מספנות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מספנות ישראל בע"מ
Shipyards Incomac.svg
מספנות ישראל במפרץ חיפה - מבט ממעוף הציפור
מספנות ישראל - מבט ממעוף הציפור
נתונים כלליים
סוג חברה פרטית
מייסדים מדינת ישראל
תאריך הקמה 1959
חברת אם SK Group עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום המטה
32°48′55.39″N 35°2′1.11″E / 32.8153861°N 35.0336417°E / 32.8153861; 35.0336417מיקום המטה
משרד ראשי ישראלישראל דרך יוליוס סימון 53 חיפה, ישראל
ענפי תעשייה בניית אוניות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים אוניות, ספינות טילים, ספינות סיור, גוררות, דוברות, סירות, מנופים
שווי שוק 400 מיליון ש"ח (אפריל 2004)
הכנסות 599 מיליון ש"ח בשנת 2014[1]
רווח 76 מיליון ש"ח בשנת 2014[1]
אנשי מפתח סמי קצב-יו"ר, שלומי פוגל-דירקטור ויו"ר נמל מספנות ישראל בע"מ וחברת סימנט בע"מ, אבי שחף-מנכ"ל
עובדים 378
 
www.israel-shipyards.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מספנות ישראל היא המספנה הגדולה בישראל ואחת המספנות בבעלות פרטית הגדולות במזרח התיכון, ונוסף על כך היא הנמל הפרטי הראשון והיחיד בישראל, עד להפרטת פעילותו של נמל אילת ב-2013. מתקני החברה ומשרדיה ממוקמים בחלקו המזרחי של נמל הקישון בחיפה על שטח של 335 דונם שנחכר מחברת נמלי ישראל ומשמשים בתור נמל פרטי. לרשות החברה רציף באורך של 900 מטרים עם מים בעומק של 12 מטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המספנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1956 הקים מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, ועדה שתדון בדרכים להקמת מספנה לבנייה ותיקון אניות בארץ. ראש מספן הציוד בחיל הים, אלוף-משנה אברהם זכאי, שלמד הנדסת אוניות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, מונה כיועץ טכני של הפרויקט. הוועדה הגישה ביולי 1956 סיכום והמלצות על הדרך שבה יש לנקוט להקמת המספנה. את המימון להקמת המספנות תכננו לקבל במסגרת הסכם השילומים מגרמניה המערבית. ביולי 1957 נשלח זכאי לביקור במספנות באירופה כדי לברר וללמוד נושאים הקשורים להקמת המספנות. ב-2 בדצמבר 1957 סיים זכאי את תפקידו במספן הציוד ומונה למנהל הטכני של צוות ההקמה. זכאי ערך הכנות להקמת המספנות כולל ניתוח כלכלי[2].

חברת מספנות ישראל הוקמה באופן רשמי בשנת 1959 כחברה ממשלתית, כאשר ישראל ליברטובסקי מונה למנהל המספנה הראשון (ושימש בתפקיד עד 1981)[3]. ליברטובסקי יצא לסיור לימודי באירופה עם צוות ההקמה, ביקר במספר מספנות וביקש הצעות לסיוע בהקמתה[4]. במקביל משלחת מיפן הגישה הצעה להקים את המספנות עובר מדינת ישראל[5]. לאחר שנבדקו מספר הצעות, במרץ 1959 התקבלה ההצעה של מספנת דה-סכלדה (De Schelde) ההולנדית לספק את הידע לבנייתה[6], לאחר משא ומתן של מספר חודשים אישרה ועדת השרים לכלכלה את ההסכם שנחתם באוגוסט 1959[7]. עלות ההקמה הוערכה בכ-40 מיליון ל"י, היא תוכננה להעסיק כ-2,000 עובדים ונועדה לבנות ולתחזק כלי שיט אזרחיים[8]. בפברואר 1960 הוגשו התוכניות לאישור, והחלו בהכנת המכרזים[9]. באוגוסט 1960, הסכימה הולנד לתת הלוואה להקמת המספנה ופורסם מכרז להקמת הרציפים[10]. בנובמבר 1960, נחתם חוזה עם חברת בריטית להקמת מבני המספנה[11]. חברת סולל בונה זכתה בחוזה לחפירת המעגנה של המספנה[12]. טקס הנחת אבן הפינה למספנה נערך ב-26 בינואר 1961 בנוכחות שגריר הולנד בישראל[13].

