מערכתו של סטפאן באטורי בליבוניה

מערכתו של סטפאן באטורי בליבוניה, הידועה גם כ"המלחמה הרוסית-פולנית" בין השנים 1577–1582, (בפולנית: Wojna polsko-rosyjska 1577–1582, ברוסית: Русско-польская война 1577–1582), התרחשה בשלב הסופי של מלחמת ליבוניה ‏(1583-1558).

במהלכה הכוחות של הריפובליקה הפולנית-ליטאית, בפיקודו של סטפאן באטורי, מלך פולין ודוכס גדול של ליטא ויאן זמויסקי, ההטמאן (המפקד העליון) של צבאו, נאבקו בהצלחה נגד הצבא של איוואן הרביעי "האיום", הצאר של רוסיה, על שטחי "ממלכת ליבוניה" ופולוצק.

המערכה הסתיימה בגירוש הכוחות הרוסיים מליבוניה ובחתימת "ההסכם ביאם זפולסקי".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחצית השנייה של המאה ה-16, כמה מעצמות במרכז ומזרח אירופה - פולין, ליטא ורוסיה נכנסו לעימות על השליטה בערי הנמל בדרומו של הים הבלטי (Dominium Maris Baltici). מלחמת רוסיה-ליטא משנות 1558-1570, שבה פולין סייעה לליטא (וב 1568 באיחוד לובלין התאחדה איתה ב"רפובליקת שני העמים") הסתיימה ללא הכרעה עם שביתת נשק שנמשכה שלוש שנים. מות המלך הפולני זיגמונט השני אוגוסט, ללא צאצאים, יצר בממלכתו תקופת אינטרגנום שבה גם הצאר הרוסי שקל להציג מועמדות לכס פולין. בסופו של דבר הרפובליקה בחרה כמלך בסטפאן באטורי, שליט טרנסילבניה ממוצא הונגרי, והקרבות בין רוסיה ובין הרפובליקה התחדשו.

1575–1577[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1575 יצא איוואן הרביעי למתקפה מחודשת מערבה והצליח לכבוש חלקים מליבוניה, ביניהם - סאליסמינדה (סאלאצגריבה) ופרנאו (פרנו). בשנת 1577 הצבא הרוסי הטיל מצור על רבאל, טאלין של היום, וריכז כוחות חזקים על יד פסקוב.

באותה תקופה הצבא הפולני רותק לצד המערבי של הים הבלטי בהיותו עסוק בדיכוי המרד של גדנסק. ביולי 1577 החלק העיקרי של הצבא המוסקבאי, שכלל 30,000 לוחמים התקדם מפסקוב והשתלט על מריאנהאוזן (ויליאקה), רוזיטן, דינבורג, קוקנהאוזן (קוקנסה), שוואננבורג (גולבנה)והשטחים מסביב. מתקפת נגדית פולנית - הידועה כ"מסע הראשון של באטורי" התחילה בסתיו והצליחה לכבוש בחזרה כמה מהשטחים.

1578[עריכת קוד מקור | עריכה]

באותה שנה התנהל משא ומתן שבעקבותיו נחתם הסכם שביתת נשק לשלוש שנים, אם כי המלך באטורי חזר בו תוך כדי הכנות למתקפה רחבה נגדית נוספת. בו זמנית כוחות משלובים פולנים ושוודים הצליחו לחסום התקדמות החיילים הרוסים בקרבות בווננדן (1577-1578).

1579–1580[עריכת קוד מקור | עריכה]

באטורי אסף בינתיים צבא גדול של מעל 55,000 חיילים. 40,000 מתוכם גויסו למה שנקרא המסע השני של באטורי והתקדמו לכיוון פולוצק. באוגוסט הטילו מצור על העיר והכריעו אותה ב-29 לחודש. (ראו המצור על פולוצק).

הצבא הפולני כבש גם את היישוב רוסוני (סוקול). בשנה הבאה חידש את המתקפה ב"מסע השלישי של באטורי", וב-29 באוגוסט 1580 כיתרה את ויליקיה לוקי. היישוב נכבש ב-5 בספטמבר. ב-20 בספטמבר התנהל קרב פרשים על יד טורופץ והסתיים בניצחון ופולני נוסף. הכוחות הפולנים נכנס גם לוליז' ולנוול.

1581–1582[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבוב האחרון של המלחמה התנהל במצור על פסקוב. הפולנים לא הצליחו לחדור לעיר, אבל הרוסים שעמדו באותה שעה גם מול איום מצד השוודים שכבשו ב-1581 את נארבה, החליטו להסכים לשביתת נשק בתנאים נוחים לפולין.

ההסכם ביאם זאפולסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם שביתת הנשק למשך 10 שנים שנחתם בשנת 1582 ביאם זאפולסקי, היה נוח לפולין שקיבלה מחדש את הדוכסות של ליבוניה ושמרה בידיה את וליז' ואת פולוצק. רוסיה קיבלה בחזרה את וליקיה לוקי. היא נכשלה בתוכניותיה להשיג גישה לים הבלטי. ההסכם הופר בשנת 1605 כשהפולנים פלשו לרוסיה.