מעורבות ילדים ונוער בסכסוך מזוין
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
מעורבות ילדים ונוער בסכסוך מזוין[1] הוא פרקטיקה המתבצעת לעיתים באזורים בהם נערכות פעולות צבאיות. הילדים עשויים להשתתף בלחימה בצורה פעילה כלוחמים או מגינים, או לשמש כמסייעים לא חמושים למטרותיו של הארגון הצבאי שבשורותיו הם פועלים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך ההיסטוריה השתתפו ילדים ונערים במערכות צבאיות רבות, גם כאשר היה זה מנוגד, כביכול, למנהגים התרבותיים באותו אזור.
אזכורים לילדים ונערים ששימשו בשורות הצבא ניתן למצוא עוד בעת העתיקה. בתרבויות אזור אגן הים התיכון, היה נהוג לגייס ילדים ונערים על מנת שישמשו עוזרים, נהגי מרכבה ונושאי כלים. באותה תקופה נחשב האדם לבוגר בגיל צעיר יותר המקובל כיום. אי לכך, גיוס ילדים ונערים בתרבויות אלו נחשב למנהג מקובל, אשר איפשר לילדים ולנערים להתפרנס וכן סייע להם בהתפתחותם ובהשתלבותם בחברה.
דוגמאות למנהג זה של שימוש צבאי בילדים ובנערים ניתן למצוא בתנ"ך, באמנות המצרית והחיתית ובמיתולוגיה, בפילוסופיה ובספרות היוונית. ביוון העתיקה הפך גיוס ילדים לצבא לנוהג מקובל. קרבה בין בגיר לקטין כחונך וחניך הייתה לחזון חינוכי. ואף נחשב לכוח לחימה יעיל יותר (ראו החבורה המקודשת של תבאי). מצד שני, נהוג היה לגייס ילדים ונערים בכפייה למסעות ומערכות צבאיות. ילדים אלה נחשבו לחלק מ"הציוד הצבאי", דבר שהעמיד אותם בסכנה מפני התקפות על המשמר העורפי.
גם הרומאים עשו שימוש צבאי בילדים ונערים אף על פי שנהיר היה כי זהו מעשה אכזרי ולא מוסרי; פלוטרכוס מציין בכתביו כי בתקופת חייו קיים היה גיל מינימלי בו מורשים נערים להילחם. כן הוא מציין כי מותר היה לסחור בילדים ונערים, מעשה המרמז על חוסר ההתחשבות בילדים ובנערים בעת העתיקה ועל האפשרות לקיומו של שימוש צבאי בילדים ובנערים.[2]
באירופה של ימי הביניים הרבו להשתמש בילדים מבני 12 ומעלה למטרות צבאיות, בעיקר כנושאי כלים של לוחמים, אולם תפקידם המעשי בקרב היה מוגבל ביותר. מקרה מיוחד הוא מסע הצלב של הילדים בשנת 1212. למסע זה הצטרפו אלפי ילדים כחיילים (אף על פי שלא היו חמושים) מתוך אמונה שכוח שמימי יאפשר להם להגיע לירושלים. אולם, למעשה אף אחד מהילדים לא זכה להשתתף אף לא בקרב אחד; במקום זאת הם נמכרו לעבדות.
במהלך קרבות הלוחמה המודרנית לקחו לעיתים חלק נערים צעירים, בדרך כלל על תקן מתופף צבאי. במהלך התקופה שבה הסחר הבינלאומי והלוחמה הימית נשלטו בידי אוניית מפרש, הצטרפו נערים צעירים לספינות הצי המלכותי הבריטי והיו אחראיים על מטלות חשובות רבות כגון הבאת אבקת שרפה ממחסן התחמושת של הספינה לצוות התותח.
חוק שנחתם על ידי הצאר ניקולאי הראשון בשנת 1827 חייב מספר לא מבוטל של ילדים יהודים, הידועים בשם הקנטוניסטים, להצטרף למוסדות אימונים צבאיים במטרה להשתלב בשירות הצבאי לכשיסיימו את אימונם. תקופת הגיוס, עשרים וחמש שנה, החלה רשמית בגיל 18, אולם אפילו ילדים כבני שמונה ותשע צורפו בכפייה באופן שיגרתי כדי להגיע למכסה הדרושה על פי החוק החדש.
במהלך מלחמת העולם השנייה נטלו חלק ילדים רבים במרידות ובהתקוממויות פופולריות כגון מרד ורשה של שנת 1944 ותנועות מרי אנטי-פשיסטיות אחרות ברחבי אירופה הכבושה בידי הנאצים.
בצד שכנגד, הנוער ההיטלראי היה ארגון צבאי רשמי בגרמניה הנאצית, ארגון אשר אימן את הנוער בתחומי הלחימה והאסטרטגיה, והקנה להם את האידאולוגיה הנאצית. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה צורפו חברי הנוער ההיטלראי לשירות הצבאי הסדיר בגילאים הולכים וקטנים. במהלך הקרב על ברלין בשנת 1945 לקחו הצעירים חלק גדול בהגנה של הגרמנים.
במקרים מסוימים, ארגוני נוער הפכו לבעלי צביון צבאי כדי להקנות משמעת לשורותיהם, להחדיר תעמולה ולהכינם לשירות צבאי. דוגמאות למקרים אלו הם ארגון משמרות אדומים הסיני וארגון החלוצים הצעירים של ברית המועצות לשעבר.
