מערכת העצבים המרכזית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מערכת העצבים המרכזית CNS מורכבת מהמוח וחוט השדרה.
מערכת העצבים המרכזית הצבועה בצהוב, ומערכת העצבים ההיקפית הצבועה בכתום.

מערכת העצבים המרכזית (TA: Pars centralis systemae nervosi; Systema nervosum centrale) היא חלק ממערכת העצבים. המערכת כוללת את המוח ואת חוט השדרה[1].

מערכת העצבים המרכזית היא מערכת תקשורת בעלת מורכבות עצומה[2], אשר משלבת בין כל תפקודי הגוף ומתאמת ביניהם[3]. התפקיד העיקרי שלה הוא לעבד את כל המידע שמגיע אליה[1]. לאחר עיבוד המידע היא משדרת הוראות לחלקי הגוף השונים[3]. בדרך זו מערכת העצבים המרכזית מנתחת ומארגנת את המידע המגיע אליה מכל קצוות הגוף, ושולטת בכל הפעולות הרצוניות של האדם וברוב הפעולות האוטומטיות. נוסף לכך המערכת מהווה את הבסיס הביולוגי לתפקודים הקוגניטיביים של האורגניזם ואת הבסיס הביולוגי לחוויה המודעת. מערכת עצבים מרכזית קיימת בכל בעלי החיים שהם בעלי סימטריה דו-צדדית.

מערכת העצבים המרכזית מבודדת מכל מגע ישיר עם העולם החיצון ומקבלת אותות חשמליים ממערכת העצבים ההיקפית[3]. כלומר, היא מקושרת לאיברי חישה ולשרירים ברחבי הגוף באמצעות העצבים וצבירי התאים (גנגליונים) שמרכיבים את מערכת העצבים ההיקפית.

בנוסף למוח ולחוט השדרה, לרוב משייכים למערכת העצבים המרכזית גם את הרשתית[4] ואת חלק מעצבי הגולגולת כמו עצבי הראייה[5][6] ועצבי הריח[7], כיוון שהם מקושרים למוח באופן ישיר וללא כל צבירי תאים המהווים תחנת ממסר בדרכם למרכזי העיבוד המוחיים.

התחום הרפואי העוסק בהפרעות ובמחלות של מערכת העצבים המרכזית וההיקפית הוא הנוירולוגיה. פסיכיאטריה עוסקת בתוצאות ליקויים במערכת העצבים המרכזית, ונוירופסיכולוגיה בודקת את הקשר בין הפרעות נפשיות לבין פגיעות במוח.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתמונה רואים את עור הקרקפת, הגולגולת וקרומי המוח.

קרומי המוח והשדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קרומי המוח

מערכת העצבים המרכזית מתאפיינת ברמה האנטומית בארבע שכבות המקיפות אותה, אשר שומרות על איזון לחצים, ומגינות מפני פגיעות טראומה.

  • שכבת עצם - את המוח מקיפה הגולגולת, ואילו את חוט השדרה מקיפות חוליות עמוד השדרה.
  • הדורה - קרום קשיח השומר על הפרשי לחצים בין החלל בו נמצא חוט השדרה והמוח לשכבה החיצונית.
  • הארכנואיד - שכבה ספוגית הנמצאת תחת הדורה. בשכבה זו נמצאים תאים במוח האחראים על ייצור נוזל השדרה CSF. אשר זורם בינו לבין שכבת הפיה בחלל בין הקרומים הנקרא החלל הארכנואידי.
  • הפיה - שכבה דקיקה העוקבת אחר המוח על כל קפליו.

רקמות תאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – חומר אפור, חומר לבן, תאי גליה
מבט תיכון על חתך במישור החיצי של המוח. בתמונה ניכרים הבדלי הצבעים בין החומר האפור בשוליים לחומר הלבן במרבית החתך.

מערכת העצבים המרכזית בנויה משני סוגים עיקריים של רקמות, אשר נראים בעין בלתי מזוינת. רקמות אלו מכונות "חומר אפור" ו"חומר לבן" על שם צבעם[8].

