מערת אלצ'רי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד
Altxerriko leizea
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
ציור של סאיגה במערת אלצ'רי
ציור של סאיגה במערת אלצ'רי
מדינה ספרדספרד  ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 1, 3
שטח האתר 15 הקטאר (אזור חייץ של אתר המורשת) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך אמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 43°16′07″N 2°08′05″W / 43.268611°N 2.134722°W / 43.268611; -2.134722
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ציור של שני ביזונים

מערת אלצ'ריספרדית: Cueva de Altxerri, בבסקית: Altxerriko leizea) היא אתר ארכאולוגי במועצה העירונית איה (ספ') בקהילה האוטונומית חבל הבסקים בצפון ספרד. מערת אלצ'רי היא חלק מהאזור הפרהיסטורי של אירופה האטלנטית (אנ'), והתגלו בה ציורי מערות ותחריטים המשויכים לתרבות המגדלנית העליונה של התקופה הפלאוליתית העליונה. הציורים בגלריה העליונה, המכונה אלצ'רי B, תוארכו במחקר שנערך בשנת 2013 כציורי המערות העתיקים ביותר באירופה, עם גיל משוער של 39,000 שנה. הסגנון האמנותי של הציורים הוא חלק מה שמכונה "האסכולה הפרנקו-קנטבריאנית", המאופיינת בריאליזם של הדמויות המיוצגות.

באלצ'רי יש אחת מקבוצות התחריטים הגדולות באזור. יש בה כמאה ועשרים תחריטים, מתוכם תשעים ושניים של בעלי חיים. הביזון הוא החיה המצוירת ביותר עם סך הכול חמישים ושלושה תחריטים. בעלי חיים אחרים שנמצאים במערה הם אייל הצפון עם שישה תחריטים, ארבעה איילים ועיזים, שלוש דגימות של סוסים ושור הבר, שתי סאיגות, גרגרן, שועל, ארנבת או ציפור.

ביולי 2008 נכללה המערה באתר המורשת העולמית "מערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד" של ארגון אונסק"ו.

מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת אלצ'רי ממוקמת במועצה העירונית איה, במחוז גיפוסקואה (ספ') (חבל הבסקים). עם זאת, המערה קרובה יותר לעיירת החוף אוריו (ספ'), שהמרכז העירוני שלה הוא כקילומטר מהמערה, מאשר למרכז העירוני של איה, שנמצא קצת יותר מ-3.5 קילומטרים משם.

כדי להגיע לאלצ'רי יש להגיע תחילה לעיירה אוריו, המרוחקת 17 קילומטרים מהבירה המחוזית, סן סבסטיאן. אם מגיעים מסן סבסטיאן על כביש N-634 צריך לחצות את מרכז העיירה, לחצות את נהר האוריה (אנ') ולעקוב אחר הכיוון לסראוץ (אנ') ולסטות זמן קצר לאחר חציית הנהר על GI-3161. אם מגיעים מבילבאו ומסראוץ, מעקף ה-GI-3161 מתבצע ממש לפני שמגיעים לאוריו. לאחר חציית אחוזה תעשייתית ונסיעה של כמה עשרות מטרים, מגיעים לבית החווה אלצ'רי שנמצא צמוד לכביש. פתח המערה נמצא 100 מטרים מהכביש ו-15 מטר מעל מפלס העמק, עולים במדרון המזרחי של גבעת באובטגניה (Beobategaña), ממש לאחר חציית נחל אלצ'רי ומאחורי החווה. פתח המערה נפער בחתך כמעט אנכי בסלע.

המערה נמצאת כיום כ-20 מטרים מעל פני הים, ומרוחקת 2.5 קילומטרים מהחוף, אם כי בתקופה התרבות המגדלנית גובה פני הים היה נמוך יותר, ולכן מעריכים כי היא הייתה 80 מטר מעל פני הים ובמרחק של 6 קילומטרים מהחוף.

