מערת אקאין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
ציורי סוסים במערת אקאין
ציורי סוסים במערת אקאין
מדינה ספרדספרד  ספרד
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 1, 3
שטח האתר 14.59 הקטאר (אזור חייץ של אתר המורשת) עריכת הנתון בוויקינתונים
חלק מתוך אמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 43°14′12″N 2°16′32″W / 43.236685°N 2.275453°W / 43.236685; -2.275453
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הכניסה למערה ב-2004

מערת אקאיןספרדית: Cueva de Ekain, בבסקית: Ekaingo leizea) היא אתר ארכאולוגי במועצה העירונית דבה (ספ') בקהילה האוטונומית חבל הבסקים בצפון ספרד. מערת אקאין היא חלק מהאזור הפרהיסטורי של אירופה האטלנטית (אנ'), והתגלו בה ציורי מערות המשויכים לתרבות המגדלנית של התקופה הפלאוליתית העליונה. ביולי 2008 נכללה המערה באתר המורשת העולמית "מערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד" של ארגון אונסק"ו.

מיקום ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת אקאין שוכנת בגבעה באותו שם, במועצה העירונית דבה ובעמק גולציבר (Goltzibar), נחל השייך לאגן הניקוז של הנהר אורולה (אנ'), כ-1,500 מטרים מהעיירה ססטואה (Zestoa). הנחלים גולציבר ובליוסורקה (Beliosoerreka) מתמזגים מול פתח המערה ויוצרים את הנחל ססטריין (Sastarrain), הזורם לאורולה הסמוך.

בהתחשב בשבריריות הציורים וכדי להבטיח את שימורם, הוקם בססטואה בסמוך למיקום המערה המקורית העתק מדויק של המערה והציורים במבנה המכונה אקאינברי (Ekainberri), "אקאין החדשה" בבסקית.

גילוי המערה וחקירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערה התגלתה בשנת 1969 על ידי רפאל רסזבל (Rafael Rezabal) ואנדוני אלביסורי (Andoni Albizuri), חברים בארגון תרבותי בסקי שחיפשו שרידים ארכאולוגיים. ב-1 ביוני 1969 הם מצאו את הכניסה למערה, וגילו את גלריית הציורים לאחר שפרצו דרך פרוזדור קטן וסילקו כמה סלעים שחסמו אותו.

המחקרים הראשונים בוצעו על ידי חוסה מיגל דה ברנדיאראן (José Miguel de Barandiarán) וחסוס אלטונה (Jesús Altuna), אשר פרסמו את מסקנותיהם בסוף אותה שנה. החפירות הארכאולוגיות שנערכו בכניסה למערה הביאו לאימות קיומו של אתר פרהיסטורי. האתר נחפר ונחקר בין 1969 ל-1975, במשך 6 עונות חפירה שנערכו על ידי האגודה למדע על שם ארנסדי במימון המועצה המחוזית גיפוסקואה. שלוש העונות הראשונות בוצעו בניהולו של חוסה מיגל דה ברנדיאראן. בממצאים המאוחרים יותר נמצאו שרידים המעידים על מגורים במערה בתקופות שונות, וכן על כך ששימשה למגורים של דוב המערות. הרחבה של המחקרים בוצעה בשנת 1978.

בשנת 1984 פורסמו כל המחקרים שבוצעו עד אז באתר והציורים.

הציורים סווגו כשייכים לתקופת התרבות המגדלנית של התקופה הפלאוליתית העליונה, ובאיכות יוצאת דופן, בדומה לאלו של מערת אלטאמירה או מערת לאסקו. ביולי 2008 הוכרז המתחם כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות ארכאולוגיות מצביעות על שרידים מהתקופה הפלאוליתית העליונה עם עדויות לתרבות השטלפרונית (אנ'). שכבה X תוארכה בגיל העולה על 30,600 שנה. בשכבה IX ישנם מספר רב של שרידי דובי מערות ושרידים השייכים לתרבות האוריניאקית. בשכבה VIII כבר אין שרידים של דובי מערות, ונמצאו כמה פריטים לא משמעותיים של כלי אבן.

בשכבה VII, השייכת לתרבות המגדלנית התחתונה, יש עדויות אמינות לנוכחות אנושית. הן ממוקמות בלובי המערה ומורכבת מארבעה מבני מגורים. ישנם שרידים רבים של מזון ועיבוד חפצים, הן מאבן והן מעצמות. ממחקר שרידי המזון ניתן להסיק כי המגורים היו בקיץ (שרידי המזון מעידים על תזונה המבוססת על עופרים ואיילים, מכיוון שלא היו שרידי בעלי חיים בני 6 לעשרה חודשים, לפי ההערכה, לא שהו במקום בחורף).

