מערת מנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה כללי של האולם המרכזי במערת מנות.
חפירה ארכאולוגית במערת מנות.
תוכנית המערה, עם שטחי החפירה שנפתחו (מסומנים A-H).
ממצאים מהחפירה: חודים מסותתים מצור מטיפוס "אל-ואד", אופייניים לתקופה הפלאוליתית העליונה בארץ ישראל.
ממצאים מהחפירה: כלים עשויים על קרן אייל.
ממצאים מהחפירה: קונכיות ימיות מהתרבות האוריניאקית.

מערת מנות היא מערת נטיפים פעילה ואתר ארכאולוגי-פרהיסטורי ליד המושב מנות שבגליל המערבי. קבוצות של ציידים-לקטים ישבו במערה במהלך התקופה הפלאוליתית העליונה (כ-47,000 – 22,000 שנים לפני זמננו) והשאירו אחריהם שכבות ארכאולוגיות עשירות בכלים מסותתים מצור, עצמות בעלי חיים שניצודו, פיסות פחם-עץ, אפר ושרידי מדורות, וקונכיות ומינרלים שנלקטו. במערה התגלו גם ממצאים קדומים יותר, מהתקופה הפלאוליתית התיכונה, ומעט ממצאים מאוחרים מהתקופה האפיפלאוליתית. התגלית הבולטת ביותר היא גולגולת אדם שזוהתה כאדם מודרני (הומו סאפיינס). גיל הגולגולת כ-55,000 שנים, והיא משרידי האדם המודרני הקדומים ביותר מחוץ לאפריקה.

האתר וסביבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת מנות ממוקמת בגליל המערבי, באזור של גבעות גיר נמוכות ומקורות מים, ברום של כ-220 מ' מעל פני הים. כיום הסביבה היא חורש ים-תיכוני וכמות המשקעים השנתית היא 600–700 מ"מ. המערה מורכבת מאולם מאורך (80 מ' אורך, 10–25 מ' רוחב) שרצפתו משופעת מאוד, ושני חללים במפלס נמוך יותר המתחברים לאולם מצפון ומדרום. מפולת סלעים וזקיפים פעילים חסמו ככל הנראה את הכניסה הראשית למערה בקצה המערבי (הגבוה) של האולם. עדיין לא ברור מתי בדיוק נחתמה המערה. הממצא הצעיר ביותר שהתגלה בתוך המערה הוא מתחילת התקופה האפיפלאוליתית (התרבות הכבארית), ומכאן נובע שהמערה חתומה לפחות 15,000 שנה[1].

תולדות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת מנות התגלתה באקראי בשנת 2008 במהלך פעולות בנייה שפגעו בארובת המערה. מיד לאחר מכן ביקר במקום צוות מהמרכז לחקר מערות של האוניברסיטה העברית ודיווח לרשות העתיקות על מציאת כיפת גולגולת אדם, כלים מסותתים מצור ועצמות מאובנות של בעלי חיים. בעקבות הגילוי נערך סקר ארכאולוגי בו תועד ממצא פרהיסטורי עשיר, בעיקר מהתקופה הפלאוליתית העליונה[2]. בעקבות תוצאות הסקר וגילוי גולגולת האדם מתבצעת במערה חפירה ארכאולוגית שיטתית, החל משנת 2010, על ידי עמרי ברזילי מטעם רשות העתיקות, עפר מרדר מאוניברסיטת בן-גוריון, וישראל הרשקוביץ מאוניברסיטת תל אביב.

תקופות ותרבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד כה נחפרו שמונה שטחי חפירה (מסומנים A-H) במקומות שונים במערה וזוהו התקופות והתרבויות הבאות[3][4]:

