מספנות ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מספנות ישראל בע"מ
לוגו חברת החשמל
סוג חברה פרטית
מייסדים מדינת ישראל
שנת הקמה 1959
מיקום המטה
32°48′55.39″N 35°2′1.11″E / 32.8153861°N 35.0336417°E / 32.8153861; 35.0336417מיקום המטה
משרד ראשי ישראלישראל חיפה, ישראל
ענפי תעשייה בניית אוניות עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים אוניות, ספינות טילים, ספינות סיור, גוררות, דוברות, סירות, מנופים
שווי שוק 400 מיליון ש"ח (אפריל 2004)
הכנסות 599 מיליון ש"ח בשנת 2014[1]
רווח 76 מיליון ש"ח בשנת 2014[1]
אנשי מפתח סמי קצב - יו"ר
אבי שחף - מנכ"ל
עובדים 378
www.israel-shipyards.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מספנות ישראל היא המספנה הגדולה בישראל ואחת המספנות בבעלות פרטית הגדולות במזרח התיכון, בנוסף היא הנמל הפרטי הראשון והיחיד בישראל. מתקני החברה ומשרדיה ממוקמים בחלקו המזרחי של נמל הקישון בחיפה על שטח של 335 דונם שנחכר מרשות הנמלים והרכבות ומשמשים בתור נמל פרטי. לרשות החברה רציף באורך של 900 מטרים עם מים בעומק של 12 מטרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה ממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספנות ישראל במפרץ חיפה - מבט ממעוף הציפור

מספנות ישראל נוסדה בשנת 1959 כחברה ממשלתית מכספי שילומים בפיקוח חיל הים של ראש מחצ"ד אברהם זכאי ונועדה לבנות כלי שיט אזרחיים ובהמשך כלי שיט צבאים ולספק להם שירותי תיקון ושדרוג, קדמה לה מספנת חיל הים שהוקמה ב 1948 ואשר מהנדסיה שהשתחררו עברו בחלקם למספנת ישראל, הגרעין למספנת ישראל התבסס על חברת הימה של ישראל קירשטיין שהיה אדריכל ימי מוכר עוד בימי המנדט וסולל בונה[2]. בנוסף לתחום הימי עסקה החברה גם בעבודות מתכת שונות בנצלה את מתקניה ואת כוח האדם המיומן שלה. מנהל המספנה הראשון היה ישראל ליברטובסקי מיומה הראשון ועד צאתו לגמלאות.

בשנות ה-60 וה-70 נבנו במספנה אוניות קטנות, כלי שיט צבאיים (ובהם ספינות טילים מדגם "סער 4") בהובלתו של חיים שחל ומבדוקים. לשיא פעילתה הגיעה החברה באמצע שנות ה-70, אז העסיקה כ-1,000 עובדים.

בתחילת שנות ה-80 נקלעה החברה לקשיים כלכליים לאחר שהיקף ההזמנות מישראל ומחוצה לה ירד בשיעור ניכר, החברה לא מצאה פתרון למצב זה וספגה הפסדים כבדים. רק ב-1984 הכינה החברה הצעה לתוכנית הבראה תלת שנתית ששני הצעדים המרכזיים בה היו צמצום כוח האדם וקבלת תמיכה ממשלתית לבניית אוניות. בפועל צומצם כוח האדם במידה חלקית, לא הגיעו הזמנות חדשות לבניית אוניות ולחברה היו קשיי נזילות שהלכו וגברו. למרות זאת הזרימה הממשלה כספים בסכומים ניכרים לשם מימון פעולותיה השוטפות של החברה.

