מסגד אל-עומרי (לוד)
 | |
| הכניסה למסגד וכתובת ההקדשה הקבועה מעליה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מסגד |
| כתובת |
רח' אליהו גולומב, העיר העתיקה  |
| מיקום |
לוד |
| מדינה | ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1269 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1269 |
| קואורדינטות | 31°57′11″N 34°53′58″E / 31.953055555556°N 34.899444444444°E |
|
(למפת גוש דן רגילה)   מסגד אל-עומרי  | |
  | |
מסגד אל-עומרי (בערבית, المسجد العمري[1], אלמסג'ד אלעמרי) הידוע גם כמסגד הגדול (الجامع الكبير, "אלג'אמע אלכביר") הוא מסגד השוכן בעיר העתיקה בלוד, ומשמש כמסגד יום השישי. המסגד נבנה על ידי ביברס על שטחה המערבי של כנסיית גאורגיוס הקדוש קוטל הדרקון ההיסטורית, הגובלת בו כיום בצידו הצפון-מזרחי. המסגד נחנך באמצע שנת 1269.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כנסיית ג'ורג' קוטל הדרקון בלוד הוקמה לראשונה בידי הביזנטים. הכנסייה שסימלה את ניצחון הנצרות על אויביה, הייתה ליעד לכל מי שביקש לפגוע בנצרות ובנוצרים, והיא חרבה ב-614 מידי הסאסאנים, ב-1010 מידיו של השליט הפטימי אל-חאכם וב-1191 נהרסה על ידי סלאח א-דין. הצלבנים שבו והקימו את הכנסייה ברביעית, אך עם הכיבוש ממלוכי של לוד בשנת 1260 החריב אותה ביברס שוב, והותיר חלק קטן ממנה בהריסותיה, ככל הנראה כדי לבזותה ברבים. בשטח הכנסייה שהרס ציווה ביברס להקים מסגד, ולהקמתו עשו הממלוכים שימוש באבני הגזית, בעמודי הגרניט והשיש ובכותרות הכנסייה ההרוסה. בשטח המסגד שוכנים שרידים של הכנסייה הביזנטית, ובהם גם עמוד ועליו כתובת ביוונית. מעל שער הכניסה אל המסגד מופיעה כתובת המתארכת את הקמתו לחודש יוני 1269:
בשם אלוהים הרחמן והרחום. יבקר במסגדי אללה רק המאמין באללה וביום האחרון ויערוך את התפילה ויתן הצדקה ואינו ירא כי אם את האלוהים... ציווה את השיקום של ג'אמע מבורך זה, אדוננו הסלטאן המפואר, משענת העולם והדת, אבי הכיבושים ביברס בן עבדאללה, יד ימינו של אמיר המאמינים, [יתן אללה חיים ארוכים לו]; יאדיר אללה את נצחונותיו וימחל לו. [הבנייה] הזאת נעשתה בפיקוחו של העבד הנכנע, הנכסף לרחמי רבו, עלאא א (ל) דין א (ל) סַואק, ימחל לו אלוהים, בחודש רמדאן שנת 667."
בתקופה העות'מאנית שכנה הכניסה אל חצר המסגד בחומתו המערבית, אך לימים היא הועברה לצידה הצפוני.
המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חצר המסגד השוכנת מצפון לו משתרעת על-פני חלקה המערבי של הכנסייה ההיסטורית, ובמרכזה מטהרה לוודוא, שניזונה בעבר מבאר מלוחה ליד חאן חילו הסמוך. המים הובלו אל המסגד בצינור חרס ששרידיו נראים בצידה המזרחי של המטהרה. חומתה הצפונית של החצר מתחקה אחר הקיר הצפוני של הכנסייה ההיסטורית, ומצידו הצפוני של קיר זה התוקנה שורת חנויות. לאורך חומת המתחם המערבית שוכנים חדרים הפתוחים אל החצר בצורת אכסדרה, ואלה, כמו גם החצר, משמשים כמסגד חצר כאשר מבנה המסגד צר מלהכיל את קהל המתפללים.
חזיתו הצפונית של מבנה המסגד פונה אל החצר, ועושה שימוש בקיר הדרומי של הכנסייה ההיסטורית. המסגד עצמו בנוי כאולם אורך הנחלק לשלוש סיתראות על ידי שתי שורות בנות ארבעה עמודים כל אחת. תקרתו מקומרת ועשויה בצורת קמרון צולב. במרכזו של הקיר הדרומי שבקצה המעבר המרכזי קבוע מחרב, ומימינו מנבר. בצידו המזרחי של אולם התפילה נותר שריד של אפסיס ביזנטי. מתחת למסגד שוכנים אולמות תת-קרקעיים, שנבנו בידי הצלבנים ושימשו כמאגרי מים עבור הכנסייה ותושבי העיר. לצד המסגד ניצב מינרט גבוה וצר הנראה למרחוק.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מסגד המכונה בכינוי "אל-עומרי" מעיד בדרך כלל כי המבנה לא החל את דרכו כמסגד.