הקמת המספנה לוותה בסכסוך עם חברת "הימה", שהוקמה על ידי ישראל קירשטיין שהיה אדריכל ימי מוכר עוד בימי המנדט, והייתה בבעלות משותפת של סולל בונה וצים[14]. "הימה" הפעילה כבר מספנה קטנה בצידו השני של נמל הקישון ועסקה בהרחבתם באותה עת[15]. תחילה דובר ש"הימה" תפעיל ותנהל גם את מספנות ישראל, בשותפות שווה עם ממשלת ישראל[16], אך לבסוף ממשלת ישראל החזיקה במלוא הבעלות ואף הוחלט להעביר את המבדוק הקיים בנמל חיפה לחזקת מספנות ישראל[17]. פתרון נוסף שהוצע היה למזג את שתי החברות[18]. ביוני 1962 אושר מיזוג "הימה" "מספנות ישראל"[19], והסכם המיזוג נחתם בספטמבר 1962[20].

הפעלת המספנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 1962 נחתמו החוזים הראשונים לבניית ספינות במספנה, 2 ספינות משא עובר צים ו-3 ספינות מתוך הזמנה של 12 עבור חברת הספנות "סלע", כקבלן משנה של מספנה הולנדית[21][22]. התוצרת הראשונה שייצא מהמספנה כללה דוברות עבור מפעלי ים המלח ונחתת עבור חיל הים[23]. טקס מסירת הנחתת (כלי השיט הראשון שהמספנה בנתה), אח"י עציון גבר פ-51, נערך ב-24 בינואר 1963, בנוכחות מפקד חיל הים יוחאי בן-נון, סגן שר הביטחון שמעון פרס ושר התחבורה ישראל בר-יהודה[24]. פרויקט נוסף שביצעה ב-1963 היה פירוק אוניית נוסעים ישנה של צים[25]. טקס השקת האונייה "אסתר", האנייה הראשונה שנבנתה במספנות, נערך ב-7 באפריל 1964. "אסתר" הייתה אוניית משא, במעמס של כ-3,000 טון, שנבנתה עובר צים[26] אולם לאחר שלוש שנות פעילות המספנה לא עמדה בציפיות וחברת צים סרבה למסור עבודות תחזוקה ותיקונים למספנה, עקב המחיר הגבוה והתפוקה הנמוכה. גם ההזמנה של חברת הספנות "סלע" בוטלה[27]. עם זאת, בדצמבר 1965, הושקה "חנה", אוניית משא שנייה שנבנתה עובר צים[28]. בינואר 1966 פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקרות על המספנות, שעיקרו היה ביקורת על הניצול חלקי של כושר הייצור ועל הפסדים צבורים של 10 מיליון ל"י[29].

בשנים 1968 - 1970 הייתה המספנה לראשונה רווחית[30]. בין כלי השיט שבנתה באותן שנים היו שש גוררות עבור רשות הנמלים[31], שתי דוברות תדלוק עבור חברת "פי גלילות"[32], מחפר צף למפעלי ים המלח[33] ומבדוק צף עבור יוון[34].

בה-70 נבנו במספנה אוניות קטנות, כלי שיט צבאיים (ובהם ספינות טילים מדגם "סער 4") בהובלתו של חיים שחל ומבדוקים. לשיא פעילתה הגיעה החברה באמצע שנות ה-70, אז העסיקה כ-1,000 עובדים. בנוסף לתחום הימי עסקה החברה גם בעבודות מתכת שונות בנצלה את מתקניה ואת כוח האדם המיומן שלה.

