מסמך שטאובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מסמך שטאובר הוא הכינוי שניתן לנייר מטה שהכין ראש החטיבה האסטרטגית באגף התכנון בצה"ל, תא"ל צבי שטאובר, בעבור הרמטכ"ל, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק, כהכנה לפגישה בינו ובין מקבילו הסורי ביוני 1995 (Rabinovich, 1999). יו"ר האופוזיציה באותה העת, בנימין נתניהו, נתן פומבי לתוכן המסמך מעל בימת הכנסת, חרף סיווגו. במסגרת חקירת ההדלפה, חקרה משטרת ישראל 90 חיילים ועוד מספר עובדי משרד הביטחון. המדליף לא אותר. סבב השיחות בין ישראל וסוריה הסתיים בינואר 1996, ובמאי נבחר נתניהו לראשות הממשלה.

תוכני המסמך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צורך בגיבוש "חבילת" סידורי ביטחון – בכלל אזור חיץ מפורז, אזורי כוחות מוגבלים, וביסוס מנגנון וידוא ופיקוח (אשר כולל רכיב אמריקני) ליישום הפירוז.
  • פיצוי על שינויים ברכיבים אלו – לדוגמה, ביסוס מערכת ישראלית להתרעה וגילוי מוקדם יכול להביא אותה להיות גמישה יותר בשאלת אזורי כוחות מוגבלים. במסגרת כך, לטענת "מסמך שטאובר", על צה"ל להמשיך ולקבל מידע שבר השגה רק באמצעות נוכחות קבועה בהר החרמון.
  • מניעת יתרון מצד תוקף המפר את ההסכם – על ידי השארת די זמן לישראל להניע את כוחות העתודה שלה. זאת, על ידי השארת ריכוזי כוחות של שני הכוחות במרחק רב זה מזה, או לחלופין – להוריד את מוכנותם לקרב, הגברת השקיפות, ויצירת יחסי אמון בין הצבאות.
  • איסור שיתוף פעולה צבאי כנגד אחד הצדדים להסכם – לדוגמה, על ידי בריתות צבאיות או קריאה למשלחות צבאיות זרות.
  • בידוד ומניעת סיוע מגורמים המבצעים פעולות עוינות כנגד הצד השני – או כנגד הסכם השלום עצמו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sagie, Uri, "The Israeli-Syrian Dialogue: A One-Way Ticket To Peace?" October 1999.
  • Rabinovich, Itamar, "The Brink of Peace: The Israeli-Syrian Negotiations", Princeton University Press, Jul 1, 1999.
Flag of Israel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.