מפה ימית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפה ימית אמריקאית המראה חלק מפוארטו ריקו
מפה ימית של מפרץ וורנמונד

מפה ימית הוא ייצוג גרפי של אזור ים ואזורי חוף סמוכים. היא עשויה להראות עומקי מים וגבהים של יבשה מפה טופוגרפית, מאפיינים טבעיים של קרקעית הים, פרטי קו החוף, סכנות ניווט, מיקומים של עזרים טבעיים ומעשה ידי אדם לניווט, מידע על גאות וזרמים, פרטים מקומיים על השדה המגנטי של כדור הארץ, ותוצרת אדם מבנים כגון נמלים, מבנים וגשרים. מפות ימיות הם כלים חיוניים לניווט ימי. מדינות רבות דורשות מספינות, במיוחד ספינות מסחריות, לשאת אותן. מפות ימיות עשויות להיות מודפסות על נייר או מפות ניווט אלקטרוניות ממוחשבים. הטכנולוגיות האחרונות הפכו מפות נייר אשר מודפסות "לפי דרישה" עם נתונים קרטוגרפיים שהורדו לבית הדפוס המסחרי עוד בלילה שלפני ההדפסה. עם כל הורדה יומית, נתונים קריטיים כגון הודעות מקומיות לשייטים, מתווספים לקובצי מפות לפי דרישה, כך שמפות אלו יהיו מעודכנים בזמן ההדפסה.

מקורות ופרסום מפות ימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות ימיות מבוססות על סקרים הידרוגרפיים. מכיוון שהסקר מחייב עמל רב וגוזל זמן, נתונים הידרוגרפיים עבור אזורי ים רבים עשויים להיות ישנים ולעיתים אינם אמינים. עומקים נמדדים במגוון דרכים. בעת המודרנית, הדהוד משמש למדידת קרקעית הים בים הפתוח. כאשר מודדים את עומק המים הבטוח מעל מכשול כמו ספינה טרופה, בודקים את העומק המינימלי על ידי טאטוא השטח בצורה אופקי. זה מבטיח שהקצוות שקשה לאתר, כגון תרנים, לא יהוו סכנה לכלי שיט המנווטים מעל המכשול.

מפות ימיות מונפקות מכוח המשרד ההידרוגרפי הלאומי במדינות רבות. מפות אלו נחשבים "רשמיות" בניגוד לאלו שנעשו על ידי מפרסמים מסחריים. משרדים הידרוגרפיים רבים מספקים עדכונים ידניים קבועים, לפעמים שבועיים, של המפות באמצעות סוכני המכירות שלהם.

משרדים הידרוגרפיים בודדים מייצרים סדרות מפות לאומיות ובינלאומיות. בתיאום של הארגון ההידרוגרפי הבינלאומי. סדרת המפות הבינלאומית היא מערכת עולמית, אשר מפותחת במטרה לאחד כמה שיותר מערכות מפות.

ישנם גם מפות שפורסמו מסחרית, שחלקם עשויות לשאת מידע נוסף בעל עניין מיוחד. למשל לקברניטי יאכטות.

תיקוני מפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופיו של נתיב מים המתואר במפה עשוי להשתנות, ועזרים מלאכותיים לניווט עשויים להשתנות בהתראה קצרה. לכן, אין להשתמש במפות ישנות או לא מתוקנות לניווט. כל יצרן של מפות ימיות מספק גם מערכת ליידע ימאים על שינויים המשפיעים על המפה. בארצות הברית, תיקוני מפה והודעות על מהדורות חדשות מסופקים על ידי סוכנויות ממשלתיות שונות בדרך של הודעה מקומית לימאים, ו"הודעה לשידור לשייטים". בארצות הברית, ל-NOAA יש גם שותף הדפסה שמדפיס (הדפסה לפי דרישה), והם מכילים את התיקונים וההודעות העדכניות ביותר בזמן ההדפסה. כדי לתת הודעה לימאים, שידורי הרדיו מספקים הודעה מוקדמת על תיקונים דחופים.

דרך טובה לעקוב אחר עדכונים היא באמצעות "כרטיס תיקון מפה ופרסום". באמצעות מערכת זו, הנווט אינו מעדכן מיידית כל מפה בתיק כאשר מגיעה "הודעה לימאים" חדשה, אלא יוצר כרטיס לכל מפה ומציין את התיקון בכרטיס זה. כשמגיע הזמן להשתמש ב מפה, הוא מושך את המפה ואת הקלף של ה מפה, ומבצע את התיקונים המצוינים בתרשים. מערכת זו מבטיחה שכל מפה מתוקנת כראוי לפני השימוש. ימאי נבון צריך להשיג מפה חדשה אם הוא לא עקב אחר תיקונים והמפה שלו היא בת יותר ממספר חודשים.

הודעות דיגיטליות שונות למערכות ים זמינות לתיקון מפות בריטיות כמו גם מפות של NOAA. מערכות אלו מספקות רק תיקונים רלוונטיים לכלי שיט באמצעות דואר אלקטרוני או הורדות אינטרנט, ומצמצמות את הזמן הדרוש למיין תיקונים עבור כל מפה. במקביל מסופקים מעקבים לסיוע בתיקונים.