שכבה VI, המתוארכת ל-12,050 שנה ושייכת גם היא לתרבות המגדלנית התחתונה, מצאו צלצלים אופייניים מאותה תקופה ועדויות להתמחות בציד יעל איברי, מין שחי בהר הסמוך. המגורים בחדר היו עדיין זמניים. בין הממצאים בשכבה זו בולטת לוחית אבן חול שעליה חרוטה יעל איברי, אייל וסוס. אלמנט זה נמצא בשבעה חלקים מפוזרים והוא בן 12,000 שנה.

השכבות העליונות הן כבר מתקופת התרבות האזילית (אנ') בה היו מנהגים ואורח חיים שונים.

המערה והציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההעתק של מערת אקאין

מערת אקאין מורכבת ממספר חדרים וגלריות, שלכל אחד מהם מאפיינים משלו והם נקראים בהתאם. בסך הכול נמצאו 70 דמויות מפוזרים בין הגלריות השונות. 64 מהדמויות מצוירות והשאר חרותות. מספר הדמויות תלוי בשאלה האם כמה שורות המקושרות אליהם נכללים או לא. כ-58% מהדמויות הם סוסים, החיות המיוצגות ביותר אינן המשמשות ביותר להזנת מי שהתגורר במערה, על פי ממצאי החפירות.

ישנן שלוש קבוצות שיש בהן יותר מחמש דמויות, והסוסים המצוירים תואמים למין הסוס שהיה בשלהי התקופה הפלאוליתית, עם רעמה קצרה וזקופה, כתמים בצוואר, בטן בהירה בגב ופסים על הגפיים והצוואר.

הציורים נצבעו בשחור ובאדום, השחור מיוצר מפחם או מנגן והאדום מגיע מלימוניט, מינרל המכיל תחמוצת ברזל.

הכניסה וארדיבידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה המקורית למערה עוצבה כקשת בגובה של 1.20 מטר ורוחב 2.30 מטר בבסיס. לאחר חציית שטח צר, הקמרון מתרומם ומאפשר למבוגר להישאר זקוף. הגלריה שנפתחת בכניסה מכונה ארדיבידה (Erdibide), יש בה זקיפים והיא נמתחת לאורך מדרון מתון מעט צר. בגלריה זו נמצא הציור הראשון, 6 מטרים מתחילתה, קו שחור. בהמשך יש ראש סוס גדול, שנמצא 50 מטרים מהכניסה למערה (הגדול ביותר הקיים במערה) הנמצא בנקודה אסטרטגית ממנה ניתן לראות גוש אבן הדומה לראש סוס. (גוש זה נמצא בחדר המכונה ארדיאלדה (Erdialde)). הראש המצויר עשוי בשחור ומופנה ימינה. קווי המתאר צבועים במנגן, שהופך כהה יותר בלסתות. הצדעיים ותחילת הרעמה בהירים יותר. העין והאוזניים מסומנים היטב.

חדר זלדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלד של דוב המערות מההעתק של מערת אקאין

חדר זלדי (Zaldei) הוא החדר החשוב ביותר במערה מכיוון שלוח הסוסים הגדול נמצא בו. משני הצדדים יש שתי קבוצות של דמויות בהן רובם סוסים, שני ביזונים מפנים את מקומם, כל אחד על קיר. נראה כי הסוסים תואמים את אלה שאכלסו את האזור באותה תקופה, עם שיער ישר (המיוצג על ידי סדרה של קווים אנכיים וקצרים), צבע שונה בין אזור הגב והגחון ופסים על הגפיים.

לוח הסוסים הגדול שבקיר הימני מורכב מ-18 דמויות מתוכן 11 סוסים. 15 מהחיות פונות שמאלה, לעבר "מאורת הדוב" שנמצאת ב"חדר ארצי". הדמויות אינן חופפות ומיוצגות בדרכים שונות, לחלקן מתווה שחור, באחרות חלק מהגוף צבוע בשחור, אחרות מיוצרות בשחור ואדום ואחרות חרותות. הצבע השחור הוא פחם עץ.

על הקיר השמאלי 8 סוסים הפונים ימינה, גם הם לעבר "מאורת הדוב".

דמויות הביזון מנצלות את שולי הסלע הטבעיים המשלימים את הגוף. שוליים אלו יוצרים את קו הגב ואת הזנב.

חדר ארצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחדר ארצי (Artzei) בחדר ממוקמת "מאורת הדוב", זו במה שעל גבי תקרה נמוכה, מוסתר מהעין, מצוירים כמה דובים הדומים לאלו שבימינו. הדובים צבועים בשחור באמצעות מנגן (יחד עם ראש הסוס הגדול, הם הדמויות היחידות שנעשו עם מנגן).

נראה כי חדר זה הוא הנקודה המרכזית של המקום הקדוש מאחר שרוב הסוסים, כולם מחדרי זלדי ואזקנזלדי (Azkenzaldei), פונים לכיוון זה.