הגנה על ילדים באמנת בין-לאומיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המאמצים הבינלאומיים להגביל את השתתפותם של ילדים בסכסוך מזוין באו לידי ביטוי בשני פרוטוקולים הנוספים לאמנות ז'נבה מ-1949, שאומצה ב-1977. בפרוטוקול הנוסף הראשון לאמנות ז'נבה, ילדים אשר גילם קטן מגיל 15 לא יגויסו לכוחות הביטחון או לארגונים צבאיים ולא יורשו לקחת חלק בפעולות איבה.[3] על פי הפרוטוקול הנוסף השני לאמנות ז'נבה (אנ') לגבי נערים שגילם בין גיל 15 ל-18, המדינות החברות בבפרוטוקול ישתדלו לתת עדיפות לגיוס של בוגרים יותר.[4]
באמנת זכויות הילד של האומות המאוחדות משנת 1989, סעיף 38 ב' נכתב: "המדינות החברות ינקטו בכל צעד אפשרי כדי להבטיח כי אנשים שטרם מלאו להם חמש-עשרה שנים לא ייטלו חלק ישיר במעשי איבה."[5]
החלטת מועצת הביטחון 1261 של האומות המאוחדות משנת 1999 "מגנה בתקיפות... גיוס וניצול של ילדים בעימותים מזוינים המהווים הפרה של החוק הבינלאומי" (סעיפים 3, 8, 13).[6]
בשנת 2004 התקבלה פה אחד במועצת הביטחון החלטה 1539. ההחלטה מגנה את השימוש בילדים חיילים והורתה למזכ"ל האו"ם להקים אמצעי מעקב ודיווח על גיוס ילדים ונערים.[7][8]
המשפט הבינלאומי לגבי העסקת ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיוס חובה או כפוי של ילדים לשימוש בעימותים מזוינים מהווה אחת מהצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים על פי אמנה לאיסור ולנקיטת פעולה מיידית למיגור כל הצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים שתוקנה בנושא זה על ידי ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), ואשר אומצה בשנת 1999. האמנה קובעת כי על המדינות המאשררות את תנאיה להבטיח שגיוס חובה או כפוי של ילדים לעימות מזוין יהווה עבירה פלילית, וכן לספק אכיפה מנהלית ואזרחית יעילה לחוקים לאומיים אלו (סעיף III, 12 עד 14).
התפתחויות מודרניות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיוס של ילדים ונערים למטרות לחימה הוא מנהג הקיים גם בתקופה המודרנית, בה משתתפים ילדים ונערים בעל כרחם בלחימה ואף מהווים קרבנות בעצמם במקרים רבים.
ילדים ונערים שימשו צופים, משקיפים, שליחים ואף מגנים אנושיים. המקרה האחרון הוא בעייתי במיוחד: אם ערכו של ילד בן ערובה גבוה, יותר ויותר פורעי חוק ישתמשו בילדים כמגן אנושי, דבר המציב את החייל במצב של חיסרון טקטי. אחרת, על החיילים לשאת בהשפעות המוסריות שבפגיעה או הריגה של ילדים במהלך פעולה של הגנה עצמית. אירוע מסוג זה יכול לשמש בכל מקרה תעמולה באמצעות פרסום תיאורים שונים (ולעיתים שקריים) לגבי מה שאירע.
לרוב, ילדות משמשות למין או לעוזרות בעל כורחן, בעוד שגורל הילדים הזכרים הוא להישלח לקרב. חלק מהילדים מעורפלים כדי למנוע את הסתייגותם; בדרך כלל הדבר נעשה באמצעות אילוצם לבצע מעשים אכזריים ולקחת סמים המדכאים רגשות אשמה ופחד. תעמולה, פחד מלהישאר לבד ונקמה משפיעים על הילדים להישאר בשירות הצבא "בהתנדבות".
מלחמת וייטנאם
[עריכת קוד מקור | עריכה]חיילים אמריקאים דיווחו על מספר אירועים שבהם ניתנו רימוני יד או חומר נפץ לילדים ונערים וייטנאמים במהלך מלחמת וייטנאם. במקרים מסוימים ילדות הורו לזרוק רימוני יד (עם או בלי משיכה של הנצרה כדי להפעילו, בהתאם למטרת הפעולה – יצירת אבדות פסיכולוגיות או אבדות ממשיות). במקרים אחרים חגרו הילדים והנערים חומר נפץ לגופם בעל כורחם והורו להתרועע עם החיילים האמריקאים כאשר חומר הנפץ הופעל אופן ידני או באמצעות שלט רחוק. על פי גורמים צבאיים אמריקאיים, מקרים כגון אלו הצדיקו לכאורה את השימוש בכוח קטלני נגד ילדים, דבר אשר עורר שאט נפש אצל פעילי השלום. תדירות ותכיפות מקרים כגון אלו, והאם כוח קטלני היה הכרחי כאשר נעשה בו שימוש, מצויים במחלוקת.
ברית המועצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ילדים הפכו לעיתים נדירות למטרות צבאיות כדי להשיג מטרות שונות. כך לדוגמה, במלחמת אפגניסטן, צבא ברית המועצות הפעיל מנגנוני נפץ מאולתרים ופצצות בצורת בובה או צעצוע. תחבולות אלו כוונו לילדים שיאספו ויפעילו אותם, תוך פציעתם באופן קשה מבלי להורגם, בדרך כלל תוך כריתת ידם או זרועם. המטרה הייתה לפגוע במורל הכפריים, לנצל משאבים רפואיים יקרים שיועדו לטיפול באויב, ולהגביל את תנועת האזרחים לאזור הכפר שם היו פגיעים יותר לשליטה ממשלתית או לפגיעה צבאית ישירה. פעולות דומות יושמו נגד הרוסים במהלך מצור לנינגרד בתקופת מלחמת העולם השנייה, שם ירה חיל התותחנים הגרמני צעצועים שפוחלצו בחומר נפץ לתוך העיר כדי לפגוע במורל האוכלוסייה.
איראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך השלבים המאוחרים של מלחמת איראן–עיראק הואשמו שני הצדדים בשימוש בנערים צעירים כדי למלא את שורותיהם שהתדלדלו בעקבות שנים של מלחמה. במהלך מלחמה זו הואשמה איראן בשימוש בילדים ובנערים לפינוי שדות מוקשים. לימים, אותם ילדים כונו "ילדי המפתחות" היות שבזמן הפינוי ענדו מפתחות פלסטיק שחולקו טרם ביצוע הפעולה, בטענה שאלו מפתחות לשערי גן עדן. עיתונאי מזרח-אירופאי טוען כי ראה "עשרות אלפי ילדים קשורים יחד בקבוצות של כ-20 כדי למנוע ממוגי הלב מלנטוש את עמדתם".[9] רבים מנערים אלו השתייכו לבסיג' – ארגון המתנדבים של משמרות המהפכה האיסלאמית שעודנו קיים.
אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיוס של ילדים ונערים לשימוש צבאי היה נפוץ ומצוי במספר מדינות באפריקה עד לאחרונה אך כיום הוא מצוי במדינות אחדות; אף שממשלת סיירה לאון עצמה אינה מגייסת ילדים ונערים לשימוש צבאי, קיימים מספר ארגונים שאפשרו ואף עודדו זאת על פי הקואליציה להפסקת השימוש הצבאי בילדים חיילים. מספר אישים, ביניהם נשיא ליבריה לשעבר צ'ארלס טיילור ופודאי סנקו, הועמדו לדין במדינה זו בגין פשעי מלחמה, בהם גיוס של ילדים ונערים לקבוצות התנגדות מזוינות.[10] זאת ועוד, עד שנת 2004 המשיכו כוחות הביטחון של ליבריה להעסיק ולגייס ילדים ונערים, בין אם בכפייה ובין אם בהתנדבות, לשורותיהם. גם במדינה זו נוהגים קבוצות מזוינות לגייס ילדים ונערים למטרות שונות, ביניהם ארגון LURD הנתמך כביכול על ידי גינאה, סיירה לאון וארצות הברית. על פי משמר זכויות האדם עוד בשנת 2003 גייס הארגון ילדים ונערים לשורותיו הצבאיים בשטחים הנשלטים בידי הממשלה ובמונרוביה.[11]
על פי ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, נהגה ממשלת זאיר (בקונגו) וקבוצות צבאיות מזוינות לגייס ילדים ונערים עקב המחסור הגדול בחיילים. עוד טוען הארגון כי ילדים ונערים רבים מבתים הרוסים גויסו בהתנדבות או בניגוד לרצונם.[12] גם מדינתם השכנה אוגנדה חשודה בשימוש צבאי בילדים ובנערים. משמר זכויות האדם צבר עדויות של גיוס מתמשך של ילדים ונערים. יחידות הגנה מקומיות שנועדו לספק ביטחון לכפרים המקומיים אולם לחמו לצד כוח ההגנה האוגנדי האזרחי (UPDF) וכנגד ה-LRA, קבוצת מורדים אוגנדית.[13] קבוצת ה-LRA גייסה אף היא מספר רב של ילדים ונערים. כך לדוגמה, כ-8,400 ילדים ונערים נחטפו בידי הארגון בין יוני 2002 למאי 2003 בלבד על פי יוניצ"ף. תואר כי החטופים שימשו לביצוע פשיטות, לשריפת בתים, להכאה והריגה של אזרחים, לחטיפת ילדים ונערים נוספים ולהילחם נגד UPDF. בנות שנחטפו שימשו משרתות ולפעילויות מיניות.[13]
מזרח אסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיוס של ילדים ונערים הוא הליך רגיל במספר סכסוכים במדינות אסיה. בולטות בהן הן תנועות הגרילה, כגון הנמרים הטמילים בסרי לנקה, המואשמות בגיוס ואף בכפיית הגיוס למערכות צבאיות על ידי ארגונים הפועלים למיגור התופעה; ב-13 ביוני 2005 פנתה הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים לתנועה בבקשה להפסיק את הגיוס השיטתי של ילדים בכלל ובפסטיבלים הינדיים במזרח המדינה בפרט. מקורות שהגיעו לידי הקואליציה דיווחו על "גיוס מוגבר בפסטיבלים בשבועות האחרונים. מרבית הנערים כבני 15 או 16".[14]
דוגמה נוספת היא הארגון המהפכני צבא העם החדש הפועל בפיליפינים. על פי עדויות שנאספו על ידי הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים נראה כי הארגון גייס בצורה שיטתית נערים בני 13 עד 17. ברם, דובר הארגון דחה את ההאשמות ואמר כי "לארגון מדיניות שאינה מתירה גיוס של ילדים לוחמים". כמו כן הוסיף כי "לילדים המעוניינים להצטרף לתנועה ניתנות משימות של משרת כגון שליחויות וכדומה".[15]
הממלכה המאוחדת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין המדינות המפותחות, נמתחה ביקורת על הממלכה המאוחדת כיוון שאפשרה לנערים בני 16 להצטרף לשירות הצבאי ולהילחם כבר בגיל 17. תועמלני זכויות האדם מגנים זאת ומצהירים כי מדובר בצביעות הואיל ובריטניה מתנגדת לכל סוג של פגיעה בזכויות אדם במקומות אחרים. כארבעים אחוז מכוח הצבא הבריטי הצטרף בעודם בני 16 או 17.
שירות הצבא הוא התנדבותי ועל כן יש ההופכים את כיוון הוויכוח, כך שנשאלת השאלה אם לנער יש רצון חופשי ודעה צלולה בעת הסכמתו להצטרף לצבא. חסידי זכויות האדם טוענים מנגד כי אין לחשוף נערים לסיכוני חיי הצבא אף אם נראה כי הם מוכנים לקחת סיכון זה.
ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ארצות הברית מגייסת (נכון למרץ 2006) נערים בני 17 לשורותיה הצבאיים, אולם לא למצבי קרב. כדי לשמר את היכולת להשתמש בקטינים בכוחותיה המזוינים, ארצות הברית התנגדה לאשרר את אמנת זכויות הילד, אמנה שאושררה על ידי כל ארצות העולם מלבדה ומלבד סומליה.
ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד לפני הקמת מדינת ישראל גייסו המחתרות העבריות שפעלו בימי המנדט הבריטי נגד ממשל המנדט באופן תדיר נערים. רובם הועסקו במשימות לא קרביות כמו הדבקות כרוזים, משלוח דואר מחתרתי, ארגון הפגנות וגם תצפיות ואיסוף מודיעין. גם פעולות אלו יכלו להיות כרוכות בסכנת מוות לפעילים וחלקם גם נפלו בפעולות אלה, כשהמפורסם מביניהם הוא אלכסנדר רובוביץ. עם זאת, חלק מהמחתרות הכשירו בני נוער להשתמש בנשק ולקחת חלק בפעולות המחתרות. גם באימונים אלה הייתה סכנת מוות כשהמקרה הידוע ביותר הוא רצח נערי לח"י ברעננה.