חומר אפור - מורכב בעיקר מגופי תאי עצב והשלוחות הקרובות אליהם[8]. חומר לבן- מכיל בעיקר את האקסונים של תאי העצב. רוב האקסונים עטופים בשכבת בידוד הקרויה מיאלין, אשר מאפשרת את מוליכותם החשמלית. ריכוז גבוה של החומר הלבן ניתן למצוא בשכבה החיצונית של חוט השדרה ובכפיס המוח.

מלבד לתאי העצב רקמת מערכת העצבים המרכזית מכילה קבוצת תאים הנקראים תאי גליה, תאים אלו נמצאים עדיין במחקר ולא ידוע תפקודם המלא. אך בין היתר נמצא כי הם מעניקים יציבות לרקמת המוח, מספקים אנרגיה לנוירונים. שומרים על איזון כימי בסביבה הבין תאית, מעורבים בתהליכי שיקום פגיעות טראומה. אחד מסוגי התאים הללו נקרא אוליגודנדרוציטים, תאים אלו אחראים על ייצור המיילין סביב האקסונים זאת באמצעות ליפוף זרועות מיילין סביב גוף האקסון[8].

חוט השדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוט השדרה

חוט השדרה הוא המשכו הישיר של המוח, אשר מהווה את נקודת הממשק בין מערכת העצבים הפריפריאלית למערכת העצבים המרכזית. חוט השדרה מקבל את הקלט החושי מהגוף וכן מקשר בין המוח לאיברי הגוף כשנדרשת הפעלתם. לחוט השדרה כמו למוח ישנם שלושה קרומים אשר ביניהם זורם נוזל המוח והשדרה, כמו כן לחוט השדרה תפקיד חשוב בתנועות רפלקסיביות המאפשרות את איזון הגוף תחת תנאי שיווי משקל משתנים, וכן תורמת למניעת פעולות שעלולות להזיק לגוף. חתך רוחבי של חוט השדרה חושף מבנה חומר אפור דמוי פרפר כאשר הפעולות המוטוריות מתאפשרות באמצעות נוירונים היוצאים מהחלק הבטני (ונטרלי) של החוט, ואילו המידע הסנסורי זורם דרך נוירונים המגיעים מגבו של חוט השדרה, דרך צבר נוירונים הנקרא גנגליון השדרה (DRG).

תרשים חתך רוחבי של חוט השדרה, בו מסומנים אזורי החומר האפור והחומר הלבן. המידע החושי נכנס דרך גנגליון השדרה (13) והשורש הדורסלי (כחול) אל הקרן הדורסלית (2), והמידע המוטורי יוצא מהקרן הונטרלית (1) אל השורש הונטרלי (אדום).

עצבי הגולגולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עצבי הגולגולת

עצבי הגולגולת הם עצבים שיוצאים מגרעינים בגזע המוח ומעצבבים את שרירי הפנים והשרירים החלקים של הגוף. נהוג להתייחס רק לחלקם כחלק ממערכת העצבים המרכזית, כאשר לרוב ההתייחסות מכלילה את עצב הראייה, עצב הריח והעצב המשולש.

המוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מוח

המוח הוא הרשת העצבית הגדולה והמרכזית של האורגניזם, בו מעובד המידע וממנו ניתנת הפקודה האלקטרו-כימית לכל ההפעלות הרצוניות של הגוף, ולרוב הפעולות האוטונומיות שלו. כמו כן הבסיס הביולוגי של החוויה המודעת נמצא באזורים מסוימים במוח. מבחינה אנטומית נהוג לחלק את המוח לשלוש חלוקות ראשיות אשר מסווגות לפי מרחקם מחוט השדרה והתעלה העצבית: המוח האחורי, המוח האמצעי והמוח הקדמי.

