מעברת מורשה
מעברת מורשה התקיימה בין שנת 1950, שנת הקמתה, עד לשנת 1957 שנת חיסול המעברה. מעברת מורשה הוקמה לצורך קליטת עולים חדשים לישראל. סיפור הקמתה ופינויה של מעברת מורשה מראה כיצד מועצה מקומית קטנה מתמודדת עם הקמת מעברה בפתחה וכיצד מערך בירוקרטי על ידי המדינה מפריע לקליטת המעברה ושילוב העולים בתחום המועצה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם הקמת מדינת ישראל קלטה מדינת ישראל המוני עולים. בתחילה שוכנו העולים ביישובים ערבים נטושים, ולאחר שאלו התמלאו הוקמו מחנות עולים כפתרון זמני, אך פתרון זה הפך למוקד מצוקה, כאשר המדינה לא הצליחה לפנות את המחנות, ואלו הופכו למקומות של מצוקה. בניסיון לפתור את מצוקת המחנות ולקלוט עולים נוספים הוקמו המעברות, כשחלקן הוקמו לצד יישובים קיימים. בשנת 1950 הוקמה מעברת מורשה בשטח הנמצא כיום מזרחית לכביש 482 ועד לאזור מחלף מורשה כיום. התנאים במעברה היו קשים כפי שכתב תושב המעברה במכתב המופנה אל שרת העבודה גולדה מאיר[1].
קשיים בסיפוח המעברה לרמת השרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מועצת רמת השרון פעלה לסיפוח שטח המעברה ולקליטת העולים. הוקם ועד ציבורי לחיסול המעברה[2]. המועצה יצאה עם תוכנית לשיכון משפחות גדולות תחילה, ותכננה לאפשר זאת על ידי מתן הלוואות למשפחות, כשחלק מהעבודה לבניית הבתים יעשה על ידי העולים עצמם. עמדת המדינה הייתה שאין לבנות כלל מבני קבע בשטח המעברה וכי יש לפנות את המעברה, שהרי מלכתחילה לא תוכנן ישוב קבע והמעברה הייתה אמורה להיות מחנה ארעי בלבד[3]. למרות פניות של מועצת רמת השרון למשרדי הממשלה בדבר סיפוח המעברה ואף הצגת תוכנית לקליטת המעברה לתוך שטח רמת השרון, משרדי הממשלה ניהלו סחבת בירוקרטית בנושא[4]. פעולה חשובה לשיפור מצב התושבים והתשתיות במעברה הייתה יוזמה של מועצת רמת השרון לסלילת כבישים - יוזמה אשר מעבר לשיפור התשתית הייתה בה אפשרות לספק מקומות עבודה לתושבי המעברה ובכך לשפר את מצבם הכלכלי. מועצת רמת השרון פנתה למשרד העבודה לקבלת הלוואה בסף 18,000 לירות לסלילת כבשים בשטח המזרחי של המושבה[5]. הקמת מבנים על ידי חברת החשמל לצרכים צבאיים לא עזרה למצב ותרמה לאי שביעות רצון מצד מועצת רמת השרון לגבי רשויות המדינה, אשר מנקודת המבט של מועצת רמת השרון הערימו קשיים על קליטת המעברה וסיפוחה לשטח רמת השרון[6]. טענות נוספות מצד מועצת רמת השרון הופנו למשרד החינוך שלטענת המועצה סירב לתקצב את תוספת אוכלוסיית התלמידים אשר יתווספו עם סיפוח המעברה לרמת השרון[7].
טענות לאי סדרים בפינוי המושבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט שנת 1953 התפרסמה כתבה בעיתון אל מרצאד, העיתון בערבית של מפ"ם, תחת הכותרת: קרח מכאן ומכאן. היה זה רמז למצב התושבים במעברה אשר נמצאים בתווך בין רשויות המדינה למועצת רמת השרון. על פי הכתבה המצב הכלכלי של אוכלוסיית המעברה אינו טוב. בכתבה נטען בדבר אי סדרים חמורים לגבי התנהלות אנשי מפא"י והתערבות מצד עסקני מפא"י בצורה מכוונת כדי למנוע את סיפוח שטח המעברה לרמת השרון[8]. בכתבה נטען כי אוכלסיית המעברה מונה 6500 נפשות אשר רובם גרים בפחונים. על פי המאמר, המעברה ברמת השרון הוקמה בגלל לחץ רב על ידי תנועת הפועלים. מחד גיסא, משרד הפנים רצה להעניק למעברה שלטון עצמאי. מאידך, מסרבים אנשי מפא"י לערוך בחירות לוועד המעברה מחשש שהם יפסידו בבחירות. לטענת המאמר אנשי מפא"י רוצים לפזר את המעברה ולא לספחה לרמת השרון מכיוון שהממשלה מסרה לחברות שיכון שטחי אדמה באזור המעברה למטרות בניה ומגורים בשעה שלתושבי המעברה אין את הממון לקניית בתים אלו. במאמר יש קריאה למדינה לחדול ממעשה זה. נושא הבחירות בתוך המעברות משך תשומת לב ברמה הארצית[9].
