מפגע תעסוקתי

פועלי בניין עובדים בגובה רב ללא ציוד הבטיחות הנחוץ

מפגע תעסוקתי מכונה גם סיכון תעסוקתי, הוא סיכון הנגרם במקומות עבודה, עקב אופי העבודה עצמה או עקב סביבת העבודה, גורמים סביבתיים, ארגונומיים או התנהגותיים. סיכונים תעסוקתיים יכולים לכלול מגוון רחב של גורמים, כולל מפגעים פיזיים, כימיים, ביולוגיים, ארגונומיים ופסיכו-סוציאליים.

מפגע תעסוקתי, מתייחס לסיכוני הקשורים לסביבת העבודה הן בטווח הארוך והן לסיכונים קצרי טווח. זהו תחום הנמצא במסגרת בטיחות וגיהות בתעסוקה, בריאות תעסוקתית ובריאות הציבור וגם בתחום המניעה. סיכונים לטווח קצר עשויים לכלול פגיעה בגוף ואבריו, בעוד שסיכונים ארוכי טווח עלולים להוות סיכון מוגבר לפתח מחלות מקצוע, כגון סרטן או מחלות לב. לרוב, השפעות בריאותיות שליליות הנגרמות מסיכונים קצרי טווח הן הפיכות, בעוד שאלו הנגרמות מסיכונים ארוכי טווח הן בלתי הפיכות.

סוגי מפגעים תעסוקתיים

• מפגעים פיזיים – במקרים אלה מדובר בגורמים כמו רעש, רעידות, טמפרטורות קיצוניות, נפילות, דקירות, חפצים חדים והיחשפות לקרינה. המפגעים הפיזיים עלולים בין היתר לגרום לפציעות בשרירים ובשלד, לאובדן ראיה, שמיעה או תפקודים אחרים. המפגע עלול לגרות לתאונה או פציעה אך גם לנזק מצטבר.
• מפגעים כימיים – במקרים אלה מדובר בחשיפה לחומרים מסוכנים במקום העבודה, לרבות גזים, אדים, נוזלים מסוכנים, אבק, חלקיקי אסבסט וחומרים ממיסים. חשיפה לכימיקלים רעילים עלולה לגרום להשפעות חמורות על הבריאות של העובדים, החל מבעיות בנשימה ועד סרטן. לדוגמה, לחקלאים אשר עושים שימוש תדיר בחומרי הדברה עלולים להתפתח בעיות בריאותיות ארוכות טווח עקב החשיפה הרבה לחומרי ההדברה. המפגע עלול לגרות לתאונה או פציעה אך גם לנזק מצטבר.
• מפגעים ביולוגיים – במקרים אלה מדובר בחשיפה לאורגניזמים חיים או לתוצרי הלוואי שלהם, כמו חיידקים, וירוסים, פטריות וטפילים. עובדים בענף הבריאות, בחקלאות ועובדים העוסקים בפינוי פסולת מסתכנים במיוחד בחשיפה למפגעים ביולוגיים וביולוגיים סינתטיים. לדוגמה, לעובדים במתקני בריאות, בגנים ובבתי ספר יש סיכון גדול יותר לחלות במחלות זיהומיות המועברות באמצעות מגע ישיר או עקיף עם אנשים נגועים או עם משטחים מזוהמים, וכתוצאה מכך לחלות במחלות כמו שפעת, שחפת, נורו-וירוס ומחלת הקורונה. המפגע עלול לגרות למחלה או פגיעה מיידיים, אך לעיתים רחוקות גם לנזק מצטבר.
• מפגעים פסיכו-סוציאליים – מקרים הללו מדובר בשחיקה או לחצים במקום העבודה, בגלל עומס מטלות, מחסור בכלי עבודה או עזר, דרישות עודפות, עבודה מונוטונית, תחרות, חשיפה לאלימות, הטרדה ובריונות במקום העבודה. למפגעים הללו עלולה להיות השפעה על רווחתם הנפשית והרגשית של העובדים, כמו גם על הפרודוקטיביות ושביעות הרצון שלהם ממקום העבודה. מדובר לרוב בנזק מצטבר.

