משטר חד-מפלגתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מערכת חד מפלגתית)
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

משטר חד-מפלגתי, מדינה חד-מפלגתית או שיטה חד-מפלגתית היא צורת שלטון טוטליטרית המורכבת ממפלגה יחידה. הצורות המנוגדות הן משטר דו-מפלגתי בו מוקדי הכוח מחולקים בין שתי מפלגות מרכזיות, ומשטר רב-מפלגתי המורכב משלוש מפלגות ומעלה.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשטר חד-מפלגתי המפלגה השלטת היא המרכיבה את הממשלה והפרלמנט, ולאף מפלגה אחרת אין הזכות להשתתף בבחירות ולשלוח נציגים מטעמה למוסדות הנבחרים. במרבית המקרים, יתר המפלגות מוצאות אל מחוץ לחוק. עם זאת, ישנם משטרים בהם קיימת הבטחה לרוב מוחלט עבור מפלגה אחת דומיננטית, הדוחקת הצידה את שאר המפלגות, אך מתאפשר למראית עין ייצוג עבור ציבורים נוספים שאינם מזדהים לחלוטין עם מצעה (כגון מיעוטים). במקרים כאלו גם אם מתנהלים דיונים בפרלמנט, והממשלה מורכבת ממספר מפלגות, הרי שהכוח הממשי נותר בידי הנהגת המפלגה הדומיננטית, הנבחרת לרוב באופן בלתי-דמוקרטי, בעוד שאר המפלגות מתפקדות כמפלגות לוויין. ממפלגות אלו מצופה ליישר קו עם המפלגה השלטת, והן אינן יכולות לתפקד כאופוזיציה. דוגמה לכך היא המצב ששרר בפוליטיקה של גרמניה המזרחית.

מדינה חד-מפלגתית עשויה להרשות לאנשים שאינם חברי מפלגה לשבת במושב המחוקק, כפי שקרה במקרה של תנועת טאנגוואי שמקורה בטאיוואן.

אין לבלבל בין משטר חד-מפלגתי לבין משטר מפלגה דומיננטית, אשר בו האופוזיציה איננה אסורה על-פי חוק באופן רשמי, אך למעשה אינה אפקטיבית, וחסרת סיכוי להיבחר ולהרכיב ממשלה. כמו כן, אין לבלבל בין משטר חד-מפלגתי לבין משטר של דמוקרטיה לא-מפלגתית, בו מתקיימות בחירות אישיות בלבד, ללא בסיס מפלגתי מאגד. משטר כזה היה נהוג בארצות הברית בימיה הראשונים, וג'ורג' וושינגטון אף הטיף בלהט למען המשך קיומו בנאומו האחרון כנשיא.

במרבית המקרים, מדינות בעלות משטר חד-מפלגתי קמו כתוצאה מפעילות אידאולוגית פשיסטית, סוציאליסטית או לאומנית, במיוחד לאור התעוררות רגשות העצמאות של אזורים ומדינות שהיו בעבר תחת שלטון קולוניאליסטי.

מדינות בה המפלגה השלטת נוטה לצורת שלטון מרקסיסטית-לניניסטית, מכונות בדרך כלל רפובליקות סוציאליסטיות, או מדינות קומוניסטית, אם כי הן עצמן אינן נוטות להשתמש בתיאור הזה, ומעדיפות לרוב את הכינוי דמוקרטיה עממית. ברפובליקות סוציאליסטיות כמו קובה, תפקיד המפלגה הקומוניסטית מוגדר בחוקה הלאומית, ולאף מפלגה, כולל המפלגה הקומוניסטית עצמה, אין את הרשות או הזכות להתמודד ולהריץ את נציגיה בבחירות. הנציגים נבחרים בצורה אינדיבידואלית על בסיס משאל עם, בלי התערבות מפלגתית רשמית. כך נוצר מצב שבו "אסיפות העם" הנבחרות מורכבות אך ורק מחברי המפלגה הדומיננטית ומאנשים ללא השתייכות פוליטית (אשר לרוב נמצאים בעמדת מיעוט ביחס לחברי המפלגה, וחולקים איתם את אותה נקודת המבט).

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות המוגדרות בחוקתן כבעלות משטר חד-מפלגתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה שלהלן כוללת מדינות אשר בהן צורת המשטר החד-מפלגתי ממוסד בחוקתן (נכון לשנת 2016). כמו כן נתון גם שמה של המפלגה השלטת (הדומיננטית):

מדינות בעלות משטר חד-מפלגתי דה-פקטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשימה הבאה מכילה שמות של מדינות אשר באופן מעשי, עקב סיבות חוקיות או תנאים צבאיים, הן בעלות משטר חד-מפלגתי, אף על פי שבאופן רשמי, בהגדרתן, אינן כאלה (נכון לשנת 2016):

מדינות שהיו בעלות משטר חד-מפלגתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]