אני מאמין בפועל העברי

אני מאמין בפועל העברי
ועל כן מאמין אני
בהצלחת המספנה

ישראל ליברטובסקי, המנהל בפועל של המספנות
דבר 9 ביולי 1959

ועדת השרים הכלכליים ייפתה את כוחם של שר האוצר לוי אשכול ושר התחבורה משה כרמל לחתום על תקנות ההתאגדות של חברת מספנות ישראל. בהמשך ייחתם הסכם עם החברה ההולנדית[3] שתוקפו יפה לשתים עשרה שנים. ההולנדים ישתתפו בהנהלת המספנה, יספקו מומחים ויעזרו בהשגת הלוואה של ארבעה מיליון דולר. בשלב ראשון יושקעו במספנה כ-20 מיליון לירות והיא תוכל לבנות אניות בנפח עד 8000 טונה. בנוסף על 2000 העובדים שיועסקו במספנה היא תספק עבודה בעקיפין לעוד 500 עובדים.

דבר 12 באוגוסט 1959

ב-12 בינואר 1986, עקב ההחמרה במצבה של החברה, החליטה האסיפה הכללית של בעלי המניות לפנות אל בית המשפט בבקשה לפירוק החברה ולמינוי כונס הנכסים הרשמי למפרק זמני. בית המשפט נעתר לבקשת בעלי המניות ומינה את כונס הנכסים הרשמי למפרק הזמני של החברה.

במרץ 1986 מינה בית המשפט, על פי בקשת המפרק הזמני, את זאב אלמוג למנהל המיוחד של החברה. אלמוג שימש בתפקידו זה עד למכירת החברה באפריל 1995. לפני מינוי המפרק הזמני הועסקו בחברה כ-650 עובדים, וביוני 1994 נותרו בחברה כ-240 עובדים. פעילות המספנה במסגרת של פירוק זמני נמשכה כתשע שנים, שבמהלכן פותחו ונבנו במספנה שני דגמי כלי-שיט משוכללים: סטי"ל סער 4.5 נירית שנקלט בחיל הים, וספינת משמר מהירה (דגם "שלדג"), שנקלטה בחיל הים וגם נרכשה על ידי ציים זרים. הצי השישי האמריקאי ביצע בתקופה זו במספנה תיקונים באניותיו בשיעור שהגיע לחמישים אחוזים מהיקף התיקונים שלו בים התיכון, והשקיע כספים ניכרים בפיתוח נתיב הכניסה הימית למספנה ובאמצעי תשתית אחרים.

מבקר המדינה ציין בדו"ח ביקורת שבתקופת הפירוק הזמני "חל שיפור במצבה הכספי, אולם החברה לא הצליחה להיחלץ מבעיותיה הכספיות הבסיסיות, שחלקן נגררו עוד מהתקופה שלפני מינוי המפרק הזמני – מחסור בהון עצמי, קשיים בתזרים המזומנים, חוסר איזון בין מצבת כוח האדם לתעסוקה, ורווחיות נמוכה ואף הפסדים בעבודות שביצעה."[4]

בנובמבר 1993 החליטה הממשלה להפריט את החברה. תהליך המכירה התמשך עד אפריל 1995, אז נמכרה החברה לקבוצה של משקיעים פרטיים, תמורת 40.5 מיליון ש"ח. עם מכירת המספנה לקחה עליה המדינה את חלק הארי מחובות המספנה והתחייבויותיה. העלות למדינה של כיסוי התחייבויות המספנה בניכוי התמורה שנתקבלה, הסתכמה ב-628 מיליון ש"ח בקירוב.

חברה פרטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבדוק צף וספינות שהובאו מחו"ל במספנות ישראל

באפריל 1995 נמכרה החברה לקבוצה של משקיעים פרטיים בראשות סמי קצב, שלמה שמלצר ושלומי פוגל. הקונים התחייבו "להביא לכך שבהפעלת החברה יישמר יעודה כמספנה", אך לא נקבע משך הזמן שבו חלה התחייבות זאת.

בשנים 2002-2004, בנתה מספנות ישראל 3 סטי"לים עבור משמר החופים היווני תמורת 100 מיליון דולר, הספינות נקנו כדי לשדרג את יכולות משמר החופים היווני להתמודד עם איומי טרור ועם חדירות מהים, ושימשו לאבטחת האולימפיאדה שנערכה ביוון בשנת 2004.[5]

באפריל 2004 נערכה מספנות ישראל להנפקה לפי שווי חברה של 400 מיליון ש"ח, אך ההנפקה לא יצאה לפועל ונשארה חברה פרטית.[6]

ביולי 2014 נפטר באופן פתאומי אחד ממשקיעי החברה- מר שלמה שמלצר, ומספר ימים לאחר תום השבעה על מותו, קבוצת שלמה הודיעה על מינויו החדש של אסי שמלצר[7], כדירקטור חדש בחברת מספנות ישראל.

