מעגל התגובה המינית האנושית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מעגל התגובה המינית האנושיתאנגלית: the human sexual response cycle) היא שם כולל למודלים אשר מתארים את התגובה האנושית לגירוי מיני. המודל הראשון הוצע על ידי החוקרים מאסטרס וג'ונסון וכלל רק תגובות פיזיולוגיות. מאז הוצעו מספר מודלים נוספים אשר כוללים גם היבטים רגשיים של החוויה המינית.

המודל של מאסטרס וג'ונסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 ד"ר ויליאם מאסטרס ווירג'יניה ג'ונסון היו הראשונים להציע מודל של "התגובה המינית האנושית". המודל שלהם כלל רק תגובות פיזיולוגיות בלתי רצוניות והיה מבוסס על תצפיות על מאות זוגות שקיימו יחסי מין וכן גברים ונשים שאוננו במעבדה[1]. על פי המודל שלהם התגובה המינית האנושית היא תהליך פיזיולוגי בן 4 שלבים[2] :

המודל של מאסטרס וג'ונסון
  1. הריגוש (excitement). מאופיין בגירוי מיני גופני או רגשי אשר בעקבותיו הגוף מתכונן לפעילות מינית על ידי עליה בקצב פעימות הלב, עלייה בלחץ דם ובמתח שרירים. בעקבות זאת דם מתחיל לזרום לאיברי המין והם גדלים. אצל נשים הנרתיק מתחיל להתרטב, לפעמים השדיים גדלות, לפעמים העור מסמיק ולעיתים אזורים מסוימים בגוף, למשל הפטמות, נעשים רגישים יותר. אצל גברים הפין נעשה זקוף חלקית.
  2. הרמה (Plateau). שלב זה מייצג את הזמן בין ההתרגשות/עוררות הראשונית עד לאורגזמה עם המשך הגירוי המיני. יש עלייה בלחץ דם ובקצב פעימות הלב. לעיתים התחושה של הנאה מינית תביא להשמעת קולות. אצל הגברים סוגר השופכה (urethral sphincter) נסגר על מנת למנוע ערבוב בין שתן לזרע, השרירים בבסיס הפין מתחילים בהתכווצות קצבית קבועה, האשכים מתקרבים לגוף ולעיתים יש הפרשת נוזל הזרע או נוזל הקדם-שפיכה. אצל האישה השליש החיצוני של הנרתיק מתכווץ, יש המשך התנפחות רקמות הנרתיק, הדגדגן נעשה מאד רגיש ולעיתים כמו נכנס פנימה לתוך הכובעון הקטן
  3. אורגזמה. שלב זה כולל סדרת התכווצויות שרירים קצביות, המקטינות את זרימת הדם אל כלי הדם באיברי המין. קצב הנשימה, פעימות הלב והלחץ הדם מגיעים לשיאם ולפעמים השרירים נתפסים. ההתכווצויות (שקורות בקצבים שונים ובכמויות שונות) בדרך כלל נחווים כתחושה נעימה מאד של שיחרור. לעיתים ההנאה המינית תביא להשמעת קולות. אצל נשים האורגזמה יכולה לכלול התכווצויות בשרירים סביב הנרתיק (שרירי רצפת האגן) הרחם ופי הטבעת. אצל הגברים האורגזמה בדרך כלל באה לידי ביטוי בפליטת זרע. פליטת הזרע כוללת התכווצויות נוספות והנאה מינית בעיקר באזור הפין והחלציים לעיתים גם באזור גב תחתון.
  4. הסיום (resolution) סוגר את מעגל התגובה המינית: מתח השרירים יורד והגוף חוזר בהדרגה למצב ההתחלתי הטרום ריגושי ויש תחושה כללית של רגיעה. לאחר שלב הסיום מתרחשת בגופם של גברים תקופת הפסקה, בה הם אינם רגישים זמנית לגירויים מיניים. נשים בדרך כלל צריכות תקופת הפסקה קצרה יותר ויש נשים שיכולות לחוות סדרת אורגזמות מתמשכת אם הגירוי המיני נמשך ויש נשים שהדגדגן שלהן מאד רגיש לאחר האורגזמה וגירוי מיני נוסף יכול אפילו להכאיב.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים הועלתה ביקורת על המודל של מאסטרס וג'ונסון. ראשית נטען כי בכך שהם התמקדו רק בשינויים פיזיולוגיים בלתי רצוניים הם התעלמו מהיבטים רגשיים וקוגניטיביים, משמעויות חברתיות, תרבותיות וזוגיות שהם חלק מהתגובה המינית האנושית[3]. בנוסף, התצפיות אשר נערכו במעבדה הוציאו את האקט המיני מכל הקשר אנושי חברתי רגיל ויצרו מצב שאינו מייצג את האקט המיני האנושי. בכך הם שינו את משמעות האקט המיני שהם חקרו[1]. לבסוף, המודל שלהם גם מתעלם מתשוקה מינית ומניח שאורגזמה היא תמיד חלק מהתגובה המינית אף על פי שזאת ציפייה מאד לא ריאלית[4].