סיפוח המעברה לשטח רמת השרון וחיסולה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1957 סופחה המעברה לרמת השרון והתחיל פרק העברת תושבי המעברה למבני קבע, חיסול הצריפונים והפחונים[10] והקמת תשתית עירונית וחינוכית לקליטת תושבי המעברה[11], ובכך הוקמה שכונת מורשה ברמת השרון שהוקמו מבנים חד קומתיים. למרות הקמת השכונה והמעבר למבני קבע המשיכה מצוקת הפרנסה בקרב תושבי השכונה והשכונה הייתה מנותקת יחסית או ללא תחבורה ציבורית מספקת. בקרב התושבים נשמעו טענות על קיפוח והזנחה לאורך שנים רבות לאחר חיסול המעברה[12]. עם העשור הראשון של המאה ה-21 התחילה בשכונת מורשה תנופת בניה, כיום שכונת מורשה מושכת אוכלוסייה מבוססת ממעמד סוציו אקונימי גבוה[13]. סיפור מעברת מורשה מהווה דוגמה לסיפור המעברות ובמיוחד למעברות שהוקמו ליד ובצמוד ליישובים קיימים, קליטת המעברה על ידי היישוב הקטן תוך התמודדות מול רשויות המדינה ששיקוליהם לא תמיד הלמו את רצון היישוב הוותיק. קליטת מעברת מורשה על ידי רמת השרון מראה כיצד ישוב חקלאי רואה בהקמת המעברה אתגר לא פשוט אך גם הזדמנות להתפתחות.
קשרים חיצונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הצופה 13 ביולי 1953 פס"ד עקרוני בעניין זכות בחירה לתושבי מעברות.
- על המשמר, 7 מאי 1956, ההתפתחותה של רמת השרון מת"בת הרתבת השירותים
- מעריב,7 יולי 1978,מורסה
- גלובס 02.07.2022,התחדשות עירונית ברמת השרון
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דבורה הכהן, "הישוב הוותיק מול העולים" בתוך דליה עופר (עורך) בין עולים לוותיקים: ישראל בעליה הגדולה, יד בן צבי ירושלים 1996 עמ' : 98 - 116.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ארכיון המדינה, מכתב מידי אלמוני המופנה אל מר ד. גבעון מנהל אגף השיכון מלשכת שרת העבודה 16.08.1951 גל-17\54171
- ^ ארכיון המדינה, מועצת רמת השרון אל שרת העבודה 07.07.1955,גל-17\54171
- ^ ארכיון המדינה, אגף לבינוי עיר וכפר אל המדור למועצות מקומיות מחלקת הכפרים והאגף לשלטון עצמי במשרד הפנים 15.11.1951 ג-3\3964
- ^ ארכיון המדינה, מועצת רמת השרון למשרד העבודה אגף השיכון, 13.08.1956 גל 17\54171
- ^ ארכיון המדינה,מועצה מקומית רמת השרון אל משרד העבודה מחלקת התעסוקה, 02.12.1953, ג-3\3964
- ^ ארכיון המדינה, הועדה המקומית לבניה ותכנון עיר רמת השרון אל משרד העבודה אגף השיכון 12.06.1956 גל - 17\54171
- ^ ארכיון המדינה, י אברזי משרד החינוך אל י שריד משרד החינוך, 28.02.1956,ג-3\3964
- ^ ארכיון המדינה, קרח מכאן ומכאן, מאת נציגנו ברמת השרון, תרגום 10.08.53 ג-3\3964
- ^ הצופה 13 ביולי 1953 פס"ד עקרוני בעניין זכות בחירה לתושבי מעברות
- ^ ארכיון המדינה, מר י גווילי אל צוות הרשמים ברמת השרון 17.05.1958 ג-19\4423
- ^ על המשמר, 7 מאי 1956, ההתפתחותה של רמת השרון מת"בת הרתבת השירותים
- ^ מעריב,7 יולי 1978,מורסה
- ^ גלובס 02.07.2022,התחדשות עירונית ברמת השרון