מסע כומתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טקס הענקת הכומתה הירוקה של גדודי חטיבת הנח"ל, בסוף מסע כומתה

מסע כומתה הוא מסע אשר נערך על ידי חיילי החילות הקרביים בצה"ל, כשבסופו ניתנת להם כומתה בצבע ייחודי לחיל או לחטיבה. מסע הכומתה משמש גם כמסע המסכם של חלק ממסלולי ההכשרה של לוחמים בצה"ל, דהיינו בסוף הטירונות או בסוף האימון המתקדם.

אורך המסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסעות בצה"ל מתבצעים ב"קצב 6", כלומר, בכל שעה של מסע החיילים גומאים כ-6 קילומטרים. לאחר כל 6 קילומטרים מתקיימת עצירה בת מספר דקות על מנת להינפש ולאגור כוחות לקראת המשך המסע. לאחר כל 18 קילומטרים מוגשת ארוחה קלה, על מנת למנוע התמוטטות של חיילים עקב חוסר אנרגיה בגוף. הציוד שנלקח למסע על ידי החיילים כולל את נשקם האישי, חגור ובו 6 מחסניות ו-2 מימיות, אלונקות ומארזים עם מים ("פק"ל מים"). חיילים שיושכבו על האלונקה, כחלק מתכנון המסע מראש, לוקחים איתם גם קסדה.

במהלך חלק מהמסעות, ובייחוד במסעות הארוכים יותר, מתקיים במסע קטע שבו החיילים נושאים אלונקות שעל כל אחת נמצא אחד מהחיילים במסע. מבחינת הקושי של מסע עם אלונקות, צה"ל מחשב כי כל קילומטר עם אלונקה מקביל לשלושה קילומטרים של הליכה. כך, מסע באורך 65 ק"מ, שמתוכם 56 ק"מ ללא אלונקות, ו-9 ק"מ עם אלונקות, יחשב כמסע באורך כולל של 83 קילומטרים[1].

מסע כומתה ביחידות צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטירונות רובאי 03, אשר נערכת בין היתר על ידי חיל השריון, פלוגות החילוץ וההצלה של פיקוד העורף ולוחמים רכובים בחיל האיסוף הקרבי, ובטירונות 05 אשר נערכת על ידי לוחמים רגליים בחיל האיסוף הקרבי, אורך המסע נע לרוב בין 25 ל-40 קילומטרים.

בטירונות רובאי 05, של משמר הגבול, אורך מסע הכומתה הוא בין 20 ל-30 קילומטרים, ובחיל ההנדסה לרוב המסע אורך כבין 40 ל-45 קילומטרים.

בחטיבות חיל הרגלים מסע הכומתה אורך בין 42 ל-70 קילומטרים, כאשר האורך והמסלול מותאמים כל שנה. בחטיבת כפיר מבצעים הלוחמים מסע כומתה באורך של 56 ק"מ ו-9 ק"מ עם אלונקות ובסופו מקבלים את הכומתה המנומרת. במסע של מחזור אוגוסט 2013 עשו הלוחמים מסע של 77 ק"מ ללא אלונקות[2]; בחטיבת גבעתי המסע לכומתה הסגולה הוא באורך של 45 קילומטרים+5 קילומטרים עם אלונקות[3], כאשר בעבר הוא ארך 84 קילומטרים, כמספר היחידה ("חטיבה 84")[4]. מסע הכומתה של גדס"ר גבעתי אורך כ-80 ק"מ;[דרוש מקור] בחטיבת הנח"ל יוצאים החיילים למסע כומתה שנע בין 50 ל-60 ק"מ (50+‏10 אלונקות או 46+‏7 אלונקות) ובסופו מקבלים הלוחמים את הכומתה הירוקה[5]; הכומתה החומה של חטיבת גולני מתקבלת לאחר מסע שאורכו 65 ק"מ ובנוסף ישנם 10 ק"מ של מסע אלונקות (סך הכל מקבילה לרמת קושי של מסע רגלי בן 70 ק"מ)[6], בגדס"ר גולני אורך המסע מגיע ל-90 ק"מ. בחטיבת הצנחנים היה נהוג גם כן לבצע במשך שנים רבות מסע כומתה באורך 90 קילומטרים, שנחשב לארוך והמפרך בין חטיבות החי"ר, שהחל באנדרטת הצנחנים בתל נוף ועד לגבעת התחמושת בירושלים, עם השנים שונה אורך המסע ל-55 ק"מ כאשר הלוחמים נושאים על גופם כ-30% משקל גוף ובסופו מחולקת הכומתה האדומה[7].

טקס כומתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי חטיבת הנח"ל בעת טקס כומתה קרבי, 2012.

לאחר המסע מתקיים טקס הענקת כומתה בו מוענקות הכומתות לחיילים. נהוג ביחידות צה"ל שהמפקדים מעניקים את הכומתות שלהם לחיילים המצטיינים, וברוב המקרים מדובר בקשר של כל מפקד. לכל חטיבה או יחידה ישנו אתר קבוע בו נערך טקס קבלת הכומתות. לדוגמה, חטיבת כפיר מקיימת את הטקס באנדרטת חטיבת כפיר בעפולה ואילו חטיבת הצנחנים עורכת את הטקס בגבעת התחמושת בירושלים. קיימות שתי מתכונות לקיום הטקס: מתכונת קרבית וטקס רשמי.

טקס קרבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס קרבי מתקיים מיד לאחר המסע. החיילים, עדיין עם החגור והנשק עליהם, מסתדרים בשלשות והמפקדים מחלקים להם את הכומתות. בעבר היה זה הטקס הרגיל בצה"ל. השם של הטקס נובע מאופיו: החיילים לבושים ומצוידים כאילו הם מוכנים ללחימה באופן מיידי.

טקס רשמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס רשמי מתקיים מספר ימים לאחר הטקס, דבר המאפשר לחיילים לצבור כוחות ולנוח לאחר המסע המפרך. בדרך כלל יינשאו נאומים של מפקד החטיבה או היחידה, מפקד בסיס האימון החטיבתי או בסיס ההכשרה וקצינים נוספים. בטקס גם מוכרז מי היא הזוכה בתואר הפלוגה המצטיינת מבין כלל הפלוגות בהכשרה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]