מערב טימור
| |||
 | |||
| מדינה |
 אינדונזיה | ||
|---|---|---|---|
| בירת החבל ארץ |
קופאנג  | ||
| שטח | 16,264.78 קמ"ר | ||
| גובה | 2,427 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בחבל ארץ | 2,011,735 (2020) | ||
| קואורדינטות | 10°23′00″S 123°38′00″E / 10.383333333333°S 123.63333333333°E | ||
 | |||
  | |||
מערב טימור (באינדונזית: Timor Barat) הוא החלק המערבי של האי טימור, המצוי בריבונות אינדונזיה ומהווה חלק ממחוז מזרח איי סונדה הקטנים. במערב טימור מתגוררים 1,978,000 איש.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממלכת מג'פהיט שלטה בימי שיאה בכל האי. דבר זה שימש לסוקרנו סיבה לתבוע את השליטה בכל האי.
במהלך התקופה הקולוניאלית, משנת 1816 עד 1942, נשלט חלק זה של האי על ידי הולנד, ונודע בשם טימור ההולנדית. בשנים 1942–1945 שלטה יפן בכל האי טימור. האזור היה מרכז של נאמני הממשל ההולנדי במהלך המהפכה הלאומית האינדונזית (1945–1949).
ב-1949 הפך אזור זה של האי לחלק מרפובליקת אינדונזיה, שהוקמה באותה שנה באיי הודו המזרחיים ההולנדיים; האזור נודע בשם טימור האינדונזית, עד 1975.[2]
ב-1975 כבשו כוחות אינדונזים את חלקו המזרחי של האי, מזרח טימור, אך האו"ם לא הכיר בריבונותם עליו, והתושבים פתחו במלחמת גרילה. לאחר משאל עם ב-1999, נחתם הסכם לפיו מזרח טימור קיבלה עצמאות מלאה. הממשלה האינדונזית חששה שתושבי מערב האי ינסו להצטרף לחציו המזרחי ולהקים מדינת אי שלמה; ב-2001 אכן החלה לפעול במערב טימור תנועת טימור הגדולה, הפועלת לאיחוד האי למדינה עצמאית.
ב-6 בספטמבר 2000 נהרגו שלושת חברי צוות נציבות האו"ם לפליטים באי, במהלך תקיפה של 5,000 אנשי מיליציה פרו-אינדונזית על משרד הנציבות בעיר אטמבואה במערב טימור, סמוך לגבול עם מזרח טימור.[3]
גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערב טימור ממוקמת בחציו המערבי של האי טימור, ומהווה חלק ממדינת האיים אינדונזיה, מלבד מובלעת של מחוז אוקוסי-אומנו, השייכת למזרח טימור. שטח מערב טימור הוא 15,850 קמ"ר. ההר הגבוה בחלק האינדונזי של האי הוא מוטיס, 2,427 מטרים.
העיר הגדולה ביותר במערב טימור ונמלה הראשי היא קופאנג, והיא משמשת גם כעיר הבירה של מחוז מזרח נוסה טנגרה.
חקר המאובנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1935 גלה Friedrich von Huene את שרידי הזוחל הימי הקדום Globidens Timoransis לא הרחק מאתאמבוא. זיהויו כאחד מן המוזאזאוריים נתון בספק, בגלל צורת שיניו. בשנת 1966 גילה החוקר ההולנדי ורהובן שרידי כוח ממין שהיה חדש למדע ברייביא ליד אתמבוא. כן התגלו גם שרידי צב יבשה ענק (Geochelone Anas), ופיל גמדי (Stegodon Timorensis Sartono).[4]
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במערב טימור מתגוררים 35.5% מאוכלוסיית מחוז מזרח נוסה טנגרה, 1,978,000 איש (לפי מפקד 2019). חלק מהאוכלוסייה הם פליטים שנמלטו ממזרח האי בעקבות הלחימה שהתרחשה בו ב-1999.[1]
השפה השלטת היא אינדונזית. שפות נוספות הן מגוון שפות ילידיות טימוריות, השייכות למשפחת השפות האוסטרונזיות, כגון אואב מטו וטטום.[5] הדורות המבוגרים יותר דוברים גם את השפה הקולוניאלית ההולנדית.
הדתות העיקריות במערב טימור הן נצרות קתולית (56% מהאוכלוסייה), נצרות פרוטסטנטית (35%) ואסלאם (8%). הכלכלה מבוססת ברובה על חקלאות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Indikator Strategis Nusa Tenggara Timur". BPS (באינדונזית). נבדק ב-2019-12-18.
- ^ "10,000 waiting to go' to Indonesian Timor". Canberra Times. ACT: National Library of Australia. 4 בספטמבר 1975. p. 3.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ In memory: "Pero Simundza, a Croatian killed in an attack on UNHCR's office in West Timor"
- ^ http://repository.naturalis.nl/document/149563
- ^ West Timor, Indonesia-Tourism