המודל של קפלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 הלן זינגר קפלן אשר הייתה סקסולוגית, פסיכולוגית ופסיכיאטרית אמריקאית הציעה מודל מעט שונה לתגובה המינית האנושית. מודל זה מבוסס בעיקר על הניסיון שלה כמטפלת מינית. במודל של קפלן יש 3 שלבים[5]:

  1. תשוקה (desire)
  2. ריגוש (excitement)
  3. אורגזמה

השינוי המשמעותי הוא הוספת שלב התשוקה. קפלן טענה כי זהו שלב מקדים לתהליך הפיזיולוגי אשר תואר על ידי מאסטרס וג'ונסון. זהו שלב פסיכולוגי אשר נדרש על מנת להגיע לשלבים האחרים. מניסיונה כמטפלת מינית היא מצאה שאנשים רבים חווים קשיים בשלב זה, אם זה בגלל תשוקה מינית גבוה מהנורמה או נמוכה מהנורמה. היא גם טענה כי קשיים בשלב זה הם הקשים ביותר לשינוי וטיפול[6]

המודל של בסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הציעה ד"ר רוזמרי בסון מודל חדש לתגובה המינית אשר מתמקד רק בנשים[7]. על פי המודל של בסון, התגובה המינית של נשים היא תהליך מעגלי המושפע מגורמים מנטליים ופיזיים. מודל זה יוצא כנגד המודלים של מאסטרס וג'ונסון וקפלן שתיארו תהליך ליניארי אחיד וברור. בסון טוענת שמודלים אלו מתאימים יותר לגברים כי לגברים יש דחף ביולוגי יותר חזק ואצל נשים הרבה פעמים הרצון בסקס הוא מסיבות אחרות שאינן דחף ביולוגי. בסון טבעה את המושג "חשק תגובתי" לתאר תשוקה כתגובה לגירויים פיזיים ורגשיים ו"חשק ספונטני" לתאר תשוקה אשר אינה נובעת מתגובה לגירויים חיצוניים. לטענת בסון "חשק תגובתי" שכיח יותר בקרב נשים מ"חשק ספונטני", בעיקר במערכות יחסים ממושכות. נשים רבות מתחילות את הפעילות המינית מתוך רצון לחוש קרבה, משיכה, אהבה, חום ואינטימיות עם בן הזוג, רצון להרגיש נשית, רצון להרות, רצון לספק את בן הזוג או להוריד מתח בזוגיות. לטענת בסון, התשוקה קשורה ישירות לסיפוק הרגשי ופיזי שבמערכת היחסים, ואיננה רק תגובה פיזיולוגית לגירויים.

מודל התגובה המינית האנושית שהציע ד"ר רוזמרי בסון

המודל של בסון כולל מספר שלבים:

  1. מצב נייטרלי
  2. מודעות לצורך להיות מינית. תחושה כי יש הזדמנות להיות מינית בגלל הצורך של הבן/ת זוג, רצון ביתרונות או היבטים של מין אשר חשובים להן (אך לא בהכרח מיניים) כמו תחושת קירבה וחיבור.
  3. רצון ובחירה מודעת לחוות גירוי מיני אשר יעורר את החשק לגירוי מיני. זהו "חשק תגובתי" כלומר חשק מיני בתגובה לגירוי חיצוני.
  4. גירוי מיני
  5. כעת התשוקה היא גם מינית
  6. עוד עוררות פיזית ומינית ולפעמים גם אורגזמה
  7. רווחה פיזית- תחושה גופנית נעימה
  8. תחושה של קירבה, אינטימיות אהבה וכו אשר מהוות גם מוטיבציה להתחיל את המעגל המיני בעתיד.

בעקבות המודל של ד"ר בסון השתנתה ההגדרה של הפרעה בעוררות ותשוקה מינית, ב-DSM החמישי ב 2013[8]. בעבר נשים רבות שלא חוות תשוקה או חשק ספונטני נכנסו להגדרה של אי תפקוד מיני, בעקבות המודל של בסון החוויות של נשים אלו נורמלו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Davidson, J. O. C. & Layder, D, Methods, sex, and madness, Psychology Press, 1994
  2. ^ Masters, William H., Human sexual response, Bronx, NY: Ishi Press International, [2010], ©1966
  3. ^ Tiefer, Leonore., Sex is not a natural act and other essays, Boulder, Colo.: Westview Press, 2nd ed, 2004
  4. ^ Frederick, D. A., John, H. K. S., Garcia, J. R., & Lloyd, E., Differences in orgasm frequency among gay, lesbian, bisexual, and heterosexual men and women in a US national sample, Archives of sexual behavior., 1, 47, 2018, עמ' 273-288
  5. ^ Kaplan, Helen Singer, 1929-1995., The new sex therapy; active treatment of sexual dysfunctions., New York,: Brunner/Mazel, [1974]
  6. ^ Kaplan, Helen Singer, 1929-1995., Disorders of sexual desire and other new concepts and techniques in sex therapy, New York: Brunner/Mazel, 1979
  7. ^ Rosemary Basson, The Female Sexual Response: A Different Model, Journal of Sex & Marital Therapy, 26, 2000-01, עמ' 51–65 doi: 10.1080/009262300278641
  8. ^ Waguih William IsHak Gabriel Tobia, DSM-5 Changes in Diagnostic Criteria of Sexual Dysfunctions, Reproductive System & Sexual Disorders, 02, 2013 doi: 10.4172/2161-038X.1000122