לדלג לתוכן

מעוררי ישנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חברת מעוררי ישנים היא הוצאת ספרים שהוקמה בידי צבי פיליפובסקי במטרה להוציא לאור כתבי יד עבריים (ובערבית-יהודית) עתיקים במהדורות מדעיות. היא הראשונה שהוקמה למטרה זו, אך נסגרה לאחר שהודפסו ספרים בודדים. בהשראתה הוקמה חברת מקיצי נרדמים בעלת המטרות הזהות, שקיימת עד היום.

"ספר מצרף לכסף", מאת רבי עזריה מן האדומים, בדפוס חברת מעוררי ישנים, 1854 אדינבורו. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 7


בעקבות צמיחת תנועת ההשכלה במחצית הראשונה של המאה ה-19, הלך וגבר העניין בהוצאה לאור של כתבי יד נדירים, ומהדורות חדשות ומדעיות של ספרים ישנים. אנשים שונים ביקשו להדפיס כתבי יד עתיקים, אך בהיעדר מקורות מימון, נאלצו להחתים מנויים מראש לקראת כל ספר. במקרים רבים הודפסו ספרים ללא רמה מדעית ראויה ואף עם טעויות, בגלל העלויות הכרוכות בכך. חברת "מעוררי ישנים" ביקשה לפתור בעיות אלו על ידי הקמת ארגון מרכזי שידפיס באופן קבוע ומסודר.

כבר בשנת 1847 החל פיליפובסקי להוציא את כתב העת "האסיף"[1], שכלל לוח שנה, לצד מאמרים, שירים וגם "העתקות שנות מלשון אל לשון ומכתבי יד ישנים". כתב העת הפסיק לצאת אחרי הכרך השני, שבסופו מכריז פיליפובסקי על כוונתו להוציא את ספר העיבור לר' אברהם בר חייא, שיהפוך לספר הראשון בהוצאת מעוררי ישנים.[2]

ב-8 במאי 1851 הכריז בעיתון היהודי-לונדוני "ג'ואיש כרוניקל" על הקמת חברת "מעוררי ישנים". הוא צירף להנהלת החברה את הרב הראשי לבריטניה, נתן אדלר, ונסע לגרמניה, שם פגש את הדמויות המרכזיות של אנשי חכמת ישראל, והשיג את תמיכתם במפעל. באותה שנה הוציא בשם החברה חוברת המסבירה את מטרת החברה ועקרונותיה, לצד מכתבי ברכה וקריאה להצטרפות.[3] בחוברת מתוארת חשיבות כתבי היד העתיקים, והקשיים העומדים בפני מי שמנסים להדפיסם. מוסבר כי כדי לאפשר תמיכה קבועה בהוצאת ספרים, תתבסס החברה על תומכים קבועים שיתחייבו לקנות מספר גליונות דפוס מינימלי מראש, במחיר מוזל לעומת מי שאיננו חבר.[4]

בחוברת הופיעה רשימה ובה עשרות שמות של חברים שהצטרפו לחברה. רשימות נוספות הופיעו בכל אחד מהספרים שיצאו לאור, ובשיא הגיעו לכמאה איש, רבים מהם נוצרים.[5] עורך ה"ג'ואיש כרוניקל" לעתיד, אברהם בניש, צורף להנהלת החברה, והוקם ועד ספרותי באירופה בו היו רשומים גם גדולי אנשי חכמת ישראל: שי"ר, י"ל צונץ, שד"ל, אברהם גייגר, זכריה פרנקל ועוד.[4]

בחוברת הראשונה הופיעה רשימה של 20 ספרים שאותם החברה עתידה להוציא לאור, אך בסופו של דבר פורסמו רק ארבעה ספרים לאורך 6 השנים הבאות.[4]

נראה כי לא זכה לסיוע או למספר חותמים מספיקים (אולי בגלל ריחוקו ממרכזי ההשכלה היהודית) והחברה חדלה מלפעול.[4] לפי דוב (בר) גולדברג, במאמר שכתב לזכרו של פיליפובסקי[6] "החברה הזאת לא הייתה ולא נבראה, אולם למשל בפיו היתה", ואת הכל עשה פיליפובסקי לבדו. עם זאת, ברור שפיליפובסקי פעל ברצינות להקמת החברה וגייס אליה אנשים רבים, אך נותר היוזם הבלעדי בתוכה. הוא גם משבח את איכות הספרים, יותר מכל מה שקדם להם:

ומי שלא ראה הספרים האלה לא ראה כבוד לספרי חכמי ישראל כי לא נדפסו ספרי ישראל מדפוס בומברגי עד דפוס פרופס בהדר ויופי כמוהם כי כמעט לא היה כמוהו אומן יד וסדר אותיות בדפוס ובחירת נייר לבן וחזק מניר בריטניא.

חברת "מקיצי נרדמים" שהוקמה שנים ספורות אחר כך הושפעה ממפעלו של פיליפובסקי, ובמובנים רבים מהווה המשך שלו.[5] הדמיון ניכר כבר בשם הדומה של החברה, ואף כתב העת "קובץ על יד" שהוציאה החברה בהמשך, נקרא בגליונו הראשון (תרמ"ה, 1885) "הוא ספר האסיף", כשם כתב העת של פיליפובסקי. אף קשר אישי יש בין החברות - הרב נתן אדלר היה גם אחד משלושת חברי ההנהלה הראשונה של מקיצי נרדמים.

ספרים בהוצאת החברה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאת רבי אברהם בר חייא הנשיא, על הלוח העברי. הוכן לדפוס על ידי פיליפובסקי עוד לפני הקמת החברה, אך הופץ כספר ראשון בהוצאתה. לונדון 1851.[7]

ספרי מעוררי ישנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ספר האסיף לשנת התר"ח ולשנת התר"י, באתר הספריה הלאומית
  2. ^ ספר האסיף, ה'תר"י, עמ' 135-136.
  3. ^ מעוררי ישנים, באתר הספריה הלאומית
  4. ^ 1 2 3 4 טוביה פרשל, חברת מעוררי ישנים, באתר טוביה פרשל ז"ל, ‏הדואר ג' שבט תשכ"ד, עמ' 169.
  5. ^ 1 2 א"א אורבך, חברת "מקיצי נרדמים" תרכ"ד-תשכ"ד, ירושלים תשכ"ד, עמ' 26-27.
  6. ^ בר גולדברג, גם אלה דברי ב"ג, המגיד שנה 16, גליון 49, י"ח כסליו תרל"ג, 18/12/1872, עמ' 530
  7. ^ ספר העבור, באתר הספריה הלאומית