לדלג לתוכן

מסטוציטוזיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסטוציטוזיס
ביופסיית עור של מסטוציטוזיס
ביופסיית עור של מסטוציטוזיס
תחום אונקולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול cromoglicic acid עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 203948 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D008415
סיווגים
ICD-11 2A21 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מקסוציטוזיס

מסטוציטוזיס (באנגלית Mastocytosis), היא הפרעה נדירה הפוגעת בילדים ובמבוגרים הנגרמת כתוצאה מהצטברות של תאי פיטום-מסטוציטים פגומים תפקודית ותאי CD34[1]. תא פִּיטוּם הוא תא דם לבן שמהווה חלק מרקמות חיבור בגוף. תאי הפיטום מכילים מספר רב של גרנולות עשירות בהיסטמינים ובהפארין.

תאים אלה ידועים עקב תפקידם באלרגיה ובתגובות אנפילקטיות, אולם יש להם תפקיד חשוב בהגנה על הגוף כמעורבים בריפוי פצעים ובהגנה מפני פתוגנים. הם ממוקמים ברקמות חיבור, כולל העור, רירית הקיבה המעי ואתרים אחרים והם ממלאים תפקיד חשוב במערכת החיסון, מפני חיידקים וטפילים. על ידי שחרור מתווכים כימים כמו היסטמין, תאי הפיטום מושכים גורמים אחרים במערכת ההגנה החיסונית, לאזורים בגוף בהם הם נדרשים. מסטוציטוזיס יכולה להתבטא בצורה עורית ובצורה מערכתית. הצורה העורית היא הנפוצה יותר והיא שכיחה יותר בילדים, אך נצפית גם במבוגרים[2]. הביטוי המערכתי מערב לרוב את מח העצם, אך יכול לערב גם איברים נוספים. תאי הפיטום יכולים להאסף באיברים שבמצב תקין אינם מכילים תאי פיטום כלל, כמו הכבד, טחול וקשריות לימפה. למסטוציטוזיס מערכתית יש חלוקה לחמישה תתי סוגים, כאשר החמורה מבניהן היא לוקמיה של תאי פיטום[3].

מטופלים עם מסטוציטוזיס עורית הם בעלי תוחלת חיים תקינה. הפרוגנוזה למטופלים עם מסטוציטוזיס מערכתית שונה בהתאם לסוג המחלה, מביניהם לוקמיה של תאי פיטום היא הצורה החמורה ביותר עם הישרדות קצרה[4]. כאשר תאי הפיטום עוברים דגרנולציה, החומרים המשתחררים עלולים לגרום למספר תסמינים שיכולים להשתנות לאורך זמן ויכולים לנוע בעוצמתם בין קל לחמור. מכיוון שתאי הפיטום ממלאים תפקיד בתגובות אלרגיות, הסימפטומים של מסטוציטוזיס לעיתים קרובות דומים לתסמינים של תגובה אלרגית. מלבד זאת הסימפטומים כוללים בין השאר עייפות, בחילות, שלשולים, כאבי ראש, דיכאון ועוד[5]. אין תרופה למסטוציטוזיס, אך ישנן מספר תרופות המסייעות לטיפול בתסמינים כגון אנטיהיסטמינים, מעכבי משאבות פרוטונים, אדרנלין, סאלבוטאמול, ונוגדי דיכאון. ההיארעות והשכיחות האמיתית של מסטוציטוזיס אינן ידועות, היא נחשבת כמחלה יתומה, המוגדרת כמחלה הפוגעת בעד 200,000 איש ומטה בארצות-הברית. לעיתים קרובות מסטוציטוזיס עלולה להיות מאובחנת באופן שגוי, מכיוון שהיא בדרך כלל מתרחשת באופן משני למצב אחר, ולכן ייתכן ונמצאת בתדירות גבוהה.

סימנים ותסמינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסטוציטוזיס

במצב בו תאי פיטום עוברים דה-גרנולציה, שהוא תהליך בתוך התא בו משתחררות מולקולות אנטי-מיקרוביאליות או ציטוטוקסיות או מולקולות אחרות מתוך שלפוחיות מפרישות הנקראות גרנולות, החומרים המשתחררים עלולים לגרום למספר תסמינים שיכולים להשתנות לאורך זמן ועוצמתם יכולה לנוע בין קל לחמור. מכיוון שתאי מאסט ממלאים תפקיד בתגובות אלרגיות, תסמיני המסטוציטוזיס דומים לעיתים קרובות, לתסמינים של תגובה אלרגית:[6]

  • עייפות
  • נגעים בעור אורטיקריה פיגמנטוזה, גירודואורטיקריה דרמטוגרפית (כתיבה על העור)
  • "סימן דרייר", תגובה לליטוף או גירוד של נגעי אורטיקריה.
  • אי נוחות בבטן
  • בחילות והקאות
  • שִׁלשׁוּל
  • אי סבילות ריחנית
  • דלקת באף/אוזניים/גרון
  • אנפילקסיס-הלם כתוצאה מאלרגיה או מסיבות חיסוניו)
  • אירועים של לחץ דם נמוך מאוד (כולל הלם) ועילפון
  • כאבי עצמות או שרירים
  • ירידה בצפיפות העצם או עלייה בצפיפות העצם (אוסטאופורוזיס או אוסטאוקלרוזיס)
  • כאב רֹאשׁ
  • דיכאון[7]
  • אי נוחות בעיניים
  • ייצור מוגבר של חומצת קיבה הגורם לכיבים פפטיים (גירוי מוגבר של תאי אנטרוכרומפין וגירוי ישיר של היסטמין על תאי הקודקוד)
  • ספיגה לא נכונה (עקב אי-פעילות של אנזימי לבלב עקב חומציות מוגברת)[8]
  • הפטוספלנומגליה-הגדלה בו-זמנית של הכבד והטחול.

