מסגד חסן בק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מסגד חסן בק
(למפת תל אביב רגילה)
Tel Aviv map-plain.png
 
מסגד חסן בק
מסגד חסן בק

מסגד חסן בק הוא מסגד עות'מאני שנבנה בשכונת מנשייה בין יפו לתל אביב בשנת 1916, על ידי מושלה הצבאי של יפו, חסן בק, במטרה לבלום את התפשטותה של תל אביב לכיוון הים. המסגד הפך ברבות השנים למוקד חיכוך בין האוכלוסייה היהודית למוסלמית באזור.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט ממלון דיוויד אינטרקונטיננטל
מסגד חסן בק לאחר השיקום ב-2001 שהכפיל את הצריח

המסגד בנוי מאבן גיר לבנה ולא מאבן הכורכר המקומית הכהה. הקירות מעוטרים בדוגמאות מורכבות של חלונות בזיגוג צבעוני. למסגד צריח (מינרט) גבוה ואולם תפילה מרובע מכוסה גג בטון שטוח שבמרכזו כיפה נמוכה.

תולדות המסגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המסגד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסגד ב-1917
מצבות שיש שנשדדו לטובת בניית מסגד חסן בק

בשנים 1914–1916 בנה חסן בק מסגד מפואר בצפונה של יפו, בתחומי שכונת מנשייה, בשאיפה לחסום את התפשטותה של תל אביב לכיוון מערב לים[1][2]. המסגד שתוכנן על ידי בן ציון גיני, שהיה מהנדס העיר היהודי של יפו, נבנה עם צריח גבוה באופן לא פרופורציונלי למבנה עצמו, והוא חולש על כל סביבותיו. לצורך הקמת המסגד, אותו הקדיש לעצמו, העסיק חסן בק פועלי כפייה רבים (דבר מקובל באימפריה העות'מאנית), עליהם ציווה לעבוד ביום ובלילה, כדי להשלים את המלאכה במהירות. המאמץ היה כה רב, עד כי לא מעט מהפועלים נפצעו ואף מתו במהלך הבנייה.

את הכסף להקמת המסגד נטל חסן בק מנתיניו באמתלות שונות, ובמיוחד מבעלי ראינוע "עדן" היהודי, ששכן בפאתי תל אביב.[3] משה אברבנאל סיפר זיכרונותיו כי חסן בק היה חובב ראינוע מושבע, ונהג להגיע לכל הצגת בכורה של סרט עם פמלייתו. במהלך ההקרנה הופקד חייל לשמור על הקופאי כדי שלא יעלימו אפילו פרוטה מהפדיון, ובסוף ההקרנה היה הסכום כולו מועבר לחסן בק. פעם העז אברבנאל לשאול את חסן בק מה בדעתו לעשות עם הכסף הרב שנצבר אצלו, והלה סיפר לו כי בכוונתו לבנות ממנו מסגד (הכוונה כנראה למסגד חסן בק)[4].

חומרים לבנייה נלקחו מתושבי האזור אשר אולצו לחתום שהם נותנים את החומרים במתנה[5]. בעת בנית המסגד, היו חיילי הצבא העות'מאני חוטפים צעירים יהודיים מתל אביב ובמיוחד מכרם התימנים לעבודת כפייה של בנית המסגד. שניים מהצעירים הללו היו: זכריה (יחיא) ועלני ושלום (סאלם) מסוארי.

חסן בק לא הספיק לסיים את בניית המסגד לפני שסיים את תפקידו במרץ 1916. המועצה המוסלמית העליונה שהבינה את חשיבות המסגד לעניין הלאומי הערבי, השקיעה את הכספים הנדרשים ובניית המסגד הסתיימה ב-1923[6][7].

עד מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת בנייתו, היה המסגד באזור כמעט ריק מתושבים[8]. המסגד שהיה מרוחק מיפו לא שימש באופן רגיל את תושבי יפו, אשר בשנות ה-20 וה-30 התלוננו על כך שהוא נבנה במרחק כה רב מהעיר. המועצה המוסלמית העליונה המשיכה בתחזוק המתחם, כחלק ממגמה כוללת של שימור ושחזור מסגדים שהייתה חלק מהמאבק הלאומי הערבי[9]. לקראת מאורעות תרפ"ט התאסף במסגד קהל של כאלפיים ערבים לתפילת מחאה[10] וממנה הם יצאו בניסיון לפרוע בתושבי תל אביב[דרוש מקור], אך נהדפו על ידי משטרת המנדט. המועצה המוסלמית העליונה המשיכה לתמוך במסגד ומימנה אספקת מים וריצוף החצר ובשנת 1935 נבנתה במימונה חומה סביב המסגד[6].

עם התפתחות שכונת מנשיה הסמוכה היה המסגד למרכז דתי עבורם[9]. ראש העירייה האחרון של יפו, יוסוף היכל, העניק מעמד אדמות הקדש למסגד וסביבתו[11].