גילוי המערה וחקירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת אלצ'רי הייתה חסומה ומוסתרת עד 1956. באותה שנה בוצעו עבודות הבנייה של הכביש המהיר המחבר את העיירה אוריו עם שכונת אולסקואגיה (Olaskoegia) בעיירה איה. כדי להצטייד בחומרים לעבודה זו, נפתחה מחצבה זמנית של אבן גיר כמה עשרות מטרים מאחורי בית החווה אלצ'רי. באחד הפיצוצים שבוצעו עם דינמיט במחצבה, נפער חור ברוחב של מטר על 80 סנטימטרים. דרך פתח זה התגלתה גלריה ארוכה ורחבה שנוצרה באבן הגיר שהייתה מוסתרת במשך אלפי שנים. גילוי המערה משך את תשומת לבם של רק כמה צעירים מכפרי הסביבה, שהיו הראשונים להעז להיכנס מערה. לתגלית לא הייתה משמעות גדולה. המחצבה לא נוצלה יותר לאחר התגלית; מכיוון שהחומר שהושג הספיק כדי להשלים את העבודה, הפיצוצים הופסקו וניתן היה לשמור על המערה כמעט שלמה.

בשנת 1962 משכה הידיעה על קיומם של פירים, שהתחילו בגלריה שהתגלתה כמה שנים קודם לכן, את תשומת הלב של כמה מחברי האגודה למדע על שם ארנזאדי (Aranzadi Zientzia Elkartea) בסן סבסטיאן לבצע בדיקה ספלאולוגית שלה. היו אלה פליפה ארנסדי (Felipe Aranzadi) הצעיר, חאווייר מיגליאקסיו (Javier Migliaccio) וחואן קרוס ויקוניה (Juan Cruz Vicuña), אשר בזמן שהתכוננו לרדת לתהום, צפו בקווים שחורים על קיר סמוך שיצרו דמות של ביזון. מתגלית ראשונה זו גילו חוקרי מערות מהאגודה קבוצות אחרות של דמויות במקומות אחרים במערה. חברים אלה באגודה דיווחו על גילוים לחוסה מיגל דה ברנדיאראן (José Miguel de Barandiarán), שהיה מנהל מחלקת הפרהיסטוריה של האגודה. אנתרופולוג נודע זה היה זה שאישר את אמיתות הממצאים, בנוסף לגילוי דמויות רבות אחרות שנשארו מוסתרות מעיניהם הבלתי מנוסות של חוקרי המערות הצעירים.

עם זאת האנשים שהגיעו בשנים 1956–1962 לגלריות המערה השאירו אחריהם גרפיטי, ולכן היה צריך לנקוט בזהירות רבה כדי להבחין בין הציורים האותנטיים לציורים המזהמים של השנים האחרונות. לפני פרסום הגילוי הארכאולוגי וכאמצעי זהירות, נסגרה כניסה למערה עם דלת. החלל נקרא מערת אלצ'רי, על שם שמו של הכפריר שנמצא בסמוך.

ברנדיאראן ערך את המחקר הראשון של ציורי המערות והוא פרסם בשנת 1964 במגזין האגודה תיעוד ראשון של הדמויות שנמצאו. ברנדיאראן מצא גם את הכניסה הטבעית של המערה, שנמצאת בסמוך לכניסה שנפתחה באופן מלאכותי. הכניסה הטבעית נמצאת חסומה על ידי משקעים וזקיפים. הפתח הטבעי הזה עדיין מכוסה עד היום. במהלך עבודות אלה ביצע הצוות של ברנדיאראן חפירה ניסיונית ליד הכניסה הטבעית למערה, ומצא אתר ארכאולוגי שנחקר. חפירות בוצעו גם ליד קבוצות דמויות, ונמצאו מקרצף וחודי צור יחד עם קבוצות הדמויות I ו-II.