קיימים מעט מחקרים איכותניים על השפעות מסטוציטוזיס. מחקר דני משנת 2018 מתאר את ההשפעה הרב-ממדית של המחלה על חיי היומיום.[9]

פתופיזיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאי מאסט נמצאים ברקמות חיבור, כולל העור, רירית הקיבה, המעי, ומערכות אחרות. הם ממלאים תפקיד חשוב בהגנה החיסונית מפני חיידקים וטפילים. על ידי שחרור תגובות כימיות כמו היסטמין, תאי מאסט מושכים מרכיבים נוספים של מערכת ההגנה החיסונית, לאזורים בגוף שבהם הם נחוצים.

לתאי מאסט יש גם תפקידים נוספים. מכיוון שהם נאספים סביב פצעים, נראה שהם ממלאים תפקיד גם בריפוי פצעים. לדוגמה, הגירוד האופייני המורגש סביב גלד מחלים, עשוי להיגרם על ידי היסטמין המשתחרר על ידי תאי מאסט.

חוקרים סבורים גם שלתאי מאסט יש תפקיד ביצירת כלי הדם - אנגיוגנזה.

ברקמות החיבור לא נמצא תא עם מעט מדי תאי מאסט או ללא תאי מאסט בכלל. עובדה זו מצביעה על כך שייתכן ולא נוכל לשרוד עם מעט מדי תאי מאסט.

תאי מאסט משמשים כקולטן על פני תאים c-kit (CD117), שהוא קולטן לגורם שעתוק של תאי גזע (scf) cell surface receptor. במחקרי מעבדה, נראה כי (scf) הוא רכיב חשוב להתרבות תאי מאסט. מוטציות בגן המקודד לקולטן c-kit (מוטציה KIT D816V), מובילות לאיתות דרך הקולטן, נמצאות ביותר מ-90% מהחולים עם מסטוציטוזיס סיסטמית.[10]

הסיווג של ארגון הבריאות העולמי (WHO) מחלק את המחלה למסטוציטוזיס עורית (CM), מסטוציטוזיס מערכתית (SM) וגידולי תאי פיטום מקומיים.[11]

אבחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחון של מסטוציטוזיס עורי (mastocytosis cutaneous-CM) מתבצע לעיתים קרובות על ידי בדיקת הנגעים האופייניים שהם בצבע חום כהה ומקובעים. דגימת עור קטנה-ביופסיה תסייע באישור האבחנה.[12]

במקרה של חשד למחלה סיסטמית, רמת הטריפטאז בסרום הדם תסייע. אם רמת הבסיס של s-טריפטאז גבוהה, המשמעות היא שהמאסטוציטוזיס עלולה להיות מערכתית - SM - Systemic Mastocytosis.[13] במקרים של חשד ל-SM ניתן לבצע גם בדיקת ניתוח מוטציה ב-KIT(D816V) בדם פריפרי, באמצעות טכנולוגיית PCR Polymerase Chain Reaction שהיא תגובת שרשרת של האנזים DNA פולימראז. זוהי שיטה בביולוגיה מולקולרית, שנועדה לייצר כמות גדולה של מקטעי DNA מסוימים, כאלה שרצף הבסיסים שלהם כבר ידוע לנו, או לפחות חלקו ידוע.[14]

לאחר האבחון הראשוני של המחלה, נדרש ברור נוסף כדי לאפיין את מידת פיזור המחלה וחומרתה. הערכת חומרת המחלה ומידת פיזורה תכלול בדיקות כמו מיפוי עצמות, בדיקת צפיפות עצם וטומוגרפיה ממוחשבת של חזה בטן ואגן. יש לחשוד במסטוציטוזיס מערכתית בעקבות ממצאים קליניים המעידים על שפעול תאי פיטום, בעיקר בנוכחות ממצאים המתאימים לאורטיקריה פיגמנטוזה. ארגון הבריאות העולמי קבע מדדים לאבחון המחלה אבחנה של מסטוציטוזיס מערכתית, יש לעמוד במספר קריטריונים. יש לעמוד בקריטריון עיקרי אחד + קריטריון משני אחד, או בשלושה קריטריונים משניים[15]:

קריטריון עיקרי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • חדירות צפופות של 15 או יותר תאי פיטום בבדיקת במח עצם או באיבר נגוע אחר, מלבד בעור.

קריטריונים משניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פנוטיפ חריג על תאי הפיטום (מיקום עבור CD2 ו/או CD25)
  • מורפולוגיה חריגה של תאי פיטום בצורת ציר
  • מציאת מוטציה בגן KIT(D816V)
  • הימצאות יותר מ-20 ננוגרם/מ"ל של S-טריפטאז

מיון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסטוציטוזיס יכולה להופיע במגוון צורות:

מסטוציטוזיס עורית (CM)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • המסטוציטוזיס העורית הנפוצה ביותר היא מסטוציטוזיס עורית מקולופפולרית, שנקראה בעבר (papular urticaria pigmentosa UP), שכיחה יותר אצל ילדים, אם כי אפשר למצוא אותה גם אצל מבוגרים.
  • טלנגיאקטזיה מקולריס ארופטיביה פרסטנס (TMEP) היא צורה נדירה הרבה יותר של מסטוציטוזיס עורית הפוגעת במבוגרים.[16]
  • MPCM ו-TMEP יכולים להיות חלק ממסטוציטוזיס מערכתית קלה. יש לבדוק אם מטופלים מפתחים תסמינים מערכתיים אחרים בנוסף.
  • התפרצות כללית של מסטוציטוזיס עורית אצל מבוגרים, היא הדפוס הנפוץ ביותר של מסטוציטוזיס המוצג אצל רופאי עור, כאשר הנגעים הנפוצים ביותר הם מקולות, פפולות או גושים המפוזרים על פני רוב הגוף אך במיוחד על הזרועות, הרגליים והגו.[17]
  • במסטוציטוזיס עורית תיתכן מעורבות מפושטת, בה כל מערכת הכסות עשויה להיות מעובה, עם הסתננויות של תאי מאסט היוצרים צבע כתום ייחודי, מה שמביא למונח "הום כתום" (homme orange).

מסטוציטוזיס עורית אצל ילדים מופיעה בדרך כלל בשנה הראשונה לאחר הלידה וברוב המקרים נעלמת במהלך גיל ההתבגרות.