המשבר בחברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80 נקלעה החברה לקשיים כלכליים לאחר שהיקף ההזמנות מישראל ומחוצה לה ירד בשיעור ניכר, החברה לא מצאה פתרון למצב זה וספגה הפסדים כבדים. רק ב-1984 הכינה החברה הצעה לתוכנית הבראה תלת שנתית ששני הצעדים המרכזיים בה היו צמצום כוח האדם וקבלת תמיכה ממשלתית לבניית אוניות. בפועל צומצם כוח האדם במידה חלקית, לא הגיעו הזמנות חדשות לבניית אוניות ולחברה היו קשיי נזילות שהלכו וגברו. למרות זאת הזרימה הממשלה כספים בסכומים ניכרים לשם מימון פעולותיה השוטפות של החברה.

אני מאמין בפועל העברי

אני מאמין בפועל העברי
ועל כן מאמין אני
בהצלחת המספנה

ישראל ליברטובסקי, המנהל בפועל של המספנות
דבר 9 ביולי 1959

ועדת השרים הכלכליים ייפתה את כוחם של שר האוצר לוי אשכול ושר התחבורה משה כרמל לחתום על תקנות ההתאגדות של חברת מספנות ישראל. בהמשך ייחתם הסכם עם החברה ההולנדית[35] שתוקפו יפה לשתים עשרה שנים. ההולנדים ישתתפו בהנהלת המספנה, יספקו מומחים ויעזרו בהשגת הלוואה של ארבעה מיליון דולר. בשלב ראשון יושקעו במספנה כ-20 מיליון לירות והיא תוכל לבנות אניות בנפח עד 8000 טונה. בנוסף על 2000 העובדים שיועסקו במספנה היא תספק עבודה בעקיפין לעוד 500 עובדים.

דבר 12 באוגוסט 1959

ב-12 בינואר 1986, עקב ההחמרה במצבה של החברה, החליטה האספה הכללית של בעלי המניות לפנות אל בית המשפט בבקשה לפירוק החברה ולמינוי כונס הנכסים הרשמי למפרק זמני. בית המשפט נעתר לבקשת בעלי המניות ומינה את כונס הנכסים הרשמי למפרק הזמני של החברה.

במרץ 1986 מינה בית המשפט, על פי בקשת המפרק הזמני, את זאב אלמוג למנהל המיוחד של החברה. אלמוג שימש בתפקידו זה עד למכירת החברה באפריל 1995. לפני מינוי המפרק הזמני הועסקו בחברה כ-650 עובדים, וביוני 1994 נותרו בחברה כ-240 עובדים. פעילות המספנה במסגרת של פירוק זמני נמשכה כתשע שנים, שבמהלכן פותחו ונבנו במספנה שני דגמי כלי-שיט משוכללים: סטי"ל סער 4.5 נירית שנקלט בחיל הים, וספינת משמר מהירה (דגם "שלדג"), שנקלטה בחיל הים וגם נרכשה על ידי ציים זרים. הצי השישי האמריקאי ביצע בתקופה זו במספנה תיקונים באניותיו בשיעור שהגיע לחמישים אחוזים מהיקף התיקונים שלו בים התיכון, והשקיע כספים ניכרים בפיתוח נתיב הכניסה הימית למספנה ובאמצעי תשתית אחרים.

מבקר המדינה ציין בדו"ח ביקורת שבתקופת הפירוק הזמני "חל שיפור במצבה הכספי, אולם החברה לא הצליחה להיחלץ מבעיותיה הכספיות הבסיסיות, שחלקן נגררו עוד מהתקופה שלפני מינוי המפרק הזמני – מחסור בהון עצמי, קשיים בתזרים המזומנים, חוסר איזון בין מצבת כוח האדם לתעסוקה, ורווחיות נמוכה ואף הפסדים בעבודות שביצעה."[36]

בנובמבר 1993 החליטה הממשלה להפריט את החברה. תהליך המכירה התמשך עד אפריל 1995, אז נמכרה החברה לקבוצה של משקיעים פרטיים, תמורת 40.5 מיליון ש"ח. עם מכירת המספנה לקחה עליה המדינה את חלק הארי של חובות המספנה והתחייבויותיה. העלות למדינה של כיסוי התחייבויות המספנה בניכוי התמורה שהתקבלה, הסתכמה ב-628 מיליון ש"ח בקירוב.

הפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבדוק צף וספינות שהובאו מחוץ לישראל במספנות ישראל

באפריל 1995 נמכרה החברה לקבוצה של משקיעים פרטיים בראשות סמי קצב, שלמה שמלצר ושלומי פוגל. הקונים התחייבו "להביא לכך שבהפעלת החברה יישמר יעודה כמספנה", אך לא נקבע משך הזמן שבו חלה התחייבות זאת.

בשנים 2002–2004 בנתה מספנות ישראל 3 סטי"לים עבור משמר החופים היווני תמורת 100 מיליון דולר, הספינות נקנו כדי לשדרג את יכולות משמר החופים היווני להתמודד עם איומי טרור ועם חדירות מהים, ושימשו לאבטחת האולימפיאדה שנערכה ביוון בשנת 2004[37].

באפריל 2004 נערכה מספנות ישראל להנפקה לפי שווי חברה של 400 מיליון ש"ח, אך ההנפקה לא יצאה לפועל ונשארה חברה פרטית[38].

תפוקת המספנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרותי תיקון אוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למספנות ישראל הסכמים עם מדינות וחברות ספנות שונות, בכלל זה חיל הים הישראלי, הצי השישי של ארצות הברית, מנו ספנות, קצא"א, חברות הנמל בישראל, נמל חדרה וחברות ספנות בישראל ובעולם. לצורך זה מפעילה החברה מבדוק צף בכושר הרמה של 4,500 טון.

ספינות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניות צובר - באוגוסט 2008 השיקה חברת מספנות ישראל, לראשונה מזה 30 שנים, אוניית צובר חדשה באורך של 90 מטרים ובדוחק של 4,750 טונות. האוניה היא מהגדולות ביותר שנבנו בישראל לצרכים מסחריים וללקוח בינלאומי. האונייה שהושקה הייתה הראשונה מתוך סדרה של 4 אוניות שהמספנה בנתה[39].
באוגוסט 2012 השיקה מספנות ישראל אוניית צובר חמישית.

ספינות שלדג - בשנים 2009–2011 יצרה ומסרה מספנות ישראל ספינות שלדג לניגריה, רומניה וגינאה המשוונית.
בשנים 2013–2018 מסרו מספנות ישראל שישה שלדגים סימן 5 ללקוח בים הכספי.
בשנת 2018 מסרו מספנות ישראל 4 שלדגי סימן 2 למשמר החופים של ארגנטינה – ספינות אלה מפטרלות בנהר פרנה על גבול ארגנטינה – פרגוואי.

סער 72 - במאי 2013 הציעה מספנות ישראל ספינת טילים חדשה - סער 72. המספנות מעריכות שהקורבטה תתאים לצורכי חיל הים הישראלי ולקוחות אחרים[40]. אך ההצעה לא נענתה בחיוב. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט לרכוש לחיל הים בגרמניה 4 אוניות שזכו לכינוי סער 6[41].

סער 62 - בשנים 2013–2018 מספנות ישראל שש ספינות סיור (Offshore Patrol Vessel) של 62 מטר, בתכנון מבוסס על סער 4.5 נירית, ללקוח בים הכספי.
ב-15 בדצמבר 2017 נמסרה ספינה ראשונה מדגם סער 62 לקפריסין[42].
בסוף שנת 2019 מסרה מספנות ישראל ספינת סיור באורך 62 מטר, בעלת מבנה עילי חדשני, לחיל הים של הונדורס. הספינה הפליגה ממספנות ישראל בחיפה להונדורס – מרחק 7,300 מייל ימי.

כלי שיט צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת טילים מדגם סער 4
אח"י חץ, ספינת טילים מדגם סער 4.5 נירית

כלי שיט אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתיות מתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפי הזמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2019 חתם משרד הביטחון על חוזה עם מספנות ישראל, לתכנון הדור הבא של סטי"לים לחיל הים, שיחליפו את הספינות סער 4.5 נירית, ובניית מבדוק צף (Floating dock) לתחזוקה של ספינות חיל הים הישראלי[43].