  • התקופה הפלאוליתית התיכונה: ממצאים פזורים, בעיקר בחלקים העמוקים יותר של המערה. ממצאים מתקופה זו תוארכו לכ-250,000 עד 47,000 שנה באתרים אחרים בישראל.
  • התקופה הפלאוליתית העליונה: שכבות ארכאולוגיות עשירות שגילן, לפי תוצאות של תיארוך פחמן-14, כ-46,000–33,000 שנים לפני זמננו. שכבות אלה נחקרו בעיקר בשטח C ובשטח E[5]. תיארוך בשיטת אורניום-תוריום של משקעי המערות שבינם הצטברו סדימנטים עם ממצאים ארכיאולוגיים בשטח C הפיק גיל דומה מאוד. לפי פריטי הצור המסותתים ועל פי סדר השתכבות השכבות הארכאולוגיות במערה זוהו לפחות שלוש תרבויות: התרבות האחמרית, מעליה שכבות עשירות מן התרבות האוריניאקית, ומעליה שרידי תרבות בתר-אוריניאקית שעדיין איננה מוגדרת כראוי.
    השכבה האחמרית מתוארכת לכ- 46,000 - 42,000 שנים לפני זמננו ועשירה בלהבים ארוכים וצרים ובחודים. גיל השכבות האוריניאקיות כ- 39,000 - 33,000 שנים לפני זמננו. הן עשירות במגרדים ולהבים אופייניים, להבונים מפותלים וכלים עשויים מעצם וקרן. נמצאו עשרות כלים העשויים מעצם ומקרן, בעיקר חודים ומרצעים, בדומה לאתרים אחרים מתרבות זו בישראל ובאירופה[6].
  • התקופה האפיפלאוליתית: התגלו מעט מיקרוליתים פזורים בראש המדרון של האולם הגדול, השייכים כנראה לתרבות הכבארית (באתרים אחרים כ-20,000 עד 15,000 שנים לפני זמננו).

כלכלה וסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תושביה הפלאוליתיים של מערת מנות התקיימו מציד של בעלי חיים ולקט של צמחים. ניתן לחקור את כלכלת הציד שלהם לפי עצמות בעלי החיים שנותרו במערה, שעליהן סימני חיתוך ושבירה. בתקופה הפלאוליתית העליונה ניצודו, הובאו למערה ונאכלו בעיקר פרסתנים כצבי ארצישראלי ויחמור פרסי. כמו כן ניצודו בקר הבר, אייל אדמוני, אייל הכרמל, שועל, ארנבת, צב יבשה מצוי וציפורים רבות. במערה התגלו גם ריכוזי עצמות פרסתנים מחוץ לשכבה הארכאולוגית. ניתוח טפונומי ראשוני מרמז שריכוזים אלה מייצגים פעילות של צבועים אשר הביאו את טרפם למערה בתקופות שבהן היא לא הייתה מיושבת.

בתקופת היישוב מהתרבות האורניאקית התגלו במערה קונכיות רבות של רכיכות ימיות שהובאו לאתר מחוף הים התיכון. אלה שימשו ככל הנראה למאכל ולקישוט.

כמות גדולה של שרידי פחם, המייצגים את עצי הבעירה שהובאו למערה, השתמרה בשכבות הארכאולוגיות. ניתוח ארכאובוטני ראשוני מצביע על שכיחות גבוהה של אלון התבור ושל שרידי מין נוסף, ככל הנראה שקד. על סמך שרידי הצמחים ובעלי החיים נראה שהסביבה באזורים הסמוכים למערה הייתה מגוונת וכללה חורש ים-תיכוני ויער פארק פתוח[7].

הגולגולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבר של כיפת גולגולת אנושית, שקיבל את הכינוי "מנות 1", נמצא בשעת גילוי המערה בשנת 2008 על מדף סלע בחלל הצפוני, ופורסם בשנת 2015 בכתב העת Nature בידי צוות חוקרי המערה בראשות ישראל הרשקוביץ[8]. הגולגולת מאובנת לחלוטין, והיא שייכת לגבר או אישה בוגר/ת, עם נפח מוח שמוערך בכ-1,100 מ"ל. ניתוח השוואתי מפורט של צורת הגולגולת העלה שהיא שייכת לאוכלוסיית האדם המודרני (הומו סאפיינס) ושהיא דומה לגולגולות אדם מאוחרות יותר מהתקופה הפלאוליתית העליונה של אירופה ומצפון אפריקה, אך שונה למדי מגולגולות קדומות יותר שהתגלו בלבנט. גיל משקעי מערות הצמודים לגולגולת משקף את גיל המינימום האפשרי של הגולגולת; היא חייבת להיות מעט קדומה יותר מגיל המשקע המצפה אותה. חוקרי המכון הגאולוגי לישראל תיארכו משקעים אלה בשיטת אורניום-תוריום ל-54,700 שנים לפני זמננו, עם סטיית תקן של 5,500 שנה, כלומר הגיל האפשרי הוא בין 60,000 ל-50,000 שנים לפני זמננו, בקירוב. בהתחשב בטווח הגילים ובתיארוך של השרידים הארכאולוגיים במערה, הגולגולת שייכת לשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה או לשלב הקדום ביותר של התקופה הפלאוליתית העליונה.

