מערכת הצתה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

במנוע בעירה פנימית משמשת מערכת ההצתה ליצירת ניצוץ בכל אחד מהצילינדרים שיגרום להצתת תערובת הבנזין והאוויר שבתוכם. גזי השריפה דוחפים את הבוכנה כלפי מטה ובכך יוצרים תנועה של הבוכנה בתוך הצילינדר
תנועת הבוכנה בצילנדר היא תנועה קוית (אורכית) שהופכת בעזרת טלטל וגל ארכובה לתנועה סיבובית שמועברת (דרך תמסורת) לגלגלי הרכב.

הניצוץ צריך להיוצר סמוך להגעת הצילינדר ל"נקודה המתה העליונה", היא הנקודה הגבוהה ביותר שאליה מגיעה הבוכנה בתנועתה בתוך הצילינדר. במונח "סמוך" הכונה למספר מעלות מדויק לפני או אחרי הנקודה המתה עליונה, מספר שנקבע על ידי יצרן המנוע. כיוון רגע יצירת הניצוץ מכונה "כיוון הצתה". כיוון לא נכון גורם ליצירת ניצוץ בזמן בלתי מיטבי וכתוצאה מכך לניצולת נמוכה ול"צלצולים במנוע", שהם למעשה הצתה מוקדמת מדי של התערובת, בטרם סיימה הבוכנה את תנועתה מעלה.

המרכיבים העיקריים של מערכת הצתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים של מערכת ההצתה
  • מצת ("פלאג"): רכיב חשמלי קרמי שבקצהו שתי אלקטרודות והוא מוברג לתוך כל אחד מהצילינדרים במנוע. ברגע ההצתה המצת מקבל מתח גבוה מאוד (אלפי וולטים) מסליל ההצתה ואז נוצר הניצוץ בין האלקטרודות והתערובת בצילינדר ניצתת.
  • סליל הצתה ("קויל"): רכיב חשמלי שמקבל את מתח המצבר (12 וולט בדרך כלל) ומייצר מתח גבוה.
  • מפלג ("דיסטריביוטר"): מחלק את המתח הגבוה שמגיע מהסליל לכל אחד מהמצתים, כל מצת בתורו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]