העביר את ניהול חברת ייבוא הסיגריות לבנו עודד אלישר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנשה ח. אלישר, שירות לאומי, הוצאה עצמית, תשמ"ז
  • רחל אלישר, אלבום משפחתי, ירושלים, תש"ן
  • מתן האפרתי, משפחת אלישר בתוככי ירושלים, הוצאת ראובן מס, 1975
  • הדרה לזר, המנדטורים - ארץ ישראל 1940 - 1948, ירושלים, 1990
  • מי ומה בירושלים, הוצאת זמיר בר-לב, 1991 עמודים 410 - 413
  • משה חננאל, הירושלמים, עמ' 50-49
  • דוד תדהר (עורך), "מנשה חי אלישר", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 651