מערך הגיור
מערך הגיור הוא יחידה במשרד ראש הממשלה האמון על הגיור הממלכתי במדינת ישראל עבור תושבי קבע ואזרחים.[1] המערך אחראי על ביצוע הליכי סיום גיור, פיקוח על מכוני הלימוד הקיימים וכן רישום לנישואין של המתגיירים.[1].
משרדי המערך ממוקמים בירושלים, תל אביב, חיפה וקריית גת.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגיור בישראל עד הקמת המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1927 נכנסה לתוקף בידי שלטונות המנדט הבריטי פקודת העדה הדתית (המרה) אשר קובעת כי המרת דת בפלשטינה תזכה להכרה רק כאשר אושרה בידי "ראש העדה הדתית" אליה נספח האדם. הרבנות הראשית לישראל והעומדים בראשה – הרבנים הראשיים לישראל – הוכרה בידי שלטונות המנדט כעומדת בראש העדה היהודית, וכיחידה שיכולה לאשר הליך של המרת הדת אל העדה היהודית, בידי אנשיה או בידי מי שהוסמכו מטעמה. הליך זה מכונה בהלכה היהודית – "גיור".
הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 לא שינתה מצב זה, ועד היום הרבנות הראשית היא המאשרת המרת דת ליהדות בישראל.
מהקמת המדינה ועד 1995[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1995 בוצעו גיורים בישראל בידי דיינים בבתי הדין הרבניים האזוריים.
בשנת 1977, לאחר ניסיונות של הראשון לציון הרב יצחק נסים שלא צלחו,[2] ותקופה קצרה בה פעל "בית דין מיוחד" לגיורים בתל אביב תחת עומס תיקים,[3] הקים הרב הראשי הרב שלמה גורן מערך בתי דין ניידים לגיור, אשר ביקשו להקל בהליך הגיור וכן להקל על העומס והסחבת שנוצרו בבתי הדין האזוריים, העוסקים בעיקר בדיני מעמד אישי וממונות. במסגרת זו הוקמו בכל רחבי הארץ בתי דין אשר עסקו בגיור בלבד. בין הרבנים שהשתתפו במותבים אלה: הרבנים חיים דרוקמן,[4] צפניה דרורי, דניאל שילה ואחרים.
מערך זה – אשר בשיא פעילותו כלל כעשרה מותבים – פעל במקביל לגיור בבתי הדין האזוריים.[5] פעילות בתי הדין מומנה בידי הסוכנות היהודית.[6] רוב הפעילות הופסקה בשנת 1993 בידי הראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון.[7]
הקמת מערך הגיור הממלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינהל הגיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1995, על רקע העלייה מברית המועצות לשעבר וכן עליית ביתא ישראל, הקימה הרבנות הראשית בראשות הרב אליהו בקשי דורון והרב ישראל מאיר לאו את "מינהל הגיור", אשר פעל במסגרת מכון צומת וראשו הרב ישראל רוזן, ואשר הופקד על הגיור הממלכתי במדינת ישראל. מדיניות "מינהל הגיור" גובשה בידי הרבנים דב ליאור ואברהם אלמליח. עם הקמת המנהל הוטמעו נהלים חדשים בהליך הגיור, דוגמת השתתפות דיין המוסמך לדיינות בכל הרכב, וכן מינוי שליח בית דין המתווך בין בית הדין והמתגיירים.
במסגרת המינהל הוקמו בתי דין לגיור, אשר החליפו את העיסוק של בתי הדין האזוריים בתחום הגיור. בין הרבנים שישבו בהרכבים הראשונים של המינהל: הרבנים צבי ליפשיץ, יוסף כרמל, משה ארנרייך, גדעון פרל, יועזר אריאל ועוד. עד שנת 2000 ישבו המותבים בבית הכנסת הנשיא בירושלים.
בתוך כשנה עבדו 35 דיינים במינהל. על פי רוב שימשו כדיינים רבנים מן הציונות הדתית, המזוהה עם גישה מקילה בגיור.[8] בשנת ה'תשס"ג החזיק המערך עשרה הרכבים בהם 25 דיינים, ביניהם הרבנים בניהו ברונר, צפניה דרורי, ישעיהו מייטליס, חיים דרוקמן, דוד אסולין, משה ארנרייך, אליהו בירנבוים, יעקב ורהפטיג, יהודה עמיחי, גדעון פרל, שלמה שושן ועוד. בנוסף כלל המערך הרכב חרדי, בראשות הרב נחום אייזנשטיין ובחסותו של הרב יוסף שלום אלישיב.[9]
כן נוסדו ברחבי הארץ כיתות לימוד לקראת הגיור (במימון משרד החינוך), ונקבעה תוכנית לימודים מסודרת. בשנת 1999 פעלו 96 כיתות לימוד, ובהן כ-2,500 תלמידים.