ההגדרות בתחום מפגעים תעסוקתיים משתנות עם הופעתם של סיכונים הקשורים לטכנולוגיות חדשות, ננוטכנולוגיה, רדיואקטיביות, חומרי הדברה, משבשים אנדוקריניים ועוד. הם גם משתנים עם המעבר מגישה של רפואה תעסוקתית המתמקדת בעיקר במחלות ותאונות הקשורות לעבודה, לגישה רחבה ואינטגרטיבית יותר הכוללת בריאות תעסוקתית התנהגותית וסביבתית. מקורות הסיכון עצמם השתנו גם הם במידה ניכרת, וכך גם התפיסה לגביהם. שיעור הולך וגדל של מפגעים הכרוכים בחשיפה לחומרים או גזים מזוהמים או מזהמים, דם מזוהם, אוויר מזוהם, פריונים, רדיואקטיביות וכו'. שאיפת אוויר רדיואקטיבי, התזת נוזל מזוהם על ידי חיידק שקרה בבית חולים, או זיהום על ידי וירוס מסוכן בעיניים, נחשבים היום למפגע תעסוקתי במובן שהרפואה התעסוקתית לא הבינה זאת בעבר.

הרשימה הראשונה של מחלות מקצוע הכירה ברעילות של כספית ובפגיעה בבריאות העובדים, אך הסתבר שהעובדים נחשפים יותר ויותר לקוקטיילים של מזהמים, כמו גם לצורות חדשות של לחץ המובילות למצבים רב-גורמיים שלא הייתה הכרה שלהם והכרה בהם. מדובר בחשיפות לגלים ושדות אלקטרומגנטיים, ולמוצרים חדשים כמו חלקיקים ננומטריים, כימיקלים, משבשים אנדוקריניים סינתטיים ועוד. אלה מעלים שאלות חדשות ובעלי עניין נוספים לתחום החקר, הטיפול והמניעה.

סוגיית נטל ההוכחה היא מורכבת ובמקרה של טכנולוגיות חדשות כמו ביוטכנולוגיה וננוטכנולוגיה, היא מקבלת גם מימד חדש. סוגי סרטן, אשר נמצאים בעלייה חדה ובהתמדה במדינות מתועשות ועשירות, מופיעים לרוב רק לאחר מספר עשורים ולאחר עבודה במספר מקצועות שונים. גם במקרים של סוגי סרטן המוכרים כקשורים לעבודה, קביעת קשר לסיבה אחת היא קשה, במיוחד מכיוון שרישומי סרטן המכסים אוכלוסייה גדולה לאורך תקופה ארוכה עדיין נדירים יחסית, וההתייחסות לתעסוקה בעבר כגורם למחלה, לא תמיד נבדק.

מניעת מפגעים תעסוקתיים

סיכון תעסוקתי הוא השילוב של ההסתברות וההשלכות של אירוע המסוכן לשלמותו הפיזית או הנפשית של אדם או קבוצת אנשים, במהלך עבודתם. קיימות שתי גישות להפחתת סיכון תעסוקתי: נקיטה באמצעי מניעה בהתאם להסתברות התרחשות המפגע. או יישום מערכות להגנה על העובד וסביבתו, בהתאם לחומרת הסיכון.

במניעה נדרש שלוב של הגופים הרגולטורים, המפקחים, המאתרים את הסיכונים, המציעים את הפתרונות, המעסיקים, והעובדים. האחריות למלא אחר כללי הבטיחות בעבודה חלה הן על המעביד והן על העובד.

אחריות המעביד

על המעביד לספק לעובדים סביבת עבודה בטוחה, בהתאם לחוקים ולתקנות. על המעביד לוודא שלעובד הסמכה בתחום. כמו עליו עליו להקפיד לקיים הדרכות בטיחות לעובדים חדשים והדרכת בטיחות שנתית לעובדים, בהתאם לתפקידם, ולוודא שהם הבינו את תוכן ההדרכה. על המעביד להעסיק ממונה בטיחות בעבודה, שתפקידו להטמיע ולאכוף את נוהלי הבטיחות בעבודה. על המעביד לספק לכל עובד, בהתאם לתפקידו ובהתאם לסיכונים שהוא חשוף אליהם במהלך עבודתו. עליו לוודא שהעובד משתמש באמצעי הבטיחות וכן לתקן או להחליף אמצעים פגומים.