במהלך מלחמת העצמאות ולפניה גויסו מאות נערים בני 12 ומעלה לפעילות צבאית בארגון "ההגנה", במסגרת הגדנ"ע ובמסגרות אחרות. תפקידם של הצעירים היה בעיקר גנבת תחמושת מהחיילים הבריטים, ובביצורים. אך בעיקר בהגנה אזרחית, בקשר, בעזרה בבתי חולים ובריכוז ילדים (הבנות שימשו כגננות); בני ה-15 עסקו בשמירה על מוצבים יחד עם חיל המשמר; והבוגרים יותר, בני ה-17 ומעלה, הצטרפו אל חיל השדה של ארגון ההגנה. עם זאת, במקרים מסוימים וחריגים, ילדים בני 12 אף ירו בנשק ועסקו בצליפה.[16] צעיר הנופלים במלחמה זו הוא נסים גיני בן ה-10, ששימש כתצפיתן וקשר בין העמדות של מגיני הרובע היהודי הנצור בידי הלגיון, ונורה על משמרתו. פלוגת יהונתן שלחמה בחזית ירושלים הורכבה כולה מבני נוער בגילים 16–17 אם כי סגל הפיקוד שלה הורכב מבוגרים יותר.
מדינת ישראל המודרנית אינה מתירה שימוש צבאי בילדים ובנערים בהתאם לאמנות בינלאומיות וחוקים מקומיים. בשנת 2004 תוקן חוק שירות ביטחון, כך שיגויס לצה"ל מי שמלאו לו 18 שנה.[17] התיקון נועד להתאים את החוק הישראלי לשתי אמנות בינלאומיות:
- נספח הרשות לאמנת האו"ם בדבר זכויות הילד, בעניין מעורבות ילדים בסכסוך מזוין, הקובע כי הגיל המזערי לגיוס חובה לכוחות לוחמים ולהשתתפות בפעילות לחימה הוא גיל 18
- אמנה מספר 182 של ארגון העבודה הבינלאומי לאיסור ולנקיטת פעולה מיידית למיגור כל הצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים, הקובע כי גיוס כפוי או גיוס חובה של מי שטרם מלאו לו 18 שנים לשם נטילת חלק בסכסוך מזוין מהווים אחת מהצורות החמורות ביותר של עבודת ילדים, האסורה על פי אמנה זו.
עם זאת, החוק מתיר גיוסו של מי שמלאו לו 17 שנה, כאשר הוא מבקש זאת ובהסכמת הוריו או אפוטרופסו.
בישראל ישנם בתי ספר תיכוניים צבאיים, שחלקם שייכים רשמית לצבא ואחרים שומרים על קשר רשמי-למחצה עמו. "הגיוס" לבתי הספר הללו אינו מחויב או כפוי, אולם הוא מעניק הטבות כלכליות רבות לתלמידיו ומלווה בהבטחות לשירות צבאי משמעותי. הלכה למעשה, תלמידיו מיועדים מראש לשירות צבאי ואף עוברים אימונים צבאיים בעודם נערים. בשנות התשעים הופסקה הקצאת תלמידי מכללות צבאיות למשימות שמירה ביישובים.
הסכסוך הישראלי-פלסטיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שימוש בילדים בפיגועי התאבדות פלסטיניים
בשנת 1996, כשהוקם מכון מבט לתקשורת פלסטינית, חשף המכון הקלטות של יאסר ערפאת, מחמוד עבאס ויחיא עיאש בהם נשמע עייאש מדווח על מספר פיגועים עתידיים שישלחו ילדים בני 3–4 למחסומים בעזה עם מטען חבלה, ונשמע ערפאת מאשר את הפעולה.[דרוש מקור]
יליאם אוברייאן מאוניברסיטת ג'ורג'טאון כתב בנוגע להשתתפות ילדים ונערים פלסטינים באינתיפאדה הראשונה: "נראה כי מספר ניכר, אם לא הרוב, של חיילי האינתיפאדה הם צעירים, ביניהם תלמידי בית ספר יסודי. הם מעורבים בזריקת אבנים ובקבוקי תבערה וסוגים אחרים של אלימות".[18]
על פי דוח של הקואליציה להפסקת שימוש בילדים חיילים (2004), תועדו לפחות תשעה מקרים של פיגועי התאבדות שבהם עורבו קטינים פלסטינים בין אוקטובר 2000 לבין מרץ 2004 – במהלך האינתיפאדה השנייה: "אין עדות לכך שקבוצות פלסטיניות חמושות גייסו ילדים באופן שיטתי. ברם, ילדים שימשו שליחים ורצים, ובמקרים מסוימים לוחמים ומחבלים מתאבדים בהתקפות על חיילים או אזרחים ישראלים. כל הקבוצות העיקריות ניצלו ילדים למטרות אלו, בהן הפת"ח, החמאס, הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והחזית העממית לשחרור פלסטין."[19]
בריאיון עם העיתון הכוויתי "עזאמן" ב-20 בינואר 2002, גינה מחמוד עבאס את המנהג באומרו כי הוא מתנגד לכך ש"ילדים קטנים הולכים למות". עוד ציין כי "זהו מעשה נוראי. לפחות 40 ילדי רפיח הפכו נכים לאחר שידיהם התפוצצו על ידי מטען צינור לאחר שקיבלו חמישה שקלים כדי לזרוק אותם." (צוטט בעיתון הירדני אלראי)[20]
ב-24 במרץ 2004 נתפס חוסאם עבדו, נער בן 14.5, שנשלח על ידי גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח, במחסום חווארה ליד שכם, כשעל גופו חגורת נפץ. בתחקור אמר: "באתי להתפוצץ כי נתנו לי 100 שקלים והבטיחו לי שאקיים יחסי מין עם הבתולות".[21]
משמר זכויות האדם טען כי בקרב בג'נין בשנת 2002 השתמשו חיילי צה"ל בילדים פלסטינים כמגן אנושי.[22]
