מסייע אין בו ממש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מסייע אין בו ממש
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ג, עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ב, עמוד א'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות שבת, פרק א', הלכה ט"ז
שולחן ערוך שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שכ"ח, סעיף י"ז
מקורות נוספים שו"ת הרשב"א חלק א, סימן כח.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מסייע אין בו ממש הוא כלל הלכתי המובא בתלמוד, לפיו אדם המסייע לאחר לבצע פעולה מסוימת, שיכולה הייתה להיעשות גם בלי עזרה זו, המסייע אינו נחשב אחד מעושי המלאכה, ובמידה ומדובר בפעולה אסורה, אין איסור לעשות זאת.[1] לדעת הרב צבי הירש אשכנזי הכלל אינו פוטר מאיסור, רק מעונש.[2]

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור דין זה הובא בתלמוד לגבי הלכות שבת בסוגיית 'שניים שעשאוה', שאמרו שם ש"זה יכול, וזה אינו יכול - חייב", כלומר אף שבהלכות שבת ישנו כלל בסיסי 'שנים שעשאוה פטורים', יוצא מן הכלל מקרה שאחד יכול לעשות לבדו את הפעולה, וחברו רק עזר לו באופן שאין חברו יכול לעשות את הפעולה לבדו, הדין הוא שרק העושה חייב והמסייע פטור, שכן מסייע אין בו ממש.[3]

בתלמוד הובאו ראיות מהמשנה לכלל זה:

  • רבא לכלל זה ראיות ממשנה לגבי טומאת זב הרוכב על גבי בהמה ומתחת רגליה ישנם כלים שנטמאים 'בטומאת משכב', אף על פי כן אין הכלים נטמאים משום שמתייחסים לכל רגל של הבהמה כמסייע. ומסייע אין בו ממש[4].
  • רב אשי הביא ראיה נוספת לדין זה מדברי רבי אליעזר[5] הסבור שאם ישנה חציצה בין רגל אחת של הכהן לרצפת בית המקדש דבר האסור[6]אם יכול לעמוד על רגלו המונחת על הרצפה אין זה חציצה, ולדברי רב אשי טעמו של רבי אליעזר משום שרגלו שעל הרצפה היא העיקרית והשנייה רק מסייעת[7].

כמו כן בתלמוד במסכת ביצה על פי כלל זה התיר האמורא אמימר לגוי לרפא את עינו (רפואת הכחול) בשבת, על אף שברפואה זו החולה מסייע למרפאו על ידי שפותח וסוגר את עינו, סיבת ההיתר משום "שמסייע אין בו ממש".[8]

מקור נגדי (הקפת הראש)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור נגדי לכלל זה מופיע בדברי רב אשי בתלמוד[9] הסבור שיש להטיל איסור הקפת הראש והשחתת הזקן גם על האיש המסתפר (הניקף), בנוסף לאיסור זה המוטל על הספר, אף שהמסתפר לא עשה כלל איסור. נימוקו של רב אשי משום שהמסתפר סייע לספר בתספורת. דבריו הובאו להלכה בספרי הפסיקה[10][11].

בספרות הראשונים והאחרונים קיימים הסברים שונים ליישב את שני המקורות:

  • הריטב"א מחלק בין סיוע משמעותי לבין סיוע מינורי, ולכן לדבריו באיסור הקפת הראש יש איסור לסייע, ששם מדובר ב"סיוע גדול הוא כשמזמין לו עצמו בשערו".[12]
  • הרב דוד הלוי סגל[13] מסביר שיש ללמוד מהלכות הקפת הראש לכל מקום בו המסייע עוזר בעזרה אקטיבית שלא נאמר הכלל מסייע אין בו ממש, ולכן אסר בשבת לאשה ששכחה לגזוז ציפורניה לפני טבילת נדה, להיעזר בנכרית לצורך זה. הרב שבתי כהן[14] סבור שאין ללמוד מהלכות הקפת הראש לשאר מקומות ולכן התיר בנידון זה.

בספרות הפוסקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסקים חולקים האם כלל זה תקף גם באיסורים מהתורה או רק באיסורים מדברי חכמים; דעת הרדב"ז היא שרק בדברי תורה מסייע יש בו ממש,[דרושה הבהרה] אך השדי חמד טוען שהכלל תקף גם בדברי חכמים.[15]"

מקרים בהם התחשבו הפוסקים בכלל זה:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]