מסטוציטוזיס מערכתית (SM)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אימונוהיסטוכימיה עבור c-KIT שהוא הגן המקודד את קולטן חלבון טירוזין קינאז KIT, CD117 (אשכול התמיינות 117) או קולטן גורם גדילה של תאי מאסט או גזע. הדגשת תאי מאסט בצבע כהה ברירית המעי הדק.

מסטוציטוזיס מערכתית משפיעה ברוב המקרים במח העצם, ובמקרים מסוימים באיברים פנימיים נוספים, בנוסף לעור. תאי מאסט נאספים ברקמות שונות ויכולים להשפיע לרעה על איברים שבהם תאי מאסט אינם נמצאים בדרך כלל, כגון הכבד, הטחול ובלוטות הלימפה. הם יכולים להמצא באיברים בהם הם קיימים כרגיל, אך במספר מוגבר. במעי, היא עשויה להתבטא כדלקת מעיים מסטוציטית.[18]

הטווחים התקינים לספירת תאי מאסט ברירית מערכת העיכול, אינם מבוססים היטב בספרות, ותלויים במיקום המדויק (למשל, מעי גס ימין לעומת שמאל), מין ואוכלוסיות חולים (כגון חולים אסימפטומטיים לעומת חולים עם שלשול כרוני מאטיולוגיה לא ידועה). צביעה כמותית של תאי מאסט מניבה מידע אבחוני מועט, ויש צורך במחקרים נוספים כדי לקבוע האם דלקת מעיים מסטוציטית היא אכן ישות נפרדת.[19]

מסטוציטוזיס מערכתית מחולקת לתת קבוצות נוספות על פי מידת חומרת המחלה ופיזורה[20]:

השוואת סוגי מסטוציטוזיס מערכתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
סוג המחלה שכיחות באוכלוסייה חציון הישרדות מאפיינים מרכזיים
ISM אינדולנטית רדומה >90% (השכיחה ביותר) תוחלת חיים נורמלית תסמיני מתווכים (אלרגיה/עיכול), אורטיקריה פיגמנטוזה.
SSM (פעילה בסתר) תת-קבוצה של ISM פחות טובה מ-ISM עומס מחלה גבוה (סימני B), סיכון גבוה יותר להתמרה.
SM-AHN (נלווית) כ-40% מהחולים ~24 חודשים שילוב עם מחלות דם אחרות (MDS, לוקמיה).
ASM (תוקפנית) כ-12% מהחולים ~41 חודשים נזק לאיברים (סימני C), תת-ספיגה, ירידה במשקל.
MCL (לוקמיה) <1% (נדירה מאוד) חודשים ספורים תאים פתולוגיים בדם, רמות טריפטאז קיצוניות.
MCS (סרקומה) נדירה ביותר גרועה מאוד גידול מוצק ומקומי של תאי פיטום, אגרסיבי מאוד.

במסטוציטוזיס מערכתית יש דרגות חומרה משתנות והאבחון נחשב חמקמק. חשוב שהרופאים יחשבו גם על המחלה הזו, על אף שהיא נדירה. תסמיני המחלה הם בקשת רחבה ויכולים להיות גרד, נגעים בעור, כאבי ראש, גלי חום והתכווצויות, כאבי בטן או שלשול, תגובה אלרגית ברמות שונות וכאבי עצמות. מטופל מגיע לעיתים ללא תגובות אלרגיות, אבל מופיעה אצלו בריחת סידן שאינה תואמת את גילו, או חולים שמספרים ששלשלו במשך שנים ואבחנו אותם עם מעי רגיש במהלך שנים רבות. כיוון שהפתולוגיה היא ספציפית, משעולה החשד למחלה, האבחנה היא יותר פשוטה יחסית. בדיקת ביופסיה של מח העצם ובחינה בדם של חומרים שידוע שתאי מאסט מפרישים, בעיקר Triptase. החל מרף מסוים הטריפטאז, משמש קריטריון חשוב באבחנה. ניתן גם לבחון את המוטציה הגנטית, בבדיקת מעבדה של הגן המסוים.[21]

מחלות תאי פיטום אחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגים אחרים של מחלות תאי פיטום:

  • פעילות תאי פיטום חד שבטיים-ניאופלסטיים ברמה שהוגדרה בהגדרות ארגון הבריאות העולמי משנת 2010, גורמת לעלייה בתאי פיטום, אך לא די בה כדי לקבוע המצאות מסטוציטוזיס סיסטמית .
  • תסמונת הפעלת תאי מאסט - לעיתים, תאי הפיטום משופעלים יתר על המידה ומשחררים את תוכן הגרנולות בכמות גדולה ולא מבוקרת. כך עלולות להיגרם תגובות קשות בגוף- תסמונת שיפעול תאי פיטום MCAS Mast cell activation syndrome.[22] נמצא מספר תקין של תאי פיטום, אך התעוררו תסמינים ובמקרים מסוימים גם הסימנים הגנטיים של מסטוציטוזיס מערכתית.[23][24]
  • מחלת ריבוי תאי מאסט ידועה אך נדירה נוספת היא סרקומה של תאי מאסט .
  • חוקרים גורסים שיש קשר בין שלושת התסמונות: אהלרס-דנלוס, דיסאוטונומיה מסוג פוטס ותסמונת שפעול תאי פיטום Mast Cell Activation Syndrome ויש סיכוי גבוה שאנשים שסובלים מאחת מהן, יסבלו משתי התסמונות הנוספות. חלק מהאנשים שסובלים מאהלרס-דנלוס סובלים גם מהפרעות שפעול של תאי מאסט. ההשערה היא שההפרעה ברקמת החיבור על רקע אהלרס-דנלוס, משנה את תגובות התאים להיות פעילים יותר. הגוף מפרש בצורה מוטעית גורמים מסוימים כאילו הם מסכנים אותו, ומגיב אליהם בתדירות ובעוצמה גבוהות, מה שמזכיר תגובה אלרגית.[25]

פרוגנוזה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחולים עם מסטוציטוזיס מערכתית בעוצמה נמוכה יש תוחלת חיים תקינה. הפרוגנוזה לחולים עם מסטוציטוזיס מערכתית בדרגות מתקדמות יותר, משתנה בהתאם לחומרת המחלה ומידת פיזורה וסוג המחלה כאשר MCL היא הצורה החמורה ביותר עם תוחלת חיים קצרה.[26]

אפידמיולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכיחות האמיתית של מסטוציטוזיס אינה ברורה, לפיכך מסטוציטוזיס נחשבת למחלה יתומה.[27] מחלות יתומות משפיעות על כ-200,000 איש בארצות הברית. לפי הערכות בלתי רשמיות, בישראל סובלים כ-60,000 איש ממחלות יתומות.[28] מסטוציטוזיס עשויה להיות מאובחנת באופן שגוי, מכיוון שהיא מתרחשת בדרך כלל כמשנית למצב רפואי אחר, ולכן עשויה להתרחש בתדירות גבוהה יותר מההנחה.