ב-23 במאי 2005 חזר וקרא ארגון אמנסטי אינטרנשיונל לקבוצות פלסטיניות חמושות בבקשה לשים קץ לשימוש בילדים בפעולות מזוינות: "על קבוצות פלסטיניות חמושות חלה החובה למנוע שימוש בילדים למטרות התקפות מזוינות או למשלוח של כלי נשק או חומרים אחרים."[23]
עד מרץ 2006 נעצרו עשרות ילדים ונערים פלסטינים לאחר שנתפסו מבריחים חגורות נפץ וכלי נשק במחסומים וגדרות הביטחון הישראליים. במספר מקרים הודו העצורים כי מעשיהם נובעים מרצון לזכות באהדת קרוביהם, לעיתים נדירות תוך הבעת חרטה על המעשה. במהלך שנת 2004 ובצורה גוברת ב-2005 נתפסו ילדים רבים במחסום חווארה הסמוך לשכם.[24]
במבצע עופרת יצוקה עשה חמאס שימוש באזרחים, ובפרט בילדים, כמגן אנושי. דובר צה"ל פרסם סרט שצולם על ידי כטב"ם המתעד פעיל חמאס שיורה רקטה מגג בניין מגורים ואז בורח מהמקום כשהוא מוקף בילדים, כדי למנוע מכוחות צה"ל לפגוע בו.[25] מאוחר יותר חיברו צה"ל ומשרד החוץ סרט וידאו הסברתי המאשים את חמאס בשימוש שיטתי באזרחים כמגן אנושי ובילדים לצורכי לחימה, הכולל סרטים ותמונות המתעדים לוחמי חמאס תופסים ילדים ומשתמשים בהם כמגן אנושי על מנת לברוח מאזור הקרב, תמונות של מחבלים היורים מאחורי ילדים וכן סרטונים המתעדים הסתה של ילדים ושימוש בהם לצורכי טרור.[26]
ב-26 באוקטובר 2016 עצרו חיילי צה"ל שני מחבלים קטינים פלסטינים בני 8, חמושים בסכינים, שנשלחו על ידי מחבלים פלסטיניים לבצע פיגוע דקירה במגדל עוז. הקטינים הודו בחקירתם שנשלחו לבצע פיגוע נגד ישראלים.[27]
במלחמת חרבות ברזל ב-2023 הודה מפקד בחמאס שהם משתמשים בילדים על מנת להעביר חומרי נפץ ומטעני חבלה ברצועת עזה.[28][29]
תנועות לסיום השימוש הצבאי בילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי דו"ח של משמר זכויות האדם משנת 1998, "כ-300,000 ילדים מתחת לגיל 18 משתתפים כיום בעימותים ובסכסוכים מזוינים ביותר משלושים מדינות ברחבי העולם. בעוד שרוב הילדים נמצאים בגיל העשרה, חלקם אף בני 7 בלבד".[30]
אחריות פלילית במשפט הבין-לאומי של ילדים לוחמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגדרת ילדים לוחמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדין הבין-לאומי אין הגדרה מחייבת לילדים לוחמים. המסמך המנחה בהקשר זה הינו עקרונות פריז, שנקבעו בכנס של UNICEF בתמיכת עשרות מדינות משתתפות כמקור מוסמך לפרש את החובות הקיימות במשפט הבין-לאומי כלפי ילדים חיילים.[31] לפי העקרונות "ילד משויך לכוח או קבוצה מזוינת" אינו רק מי שנושא נשק. ההגדרה כוללת כל מי שגילם מתחת ל-18, ומשמשים כחיילים, שליחים, מרגלים, עוזרים, תצפיתנים, נושאי תחמושת, טבחים, מגני אדם ועוד.[32]
יחס המשפט הבין-לאומי להעמדתם לדין של ילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשפט הבין-לאומי אין איסור גורף על העמדה לדין של ילדים, והליכים פליליים נגד ילדים יכולים להתנהל ברמת המדינה, בכפוף לגיל האחריות הפלילית המשתנה ממדינה למדינה. עם זאת, סעיף 26 לחוקת רומא שולל סמכות שיפוט של בית הדין הפלילי הבין-לאומי (ה-ICC) על מי שטרם מלאו להם 18 בעת ביצוע העבירה. כלומר, ה-ICC אינו רשאי לשפוט ילדים.[33]
בצד זאת, במשפט הבין-לאומי, ובפרט באמנת זכויות הילד, יש עקרונות מנחים לניהול הליך פלילי נגד ילדים. כך, סעיף 40 לאמנת זכויות הילד קובע שילדים הנאשמים בעבירה זכאים להליך הוגן, מחייב מדינות לקבוע גיל מינימום לאחריות פלילית, ומעודד פנייה לאמצעים חינוכיים ושיקומיים במקום ענישה. האמנה מורה שהמדינות החברות בה יבטיחו שכליאת ילדים תהווה אמצעי אחרון, יימנעו מענישה אכזרית או משפילה, יפרידו בין ילדים למבוגרים במסגרת ההליך, וישמרו על כבוד הילדים וזכויותיהם. בנוסף, על המדינות החברות להבטיח שילד שהועמד לדין יהיה זכאי להליך הוגן המתחשב בגילו.[34]
האמנה אינה מגדירה איזו מערכת משפט נדרשת לטיפול בקטינים, אך בשנת 1985 התקבלו "כללי האו"ם הבסיסיים לניהול בתי המשפט לנוער" (כללי בייג'ינג),[35] ובשנת 1990 אישרה העצרת הכללית של האו"ם "כללים להגנה על קטינים שחירותם נשללה", הנסמכים על כללי בייג'ינג.[36] מערכות הכללים הללו אינן מחייבות, אולם הן אומצו לפחות חלקית על ידי מדינות רבות. הכללים מדגישים את טובת הילד כעקרון מנחה בטיפול בקטינים במערכת הפלילית, וקובעים שיש להתחשב בנסיבות העבירה ובנסיבות חייו של הקטין במסגרת גזירת העונש.
