מעברת תלפיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מעברת תלפיות
עיר ירושלים
קואורדינטות 31°45′25″N 35°13′26″E / 31.757072°N 35.223792°E / 31.757072; 35.223792
שכונות נוספות בירושלים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
מעברת תלפיות
מעברת תלפיות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מעברת תלפיות הייתה מעברה בדרום ירושלים שהוקמה ב-1948.[1][2] המעברה מוקמה ממערב לשכונת תלפיות, בסמיכות לרחובות דרך חברון ודרך בית לחם, במקום בו שכן קודם לכן מחנה אל-עלמיין של כוחות המנדט הבריטי. המעברה נועדה לספק דיור לעולים מגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. העולים שהתגוררו במעברה הגיעו ממרוקו, פרס, רומניה ופולין, אך עיקרם באו מעיראק וכורדיסטן.[3]

החיים במעברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953, מעברת תלפיות הייתה בגודל 500 דונם, ואכלסה בין שמונת אלפים לעשרת אלפים אנשים.[4] השיכונים במעברה היו צריפונים עשויים פח בד. מעטים מהם היו צריפים בריטיים צבאיים ממחנה אלנבי שנותרו אחרי עזיבתם.[5] א. גבריאלית מתאר את המחנה בפירוט:

[המחנה] שטח גדול עטור גדר ובו שער אחד ויחיד, שער ברזל כבד. בפנים – תהו ובהו ארכיטקטוני, בליל משונה של מיני בלוקונים, אוהלים, צריפונים, בתים חצי עגולים שבהם שכן הצבא הבריטי, בתים רעועים מקצתם מלבנים אדומות מקצתם מכוסים טיח. ועוד מיני צורות משונות שקשה להגדירן בדיוק.

"על מעברה אחת," קול העם, 20.10.1950, עמ' 6.

לכל משפחה הוקצה שטח אדמה קטן עם צריף או פחון.[6] היה אחוז אבטלה גבוה, ורוב שוק העבודה היה מורכב מגברים שבדרך כלל הועסקו בעבודות בנייה בשכר יומי של 2.10 לירות.[7] נשים שעבדו, לרוב עבדו כעוזרות בית והרוויחו מעט מאוד. כתוצאה מכך משפחה ממוצעת הייתה צריכה להתקיים מכ-25 לירות לחודש ודמי השכירות עבור צריף עלה 5 לירות לחודש. עקב זאת, שרר עוני כבד במעברה. כתוצאה מכך, התקיים פשע רב כגון גנבות ושוק שחור של מכירת מצרכי מזון. נוסף על כך, ילדים רבים נאלצו למכור עיתונים ובוטנים בכניסה לירושלים וזקנים שלא היו מסוגלים לעבוד קיבצו נדבות.[8] שוכני המעברות היו לפעמים קיבלו תרומות אמריקאיות עקב מצבם הכלכלי הקשה.[9]

התלמידים למדו בבית שבתחילה השתייך לזרם העובדים, אך מאוחר יותר הפך לבית ספר ממלכתי. בית הספר הוקם באחד המבנים הריקים של מחנה אלנבי של הצבא הבריטי. הימצאות בכיתות לא נקבעה על ידי רמת השכלה אלא לפי גיל. בית הספר המשיך לפעול זמן-מה אחרי שהתפרקה המעברה. לא היו מים בצריפונים, אך היה ברז מרכזי שסיפק מים לכל המעברה. השירותים היו מבני פח שהוצבו על בורות.[10]

פינוי המעברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-60 קצב העלייה האט ובשל כך פסקה הקמת המעברות, והמדינה יכלה להרשות לעצמה לבנות שיכונים קבועים.[11] דיירי מעברת תלפיות הועברו לשיכונים באזור המעברה, בעיקר שכונת קטמונים והשיכונים ברחובות דרך חברון ודרך בית לחם.[12] באזור שבו שכנה המעברה הוקמה שכונת מגורים.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ. נאור, המורה רינה ותלמידיה במעברת תלפיות – רב-שיח של "ילדי המעברה" לאחר שלושים שנה, עולים ומעברות, 1952-1948 – מקורות, סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1986, עמ' 157
  2. ^ ר. שלגי, ארגון המצוקה בתלפיות, על המשמר, 1953, עמ' 3
  3. ^ נאור, עמ' 158.
  4. ^ שלגי, עמ' 3.
  5. ^ ת. גביש-מינסקי, מעברת תלפיות, זכרונות מכוכב אחר..., התחדשות, ו, עמ' 81
  6. ^ שלגי, עמ' 3.
  7. ^ גבריאלית, עמ' 6.
  8. ^ שלגי, עמ' 3.
  9. ^ נאור, עמ' 161.
  10. ^ נאור, עמ' 158-161.
  11. ^ ס. מילסון ארד, א. סימון, תלפיות – תיק תיעוד שכונתי (עמ' 47), ‏2012
  12. ^ נאור, עמ' 161.
  13. ^ מעברת תלפיות, www.shimur.org (הקישור אינו פעיל, 5.1.19)