לחצו עם העכבר על חלקיו השונים של האיור
קליפת המוחכפיס המוחרמהתת הרמהבלוטת האצטרובלבלוטת יותרת המוחהחיץ השקוףחדר רביעימוחוןהגשרהמוחה התיכונההלשד המוארךחוט השדרהחוט השדרההלשד המוארךחדר רביעימוחוןהגשרבלוטת יותרת המוחהמוחה התיכונהתת הרמהרמהכפיס המוחקליפת המוחBrain sagittal.png
אודות התמונה

המוח האחורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המוח האחורי

המוח האחורי הוא המשכו הישיר של חוט השדרה והתעלה העצבית. מבחינה אנטומית הוא מורכב משלושה חלקים מרכזיים: הפונס, המדולה והמוחון. בעוד השניים הראשונים אחראים על הפעלת תפקודי הגוף הבסיסיים הכוללים נשימה, דופק וכדומה המוחון אחראי על החלקת תנועות מוטוריות, ומעורב בהטמעת תנועות נלמדות לתנועות אוטומטיות.

המוח האמצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המוח האמצעי

המוח האמצעי מורכב משני חלקים עיקריים - הטקטום והטגמנטום. הראשון אחראי בין היתר על תנועות אוטומטיות כתגובה לקלט סנסורי כגון הסבת הראש לכיוון קול נפץ חזק. השני מהווה בסיס חשוב ביצירת תנועות רצוניות וכן הוא לוקח חלק מרכזי במערכת התגמול.

המוח הקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המוח הקדמי

המוח הקדמי הוא הרקמה המוחית שהתפתחה מבחינה פילוגנטית הכי מאוחר. למוח הקדמי שלל תפקידים קוגניטיביים ובכללם התפקודים הקוגניטיביים הגבוהים הכוללים: חשיבה, רגש, קבלת החלטות וזיכרון עבודה. כמו כן חקר הבסיס הביולוגי של החוויה המודעת מתמקד באזור זה. מבחינה אנטומית את המוח הקדמי נהוג לחלק לשתי תתי חלוקות. הראשונה המוח הגדול הכולל את המערכת הלימבית, הגרעינים הבזליים והקורטקס. השנייה אשר היא מוח הביניים הכולל את התלמוס ההיפותלמוס והאפיתלמוס.

מחסום הדם מוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחסום דם-מוח

מחסום דם-מוח הוא מבנה קרומי המשמש כמחסום סלקטיבי עבור מולקולות בין מערכת הדם לנוזל המוחי השדרתי. מטרתו היא הגנה על רקמות המוח מפני מזהמים או נוגדנים ושמירה על הרכב הנוזל שבו נמצאים הנוירונים.

מבחינה רפואית מחסום זה מונע מתרופות מסוימות להגיע אל המוח דרך מחזור הדם[8]. דבר זה יכול להיות בעייתי משום שאם התרופה לא תוכל להגיע לאזור ההשפעה שלה היא לא תהיה יעילה[9]. מסיבה זו, אם קיים במוח מחסור בחומר מסוים אשר אינו מסוגל לעבור את המחסום, לא תהיה תועלת במתן זריקות או כדורים המכילים חומר זה. באופן דומה לא תהיה השפעה גם לשינוי בתזונה[8].

התפתחות מערכת העצבים המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות עוברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש התרחבויות בתעלה המרכזית מהוות את הבסיס לשלושת חלקי המוח היוצאים מחוט השדרה. בצד ימין מופיעות ההתרחבויות לאחר שניתן לזהות בהן חלוקות פנימיות יותר.

המערכת המרכזית הראשונה שמתפתחת בעובר היא מערכת העצבים המרכזית, היא מתחילה להתפתח שלושה שבועות לאחר ההפריה. העובר בימים הראשונים כולל שלוש שכבות של תאים, הנקראים שכבות נבט. שכבות אלו הן רקמות תאים ממויינים, אשר יהוו את הבסיס לכל מערכות הגוף המפותחות. במהלך השבועות הראשונים של חיי העובר החלק המרכזי של השכבה החיצונית (דורסלית) מתקפל ויוצר מעין תעלה מאורכת הנקראת התעלה העצבית (neural tube) אשר תהווה את הבסיס לחוט השדרה. החלק הקדמי של התעלה מתחיל להתרחב ויוצר שלושה חלקים מובחנים בצורת שקים בקצה התעלה. בשבוע החמישי כבר ניתן לזהות בהתרחבויות עצמן חלוקות פנימיות. התאים בדפנות של שלושת השקים ייצרו בהמשך את שלושת החלקים של המוח - המוח האחורי שמכיל את הצרבלום ואת גזע המוחהמוח האמצעי הכולל את הטקטום והטגמנטום והמוח הגדול שמתפתח לתלמוס, להיפותלמוס ולקליפת המוח[10]