במלחמת העצמאות שימש צריח המסגד עמדה לצליפה על תושבי תל אביב ושנים אחר כך הוזכר המסגד בתודעת תושבי תל אביב כעמדת צליפה.

כאשר נכבש המסגד על ידי לוחמי האצ"ל, לא היה בנמצא דגל ישראל להניפו על צריח המסגד. נערה צעירה בת ארבע-שרה, חנה ועלני (כהן), בתו של זכריה (יחיא) ועלני שנזכר לעיל, רצה לביתה בכרם התימנים והביאה דגל ישראל ללוחמי האצ"ל שהניפוהו על צריח המסגד.

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש יפו במלחמת העצמאות היה המסגד נטוש ומוזנח. בשנת 1965 הוקמו ועדות הקדש לטיפול במסגדים בערים מעורבות וביפו הוקמה הוועדה בנובמבר 1967. המסגד הנטוש שהיה למאורת סמים בסמוך למתחם מלונות, היה לצנינים לראש עיירית תל אביב אשר ביקש להסיר את הנגע מהמקום. ניסיונות להשפיע על ועד ההקדש לטפל במקום לא צלחו[9], הזנחת המבנה נמשכה בשנות ה-70, ובמהלך תקופה זו נגנבו הדלתות, החלונות וריצוף השיש של המסגד[6]. בראשית שנות השבעים, בעידודם של שמואל טולדנו, יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, וראש עיריית ת"א יהושע רבינוביץ, חכרה חברת אדגר של איש העסקים גרשון פרס ושותפו נוימן את המבנה ושטח של 2.5 דונם סביבו, למעט הצריח ובית התפילה שתחתיו, ל-49 שנים[12]. גרשון פרס העיד כי לקידום העסקה הוצע תחילה פתוי כספי ואחר כך הופנו איומים למנהלי ההקדש "נפגשתי עם אנשי ההקדש ואמרתי להם ראו חבר'ה, אין כאן כסף אבל פעם בחיים תראו פנים יפות ונעבוד יחד..ואמרתי להם תסתמו את הפה או שזה יהיה רועש ומכוער".

בשנת 1973 פורסם דבר העסקה בתקשורת וועד ערבי ביפו התארגן להתנגד להסכם החכירה. לטענתם, חברי ועדת ההקדש מונו בידי הממסד והיו "חותמות גומי" שלו ולא זכו לסמכויות ממשיות או לאמון מהקהילה המוסלמית[9]. המתנגדים גם טענו שהחכירה נעשתה במחיר נמוך ביותר. גרשון פרס טען בתגובה שעיקר התמורה של העסקה היא בשדרוג הנכס, כך שלאחר 49 שנים יקבל ועדת ההקדש מתחם מניב בשווי רב[13]. פניית המתנגדים לעסקה לבית המשפט המחוזי נדחתה ובית המשפט קיבל את טענת חברת אדגר שרק צריח המסגד והאולם שמתחתיו שמשו כמסגד בעוד שאר המתחם נבנה מלכתחילה כבית פרטי או מתחם תיירותי ולא שימש כמסגד[14].

באוקטובר 1981 אישרה ועדת בניין עיר של תל אביב את תוכניתו של פרס להקים במסגד מרכז מסחרי[15]. התוכנית נתקלה בהתנגדות ציבורית שהפכה את המסגד לסמל לאומי וקהילתי עבור ערביי יפו. אישים מימין ומשמאל התגייסו נגד מה שנחשב להפיכת המסגד למרכז קניות[16]. בעקבות צו בית משפט נגנזה התוכנית, לאחר ביטולה שופץ המסגד וחזר לתפקד כמקום תפילה.

בשנת 1983 התמוטט צריח המסגד, האירוע והאשמות שלא הוכחו למעשה חבלה מיקדו תשומת לב ציבורית למצבו של המסגד והתנועה האיסלמית קראה לחידוש התפילות במקום. המסגד שופץ בסיוע כספי של ארגון מוסלמי מרבת עמון[17] והוואקף של ירושלים[6]. במסגרת השיפוצים הוגבה צריח המסגד מעבר לגובהו המקורי בניגוד להיתר הבניה שניתן לצורך שיחזור הצריח[18].

בראשית המאה ה-21 עבר המסגד תהליך שיקום נוסף, ובין היתר הורם הצריח לגובה כמעט כפול מגובהו המקורי.