נמל מספנות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נמל מספנות ישראל

נמל מספנות ישראל הוא הנמל הפרטי הראשון במדינה, הפועל מאז 2003. חברת נמל מספנות ישראל בע"מ היא חברת בת של מספנות ישראל בע"מ.

חקירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2018 עיכבה משטרת ישראל לחקירה באזהרה שלושה אנשים, בהם בכיר במספנות ישראל, בחשד לעבירות מתן שוחד לעובד ציבור זר והלבנת הון[44].

לאחר כשנה של חקירות החליטה משטרת ישראל לסגור את התיק[45].

מקורות וקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מייק אלדר, שייטת 13 סיפורו של הקומנדו הימי, ספרית מעריב, 1993, עמ' 243, 272. 274, 464.
  • מייק אלדר, שייטת 11 הקרב על הצל"ש, הוצאת הד ארצי ספרית מעריב 1996, עמ' 34, 115, 119, 123, 166, 207, 280-279, 299, 200, 341-340.
  • דניאלה רן, בין ספינה לרציף תולדות לשכת הספנות הישראלית 1982-1932, פרדס הוצאה לאור, 2008, עמ' 155, 157.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 יורם גביזון, מספנות ישראל במו"מ על עסקה בשווי 900 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 5 בינואר 2015
  2. ^ ישראל גיל: מספנת חיפה - חלום מתגשם, ריאיון עם אל"ם אברהם זכאי. חיפה העובדת, 19 בפברואר 1958
  3. ^ יוסף מיכלסקי, קץ לעידן ליברטובסקי "במספנות ישראל", דבר, 1 במרץ 1981
  4. ^ מנהל מספנות ישראל אצל שר התחבורה, למרחב, 28 ביולי 1958
    מאיר הראובני, לבטי מספנה שבדרך, למרחב, 20 באוגוסט 1958
  5. ^ יפאן מציעה הקמת מספנה בישראל, קול העם, 28 ביולי 1958
    משלחת ישראלית תדון ביפאן בענין המספנה ותרכוש מיכלית, דבר, 28 ביולי 1958
  6. ^ חב הולנדית שותפת במספנת הקישון, הארץ, 3 במרץ 1959
  7. ^ ועדת השרים הכלכליים אישרה הסכם המספנה, דבר, 12 באוגוסט 1959
  8. ^ אושר ההסכם על המספנה, על המשמר, 12 באוגוסט 1959
  9. ^ ר. בן צבי, הוגשו לאישור התכניות להקמת המספנה הגדולה, מעריב, 17 בפברואר 1960
  10. ^ ישראל תקבל מהולנד מלווה לבניית המספנה הוצא מכרז בינלאומי לבניית הרציפים, דבר, 26 באוגוסט 1960
  11. ^ היום חתימת החוזה לבניית המספנה, מעריב, 3 בנובמבר 1960
  12. ^ חוזה חפירה להקמת המספנה נחתם עם סו"ב, הארץ, 18 בדצמבר 1960
  13. ^ אבן פינה לבניין המספנה בקישון, דבר, 27 בינואר 1961
  14. ^ הימה המפעלים הישראלים למספנות והנדסה בערבון מוגבל עמ 998 נבו מאגר משפטי
  15. ^ תשלובת מפעלי ה"חברה לעבודות חוץ ונמלים" באיזור הקישון, למרחב, 14 בספטמבר 1960
  16. ^ ש. שחורי, מספנה נבנית על מי־מריבה, דבר, 2 באוקטובר 1960
    שיתוף שלא מאונס, הארץ, 27 ביולי 1960
  17. ^ "הימה:" המיבדוק הוא שלנו, מעריב, 12 בנובמבר 1961
  18. ^ מספנות "הימה" נחלצו למאבק על עתיד המפעל, על המשמר, 12 בנובמבר 1961