עקרונות פריז מדגישים שכלל הכללים והעקרונות הבין-לאומיים הנוגעים להעמדה לדין של ילדים חלים גם במקרים של ילדים לוחמים.[37] כמו כן, הדין הבין-לאומי כולל איסור מפורש על עונש מוות בשל עבירה הקשורה לסכסוך מזוין ביחס לבני אדם שלא מלאו להם 18 שנים בעת ביצוע העבירה.[38]
תפיסת הילדים הלוחמים כקורבנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהערה פרשנית שפרסמה הוועדה לזכויות הילד, נקבע שילדים הקשורים לכוחות מזוינים הם קודם כול קורבנות של הסכסוך המזוין, ויש להימנע ככל הניתן מהעמדתם לדין ולהתמקד במקום זאת בשיקומם. זאת, תוך הדגשה שגם בהקשרים של לוחמה בטרור או ביטחון לאומי, יש לשמור על זכויות הילדים בהליך הפלילי.[39] ברוח דומה, גם עקרונות פריז קובעים שבשל תפיסתם כקורבנות אין להעמיד לדין ילדים רק בשל שיוך לכוח מזוין או בשל השתתפות בלחימה.[32] בצד זאת, ישנם קולות המזהירים שהימנעות מוחלטת מהעמדת של ילדים לוחמים לדין עלולה להוות תמריץ למפקדים להטיל דווקא על קטינים משימות המהוות פשעים חמורים במיוחד, בניסיון להתחמק מאחריות.[40] לכן, יש הקוראים להגדיר כנסיבה מקלה את היותם של הלוחמים ילדים, ולבחון כל מקרה לפי נסיבותיו.[41]
העמדה לדין של ילדים לוחמים בגין ביצוע פשעי מלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאחר של-ICC אין סמכות שיפוט על קטינים, נשפטים בו רק המפקדים שגייסו ועשו שימוש בילדים במסגרת המלחמתית. בצד זאת, תתאפשר העמדה לדין של ילדים לוחמים בגין פשעים שביצעו לאחר שהפכו לבגירים. כך למשל, דומיניק אונגוון הורשע ב-ICC בעשרות פשעי מלחמה שביצע בעודו בגיר כמפקד בכיר בארגון המורדים האפריקאי ה-LRA, אף שנחטף על ידי הארגון בעודו ילד. זאת, תוך דחיית הטענות לפיהן היווה "קורבן ופושע" במקביל.[42]
מקרה חריג בו התאפשרה עקרונית העמדתם לדין של קטינים בגין פשעים בין-לאומיים הוא בית הדין המיוחד שהוקם לאחר מלחמת האזרחים בסיירה לאון. בית הדין היווה ערכאה מעורבת, מדינתית-בין-לאומית, בה התאפשרה העמדה לדין של מי שביצע פשעי מלחמה במסגרת מלחמת האזרחים כשהיה בן 15 ומעלה. עם זאת, בפועל בית הדין לא העמיד אף ילד לדין בגין פשעי מלחמה. לנוכח מדיניות התביעה לפיה ילדים לוחמים נתפסים כקורבנות הסכסוך, היא נמנעה מהעמדה לדין של קטינים מתחת לגיל 18.[43]
כאמור, המשפט הבין לאומי אינו כולל איסור על העמדה לדין של ילדים לוחמים ברמת המדינה. אחד המקרים הבולטים של העמדת ילד לוחם לדין ברמה המדינתית הוא זה של עומאר חאדר. חאדר הורשע ב-2010 על ידי הטריבונל הצבאי של ארצות הברית בגואנטנמו בגין ביצוע פשעי מלחמה באפגניסטן, ונגזרו עליו 8 שנות מאסר. זאת, אף שהיה בן 15 בלבד בעת ביצוע המעשים שיוחסו לו, ביניהם הריגתו של חייל אמריקאי. המקרה זכה לסיקור תקשורתי נרחב בין היתר בשל העובדה שחדר החזיק באזרחות קנדית, ובעיקר מאחר שהיה האדם הראשון מאז מלחמת העולם השנייה שמורשע בגין מעשים שביצע כקטין והוגדרו בכתב האישום כפשעי מלחמה. הרשעתו של חאדר גררה ביקורת עזה מצד ארגוני זכויות אדם שקראו לראות בו כקורבן של הסכסוך וטענו להפרת סטנדרטים בין לאומיים ביחס להעמדה לדין של קטינים.[44] ב-2017, התנצלה ממשלת קנדה בפני חאדר על כך שנכשלה בהגנה על זכויותיו כקטין, ושילמה לו פיצוי בסך 10.5 מיליון דולר.[45]
המשפט הישראלי לגבי האחריות הפלילית של ילדים לוחמים
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשפט החל בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בישראל גיל האחריות הפלילית הינו 12 שנים ומעלה.[46] החוק המסדיר את היחס לקטינים בהליך הפלילי הינו חוק הנוער (שפיטה ענישה ודרכי טיפול), שתוקן כך שיהלום את רוח האמנה לזכויות הילד.[47] החוק קובע חובה להתחשב בגילו של הקטין במסגרת ההליך הפלילי והענישה, ומתייחס לשיקום כאל עקרון מנחה.[48] בהתבססם על המעמד המיוחד שניתן לקטינים בחוק הנוער, בתי המשפט בישראל הבהירו שגם אצל קטינים שביצעו עבירות ביטחוניות יש לתת דגש רב מהרגיל לנסיבותיו האישיות של הנאשם וסיכויי שיקומו, תוך איזון עם שיקולי גמול והרתעה.[49] בצד זאת, בעבירות טרור חמורות בתי המשפט שחקו בעבר את ההבחנה בין בגירים לקטינים בגזירת העונש, מתוך הכרה בצורך להרתיע גם קטינים מביצוע פעולות טרור נגד מדינת ישראל.[50] כמו כן, חוק הנוער אוסר על מאסר קטין שבעת גזירת דינו טרם מלאו לו 14 שנים, אך מחריג מכך קטינים שהורשעו ברצח או בניסיון רצח שבוצעו כמעשה טרור.[51]
המשפט החל ביהודה ושומרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשטחי יהודה ושומרון, קטינים פלסטינים המבצעים עבירות ביטחוניות מועמדים לדין מתוקף תחיקת הביטחון החלה בשטחים.[52] סימן ז' לצו בדבר הוראות ביטחון קובע שההליך הפלילי בעניינם של קטינים ביהודה ושומרון מתנהל במסגרת של בתי המשפט הצבאיים לנוער.[53] הצו מדגיש את חשיבות ההפרדה בין קטינים לבגירים במעצר, בהליך המשפטי עצמו ובמאסר.[54] עם זאת, בית המשפט לנוער מנהל רק את ההליך הפלילי העיקרי, ואילו הליכי ביניים, כמו הארכות מעצר וערעורים עליהן מתקיימים בבתי המשפט הצבאיים הכלליים בהם נדונים גם בגירים.[55]