לתגלית הגולגולת ותיארוכה חשיבות רבה למחקר האבולוציה של האדם. עד כה טיפוס האדם היחיד שהיה ידוע על קיומו באזור בשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה הוא האדם הניאנדרטלי, על פי שלדים ממערות עמוד וכבארה בישראל, דדריה בסוריה ושנידאר בעיראק, המתוארכים לכ-65,000 עד 50,000 שנים לפני זמננו. בתחילת התקופה הפלאוליתית העליונה לא מוכרים שרידי שלד אנושיים כלל במזרח התיכון, והם נדירים למדי גם באזורים אחרים. הגולגולת היא העדות הראשונה לקיומם של בני אדם מודרניים במזרח התיכון בתקופה זו, במקביל לאוכלוסיית הניאנדרטלים. בנוסף, הגירת האדם המודרני מאפריקה לשאר העולם החלה במקום ובתקופה האלה, לפי המודלים הארכאולוגיים והגנטיים המקובלים. אוכלוסיית העולם שמחוץ לאפריקה כיום היא במידה רבה תוצאה של נדידה זו, שהחלה בשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה או בתחילת התקופה הפלאוליתית העליונה ועברה כמשוער דרך הלבנט. הרשקוביץ וצוותו מציעים כי מנות 1 מאמתת את המודלים של התפשטות האדם המודרני מאפריקה לשאר העולם החל מכ-55,000 שנה לפני זמננו ומבשרת במאפייניה את אוכלוסיות הקרו-מניון האירופאיות המאוחרות יותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מערת מנות בוויקישיתוף

סרטונים חפירת מערת מנות, סרטון, באתר YouTube, בערוץ רשות העתיקות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עפר מרדר, עומרי ברזילי, ישראל הרשקוביץ ועמוס פרומקין (2013). קרסט ופרהיסטוריה בגליל המערבי, בדגש על מערת מנות. כנס החברה הגאולוגית 2013, עמ' 28 – 40.
  2. ^ עמרי ברזילי, ישראל הרשקוביץ, עופר מרדר, אבנר איילון, מירה בר-מתיוס, גיא בר-עוז, אליזבטה בוארטו, פרנצ'סקו ברנה, עמוס פרומקין, חמודי חלאילה, סטפן ווינר וראובן ישורון (2012). מערת מנות. חדשות ארכאולוגיות 124.
  3. ^ Hershkovitz I., Marder O., Ayalon A., Bar-Matthews M., Yasur G., Boaretto E., Caracuta V., Alex B., Frumkin A., Goder-Goldberger M., Gunz P., Holloway R., Latimer B., Lavi R., Matthews A., Slon V., Bar-Yosef Mayer D., Berna F., Bar-Oz G., Yeshurun R., May H., Hans M., Weber G., Barzilai O. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.
  4. ^ עמרי ברזילי, עופר מרדר וישראל הרשקוביץ (2014). מערת מנות, עונות 2011-2012. חדשות ארכאולוגיות 126.
  5. ^ Barzilai, O., Hershkovitz, I., Marder, O., 2016. The Early Upper Paleolithic Period at Manot Cave, Western Galilee, Israel. Human Evolution 31(1-2):85-100.
  6. ^ Tejero, J.M., Yeshurun, R., Barzilai, O., Goder-Goldberger, M., Hershkovitz, I., Lavi, R., Schneller-Pels, N. and Marder, O., 2016. The osseous industry from Manot Cave (Western Galilee, ..Israel): Technical and conceptual behaviours of bone and antler exploitation in the Levantine Aurignacian. Quaternary International 403: 90-106 .
  7. ^ Marder O., Alex B.,Ayalon A., Bar-Matthews M., Bar-Oz G., Bar-Yosef Mayer D., Berna F., Boaretto E., Caracuta V., Frumkin A., Goder-Goldberger G., Hershkovitz I., Latimer B., Lavi R., Matthews A., Weiner S., Weiss U., Yas'ur G., Yeshurun R., Barzilai O. (2013). The Upper Palaeolithic of Manot Cave, Western Galilee, Israel: the 2011–12 excavations. Antiquity, 87, 337.
  8. ^ Hershkovitz I., Marder O., Ayalon A., Bar-Matthews M., Yasur G., Boaretto E., Caracuta V., Alex B., Frumkin A., Goder-Goldberger M., Gunz P., Holloway R., Latimer B., Lavi R., Matthews A., Slon V., Bar-Yosef Mayer D., Berna F., Bar-Oz G., Yeshurun R., May H., Hans M., Weber G., Barzilai O. (2015). Levantine cranium from Manot Cave (Israel) foreshadows the first European modern humans. Nature.