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שמסטוציטוזיס מתייחסת לקבוצה הטרוגנית של הפרעות המובילות למגוון של ביטויים קליניים, גם הטיפולים יהיו שונים. הטיפול ב-ISM מכוון בעיקר לניהול תסמינים באמצעות טיפולים אנטי-מתווכים. טיפולים ציטורדוקטיביים וממוקדים נועדים כדי לשלוט בהתפשטות תאי פיטום ניאופלסטיים, בצורות מתקדמות של SM. מעכבי טירוזין קינאז וטיפולים ממוקדים המכוונים נגד מנגנון האיתות האונקוגני במורד הזרם של KIT הם גישות טיפוליות טובות. הבנה טובה יותר של התרומה היחסית של אירועים גנטיים ואפיגנטיים אלה לפתוגנזה המולקולרית של מסטוציטוזיס, היא חשובה לפיתוח טיפולים ממוקדים. ולכן לבחירה טובה יותר של תת-קבוצות חולים שייתרמו בצורה הטובה ביותר, מאסטרטגיה טיפולית נתונה.[29]

הטיפול בחולי מסטוציטוזיס מערכתית נועד לשתי מטרות עיקריות: מניעת חשיפה לגורמים המעוררים שפעול תאי פיטום ושחרור מתווכים כימיים, וטיפול תסמיני בהשפעות המתווכים המופרשים מתאי הפיטום.[30]

טיפולים מניעתיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול מניעתי נועד למצבים בהם ביטוי המחלה הוא בעיקר סימפטומטי במסטוציטוזיס מערכתית קלה אינדולנטית בה סימפטומים שונים, כמו כאבי בטן, צרבות ועוד, אך ללא נזק לאיברים הפנימיים. מטרת הטיפול היא בעיקר למניעת גירויים שונים הגורמים לשחרור של חומרים מתאי הפיטום. הגירויים יכולים להיות כתוצאה משימוש באספירין, צריכת אלכוהול, מצבי סטרס קיצוניים ועוד. חומרי הרדמה מסוימים עלולים לגרום לסימנים אופייניים למחלה ולעיתים לתגובה אלרגית מסכנת חיים – שוק אנפילקטי. לכן גם לחולים שלא סבלו מתגובה אלרגית בעבר, לעיתים לפני ביצוע פעולה הדורשת הרדמה יינתן טיפול מונע.[31]

טיפול בתסמינים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים של מחלה מתונה בה התסמינים מינוריים, כמו אודם, גרד, כאבי בטן, צרבות ושלשולים, הטיפול יהיה בתרופות מקבוצת האנטי היסטמינים, בהן חוסמי קולטנים H1 ו-H2. לעיתים יינתן גם טיפול בוויטמין D בשילוב עם סידן בגלל שכיחות מוגברת של אוסטאופורוזיס במצבים אלה.[31]

קורטיקוסטרואידים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרופות אלה מסייעות בדיכוי של תאי מח עצם ליצירת תאי פיטום. לחולים הסובלים מתגובה אלרגית עקב המחלה, יינתן פרדניזון, במינון נמוך לזמן קצר, תוך הימנעות ממינונים גבוהים העלולים לגרום תופעות לוואי הדומות לאלו של המחלה עצמה.

אם התפתחה תגובה אלרגית קשה המלווה בירידה בלחץ הדם ובמקרים חמורים אף הובילה לשוק אניפלקטי יוזרק אפיפן המעורר את הקולטנים הגורמים להרפיית השרירים. הזריקה תגרום לזרימת דם תקינה לאיברי הגוף ולהרפיית דרכי הנשימה.

טיפולים ביולוגיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומליזומב הביא תרופה ביולוגית, נוגדן חד שבטי המעכב את קשירת תאי הפיטום לאימונוגלובולין E שיש לו תפקיד מרכזי בתגובה האלרגית. באמצעות התרופה, ניתן להפחית את תדירות התגובות האלרגיות וכן גם את תדירות השוק האניפלקטי. בחולים בהם שגשוג התאים מתרחש בעור, דווח על שיפור בתסמינים העוריים. טיפול זה ניתן באמצעות עירוי תוך ורידי בבית החולים ובהנחיית ההמטולוג המטפל בלבד.[31]

תרופות מקבוצת מעכבי טירוזין קינאז

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול באמצעות מעכבי טירוזין קינאז פועל לעצירת ההתרבות המואצת של תאי הפיטום ואף עשוי להביא להקלה משמעותית בתסמינים הקליניים של המחלה. יעילותן של תרופות אלו נובעת מכך שמרבית חולי המסטוציטוזיס המערכתית נושאים מוטציה בגן המקודד לקולטן c-KIT. מכיוון שקולטן זה ממלא תפקיד מכריע בבקרה על חלוקת תאי הפיטום ותפקודם, עיכובו הממוקד מאפשר שליטה טובה יותר במהלך המחלה.