המסגד כמוקד חיכוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוברים ושבים בשוק הכרמל תופסים מחסה מאש צלפים ממסגד חסן בק, פברואר 1948

במלחמת העצמאות ניצלו הערבים את מיקומו ואת גובה הצריח שלו, כדי לצלוף ממנו על תושבי תל אביב. לאחר המלחמה הייתה כוונה להרסו, יחד עם כל שאר מבני מנשייה שנהרסה לבסוף, אך הוחלט להשאירו. במשך השנים הפך המסגד למוקד חיכוך בין האוכלוסייה היהודית לערבית באזור, ומספר פעמים ניסו יהודים לפגוע בו:

  • ביולי 1985 הושלכו רימונים על המסגד. בתחילה המשטרה העריכה שמדובר במעשי ידי ערבים ואחר כך חשבה שמדובר בפעולה של קיצונים יהודים[19].
  • ביוני 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום התגודד המון של למעלה מאלף יהודים סביב המסגד, תקף אותו באבנים וניסה להציתו[20].
  • באוגוסט 2005 השליכו שמעון בן חיים וחברתו ויקטוריה שטיינמן ראש חזיר מכוסה כאפיה לחצר המסגד בשל "שנאתם לערבים"[21].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב ינון, סביב כיכר השעון, לסייר ביפו עם יד בן צבי, ירושלים 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המושל העריץ חסן בק - שיך דרוישים, דבר, 13 בינואר 1936
  2. ^ Mark Levine, Overthrowing geography: Jaffa, Tel Aviv, and the struggle for Palestine, University of California Press, 2005, pages 73-75
  3. ^ על הסחטנות מעיד מכתבם של חנה וייסר ומשה אברבנאל, מנהלי ראינוע "עדן" לוועד תל אביב, אודות הכספים שדרש הוועד מהשותפות: "סבלנו מתואנות הממשלה ולחצה, בחשבה את הראינוע על מוסד ציבורי של השכונה ותטיל עליו תשלומים ומסים שונים אשר לא הטילה על שום עסק פרטי, שללה מאתנו את כל האינסטלציה האלקטרית; לקחה אצלנו מוטור, ובכל יום ויום באה אלינו בדרישות ותביעות אחרות. סבלנו הרבה לרגל זה שחסן בק חשב את הראינוע לקניין תל אביב, ומשום כך לקח אצלנו מוטור והאינסטלציה של החשמל." (מכתב מיום י"ט שבט תר"פ (8 בפברואר 1920)). המכתב נמצא במוזיאון לתולדות תל אביב (שוכן במוזיאון ארץ ישראל), קופסה 7 (הווי ובידור), תיק קולנוע
  4. ^ יעקב הלחמי, ‏קַדְמַת עֵדֶן - פרקים מהגדת בית הקולנוע הראשון בתל-אביב, באתר בית הסרט העברי, 26 ביולי 2007
  5. ^ מרדכי אליאב, בחסות ממלכת אוסטריה, יד יצחק בן צבי, 1985, עמוד 442
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Mahmoud Yazbak, The Islamic Waqf in Yaffa and the Urban Space, Makan, Adalah's journal for Land Planning and Justice, 2010, pages 38-43
  7. ^ לעומת זאת, לוץ מדבר על שיפוצים שהחלו בשנת 1923
  8. ^ Yazbak, page 39
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 Nimrod Luz, The Politics of Sacred Places. Palestinian Identity, collective memory, and resistance in the Hassan Bek mosque conflict, 2008
  10. ^ ההסתה החוסיינית, דבר, 19 באוגוסט 1929
  11. ^ Mark Levine, Overthrowing geography: Jaffa, Tel Aviv, and the struggle for Palestine
  12. ^ יצחק טישלר, ‏מסגד חסן בק: מיוזמת נדל"ן לראש חזיר, באתר גלובס, 2005
  13. ^ לא יעשו אותי לשיילוק, מעריב, 30 באוקטובר 1981
  14. ^ ענת גטניו, "מסגד חסן בק אינו קדוש", מעריב, 31 במאי 1983
  15. ^ נורית דברת, עיריית ת"א אישרה הפיכת מסגד חסאן בק למרכז מסחרי, מעריב, 22 באוקטובר 1981
  16. ^ אליקים העצנימסגד חסן בק והתיירות, מעריב, 29 באוקטובר 1981
  17. ^ שפי גבאי, פקידים ירדנים בדקו עבודות השיקום במסגד חסן בק, מעריב, 26 ביולי 1987
  18. ^ ראש עיריית תל אביב מתנכל לשיפוץ מסגד חסן בק, מעריב, 27 במאי 1986
    בני כהן, מכתב למערכת - לא מתנכלים למסגד חסן בק, מעריב, 28 במאי 1986
  19. ^ בוקי נאההפיגוע בחסן בק מעשה יהודים קיצוניים, מעריב, 10 ביולי 1985
  20. ^ התפרעויות קשות סביב מסגד חסן בק ו"אבולעפיה", באתר ynet, 3 ביוני 2001
  21. ^ אור מרינגר, עונש מאסר למשליכי ראש חזיר למסגד ביפו, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)

קואורדינטות: 32°03′59″N 34°45′48″E / 32.06641046032226°N 34.763370752334595°E / 32.06641046032226; 34.763370752334595