התפתחות אבולוציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחידה הקטנה ביותר של מערכת העצבים היא הנוירון. תא זה באמצעות העברת אותות אלקטרוכימיים קולט ומעבד מידע. יחידה זו היא עתיקה מבחינה פילוגנטית וגרסה מקבילה לו המשתמשת באותות אלקטרוכימיים כבר נמצאת אצל אורגניזמים חד תאיים כגון אמבות. עם התקדמות החץ האבולוציוני החלו היצורים לפתח מערכות יותר ויותר מתקדמות להעברה ושימור מידע מה שנתן להם יתרון הישרדותי. עם הזמן נוצרו יותר ויותר יחידות יסוד קרי נוירונים, בד בבד עם התעצמות ביכולת הנוירונים ליצור קשרים מרובים. אצל חלק מהיצורים המערכת התפזרה בכל הגוף כאשר כל יחידה ויחידה מתפקדת כמערכת בפני עצמה כמו אצל מדוזות, ומתוך פיצול בעץ הפילוגנטי נוצר לחץ אבולוציוני לריכוז צברי נוירונים אשר ניתן לראות כבר אצל תולעים שטוחות. במורד העץ הפילוגנטי ניתן לראות התקדמות של צברי הנוירונים לכיוון ראש האורגניזם תוך יצירת חוט המקשר בינם לבין שאר מערכות הגוף. כמו כן משוער כי איבר הניתן לסיווג כמדולה הופיע לפני כחצי מיליארד שנים, איבר זה היווה תחנת שליטה המרכזת את כל תפקודי החיים הבסיסים. עם התקדמות האבולוציה התפתחו הסתעפויות רבות כמו התפתחות מערכות לימביות המקושרות לרגש ובשלב מאוחר לאחר הימצאות הקורטקס משערים כי גם התפתחה תחושת המודעות, אך עדיין אין בנמצא הסבר לתהליך ההתפתחות זה[10].

תופעה נוספת שהעסיקה חוקרים רבים היא ההתפתחות המואצת של מערכת העצבים האנושית, חוקרים גילו שהמוח האנושי גדל יותר מהר ביחס לקצב האבולוציה במינים אחרים, וההשערה היא שמעורבים בתהליך גנים אשר עושים מוטציות במוח באופן יזום. נגזרת מהשערה זו היא שהמוח האנושי עדיין ממשיך להתפתח בתהליך אבולוציוני מואץ[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
  2. ^ Molenaar, Peter C. M. (Ed); Newell, Karl M. (Ed), (2010). Individual pathways of change: Statistical models for analyzing learning and development., (pp. 23-35). Washington, DC, US: American Psychological Association, xv, 227 pp.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 גריג ר. ג. וזימברדו פ.ג. (2010). מבוא לפסיכולוגיה. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה.
  4. ^ Purves, Dale (2000). Neuroscience, Second Edition. Sunderland, MA: Sinauer Associates. ISBN 9780878937424. Archived from the original on 11 March 2014.
  5. ^ "Medical Subject Headings (MeSH): Optic Nerve". National Library of Medicine. Archived from the original on 2 October 2013. Retrieved 28 September 2013.
  6. ^ Estomih Mtui, M.J. Turlough FitzGerald, Gregory Gruener. Clinical neuroanatomy and neuroscience (6th ed.). Edinburgh: Saunders. p. 38. ISBN 978-0-7020-3738-2.
  7. ^ Gizurarson S (2012). "Anatomical and histologica\ ]=\ factors affecting intranasal drug and vaccine delivery". Current Drug Delivery. 9 (6): 566–582. doi:10.2174/156720112803529828. PMC 3480721. PMID 22788696.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
  9. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 Schacter, D. L., Gilbert, D. T., & Nock, M. K., & Wegner, D. M. (2016). Psychology. 4th Edition. New York, NY: Worth Publishers, chapter 3.