ב-1976 פרסמו חסוס אלטונה וח.מ. אפיאניס (JM Apellániz) מחקר שני של הציורים באותו מגזין. הספר "אקאין ואלצ'רי – שני מקדשים פלאוליתיים בארץ הבסקים" שכתב אלטונה נחשב לספר הפופולרי ביותר שפורסם על מערה זו.

בשנת 1982 התגלו שני ביזונים שצוירו בבסיס תהום בעומק 10 מטרים. לא נמצאו יותר רישומים באזור זה.

בפנים המערה יש תחריטים וציורים. הראשונים שמורים היטב, אך איכות הציורים הולכת ומתדרדרת מאוד בגלל הלחות הגבוהה של הקירות. מאז התגלית של הציורים בשנת 1962, המערה הייתה סגורה לקהל הרחב והגישה מותרת רק לפרהיסטוריונים לצורך מחקרים.

ביולי 2008 הוכרז המתחם כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של ביזון (כנראה) שתוארך כעתיק ביותר באירופה

הציורים והתחריטים של מערת אלצ'רי מחולקים לשבע קבוצות של דמויות ותחריטים התופסים מקומות שונים בחלל המערה. בנוסף, ישנם ציורים מבודדים אחרים שאינם כלולים בקבוצות אלה.

  • קבוצה I – אלה הדמויות הקרובות ביותר לכניסה למערה. הם ממוקמים בגומחה צדדית של הגלריה הראשית. שני הקירות הצדדיים של הגומחה האמורה מלאים בכחמישים דמויות. הדמויות מגיעות לחלק העמוק ביותר בגומחה, שם יש גישה לאדם אחד בלבד.
קבוצה זו בדרך כלל מחולקת לשתי קבוצות משנה, Ia ו-Ib, המתאימות לכל אחד מקירות הצדדיים של הגומחה. חריתות מול ציורים בולטים בקבוצה זו. הדמויות כוללות בעלי חיים מסוגים שונים מאוד: ביזון, דגים, עזים, סאיגות, איילים, ציפורים וכו'.
  • קבוצה II – בקיר השמאלי של הגלריה הראשית יש קבוצת דמויות שרובן ציורים ומיעוטן חריתות. עם זאת, הם נמצאים במקום לח מאוד במערה, כך שלמעשה הצבע הולך ונמחק ומצב השימור שלהם לא טוב.
  • קבוצה III – על הקיר הפונה לקבוצה II ובמיקום גבוה יותר 3 דמויות. בהן מודגש ציור של ביזון בגודל 40 סנטימטרים.
  • קבוצה IV – בהמשך אותה גלריה, קבוצה של 14 דמויות שנעשו בעזרת חריתה עדינה מאוד. הם קשים מאוד לצפייה ולמעשה בלתי אפשרי לצלם אותם.
  • קבוצה V – קבוצה זו מכילה 7 ביזונים, סוס, עז, עדר, ודמות שמייצגת שור הבר. יש גם כמה סמלים.
  • קבוצה VI – קבוצה זו כוללת 4 ביזונים, 4 איילים, חיה בצורת נחש וכמה סמלים.
  • קבוצה VII – קבוצה זו כוללת ראש אייל וביזון.
  • דמויות מבודדות – בבסיס תהום בעומק 10 מטרים בסוף הגלריה נמצאו שני ביזונים צבועים בשנת 1982. הציור של ביזונים האלה כמעט אבוד. בחלק זה של המערה לא נמצאו ציורים נוספים.
בגלריה מעל לגלריה הראשית של המערה, עם גישה קשה, נמצאים סדרה של ציורים אדומים לא מובנים. מומחים חושבים שהם מזהים גב של ביזון. ציור זה באורך 3 מטרים יהיה הגדול ביותר במערה. ציורים אלה נקראו אלצ'רי B, ותוארו במחקר משנת 2013 כציורי המערות העתיקים ביותר באירופה, עם גיל משוער של 39,000 שנים.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת אלצ'רי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]