אחריות העובד

• על העובד לציית לכללי הבטיחות.
• על העובד להשתמש בציוד מגן אישי (צמ"א) שסיפק לו המעביד בהתאם לייעודו ולשמור על תקינותו. במקרה שנתגלה פגם בצמ"א עליו להחזירו למעביד ולדרוש את החלפתו.
• על העובד להשתתף בהדרכות הבטיחות שהמעביד מקיים.
• על העובד לדווח למעביד על כל מפגע או סיכון שהוא נתקל בו במהלך עבודתו.

גורמים נוספים

ארגון הממונים על הבטיחות וגיהות בישראל פועל כדי לאפשר לכל העובדים במשק באשר הם, לעבוד בתנאי עבודה בטיחותיים ובריאים. לפיכך, הם פועלים בשיתופי פעולה להגברת המודעות לנושאי הבטיחות והבריאות התעסוקתית תוך מתן דגש ליצירת סביבת עבודה ותנאי עבודה בטוחים ובריאים.

מפגעי תעסוקה עלולים לגרום ל:

• תאונות עבודה-מוגדרת כאירוע חד פעמי ופתאומי בו נפגע עובד תוך כדי ועקב עבודתו, לרבות בדרכו למקום העבודה או בחזרה ממנו.
• מחלות מקצוע-הן מחלות הנגרמות כתוצאה מחשיפה לתנאים מסוימים במסגרת העבודה. מחלת מקצוע מתפתחת בהדרגה ולאורך זמן בגופו של העובד כתוצאה מאופי העבודה, צורת הביצוע וסביבת עבודתו. המוסד לביטוח לאומי מכיר במחלות אלו ומעניק פיצוי לנפגעים שהוכרו, בהתאם לתקנות. רשימת מחלות המקצוע כוללת מחלות שונות הנגרמות מחשיפה לכימיקלים, אבק, קרינה, רעש, זיהומים ומאמץ פיזי. כל עובד, זכאי לקבלת פיצויים מביטוח לאומי אם הוכח קשר סיבתי בין הבעיה הרפואית ממנה הוא סובל לבין עבודתו כלומר עליו להוכיח כי במהלך עבודתו ביצע פעולות מסוימות או נחשף לחומר מסוים שגרם למחלתו. תביעת מחלת מקצוע או מיקרו-טראומה. וההוכחה אינה קלה לביצוע והביטוח הלאומי בהחלט אינו מקל בעניין.

גופים ממלכתיים, ציבוריים ומוסדיים

משרד העבודה

משרד העבודה הוא הגוף הסטטוטורי העוסק בפעילות של פיקוח ואכיפה של חוקי העבודה הנוגעים בבטיחות ובריאות תעסוקתית. מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית פועל מכח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, 1954 התשי"ד ומכח פקודת הבטיחות בעבודה, 1970 התש"ל. מטרותיו העיקריות של המינהל הן למנוע תאונות עבודה ולשמור על בריאותם של העובדים במדינת ישראל. על ידי:

• ייזום חקיקה, פיקוח ואכיפה
• הסמכה ורישוי-המינהל קובע תנאים ודרישות להסמכה ורישוי של גורמים מקצועיים הפועלים בתחום הבטיחות והבריאות, ומבצע את ההסמכות ואת הרישוי.
• היתרים ואישורים-המינהל נותן היתרים ואישורים לפעילויות שונות כגון: היתרים לשימוש בחומר נפץ ובזיקוקין די-נור, היתרים לאחסון דלק וגז, אישורים לרישוי עסקים.
• עידוד פעילויות לקידום הבטיחות בעבודה-עידוד ומימון מחקרים ופעילויות המבוצעים על ידי גופים שונים במשק, שמטרתם קידום הבטיחות במקומות עבודה.

המוסד לבטיחות ולגהות

המוסד לבטיחות ולגהות-המוס"ל, הוא גוף המוביל בתחומי הידע בבטיחות בעבודה ובבריאות התעסוקתית ומהווה אכסניה לכלל הגופים העוסקים בקידום הבטיחות בעבודה והבריאות התעסוקתית. המוסד הוא תאגיד סטטוטורי, מלכ״ר, שהוקם ב-1954 לפי סעיף 26 בחוק ארגון הפיקוח על העבודה 1954. מטרת המוסד היא לקדם תנאים ותרבות של בטיחות בעבודה ובריאות תעסוקתית, בכל ענפי המשק השונים: תעשייה, שירותים ומסחר, בנייה וחקלאות. המוסד מקיים פעולות מחקר, אבחון סיכונים, חניכת מנהלים, מרכז לאומי לסימולטורים, מוקד לאומי קו החיים, הדרכה, הסברה, מידע, סקרים וניטורים. המוסד אינו עוסק בפעילות של פיקוח ואכיפה, בדומה לזה הקיים ברוב מדינות העולם המערבי, שבהן קיימת הבחנה בין זרוע האכיפה לבין זרוע המניעה, ההסברה והמחקר.