טיפולים למסטוציטוזיס מערכתית מתקדמת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר מסטוציטוזיס מערכתית מגיעה לשלב מתקדם הכולל פגיעה בתפקודי איברים, יעד הטיפול המרכזי הוא צמצום הצטברות תאי הפיטום במח העצם. באמצעות הפחתת העומס התאי הזה, ניתן למזער את הנזק הנגרם לאיברים הפנימיים ולשפר את מצבו הקליני של המטופל.[31] טיפול מבוסס תסמינים וטיפול ציטורדוקטיבי רק עבור מסטוציטוזיס מערכתית אגרסיבית או גידול ממאיר המטולוגי נלווה. התרופות הציטורדוקטיביות הנפוצות כוללות מידוסטורין (Midostaurin), אוואפריטיניב (Avapritinib - מיועדת למוטציית KIT D816V), קלדריבין (Cladribine) ואינטרפרון-אלפא (IFN-α).[29]

במשך תקופה ארוכה, הפרוטוקול הטיפולי המקובל התבסס על התרופות קלדריבין ואינטרפרון אלפא. מטרתן של תרופות אלו היא לצמצם באופן משמעותי את ייצור התאים החריג במח העצם. עם זאת, למרות יעילותן בשלבים המתקדמים של המחלה, הן כרוכות בתופעות לוואי קשות הכוללות עייפות כרונית, דיכאון, פגיעה בתפקודי כבד ותסמינים דמויי שפעת. עקב חומרת התסמינים הללו, מטופלים רבים מתקשים להתמיד בטיפול לאורך זמן. שינוי משמעותי חל בשנת 2017 עם כניסתה של התרופה מידוסטאורין, הניטלת בבליעה. בדומה לטיפולים המוקדמים, גם היא פועלת להפחתת העומס של תאי הפיטום הלא-תקינים, אך היא עושה זאת באמצעות מנגנון פעולה שונה. תרופה זו נחשבת לקו הטיפול המועדף (קו ראשון) עבור חולי מסטוציטוזיס מערכתית, שכן היא משפרת את איכות חיי המטופלים ותופעות הלוואי הקשורות בה נחשבות למתונות יותר.[31]

השתלת מח עצם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השתלת מח עצם בחולים הסובלים ממחלה אגרסיבית, עשויה לשפר את סיכויי השרידות של החולים. ממחקרים נמצא כי בקרב כ-70%, הושגה תגובה חלקית, ובכ-28% מהנבדקים הושגה תגובה מלאה. מדד חשוב להצלחת הטיפול הוא היעלמות המוטציה של הקולטן c-KIT.

בתת קבוצה הסובלת ממסטוציטוזיס מערכתית המלווה במחלות המטולוגיות אחרות נצפתה תגובה משמעותית להשתלת מח העצם. ההשתלה עשויה להיות יעילה גם בחולים אשר סובלים מלוקמיה של תאי מסט (MCL).

הטיפול בחולים שאינם נשאי מוטציה בגן המקודד את הקולטן C-kit

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדובר בקבוצת חולים קטנה מאוד בה הטיפול המומלץ יהיה באמצעות תרופה הנקראת אימטיניב. הניתנת באופן פומי כל החיים.[31]

ד"ר אדריאן דואק, סגן מנהל מכון המטולוגיה בבית חולים אסותא, אשדוד ומנהל שירות מחלות מייאלופרוליפרטיביות (MPN) טוען שהתרופה הזמינה כיום בסל הבריאות, היא תרופה שאמנם מעכבת את החלבון עם המוטציה, אך יש לה תופעות לוואי רבות ומשמעותיות, ויעילותה אינה מספקת. הוגשה לוועדת סל הבריאות, תרופה חדשה. מדובר בתרופה שעובדת גם היא על עיכוב חלבון, אבל באופן ספציפי למוטציה הגנטית ונמצא כי היא יעילה יותר, התגובות הן טובות ופחות תופעות לוואי מאשר עם הטיפולים האחרים, והפוגות משמעותיות יותר.[32]

מחקר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדעני המכון הלאומי לאלרגיה ומחלות זיהומיות חוקרים ומטפלים בחולים עם מסטוציטוזיס מזה מספר שנים במרכז הקליני של המכונים הלאומיים לבריאות (NIH). בתוכנית MCBS- Mast Cell Biology Section, הם מבצעים מחקרים על הפתוגנזה של אנפילקסיס, אורטיקריה פיזית והפרעות בתאי פיטום שבטיים. מאמצי המחקר תרמו לזיהוי מוטציות במחלות תאי פיטום, להבנת האיתות דרך KIT וקולטן IgE וכיצד שינויים בבקרת ייצור מתווכי תאי פיטום, משפיעים על מחלות.[33]כמה מההתקדמויות המחקריות החשובות ביותר עבור הפרעה נדירה זו כוללות שיפור באבחון של מחלת תאי מאסט וזיהוי גורמי גדילה ומנגנונים גנטיים האחראים לעלייה בייצור תאי מאסט.

ביולוגיה של תאי MC ותפקידם בבריאות ובמחלות היו נושא מרתק עבור חוקרים רבים לאורך השנים. ממצאים מכריעים רבים התגלו מאז גילוי תאי MC בסוף המאה ה-19, ושופכים אור על תפקודו של תא גאוני זה. אף על פי כן, ישנן שאלות יסוד רבות שעדיין ממתינות לתשובה. עם ההתפתחויות המהירות במתודולוגיה, ביולוגיה של מערכות וכו', בשילוב עם מודלים רלוונטיים יותר של בעלי חיים, מחקרים ניסויים בבני אדם ומחקרים קליניים, אנו יכולים לחזות התפתחות מהירה במחקר תאי MC בשנים הקרובות שתספק לא רק תובנות לגבי הביולוגיה שלהם, אלא גם הבנה טובה יותר של תפקידם במחלות שונות.קבוצות מחקר רבות חוקרות את נושאי תאי הפיטום[34]מדעני NIH זיהו כמה מוטציות, אשר עשויות לסייע לחוקרים להבין את הגורמים למסטוציטוזיס, לשפר את האבחון ולפתח טיפולים טובים יותר. ההבנה של ביולוגיה של תאי פיטום גדלה באופן דרמטי בשני העשורים האחרונים, בעיקר הודות לשלוש התפתחויות עיקריות. הראשונה שבהן הייתה גילוי גורמי גדילה בעכברים ובבני אדם כאחד, שאפשרו גידול תאי פיטום ממח עצם ודם היקפי. פריצת הדרך הגדולה השנייה הייתה ההבנה שניתן לגדל תאי פיטום ממח עצם של עכברים עם פגמים גנטיים ידועים או עכברים שבהם ביטוי גנים ספציפי עבר מניפולציה ישירה. כתוצאה מכך, נפתחו גישות בהן ניתן להשתמש בתאי פיטום כדי למלא את תא תאי הפיטום בעכברים חסרי תאי פיטום. גישה אחרונה זו אפשרה את ניתוח תפקידם של תאי פיטום במצבי מחלה, לפחות בעכברים. ולבסוף, יישום הגנומיקה והפרוטאומיקה, המיושמים בחקר תאי פיטום אנושיים, אפשר את הקשר בין פגמים בתאי פיטום למצבי מחלה אנושיים. דוגמה מרכזית לכך הייתה הקשר בין מוטציות ב-KIT לבין מסטוציטוזיס אנושי.[35]