ביחס למאסר קטינים הצו מבחין בין מספר מקרים: ילד מוגדר כמי שטרם מלאו לו 12 שנים, נער כמי שגילו בין 12-14 שנים ובוגר רך כמי שגילו בין 14-16[56] ילד אינו נושא באחריות פלילית, אך נער ובוגר רך נושאים באחריות כזו. עם זאת, הצו אוסר על הטלת מאסר של למעלה מחצי שנה על נערים וקובע הגבלה של עד שנת מאסר על בוגרים רכים, אלא אם עברו עבירות חמורות.[57] בניגוד לחוק הנוער, הצו בדבר הוראות ביטחון אינו קובע ששיקום מהווה ערך מנחה בעניינם של קטינים. פקודת בתי הסוהר אינה מאפשרת שיקום במהלך המאסר לאסירים ביטחוניים, לרבות קטינים.[58] בפועל, בתי המשפט הצבאיים מגלים לעיתים התחשבות בשיקולי שיקום ביחסם לקטינים המועמדים לדין.[59] בסך הכול, בשנת 2025 שהו במשמורת שירות בתי הסוהר 350 עצירים ואסירים קטינים פלסטינים.[60]
עמדת ישראל היא שהאמנה בדבר זכויות הילד אינה מחייבת אותה במסגרת פעולותיה בשטחים, מאחר שאמנות זכויות אדם מחייבות מדינות רק לגבי שטחן הריבוני. גופי האו"ם דוחים את העמדה הזו.[61] כך, הדו"ח האחרון של ועדת האו"ם לזכויות הילד משנת 2024 מבקר בחריפות את יחס ישראל לילדים פלסטינים, ותוקף את היקף המעצרים הנרחב של ילדים פלסטינים, העמדתם לדין בבתי משפט צבאיים ושחיקת ההבחנה בינם לבין בגירים במסגרת הדין החל הן בישראל והן בשטחי יהודה ושומרון.[62]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- העסקת ילדים
- מגן אנושי
- סחר בילדים
- החלטה 2068 של מועצת הביטחון של האו"ם
- משפט פלילי בין-לאומי
- עבריינות נוער
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Megan Nobert, Children at War: The Criminal Responsibility of Child Soldiers, 3 Pace Int'l L. Rev Online Companion 1 (2011).
- Mark A. Drumbl, Children in Armed Conflict, in The Oxford Handbook of Children’s Rights Law 657 (Jonathan Todres & Shani M. King eds. 2020).
- Stephanie H. Bald, Searching for a Lost Childhood: Will the Special Court of Sierra Leone Find Justice for Its Children?, 18 Am. U. Int'l L. Rev. 537 (2002).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
רואים עולם - ילדים לוחמים, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ היוטיוב של רשות השידור, 12 באפריל 2015- שי לוי, "חבר שלי נהרג והוא היה רק בן 10": ילדים בשדה הקרב ברחבי העולם, באתר מאקו, 15 באוגוסט 2013
- שי לוי, חיילים קטנים: ילדים בשדה הקרב, באתר מאקו, 23 בנובמבר 2011
- "מה שקרה הוא לא אשמתנו. אנחנו הקורבנות", באתר ynet, 20 במאי 2007
- אפרת וייס, "נער הנפץ" לחיילים: באתי להתפוצץ כי הבטיחו סקס, באתר ynet, 24 במרץ 2004
- יפעת ארליך, איך ילד מסוגל לקחת נשק ולבצע פיגוע?, באתר ישראל היום, 2 בפברואר 2023
- אתר האינטרנט הרשמי של בית הדין הפלילי הבין-לאומי (באנגלית).
- אתר האינטרנט הרשמי של בית הדין המיוחד של סיירה לאון (באנגלית).
- יואל מרגוליס, הסוד של חמאס לשיקום יכולותיו הצבאיות: גיוס ילדים, באתר מקור ראשון, 26 בנובמבר 2025.
- "ילדים בשירות הטרור: תופעה העלולה להתרחב עקב המתיחות הביטחונית, ההסתה ברשתות החברתיות ותגובות הציבור האוהדות", מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית, 20 בפברואר 2023.
- מוריה שלומות, מי שמע על מעצרי ילדים פלסטינים?, בבלוג של מרכז מינרבה לזכויות האדם, 19 בפברואר 2023.
- חשש לנוכח תנאי מעצר ואלימות נגד ילדים פלסטינים המוחזקים במעצר, באתר משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים, 09 בפברואר 2016.
- עו"ד נסרין עליאן וספיר סלוצקר עמראן מעצר והעמדה לדין של קטינים פלסטינים בשטחים הכבושים: עובדות ונתונים לשנת 2015 (האגודה לזכויות האזרח בישראל 2017).
- UN Office of the Special Representative of the Secretary-General for Children Affected by Armed Conflict, Working Paper No. 3, Children and Justice During and in the Aftermath of Armed Conflict, September 2011.
- International Criminal Court, Office of the Prosecutor, Policy on Children (2023).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ התפיסה בנוגע למינוחי הגיל ולטווחיהם משתנה מתרבות לתרבות ומתקופה לתקופה. הערך מתייחס לטווח הגילאים המודרניים המקובלים:
ילד: גילאי 4 עד 12
נער: גילאי 13 עד 18 - ^ Lives of the Noble Greeks and Romans מהדורת פרויקט גוטנברג של הביוגרפיות של פלוטרכוס (באנגלית, בתרגום דריידן)
- ^ פרוטוקול נוסף לאמנות ז'נבה של 12 באוגוסט 1949 הנוגע להגנה על קורבנות פעולות איבה בינלאומיות, סעיף 77, 8 ביוני 1977, באתר בצלם
- ^ פרוטוקול נוסף לאמנות ז'נבה של 12 באוגוסט 1949 הנוגע להגנה על קורבנות פעולות איבה שאינן בינלאומיות, סעיף 4, 8 ביוני 1977
- ^ אמנה בדבר זכויות הילד, 1989, באתר בצלם
- ^ RESOLUTION 1261 (1999, Security Council, 30 August 1999
- ^ UN SC adopts resolution 1539 (2004), condemns recruitment of child soldiers, asks Secretary-General to devise monitoring mechanism - World | ReliefWeb, reliefweb.int, 2004-04-22 (באנגלית)
- ^ Monitoring and Reporting Mechanism (MRM) on grave violations of children's rights in situations of armed conflict | Child protection from violence, exploitation and abuse | UNICEF, web.archive.org, 2018-03-23
- ^ Countrystudies.us
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Amnesty.org
- ^ 1 2 Child-soldiers.com
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Child-soldiers.com
- ^
דוד דיין, הלוחמים הצעירים של ירושלים, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- ^ (ראו דברי ההסבר להצעת החוק)
- ^ פרופ' ויליאם אוברייאן, "חוק ומוסר במלחמה של ישראל עם אש"ף", ניו יורק: ראוטלדג', 1991.