גלריה אונצי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצת בעלי החיים בלוח הגדול של מערת אקאין
העתק של קבוצת בעלי החיים בלוח הגדול של מערת אקאין

אורכה של גלריה אונצי (Auntzei) 15 מטרים ורוחבה 2 מטרים, ללא יציאה. במקום זה יש כמה דמויות של בעלי חיים, 2 איילים, 4 עזים ואלתית אחת. בגלריה זו נותרו שרידים של דובי המערות.

האיילים מהווים קבוצה קטנה בה מיוצגים הדמויות בחריתה ולא בצביעה (הם הדמויות היחידות החרותות במערה בלבד). האיילים כוללים את הראש, כאשר הקרניים מיוצגים מלפנים ופרטי האוזן, האף והעין, הצוואר, כל הגב והאחוריים.

האלתית מצוירת בצללית מלאה עם פה, זימים, סנפירים וקו הרוחב, סנפירי גב נראים פחות. לצורך מימוש העין וסנפיר הגב, נעשה שימוש באלמנטים בקיר. הצללית, באורך 55 סנטימטרים, פונה אל פנים הגלריה, וצבועה בשחור.

ישנן שתי דמויות עזים בשני הקירות, אחת מהן מציגה את הראש, המדגיש את הקרניים הנראות מהפרספקטיבה הקדמית, את הצוואר ואת תחילת קו הגב. על הקיר הנגדי מתוארת דמות עז באורך 20 סנטימטרים המתוארת כשהיא שוכבת ופונה שמאלה. היא צבועה בשחור כולל הגוף.

חדר ארדיאלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר ארדיאלדה (Erdialde) הוא הגדול ביותר במערה כולה, ובתוכו גוש האבן הדומה לסוס (ההערכה שזו יכולה להיות הסיבה שבגללה המערה נבחרה כמקדש לסוסים). בתחתית גוש סלע זה ועל הקיר האחורי יש שתי דמויות מצוירות, סוס וביזון.

המערה כמקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת אקאין תוארה כמקדש, מכיוון שהדמויות רחוקות מהכניסה ומבלי לראות אור שמש בכל עת. היא מחולקת לשלושה אזורים נפרדים, בהם יש לגוש הסלע המייצג סוס ולקן הדוב משמעות מיוחדת.

ההערכה היא שהמערה לא הייתה מיושבת בתקופה בה נעשו הציורים.

האם הם ציירו את בעלי החיים שאכלו?[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקירה מקיפה של האתרים עולה כי מטרת האמנות לא הייתה ציד, מכיוון שאין קשר ישיר בין בעלי החיים המצוירים לבין שרידי המזון שנחשפו במקומות בהם התגוררו. במערות מסוימות, דוגמת אקאין, נמצא שאף על פי שסוסים הם הנושא השכיח ביותר בציורים, דווקא האייל בתקופות מסוימות, והעז לאחר מכן, היו המינים הניצודים ביותר.

תגליף הציפור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות שנערכו בשנת 2008 בראשות חאווייר אלטונה, נמצאה היצירה המכונה "מתאר הציפור המגולף", שהיא גילוף מתאר של ציפור העשויה מעצם צלע שור הבר או ביזון שקודם לכן הוכנה. היא גם נשרפה בעדינות מה שהעניק לה גוון חום עד שחור. הוא תוארך, באמצעות עצם אחרת שנמצאה לצדו, לאמצע תרבות מגדלנה.

ייצוג של ציפור הוא דבר יוצא דופן מכיוון שרוב התגליפים מאותה תקופה המיוצגים באזור קנטבריה, הרי הפירנאים ואקיטן הם בעיקר של סוסים, עזים, ביזון ואיילים, וישנם גם כמה דגים. הם נוצרו מעצם הלשון של סוסים ויש להם חור על מנת לשמש כתליון. לחתיכה זו אין נקבים והיא עשויה מצלע. גם צורת הייצוג בפרספקטיבה מפותלת, כדי לגרום לה להיראות כמו שתי כנפיים, היא יוצאת דופן.

שלא כמו יונקים, קשה מאוד לייצר פרופיל של ציפורים הנמצאות כל הזמן בתנועה. הציפור המיוצגת ביצירה זו היא בתנוחה של צלילה, כאילו מדובר בשלדג. אך לא ידוע אם זה מה שנועד התגליף לייצג או אם זה כך מכיוון שלא ניתן היה לגלף כנפיים פרושות לרווחה על הצלע. האורך הכולל של היצירה, מראש הציפור לזנב, הוא 66.2 מילימטרים ורוחב של 19 מילימטרים בין הכנפיים ועובי של 3.3 מילימטרים. הייצוג של הציפור נעשה בפרספקטיבה מעוותת, הראש נראה בפרופיל ואילו הגוף נראה ממישור קדמי רואה את שתי הכנפיים בו זמנית. הדמות מיוצגת על ידי הגב והגב במקום קווי המתאר בצדדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת אקאין בוויקישיתוף