משרד הבריאות

• חלק מתוכנית לאומית של משרד הבריאות לחיים פעילים ובריאים מוקדש גם חלק לתחום התעסוקה ונקרא אפשריבריא בעבודה. הניסיון בארץ ובעולם מראה כי מעסיקים שמשקיעים בקידום בריאות, נהנים מגידול בתפוקת העבודה, מירידה במספר ימי ההיעדרויות של העובדים ומעלייה בשביעות הרצון של עובדיהם.

גופים נוספים בתחום הם: המוסד לביטוח לאומי, מכון התקנים הישראלי, התאחדות התעשיינים בישראל, ההסתדרות החדשה, לשכת ממוני הבטיחות בישראל, ארגון הממונים על הבטיחות והבריאות התעסוקתית בישראל.

בעולם

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך כי 2.78 מיליון עובדים מתים מדי שנה מתאונות עבודה וממחלות הקשורות לעבודה, ועוד 374 מיליון עובדים סובלים מתאונות עבודה שאינן קטלניות. נתון זה מקביל ל-7,500 מקרי מוות מדי יום כתוצאה מתנאי עבודה לא בטוחים ולא בריאים, מתוכם 6,500 ניתנים לייחוס למחלות הקשורות לעבודה ו-1,000 לתאונות עבודה. זוהי הערכה מכיוון שמקרי מוות או פציעות רבים במקום העבודה לא תמיד מדווחים לרשויות הרלוונטיות. בנוסף, מחלות או מוות ארוכי טווח הקשורים לעבודה כגון מחלות נשימה או סרטן החשודים כנגרמות מעבודה עם כימיקלים, עלולים גם הם לא להיות מדווחים, שכן המחלה או המוות עלולים להתרחש שנים רבות לאחר סיום ההעסקה. עובדים רבים חווים גם בעיות בריאות נפש כגון חרדה או לחץ, שעלולות להחמיר או להיגרם על ידי העבודה וסביבת העבודה, ויכולות גם להוביל למחלה ארוכת טווח או ימי היעדרות מהעבודה עקב בריאות נפשית לקויה. מחקרים של ארגון הבריאות העולמי מעריכים שעלות של למעלה מטריליון דולר לכלכלה העולמית נגרמת מדי שנה, מאובדן פרודוקטיביות עקב בעיות בריאות נפש.

בארצות הברית

בארצות הברית, למכון הלאומי לבטיחות ובריאות תעסוקתית (NIOSH) יש את המנדט להבטיח לכל גבר ואישה במדינה, תנאי עבודה בטוחים ובריאים ולשמר את משאבי האנוש. במסגרת חוק הבטיחות והבריאות התעסוקתית משנת 1970 הוקם המכון הלאומי לבטיחות ובריאות תעסוקתית (NIOSH) כמכון מחקר המתמקד בחקר בטיחות ובריאות עובדים, ובדרבון והעצמת מעסיקים ועובדים כדי ליצור סביבות ומקומות עבודה בטוחים ובריאים. המכון מעסיק יותר מ-1,300 עובדים הפרוסים ברחבי ארצות הברית. העובדים במכון הם מתחומים מגוונים, כולל אפידמיולוגיה, רפואה, סיעוד, היגיינה תעשייתית, בטיחות.

הארגון המקביל באיחוד האירופי הוא EU-OSHA.