השקת צי ספינות חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 2008 השיקה חברת מספנות ישראל, לראשונה מזה 30 שנים, אוניית צובר חדשה באורך של 90 מטרים ובדוחק של 4,750 טונות. האוניה היא מהגדולות ביותר שנבנו בישראל לצרכים מסחריים וללקוח בינלאומי. האונייה שהושקה הייתה הראשונה מתוך סדרה של 4 אוניות שהמספנה בנתה.[8]

בשנים 2011-2009 יצרה ומסרה מספנות ישראל ספינות שלדג לניגריה, רומניה וגינאה המשוונית.

באוגוסט 2012 השיקה מספנות ישראל אוניית צובר חמישית.

במאי 2013 חשפה מספנות ישראל קורבטה Offshore Patrol Vessel חדשה - סער 72. המספנות מעריכות שהקורבטה תתאים לצורכי חיל הים הישראלי ולקוחות אחרים.[9] אך במקום זאת, החליט ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לרכוש ספינות בגרמניה שזכו לכינוי סער 6.[10]

נמל מספנות ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נמל מספנות ישראל

נמל מספנות ישראל הוא הנמל הפרטי הראשון במדינה, הפועל מאז 2003. חברת נמל מספנות ישראל בע"מ היא חברת בת של מספנות ישראל בע"מ.

מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי שיט צבאיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספינת טילים מדגם סער 4
אח"י חץ, ספינת טילים מדגם סער 4.5 נירית

כלי שיט אזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשתיות מתכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרותי תיקון אוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

למספנות ישראל הסכמים עם מדינות וחברות ספנות שונות, בכלל זה חיל הים הישראלי, הצי השישי של ארצות הברית, מנו ספנות, קצא"א, חברות הנמל בישראל, נמל חדרה וחברות ספנות בישראל ובעולם. לצורך זה מפעילה החברה מבדוק צף בכושר הרמה של 4,500 טון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 יורם גביזון, מספנות ישראל במו"מ על עסקה בשווי 900 מיליון שקל, באתר TheMarker‏, 5 בינואר 2015
  2. ^ הימה המפעלים הישראלים למספנות והנדסה בערבון מוגבל עמ 998 נבו מאגר משפטי
  3. ^ מספנה ההולנדית דה-סכלדה De Schelde דבר 11 באוגוסט 1959 [1]
  4. ^ דוח על הביקורת בחברת מספנות ישראל בע"מ בעת שהייתה בפירוק זמני, מבקר המדינה 3 במרץ 1997, עמ' 17
  5. ^ ספינות מתוצרת מספנות ישראל יאבטחו את האולימפיאדה באתונה, שרון שפורר, באתר BIZPORTAL 16 דצמבר 2003.
  6. ^ הנפקת מספנות ישראל שלא יצאה לפועל עיתון הארץ 15 אפריל 2004.
  7. ^ רוכוורגר, מיכאל (21 ביולי 2016). "קבוצת שלמה הודיעה על מינויים חדשים: 
אסי שמלצר ימונה ליו"ר שלמה החזקות". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-4 בינואר 2017. 
  8. ^ עידו אפרתי, אחרי 30 שנה: מספנות ישראל משיקה אוניית סוחר ללקוח בינלאומי, באתר nrg‏, 13 באוגוסט 2008
  9. ^ נחשפה ספינת המלחמה החדשה של חיל הים. 20 מאי 2013. חיל הים הישראלי עוד לא הודיע אם קיבל את ההצעה.
  10. ^ עמוס הראל, גילי כהן, התרגיל השיווקי של חיל הים שעומד מאחורי עסקת הספינות, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2016