התקדמות בהבנת מנגנונים אלרגיים זיהתה מטרות חדשות לעיכוב תפקוד והפעלה של תאי פיטום. מניעת אנפילקסיס נמצאת בהישג יד עם תרופות חדשות שיכולות לווסת את הסבילות החיסונית, את התפשטות והתמיינות תאי הפיטום, ואת הרגולציה והייצור של IgE. מספר תרופות שאושרו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) לטיפול באורטיקריה כרונית, מסטוציטוזיס וסרטן עוברות גם הן שימוש מחדש למניעת אנפילקסיס. טיפולים חדשים לא רק הראו פוטנציאל ביעילותם הפוטנציאלית במניעת תגובות בתיווך IgE, אלא שבמקרים מסוימים, הם מסוגלים ליידע אותנו על מנגנוני תאי פיטום in vivo. סקירה זו מסכמת את ההתקדמות האחרונה בטיפול באנפילקסיס הנובעת מכלים פרמקולוגיים חדשים ומההבנה הנוכחית שלנו של ביולוגיה של תאי פיטום.[36]

חוקרים במכון הסרטן דנה-פרבר פורצים דרך חדשה במאבק נגד מסטוציטוזיס מערכתית, הם הציגו מחקר על היעילות של תרופה חדשה, בזוקלסטיניב, ומקר נוסף המציג מודל מתמטי פורץ דרך המבוסס על נתוני ניסויים קליניים אחרונים, המבחין בין שתי צורות עיקריות של המחלה ביותר מ-90% מהמקרים. מחקרים אלה עשויים לחולל מהפכה באבחון ובטיפול בחולים המתמודדים עם המחלה.[37]

