מעיל דניסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעיל דניסון
Denison Smock
Denison Smock (cropped).jpg
מידע כללי
סוג סכמת הסוואה צבאית
מדינה מייצרת הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
היסטוריית שירות
תאריכי שירות 19421977
מלחמות מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות
מלחמת פוקלנד

מעיל דניסוןאנגלית: Denison Smock) היה מעיל שפותח עבור כוחות מוצנחים וכוחות מיוחדים בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.

המעיל עוצב כמחליף לסרבל הצנחנים ששימש את ראשוני הצנחנים הבריטים במלחמת העולם השנייה, הוא היה רחב במיוחד ונועד ללבישה מעל לציוד הלחימה של החייל ומתחת לציוד הצניחה. לצד הפן השימושי עבור הצניחה, המעיל נועד גם כפריט לבוש ללחימה ומתוך כך צנחנים רבים לבשו את ציוד הלחימה שלהם מעל למעיל מרגע שהגיעו לקרקע, כשהוא מעניק להם שכבת הגנה נוספת פני מזג האוויר בעלת צבעי ההסוואה. מעיל הדניסון היה אהוב במיוחד על קצינים בריטים שנהגו לתפור רוכסן לאורכו ולהשתמש בו ביום-יום.

חשיבותו הרבה של המעיל הייתה בכך שהיה לשימוש המשמעותי הראשון של הכוחות הבריטים בסכמת הסוואה והוא השפיע על פריטי לבוש וסכמות הסוואה רבות לאחר המלחמה, בהן סכמת הלטאה וסכמת "משיכת מכחול" שהייתה נפוצה במספר מדינות, בעיקר באפריקה. בחלקו האחורי של המעיל הייתה פיסת בד שנועדה להידוק תחתית המעיל על ידי חיבור לחלק הקדמי שלו. כאשר הפיסה לא הייתה מחוברת היא הייתה דומה לזנב, מה שהוליד את הכינוי שהבדואים בצפון אפריקה נתנו לצנחנים הבריטים "גברים בעלי זנב" כמו גם הכינוי שנתנו להם הגרמנים "השדים האדומים".[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קציני הגדוד התשיעי של חטיבת הנגב במבצע חורב לובשים מעילי דניסון, 1948.

בשנת 1940 פיתחו הבריטים סרבל צניחה בצבע ירוק זית שנועד "לעטוף" את ציוד הלחימה בזמן הצניחה. הסרבל היה העתק של סרבל הצניחה הגרמני קנוקנסק ("שק עצמות") וכיסה את הצנחן בחלקו העליון, הזרועות וחלקן העליון של הרגליים (עד אמצע הירך). הסרבל שימש לאימוני צניחה של יחידות הצניחה הצעירות בצבא הבריטי והיחידות המיוחדות למשך חודשים בודדים, בזמן שיפתחו הבריטים עיצוב המתאים לצורכי החיילים שלהם. התוצאה הייתה מעיל דניסון, אשר ויתר על הפתחים לרגליים ובמקום כלל רצועת בד לעיגון המעיל בין הרגלים, ובשונה מהדגם הגרמני (בתחילת המלחמה) ומשאר פרטי הלבוש בצבא הבריטי, הוא נתפר עם סכמת הסוואה ניסיונית (סכמת דניסון) אשר בדגם הראשוני נצבעה ידנית על הבד.

עם הצלחתו של הדגם הראשון (P41) שנקלט ב-1942, החל יצור משמעותי יותר של מעילי דניסון לכלל הכוחות המוצנחים והמיוחדים, מתוך כך גם שיטת צביעת הבד הפכה להדפסה ממוכנת. מעילים אלו כללו סכמה בעלת צבעים בהירים יותר עם גוני חול, חום בהיר וירוק זית בהיר, צבעים שהתאימו לשדות הקרב של צפון אפריקה והים התיכון. בשנת 1944 פותח הדגם השני (P44) של המעיל, דגם זה כלל מספר שינויים קטנים לאבזמים והסוגרים ושינוי לעיצוב השרוולים. צבעי סכמת ההסוואה של הדגם השני הפכו לכהים ועזים יותר עם גוני חום אדמדם וירוק זית, סכמת הסוואה שהתאימה יותר לשדות הקרב באירופה המערבית כהכנה לפלישה לנורמנדי וללחימה באירופה.

במהלך המלחמה מעילי דניסון היו בשימוש יחידות הרגימנט המוצנח, שירות האוויר המיוחד, סוכני SOE, יחידות ניטור אוויר, כוחות מוצנחים ויחידות מיוחדות נוספות. מלבד השימוש שלו בצבא הבריטי, המעיל היה נפוץ גם בצבאות אחרים של מדינות ההסכמה בהן קנדה, הודו ואוסטרליה, ובנוסף שימש יחידות מוצנחות התנדבותיות ממדינות אחרות שלחמו לצד הבריטים, בהם פולין ובלגיה.

לאחר המלחמה, מעילי דניסון המשיכו לשמש את היחידות המוצנחות והמיוחדות בצבאות מדינות ההסכמה עד לשנות ה-70, כאשר אפילו במלחמת פוקלנד ב-1982 חיילים בריטים המשיכו לעשות בהם שימוש. בישראל, עם סיום המנדט הבריטי, מעילי דניסון רבים הגיעו לידי יחידות הפלמ"ח, והם שימשו את יחידות הפלמ"ח וצה"ל במהלך מלחמת העצמאות.

בשנת 1959 יצא דגם היצור המשמעותי האחרון של המעיל (דגם 1959 או P1959), אשר כלל כמה שינויים בהם עדכון האבזמים והשרוולים, עיצוב מחדש של הצווארון והוספת ריצ'רץ' לכל אורך המעיל (בשונה מהדגמים הקודמים שנפתחו רק בחלק העליון של המעיל). סכמת צבעי ההסוואה עודכנה אף היא לצבעים עזים וכהים יותר כאשר צבע הרקע הפך מצבע חול לחאקי. דגם זה המשיך לשמש את הכוחות הבריטים רשמית עד שהוחלף ב-1977 במעיל צנחנים מדגם המדים החדשים (DPM), אם כי לכוחות היה קשה להיפרד ממעילי הדניסון שלהם והם עוד היו בשימוש בשנת 1982.

משתמשות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]