    מיזוג המספנות - הגיוני ובר ביצוע, למרחב, 15 באוגוסט 1961
  19. ^ אושר מיזוג "הימה" "מספנות ישראל", על המשמר, 10 ביוני 1962
  20. ^ נחתם הסכם מיזוג "הימה" "מספנות ישראל", למרחב, 17 בספטמבר 1962
    יוסף מיכלסקי, פועלי "הימה" מסרבים להבלע, למרחב, 21 בנובמבר 1962
  21. ^ קשיים במו"מ על בניית 4 האוניות, למרחב, 18 בינואר 1962
  22. ^ מספנות ישראל עובדה, למרחב, 6 ביוני 1962
  23. ^ יוסף מיכלסקי, "מספנות ישראל" - לשלב ייצור, למרחב, 11 באוקטובר 1962
  24. ^ "מספנות ישראל" מסרו כלי־שיט לחיל־הים, על המשמר, 25 בינואר 1963
  25. ^ האניה "ארצה" תפורק, קול העם, 21 במרץ 1963
  26. ^ האוניה "אסתר" גלשה למי המעגן, למרחב, 8 באפריל 1964
  27. ^ הנס לברכט, "מספנות ישראל": מוסך לצי - או ספוג לכספי הציבור ?, קול העם, 12 במאי 1965
    בין "מספנות ישראל", לבין "צים" כמעט שאין מגע..., על המשמר, 4 בפברואר 1965
  28. ^ הושקה באוניה "חנה" שנבנה על ידי מספנות ישראל, למרחב, 1 בדצמבר 1965
  29. ^ "מספנות ישראל" - התקדמות איטית וניצול חלקי של כושר הייצור, למרחב, 15 בדצמבר 1966
  30. ^ רווחי "מספנות ישראל" בשנת 1.6 1969-70 מיליון לירות, דבר, 30 בדצמבר 1970
  31. ^ הושקה הגוררת "חגית", דבר, 26 ביוני 1968
  32. ^ הושקו 3 כלי שיט, דבר, 18 בספטמבר 1968
  33. ^ הושק מחפר צף בבריכות ים המלח, דבר, 26 באוקטובר 1969
  34. ^ "מספנות ישראל " בונה מיבדוק־צף בשביל יוון, על המשמר, 24 באוקטובר 1969
  35. ^ הסכם המספנה יובא לאישור סופי השבוע, דבר, 11 באוגוסט 1959
  36. ^ דוח על הביקורת בחברת מספנות ישראל בע"מ בעת שהייתה בפירוק זמני, מבקר המדינה 3 במרץ 1997, עמ' 17
  37. ^ ספינות מתוצרת מספנות ישראל יאבטחו את האולימפיאדה באתונה, שרון שפורר, באתר BIZPORTAL‏, 16 בדצמבר 2003.
  38. ^ הנפקת מספנות ישראל שלא יצאה לפועל עיתון הארץ 15 אפריל 2004.
  39. ^ עידו אפרתי, אחרי 30 שנה: מספנות ישראל משיקה אוניית סוחר ללקוח בינלאומי, באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2008
  40. ^ נחשפה ספינת המלחמה החדשה של חיל הים. 20 מאי 2013. חיל הים הישראלי עוד לא הודיע אם קיבל את ההצעה.
  41. ^ עמוס הראל, גילי כהן, התרגיל השיווקי של חיל הים שעומד מאחורי עסקת הספינות, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2016
  42. ^ קפריסין קיבלה את ספינת הOPV של מספנות ישראל, באתר "IsraelDefense"
  43. ^ אודי עציון, הפקת לקחים מתיק 3000? ספינות הטילים החדשות של חיל הים ייבנו בישראל, באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2019
  44. ^ זוהר שחר לוי, תומר גנון וליאור גוטמן, המשטרה חוקרת: מספנות ישראל שיחדה נציגי ממשל באפריקה, באתר כלכליסט, 18 במרץ 2018
  45. ^ תומר גנון, נסגר תיק החקירה נגד מספנות ישראל, כלכליסט, 19 במרץ 2020.