- ^ Child-soldiers.com
- ^ Honestreporting.com
- ^ המרכז למורשת המודיעין, 16 יוני, 2005; המרכז למורשת המודיעין, מרץ 2004; קטע וידאו בפורמט WMV מאתר המרכז למורשת המודיעין)
- ^ Hrg.org
- ^ Amnesty.org
- ^ אתר מעריב, בן 15 נתפס עם מטענים; אתר מעריב, בן 15 נתפס במחסום עם פצמ"ר
- ^ Cast Lead Video: Hamas Terrorist uses Children as Human Shield, ערוץ צה"ל ביוטיוב.
- ^ Hamas Exploitation of Civilians as Human Shields - צה"ל ומשרד החוץ, 2009
גם ב-Straming: "IDF Video: Hamas uses civilians as means to achieve military goals" - ^ נועם אמיר, סוכל ניסיון פיגוע: שני קטינים נתפסו עם סכינים מחוץ למגדל עוז, באתר מעריב אונליין, 26 באוקטובר 2016,
שבתי בנדט ואמיר בוחבוט, שני בני 8 נתפסו עם סכינים ליד התנחלות: "נשלחנו לעשות פיגוע", באתר וואלה, 26 באוקטובר 2016,
Palestinian kids, 8, detained with knives outside settlement באתר Times of Israel, 26 באוקטובר 2016. - ^ איתמר אייכנר, מפקד בחמאס הודה בחקירתו: משתמשים בילדים כדי להעביר חומרי נפץ בעזה | צפו, באתר ynet, 22 בדצמבר 2023
- ^
כך החמאס והגא"פ משתמשים בילדים לפעילות צבאית והסתה, באתר צה"ל, 3 בינואר 2024
- ^ Human Rights Watch
- ^ Wayback Machine, www.unicef.org
- ^ 1 2 Paris Principles and Guidelines on Children Associated with Armed Forces or Armed Groups (February 2007).
- ^ Rome Statute of the International Criminal Court art. 26, 17 July 1998, 2187 U.N.T.S. 90.
- ^ ס' 37, 40 לאמנה בדבר זכויות הילד, כ"א 31, 221 (נפתחה לחתימה ב-1989).
- ^ United Nations Standard Minimum Rules for the Administration of Juvenile Justice ("The Beijing Rules"), Resolution 40/33, 29.November 1985
- ^ United Nations Rules for the Protection of Juveniles Deprived of their Liberty, Resolution 45/113, 14 December 1990.
- ^ Paris Principles and Guidelines on Children Associated with Armed Forces or Armed Groups, pp. 42 (February 2007).
- ^ Protocol Additional to the Geneva Conventions of 12 August 1949, and Relating to the Protection of Victims of International Armed Conflicts (Protocol I), art. 77(5), 1125 U.N.T.S. 3 (8.6.1977).
- ^ Committee on the Rights of the Child, General Comment No. 24 (2019) on Children’s Rights in the Child Justice System, U.N. Doc..CRC/C/GC/24, pp. 16–17
- ^ Erin Lafayette, The Prosecution of Child Soldiers: Balancing Accountability with Justice, 63 Syracuse L. Rev. 297, 324-325 (2013)
- ^ Tamia Brito, Criminal accountability to end the use of child soldiers. A view of the Dominic Ongwen case (12.02.2021).
- ^
מפקד בכיר בארגון גרילה אפריקאי הורשע בפשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות, באתר הארץ, 4 בפברואר 2021
- ^ Ally McQueen (2019) Falling Through the Gap: The Culpability of Child Soldiers Under International Criminal Law 94 Notre Dame L. Rev. 100, 114-117 (2019).
- ^ Human Rights Watch, The Omar Khadr Case: A Teenager Imprisoned at Guantánamo (June 2007); "הנער-חייל" נשפט ל-40 שנה, ירצה 8" (01.11.2010) ynet.
- ^ Jo Griffin, Payout for Guantánamo teenager could boost rights of.child soldiers (July 2017)
- ^ ס' 34ו ל-חוק העונשין, התשל"ז–1977.
- ^ חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א–1971; דברי הסבר להצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) (תיקון מס' 14), התשס"ו–2006, ה"ח 468, 468.
- ^ ס' 1א ל-חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א–1971.
- ^ ע"פ 3520/16 פלוני נ' מדינת ישראל, בפס' 26-27 לפסק הדין של השופט שהם (נבו 29.8.2016).
- ^ ע"פ 2552/14 מחמד מפארגה נ' מדינת ישראל, פס' 2 לפסק הדין של השופט הנדל (נבו 29.10.2015).
- ^ ס' 25 ל-חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א–1971.
- ^ צו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009.
- ^ סימן ז' לצו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009.
- ^ ס' 139, 149 לצו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009.
- ^ ס' 138(ב) לצו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009.
- ^ ס' 1 ל-צו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009.
- ^ ס' 168 ל-צו בדבר הוראות ביטחון (נוסח משולב) (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע–2009.
- ^ ס' 11ד ל-[https://www.nevo.co.il/law_html/law01/056_002.htm פקודת בתי הסוהר נוסח חדש, תשל"ב-1971.
- ^ רע"ב 4612/16 פלוני נ' ועדת השחרורים (נבו 25.7.2016).
- ^ "נתונים על קטינים פלסטינים במשמורת ישראל" בצלם (26.11.2025).
- ^ UN Committee on the Rights of the Child (CRC), Concluding Observations on the Combined Fifth and Sixth Periodic Reports of Israel (CRC/C/ISR/CO/5-6, adopted 13 September 2024), pp. 1.
- ^ UN Committee on the Rights of the Child (CRC), Concluding Observations on the Combined Fifth and Sixth Periodic Reports of Israel (CRC/C/ISR/CO/5-6, adopted 13 September 2024), pp. 16-17.
.jpg)