באירופה, רשות הכשירות האירופית בנושא מסטוציטוזיס European Competence Network on Mastocytosis(ECNM) מרכזת מחקרים, רישומים וחינוך בנושא מסטוציטוזיס. במכון קרולינסקה בשוודיה חוקרים את המנגנונים המולקולריים העומדים בבסיס רמות החלבון המשתנות של הסמנים הביולוגיים שזוהו. הבנת מנגנוני בקרה אלה עשויה לסייע במציאת אפשרויות טיפול טובות יותר עבור חולי מסטוציטוזיס וכן עבור חולים אנפילקטיים ללא מחלת תאי מאסט שבטיים.[38] המוקד העיקרי של פרויקט זה הוא לזהות חומרים בעלי יכולת לעכב שחרור מתווכים דלקתיים על ידי תאי מאסט. תאי מאסט הם תאי אפקטור ארוכי חיים של מערכת החיסון, הידועים אולי בעיקר בשל מעורבותם במחלות אלרגיות. עם הפעלתם, תאי המאסט משחררים מגוון חומרים דלקתיים (היסטמין, לויקוטריאנים, פרוטאזות וציטוקינים) הגורמים לתסמינים שאנו מקשרים לאלרגיה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור ראשון של נגעי עור פיגמנטיים אופייניים-אורטיקריה פיגמנטוזה, תואר על ידי נטלשיפ וטיי בשנת 1869. מספר שנים לאחר מכן, נטבע המונח אורטיקריה פיגמנטוזה (UP), ובעקבות תיאורו של פול ארליך של MCs בשנת 1879, נוכחות והצטברות של MCs בנגעי UP זוהו על ידי אונה בשנת 1887.[11][39]במשך שנים רבות, מסטוציטוזיס נחשבה למחלת עור. מסטוציטוזיס סיסטמית דווחה לראשונה על ידי מדענים צרפתים בשנת 1936.[40] בשנת 1949, אליס תיאר מצב של מסטוציטוזיס מערכתית (SM). עם הזמן SM הפך לישות אבחנתית מוכרת היטב. במהלך 30 השנים האחרונות תוארו מספר תת-וריאנטים קליניים ופרוגנוסטיים שונים של CM ו-SM. בין השנים 1991 ו-2000 נקבעו קריטריונים חדשים וחזקים של SM .[11]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מסטוציטוזיס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ Horny HP, Sotlar K, Valent P (2007). "Mastocytosis: state of the art". Pathobiology. 74 (2): 121–32. doi:10.1159/000101711. PMID 17587883.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  2. ↑ "Mastocytosis & mast cell disorders". Mastocytosis Society Canada. אורכב מ-המקור ב-2013-12-28.
  3. ↑ Arber, Daniel A.; Orazi, Attilio; Hasserjian, Robert; Thiele, Jürgen; Borowitz, Michael J.; Le Beau, Michelle M.; Bloomfield, Clara D.; Cazzola, Mario; Vardiman, James W. (19 במאי 2016). "The 2016 revision to the World Health Organization classification of myeloid neoplasms and acute leukemia". Blood. 127 (20): 2391–2405. doi:10.1182/blood-2016-03-643544. PMID 27069254.
  4. ↑ Pardanani, Animesh (בנובמבר 2016). "Systemic mastocytosis in adults: 2017 update on diagnosis, risk stratification and management". American Journal of Hematology. 91 (11): 1146–1159. doi:10.1002/ajh.24553. PMID 27762455.
  5. ↑ Hermine, Olivier; Lortholary, Olivier; Leventhal, Phillip S.; Catteau, Adeline; Soppelsa, Frédérique; Baude, Cedric; Cohen-Akenine, Annick; Palmérini, Fabienne; Hanssens, Katia; Yang, Ying; Sobol, Hagay; Fraytag, Sylvie; Ghez, David; Suarez, Felipe; Barete, Stéphane; Casassus, Philippe; Sans, Beatrice; Arock, Michel; Kinet, Jean Pierre; Dubreuil, Patrice; Moussy, Alain; Soyer, H. Peter (28 במאי 2008). "Case-Control Cohort Study of Patients' Perceptions of Disability in Mastocytosis". PLOS ONE. 3 (5): e2266. Bibcode:2008PLoSO...3.2266H. doi:10.1371/journal.pone.0002266. PMC 2386235. PMID 18509466.
  6. ↑ Hermine, Olivier; Lortholary, Olivier; Leventhal, Phillip S.; Catteau, Adeline; Soppelsa, Frédérique; Baude, Cedric; Cohen-Akenine, Annick; Palmérini, Fabienne; Hanssens, Katia; Yang, Ying; Sobol, Hagay (28 במאי 2008). "Case-Control Cohort Study of Patients' Perceptions of Disability in Mastocytosis". PLOS ONE. 3 (5). Bibcode:2008PLoSO...3.2266H. doi:10.1371/journal.pone.0002266. PMC 2386235. PMID 18509466.
  7. ↑ Moura, Daniela Silva; Sultan, Serge; Georgin-Lavialle, Sophie; Pillet, Nathalie; Montestruc, François; Gineste, Paul; Barete, Stéphane; Damaj, Gandhi; Moussy, Alain; Lortholary, Olivier; Hermine, Olivier (21 באוקטובר 2011). "Depression in Patients with Mastocytosis: Prevalence, Features and Effects of Masitinib Therapy". PLOS ONE. 6 (10). Bibcode:2011PLoSO...626375M. doi:10.1371/journal.pone.0026375. PMC 3198767. PMID 22031830.
  8. ↑ Lee, JK; Whittaker, SJ; Enns, RA; Zetler, P (7 דצמ' 2008). "Gastrointestinal manifestations of systemic mastocytosis". World Journal of Gastroenterology. 14 (45): 7005–8. doi:10.3748/wjg.14.7005. PMC 2773867. PMID 19058339.
  9. ↑ Jensen, Britt; Broesby-Olsen, Sigurd; Bindslev-Jensen, Carsten; Nielsen, Dorthe S. (באפריל 2019). "Everyday life and mastocytosis from a patient perspective-a qualitative study". Journal of Clinical Nursing. 28 (7–8): 1114–1124. doi:10.1111/jocn.14676. PMID 30230078.
  10. ↑ Peter Valent, Cem Akin, Karin Hartmann, Gunnar Nilsson, Andreas Reiter, Olivier Hermine, Karl Sotlar, Wolfgang R. Sperr, Luis Escribano, Tracy I. George, Hanneke C. Kluin-Nelemans, Celalettin Ustun, Massimo Triggiani, Knut Brockow, Jason Gotlib, Alberto Orfao, Lawrence B. Schwartz, Sigurd Broesby-Olsen, Carsten Bindslev-Jensen, Petri T. Kovanen, Stephen J. Galli, K. Frank Austen, Daniel A. Arber, Hans-Peter Horny, Michel Arock, Dean D. Metcalfe, Advances in the Classification and Treatment of Mastocytosis: Current Status and Outlook toward the Future, Cancer Research 77, 2017-03-15, עמ' 1261–1270 doi: 10.1158/0008-5472.CAN-16-2234
  11. 1 2 3 Peter Valent, Cem Akin, Karin Hartmann, Gunnar Nilsson, Andreas Reiter, Olivier Hermine, Karl Sotlar, Wolfgang R. Sperr, Luis Escribano, Tracy I. George, Hanneke C. Kluin-Nelemans, Celalettin Ustun, Massimo Triggiani, Knut Brockow, Jason Gotlib, Alberto Orfao, Lawrence B. Schwartz, Sigurd Broesby-Olsen, Carsten Bindslev-Jensen, Petri T. Kovanen, Stephen J. Galli, K. Frank Austen, Daniel A. Arber, Hans-Peter Horny, Michel Arock, Dean D. Metcalfe, Advances in the Classification and Treatment of Mastocytosis: Current Status and Outlook toward the Future, Cancer Research 77, 2017-03-15, עמ' 1261–1270 doi: 10.1158/0008-5472.CAN-16-2234
