מערת היונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

מערת היונים או מערות היונים הן מערות קרסטיות בגדתו הימנית של נחל יצהר במערב הגליל ואתר ארכאולוגי-פרהיסטורי חשוב. בני אדם אכלסו את המערה לסירוגין החל מסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה, לפני יותר מ-250,000 שנים, ועד לזמן התרבות הנאטופית, 15,000 - 11,700 שנים לפני זמננו. בחזית המערה ישנן מספר טרסות חקלאיות המעובדות כיום, בהן טמונים שרידים פרהיסטוריים הן מהתרבות הנטופית והן מהתרבות הכבארית הגאומטרית.

במערה היו לפחות חמישה אולמות, בימינו נותרו שלושה אולמות, כיוון שהשניים הנותרים קרסו. באולם המזרחי נערכו חפירות משנת 1965 בהנהלתם של עופר בר יוסף ואיתן צ'רנוב מן האוניברסיטה העברית בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב. חפירות נוספות נוהלו בשנים 19741975 בידי דונלד הנרי מאוניברסיטת טלסה באוקלהומה, וב-1980 ‎–‎ בידי פ' וַאלַא מהמשלחת הארכאולוגית הצרפתית בישראל.

באתר נחשפו קברים ובהם שלדי אדם. הקדומים בהם הם על פי רוב קברים קיבוציים. בטֶרַסָה שבחזית המערה נחשפו שתי קבורות משותפות של אדם וכלב. בנוסף נמצאו בקברים חרוזים, תליונים, כלי צור, כלי עצם וכלי אבן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]


Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.