רפואה תעסוקתית

רפואה תעסוקתית היא תחום רפואי המתמקד בקשר בין עבודה לבריאות, שמטרתו למנוע מחלות, פציעות וסיכונים תעסוקתיים, לקדם בריאות ורווחה במקום העבודה, ולייעץ לגבי כשירות עובדים והתאמתם לתפקידים, באמצעות בדיקות תקופתיות, ייעוץ למעסיקים והתמודדות עם מצבים רפואיים הקשורים לעבודה. כולל רפואה מונעת ,על ידי זיהוי גורמי סיכון (כימיים, פיזיים, נפשיים) והפחתת חשיפת העובדים אליהם. התאמת עובד לתפקיד, קביעת כשירות רפואית לעבודה, במיוחד במקצועות הדורשים רישיונות (כמו נהגים, עובדים בגובה, מפעילי ציוד).אבחון וטיפול במחלות מקצוע (כמו מחלות ריאה מאבק, בעיות שמיעה מרעש) וטיפול בהן. ייעוץ למעסיקים ולעובדים בנושאי בטיחות, בריאות תעסוקתית והטמעת תוכניות קידום בריאות. ביצוע בדיקות תקופתיות חובה לעובדים החשופים לסיכונים על פי חוק.

בריאות בתעסוקה

ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) וארגון הבריאות העולמי (WHO) חולקים הגדרה משותפת של בריאות תעסוקתית. היא אומצה לראשונה על ידי ה-ILO המשותף. המוקד העיקרי בבריאות תעסוקתית הוא על שלוש מטרות שונות: שמירה וקידום בריאות העובדים וכושר העבודה שלהם, שיפור סביבת העבודה כך שיהיו תורמים לבטיחות ולבריאות, ופיתוח ארגוני עבודה ותרבויות עבודה בכיוון התומך בבריאות ובטיחות בעבודה, ובכך גם מקדם אקלים חברתי חיובי המשפר את הפרודוקטיביות של המפעלים. תרבות כזו באה לידי ביטוי בפועל במערכות הניהול, במדיניות כוח האדם, בעקרונות ההשתתפות, במדיניות ההכשרה ובניהול האיכות של מקום העבודה.

בריאות בתעסוקה הוא תחום בו פועלים אנשי בריאות ציבור בתחום של בריאות וגהות סביבתית תעסוקתית, גהותנים, אחיות תעסוקתיות ורופאים המתמחים ברפואה תעסוקתית. הם משמשים כנאמני בריאות האוכלוסייה להערכת איכות סביבת העבודה או לפגיעה עקב תנאי התעסוקה של אוכלוסיות עובדים בכלל המקצועות וסביבות העבודה. עבודתם מושתתת על הערכה והבנה אפידמיולוגית של גורמים אקטואליים בתחום הבריאות, הסביבה והעבודה, תוך דגש על מנגנונים, דרכי מניעה, גהות וקבלת החלטות בתחומים אלה. ההערכה היא כי 2.2 מיליון בני אדם מתים מדי שנה מתאונות ומחלות הקשורות לעבודה, ועוד 270 מיליון עובדים נופלים קורבן לפגיעות תעסוקתיות שאינן קטלניות. דבר זה גורם לעלויות אנושיות וכלכליות משמעותיות לעובדים ולמשפחותיהם, למעסיקים ולחברה. תקני ארגון העבודה הבינלאומי בנושא בטיחות ובריאות תעסוקתית מספקים כלים חיוניים לממשלות, למעסיקים ולעובדים לבסס נהלים בטוחים למתן בטיחות מרבית בעבודה. בשנת 2003 אימץ ארגון העבודה הבינלאומי אסטרטגיה עולמית לשיפור הבטיחות והבריאות התעסוקתית, אשר הדגישה את פיתוח תרבות בטיחות ובריאות מונעת. פעילות הנגזרת מהוראות החוק והתקנות המיועדת ליצור סביבת עבודה בטוחה, למנוע תאונות עבודה ומחלות מקצוע. מהווים גורם מנחה ומייעץ על מנת לסייע למנהלים ולעובדים לבצע את הפעילויות הנדרשות מהם, תוך שמירה על בטיחותם ובריאותם שלהם ודל העובדים עליהם ממונים. התחומים העיקריים: בטיחות אש, חומרים מסוכנים, סיכונים ביולוגיים, בטיחות במעבדות, בטיחות בבנייה ובאחזקה, בטיחות חשמל, קרינה, ארגונומיה, בריאות תעסוקתית, סיכונים ומפגעים, מניעת תאונות ומחלות מקצוע והדרכות.

קישורים חיצוניים

• תאונות עבודה בישראל, באתר קו לעובד
• הגדרות מונחים הקשורים לבטיחות בריאות וגהות תעסוקתית, באתר המוסד לבטיחות ולגיהות, ‏יוני 2006
• האיגוד הישראלי לרפואה תעסוקתית