ועדת נאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1997, על רקע חיכוכים הולכים וגוברים בין יהודי הארץ ויהדות התפוצות (בדגש על הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים), התחושה ששאלת עלייתם ארצה של מי שאינם יהודים לא באה על פתרונה, וכן עתירותיהם של הזרמים הלא-אורתודוקסיים בישראל לבג"ץ בדרישה להכיר בגיורים שנעשים על ידיהם, החליט ראש הממשלה בנימין נתניהו על הקמת "ועדת נאמן", בראשות שר המשפטים יעקב נאמן.
הועדה כללה נציגים משלושת הזרמים, והמלצותיה – אשר הוגשו בידי נאמן בלבד – כללו הפרדה בין ההכנה לגיור (שתועבר בידי נציגי כל הזרמים) ובין הליך הגיור גופו (אשר יתבצע ויאושר בידי הרבנות הראשית בלבד). מועצת הרבנות הראשית פרסמה שלילה מוחלטת של מסקנות הוועדה ואלה מעולם לא נתקבלו בחקיקה. עם זאת, באפריל 1998 אימצה ממשלת ישראל ה-27 את המלצות הוועדה באופן חלקי, והקימה את המכון המשותף ללימודי יהדות (כיום: "נתיב – המרכז הלאומי לזהות וגיור"), אשר עורך לימודי הכנה למתגיירים לקראת גיורם בבתי הדין של הרבנות הראשית.
הקמת מערך הגיור הממלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 סגרה ממשלת ישראל ה-28 בראשות אהוד ברק את "מנהל הגיור" אשר פעל במכון צומת, והקימה את "מערך הגיור הממלכתי" בתוך הנהלת בתי הדין הרבניים, תחת אחריותו של משרד הדתות. בשנת 2003 נסגר משרד הדתות בידי ממשלת ישראל ה-30 והוחלף ב"רשות לשירותי דת". במסגרת פירוק המשרד הכפיף ראש הממשלה אריאל שרון – אשר ראה בסוגיית הגיור "משימה לאומית"[10] – את "מערך הגיור" אל משרד ראש הממשלה.[11]
בהמלצת יושב ראש הסוכנות היהודית סלי מרידור העמיד שרון בראש המוסד החדש את הרב חיים דרוקמן,[12] אשר שימש כראש המערך בין השנים 2004–2012.
בשנת 2005, במסגרת מערך הגיור, הוקם בתוך משרד ראש הממשלה "אגף הגיור" אשר אמון על ניהול הליכי הגיור בישראל. בשנת 2008 אימצה ממשלת ישראל ה-31 בראשות אהוד אולמרט את חלק מהמלצות "ועדת חלפון" (בראשה עמד ארז חלפון, מנכ"ל משרד הקליטה), וקבעה בין היתר כי מערך הגיור יהיה אחראי לתפעול בתי הדין, תקצוב נתיב ותמיכה בעמותות נוספות, פרסומים שונים, גיור בצה"ל, ועוד.[13] כן נקבע כי בראש המערך האדמיניסטרטיבי יעמוד "מנהל אגף הגיור". עד כה שימשו בתפקיד: שמואל מולי יסלזון (2009–2014),[14] הרב עו"ד ירון קטן (2014[15]–2018), אפני אלון (2018[16]–2022) ויוחאי רביבו (2022[17] – מכהן).
בשנת 2013, עם הקמת ממשלת ישראל ה-33, שב מערך הגיור ממשרד ראש הממשלה אל משרד הדתות, בראשות השר נפתלי בנט מהבית היהודי.[18] בשנת 2015, עם כינונה של ממשלת ישראל ה-34 שב אגף הגיור ממשרד הדתות אל משרד ראש הממשלה.[19]
דייני הגיור והליך המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדי לכהן כדיין במערך הגיור נדרש הדיין לכושר לרבנות "יורה יורה" מטעם הרבנות הראשית לישראל. דייני המערך נחשבים כעובדי מדינה ומתמנים בידי ממשלת ישראל, בהתאם לסעיף 23 לחוק שירות המדינה (מינויים), על פי המלצת ועדת איתור. רוב הדיינים מועסקים בתפקידם במשרות חלקיות.