  12. ↑ הרפואה - עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל | מאמרים | תסמונת השפעול הרב שבטי של תאי פיטום– פרשות חולים, אמות מידה (קריטריונים) לאבחון והמלצה לטיפול, באתר www.ima.org.il
  13. ↑ הרפואה - עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל | מאמרים | מסטוציטוזיס מערכתי, באתר www.ima.org.il
  14. ↑ מה זה PCR?, באתר מגזין | מכון דוידסון
  15. ↑ Daniel A. Arber, Attilio Orazi, Robert Hasserjian, Jürgen Thiele, Michael J. Borowitz, Michelle M. Le Beau, Clara D. Bloomfield, Mario Cazzola, James W. Vardiman, The 2016 revision to the World Health Organization classification of myeloid neoplasms and acute leukemia, Blood 127, 2016-05-19, עמ' 2391–2405 doi: 10.1182/blood-2016-03-643544
  16. ↑ D. L. Ellis, Treatment of telangiectasia macularis eruptiva perstans with the 585-nm flashlamp-pumped dye laser, Dermatologic Surgery: Official Publication for American Society for Dermatologic Surgery [et Al.] 22, 1996-01, עמ' 33–37 doi: 10.1111/j.1524-4725.1996.tb00568.x
  17. ↑ F. Noack, L. Escribano, K. Sotlar, R. Nunez, K. Schuetze, P. Valent, H.-P. Horny, Evolution of Urticaria Pigmentosa into Indolent Systemic Mastocytosis: Abnormal Immunophenotype of Mast Cells without Evidence of c-kit Mutation ASP-816-VAL, Leukemia & Lymphoma 44, 2003-01, עמ' 313–319 doi: 10.1080/1042819021000037967
  18. ↑ Ramsay, David B.; Stephen, Sindu; Borum, Marie; Voltaggio, Lysandra; Doman, David B. (בדצמבר 2010). "Mast Cells in Gastrointestinal Disease". Gastroenterology & Hepatology. 6 (12): 772–777. PMC 3033552. PMID 21301631.
  19. ↑ Sethi, Aisha; Jain, Dhanpat; Roland, Bani Chander; Kinzel, Jason; Gibson, Joanna; Schrader, Ronald; Hanson, Joshua Anspach (2015-02-01). "Performing Colonic Mast Cell Counts in Patients With Chronic Diarrhea of Unknown Etiology Has Limited Diagnostic Use". Archives of Pathology & Laboratory Medicine. Archives of Pathology and Laboratory Medicine. 139 (2): 225–232. doi:10.5858/arpa.2013-0594-oa. ISSN 1543-2165. PMID 25611105.
  20. ↑ Arber, Daniel A.; Orazi, Attilio; Hasserjian, Robert; Thiele, Jürgen; Borowitz, Michael J.; Le Beau, Michelle M.; Bloomfield, Clara D.; Cazzola, Mario; Vardiman, James W. (19 במאי 2016). "The 2016 revision to the World Health Organization classification of myeloid neoplasms and acute leukemia". Blood. 127 (20): 2391–2405. doi:10.1182/blood-2016-03-643544. PMID 27069254.
  21. ↑ הערך "מסטוציטוזיס מערכתית", באתר ויקירפואה
  22. ↑ גל וייס, תסמונת שפעול תאי הפיטום - תאי מאסט MAST, באתר מפגעי סביבה, תחלואה מודרנית וחזרה לבריאות, ‏2024-12-18
  23. ↑ Cem Akin, Peter Valent, Dean D. Metcalfe, Mast cell activation syndrome: Proposed diagnostic criteria, The Journal of Allergy and Clinical Immunology 126, 2010-12, עמ' 1099–1104.e4 doi: 10.1016/j.jaci.2010.08.035
  24. ↑ Mast cell activation syndrome, MEpedia (באנגלית)
  25. ↑ עמותת אגם - אהלרס-דנלוס וגמישות יתר | תחלואות נלוות, באתר עמותת אגם: eds ישראל
  26. ↑ Pardanani, Animesh (בנובמבר 2016). "Systemic mastocytosis in adults: 2017 update on diagnosis, risk stratification and management". American Journal of Hematology. 91 (11): 1146–1159. doi:10.1002/ajh.24553. PMID 27762455.
  27. ↑ שלומית דיליאון, , ‏"המחלות היתומות": מה עושה אדם שחולה במחלה שאין לאף אחד אחר?, באתר מעריב אונליין, 6 במרץ 2016
  28. ↑ [/https://fs.knesset.gov.il/globaldocs/MMM/6aee6d8d-f1f7-e411-80c8-00155d01107c/2_6aee6d8d-f1f7-e411-80c8-00155d01107c_11_8201.pdf מחלות יתומות], באתר הכנסת-מחלקת המידע והמחקר
  29. 1 2 Mélanie Vaes, Fleur Samantha Benghiat, Olivier Hermine, Targeted Treatment Options in Mastocytosis, Frontiers in Medicine 4, 2017, עמ' 110 doi: 10.3389/fmed.2017.00110
  30. ↑ מסטוציטוזיס מערכתית - Systemic mastocytosis – ויקירפואה, באתר wikirefua.org.il
  31. 1 2 3 4 5 6 כדאי שתכירו: אלה הם הטיפולים במסטוציטוזיס מערכתית שעשויים לשפר את איכות החיים, באתר Infomed
  32. ↑ יובל חנינוביץ', התרופה החדשה שיכולה להציל חולים במסטוציטוזיס, באתר ynet, 4 בפברואר 2024
  33. ↑ Metcalfe Research Group | NIAID: National Institute of Allergy and Infectious Diseases, www.niaid.nih.gov, ‏2022-10-06 (באנגלית)
  34. ↑ Joakim S. Dahlin, Marcus Maurer, Dean D. Metcalfe, Gunnar Pejler, Ronit Sagi‐Eisenberg, Gunnar Nilsson, The ingenious mast cell: Contemporary insights into mast cell behavior and function, Allergy 77, 2022-01, עמ' 83–99 doi: 10.1111/all.14881
  35. ↑ Alasdair M. Gilfillan, Sarah J. Austin, Dean D. Metcalfe, Mast cell biology: introduction and overview, Advances in Experimental Medicine and Biology 716, 2011, עמ' 2–12 doi: 10.1007/978-1-4419-9533-9_1
  36. ↑ Melody C. Carter, Magdalena Lange, Ivan Alvarez-Twose, Joanna Renke, Cristina Morales-Cabeza, Horacio Caligaris, Karin Hartmann, Management of Mastocytosis and Mast Cell Activation in Children, The Journal of Allergy and Clinical Immunology: In Practice 14, 2026-01-01, עמ' 30–42 doi: 10.1016/j.jaip.2025.11.016
  37. ↑ Advances in systemic mastocytosis: Early signs of efficacy for a novel drug and a new predictive tool to guide patient care | Dana-Farber Cancer Institute, www.dana-farber.org
  38. ↑ Mast Cell Biology – Research group Gunnar Nilsson | Karolinska Institutet, ki.se (באנגלית)
  39. ↑ Nettleship E, Tay W (1869). "Reports of Medical and Surgical Practice in the Hospitals of Great Britain". Br Med J. 2 (455): 323–4. doi:10.1136/bmj.2.455.323. PMC 2260962. PMID 20745623.
  40. ↑ Sézary A, Levy-Coblentz G, Chauvillon P (1936). "Dermographisme et mastocytose". Bulletin de la Société Française de Dermatologie et de Syphiligraphie. 43: 359–61.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מסטוציטוזיס&oldid=43726435"