עד שנת 2009 כיהנו במערך הגיור עשרים וחמישה דיינים,[20] רובם ככולם רבנים מן הציונות הדתית.[21] בשנת 2009 מינתה ממשלת ישראל ה-31 בראשות אהוד אולמרט עשרה דיינים.[22] בשנת 2021 מינתה ממשלת ישראל ה-35 בראשות בנימין נתניהו שישה דיינים.[23] בדומה לועדה לבחירת דיינים, מפתח המינויים נעשה באופן זה: שליש המזוהים עם סיעת יהדות התורה, שליש עם מפלגת ש"ס ושליש עם הציונות הדתית.[24] כיום מכהנים במערך הגיור כ-30 דיינים.
סמכויות נשיא בית הדין הגדול במערך הגיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2005 הסמיכה ממשלת ישראל ה-30 בראשות אריאל שרון את הרב הראשי המכהן כנשיא בתי הדין הרבניים, לקבוע את כללי הדיון בבתי הדין לגיור במערך הגיור, לרבות ערעורים על החלטות בתי הדין.[25] הרב שלמה משה עמאר שימש בתפקיד זה לאורך כל שנות כהונתו כרב הראשי (2003–2013).[26]
בשנת תשס"ו (2006) פרסם הרב עמאר כללים לבתי הדין לגיור, אזוריהם, הליכי קדם הגיור, הדיון בבית הדין, ועוד.[27] במסגרת התקנות שקבע, העמיד הרב עמאר נציג מטעמו בתוך מערך הגיור.[28] מאז ועד היום משמש בתפקיד הרב ד"ר רפאל דיין, שתפקידו הרשמי הוא "מנהל תחום תעודות ואישורים במערך הגיור". כשליחם של הרבנים הראשיים לישראל מאשר נציג זה בפועל כל תעודת גיור, על פי עמדותיהם ההלכתיות של הרבנים הראשיים.[29][30]
בשנת 2013 הסמיכה ממשלת ישראל ה-33 בראשות בנימין נתניהו את הראשון לציון הרב יצחק יוסף "להנחות הלכתית את מערך הגיור הממלכתי".[31] בשנת ה'תשע"ד (2014) פרסם הרב יוסף קונטרס נרחב תחת הכותרת "כללי הגיור" המתווה את סדרי הגיור במערך ועשוי במתכונת ספרו "ילקוט יוסף".[32]
בשנת 2018, משהתחלפו הרבנים הראשיים בתפקידיהם (יושב ראש מועצת הרבנות הראשית ונשיא בית הדין הגדול), קבעה ממשלת ישראל ה-34 בראשות נתניהו בהחלטה עקרונית, כי הרב הראשי המכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול יהיה אמון מעתה על תפקיד זה.[33] כיום משמש בתפקיד הרב דוד לאו.
ראשי מערך הגיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב חיים דרוקמן – 2004–2012[34]
- הרב יצחק פרץ – 2014[35]–2018[36]
- הרב משה ולר – 2018[37]–2021[38] (כממלא מקום)
- הרב בניהו ברונר – 2021[39]–2022[40]
- הרב יהודה עמיחי – 2023[41] (מכהן)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מערך הגיור
מערך הגיור, ברשת החברתית פייסבוק- מערך הגיור במשרד ראש הממשלה, באתר כל זכות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אודות מערך הגיור, באתר Gov.il
- ^ ראו לדוגמה מכתבו לשר יעקב שמשון שפירא מיום ו' שבט תשכ"ט (לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - גיור, באתר ארכיון המדינה, עמ' 355; לדור ולדורות – כתביו של הרב יצחק נסים, כרך ג, עמ' נט), והחלטת מועצת הרבנות הראשית ביום כ"ז אדר תשל"א, בעקבות פרשת גיורי וינה, בתוך: לשכת הרבנים הראשיים עוזיאל וניסים - תקנות הבחירות למועצת הרבנות הראשית; פרוטוקולים והתכתבות בנושאים שונים, באתר ארכיון המדינה, עמ' 41
- ^ טוביה מנדלסון, מתעכב גיורם של יותר מ־100 אנשים, דבר, 19 בפברואר 1976
- ^ לדוגמה: לוי יצחק הירושלמי, אולסי פרי קלע סל לגיור כהלכה, מעריב, 10 בנובמבר 1978
- ^ ראו לדוגמה: ישראל לנדרס, הפרוזדור אל היהדות, דבר, 7 ביוני 1981
- ^ ישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות של הכנסת, "אולפני הגיור לעולים", 23 בנובמבר 1994, כ' בכסלו תשנ"ה
- ^ דב אלבוים, הימים הנוראים של הרבנות הראשית, חדשות, 7 בספטמבר 1993
- ^ הרב רפי אוסטורף, 'תולדות מינהל הגיור: לזכרו של הרב ישראל רוזן ז"ל, מייסד וראש מינהל הגיור', תחומין לח, תשע"ח, עמ' 38–42
- ^ הרב ישראל רוזן, ואוהב גר, אלון שבות תשע"א, עמ' 100–101
- ^ דורון שפר, סקר: העולים רוצים להתגייר, אך התהליך מסובך, באתר ynet, 7 בספטמבר 2004
- ^ הפסקת קיומו של המשרד לענייני דתות תוך המשכיות במתן שירותי הדת, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ מורן פלד, גיור: נתונים עכשוויים, ארץ אחרת, 1 ביולי 2003
- ^ מבנה ארגוני כולל ואיגום משאבים בנושא הגיור בישראל, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ עדו בן פורת, מנכ"ל חדש לאיגוד ישיבות ההסדר, באתר ערוץ 7, 4 בפברואר 2015
- ^ עו"ד ירון קטן ימונה לתפקיד מנהל אגף הגיור, באתר כיפה
- ^ איתמר אייכנר, הקב"ט שביקש רכב ממוגן לשרה נתניהו עבר לתפקיד אחר, באתר ynet, 10 ביוני 2018
- ^ ראש הלשכה של כהנא עוזב את הכנסת ועובר לאגף הגיור, באתר בחדרי חרדים, 1 ביוני 2022
- ^ העברת סמכויות ושטחי פעולה - המשרד לשירותי דת, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ העברת סמכויות ושטח פעולה - מערך הגיור, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ שאול שיף, "בסוד שיח", הצופה
- ^ על פי עדותו של הרב ישראל רוזן, בתוך ואוהב גר, אלון שבות תשע"א, עמ' 66
- ^ מינוי חברי בתי-הדין המיוחדים לגיור במסגרת מערך הגיור, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ אישור מינוי דיינים לבתי הדין המיוחדים לגיור במערך הגיור, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ שני דיינים סרוגים חדשים בבית הדין לגיור, באתר "סרוגים", 16 בנובמבר 2020
- ^ כללי הדיון בבקשות לגיור, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ נטע סלע, הרב מצגר לא יכהן כנשיא בית הדין, באתר ynet, 28 בפברואר 2008
- ^ כללי הדיון בבקשות לגיור, תשס"ו-2006
- ^ כללי הדיון בבקשות לגיור, תשס"ו-2006
- ^ קובי נחשוני, בעקבות הפסיקה: המדינה אישרה את כל הגיורים, באתר ynet, 16 בינואר 2011;
הרב רפאל דיין, הגיור בישראל, יח שבט תש"ף, סרטון בערוץ "בית מדרש וירטואלי - ישיבת מרכז הרב", באתר יוטיוב (אורך: 01:05:16)
- ^ ראו לדוגמה: הרב דוד לאו, משכיל לדוד, ירושלים תשפ"ב, עמ' 46, 50
- ^ הסמכת הראשון לציון הרב יצחק יוסף כמי שינחה את המדיניות ההלכתית של מערך הגיור הממלכתי - תיקון החלטת ממשלה, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ כללי הגיור, בתוך: כנס הדיינים ה'תשע"ד, עמ' 13–151
- ^ הגיור הממלכתי - תיקון החלטת ממשלה, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ ראש הממשלה נתניהו נפגש עם הרב חיים דרוקמן לרגל סיום כהונתו כראש מערך הגיור הממלכתי, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ אישור מינוי ראש מערך הגיור, באתר משרד ראש הממשלה
- ^ יהודה שלזינגר, ראש מערך הגיור התפטר במפתיע, באתר ישראל היום, 17 באוקטובר 2018
- ^ חנן גרינווד, מונה ראש מערך גיור חדש: הרב משה ולר, באתר ישראל היום, 29 בנובמבר 2018
- ^ עטרה גרמן, "לא הגיוני": ראש מערך הגיור היוצא מתבטא לראשונה על הסערה סביבו, בעיתון מקור ראשון, 30 בדצמבר 2021
- ^ יהונתן גוטליב, פרסום ראשון: למרות מכתב הרב דוד לאו, הרב בניהו ברונר החל בתפקידו, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2022
- ^ דביר עמר, פרסום ראשון: הרב יהודה עמיחי ימונה למ"מ ראש מערך הגיור, באתר ערוץ 7, 12 בינואר 2023
- ^ עדו בן פורת, כפי שפורסם בערוץ 7: הרב יהודה עמיחי ימונה למ"מ ראש מערך הגיור, באתר ערוץ 7, 16 בינואר 2023