משמר החופים הקנדי מפיק את הפרסום "Notice to Mariners" המודיע לימאים על ענייני בטיחות ניווט חשובים המשפיעים על המים הקנדיים. פרסום אלקטרוני זה מתפרסם על בסיס חודשי וניתן להורדה מאתר האינטרנט של הודעות לימאים (NOTMAR). המידע בהודעה לשייטים מעוצב כדי לפשט את התיקון של מפות נייר ופרסומי ניווט.

קיימות שיטות שונות ומגוונות לתיקון מפות ניווט אלקטרוניות.

מגבלות המפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 פגעה ספינת המשא MV Muirfield באובייקט לא ידוע באוקיינוס ההודי בעומק הרשום כיותר מ־5,000 מטר וכתוצאה מכך נגרם נזק רב לשדרית האניה[1] בשנת 1983, ערכה ספינת מחקר של הצי המלכותי האוסטרלי את האזור שבו ניזוקה Muirfield, ושרטטה בפירוט את הסכנה לניווט. הגילוי הדרמטי של "הר מוירפילד" מצוטט לעיתים קרובות כדוגמה למגבלות בדיוק האנכי של חלק מהאזורים הימיים כפי שמיוצג במפות ימיות, במיוחד במפות בקנה מידה קטן.

בשנת 1992 פגעה אוניית הנוסעים Queen Elizabeth 2" בסלע תת-ימי לא מסומן, בקרבת בלוק איילנד, באוקיינוס האטלנטי.[2]

בנובמבר 1999, אסדת הצלילה הכבדה Mighty Servant 2 התהפכה וטבעה לאחר שפגעה בצוק תת-ימי לא ידוע ליד אינדונזיה. חמישה אנשי צוות נהרגו ו-Mighty Servant 2 הוכרז כאובדן מוחלט.[3]

בשנת 2005 הצוללת USS San Francisco נתקלה בהר ימי לא ידוע, כ-560 קילומטרים דרומית לגואם במהירות של 35 קשר, ספגה נזק חמור וימאי אחד נהרג.

בספטמבר 2006 עלתה הדוברה המתרוממת "אוקטופוס" על הר תת-ימי לא ידוע בתוך איי אורקני, בזמן שנגררה על ידי הגוררת "הרולד". נזק בשווי מיליון ליש"ט נגרם לדוברה ועיכוב העבודה על התקנת אב טיפוס של מחולל חשמל מאנרגיית גאות ושפל. כפי שנאמר ב-Mariners Handbook ובדו"ח התאונה שלאחר מכן: "אף תרשים אינו ניתן לטעויות. כל תרשים עלול להיות לא שלם".[4]

הקרנת מפה, מיקומים ומסבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה ימית טרום היטל מרקטור משנת 1571, מאת הקרטוגרף הפורטוגזי פרנאו ואס דוראדו (Fernão Vaz Dourado)(שנת 1520–1580 לערך). הוא שייך למודל שנקרא מפת ניתוב, שבו קווי הרוחב הנצפים וכיוונים מגנטיים משורטטים ישירות לתוך המישור, בקנה מידה קבוע, כאילו פני כדור הארץ היו מישור שטוח (הארכיון הלאומי הפורטוגזי של Torre do Tombo, ליסבון)

ההשלכה הראשונה, שהומצאה על ידי מרינוס מצור בערך בשנת 100 לספירה לפי תלמי, הייתה מה שנקרא כיום "השלכה מלבנית". אף על פי שזה היה נוח לימים קטנים כמו הים האגאי, זה לא התאים לימים הגדולים מהים התיכון או לאוקיינוס פתוח. חוקרים מוקדמים נאלצו להשתמש בו בגלל חוסר פתרון טוב יותר.

ברוב המכריע של מפות ימיות נעשה שימוש ב-היטל מרקטור. מכיוון שהיטל מרקטור היא מפה תואמת כלומר, הכיוונים במפה זהים לזוויות במציאות. ניתן להשתמש בקורסים המותווים במפה ישירות לניתוב האונייה.

השלכה גנומונית משמשת עבור מפות המיועדות לניווט במעגל גדול.

מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי של ארצות הברית משתמש בהשלכה פוליקונית עבור חלק מהתרשימים של האגמים הגדולים, בקנה מידה גדול וקטן כאחד.[5]

ניתן למדוד את האתרים בשנתות קו אורך וקו רוחב המוצגים במפה.

הכיוון הוא הזווית בין הקו המחבר בין שתי נקודות העניין לבין הקו מנקודת המוצא צפונה, כגון קורס של ספינה או קריאת מצפן לנקודת ציון. במפות ימיות, החלק העליון של המפה הוא תמיד צפון אמיתי, ולא צפון מגנטי שאליו מצביע המצפן. רוב המפות כוללות את שושנת הרוחות המתארת גם את ההבדל בין הצפון המגנטי לצפון האמיתי באותו מקום - וריאציה.

לשימוש בהיטל מרקטור יש חסרונות. היטל זה מציג את קווי האורך כמקבילים. על הגלובוס ובעולם האמיתי, קווי האורך מתכנסים כשהם מתקרבים לקוטב הצפוני או הדרומי. המשמעות היא שהמרחקים מזרח-מערב מוגזמים בקווי רוחב גבוהים. ההיטל מגדיל את המרחק המוצג בין קווי הרוחב (מרחקי צפון-דרום) בפרופורציה. לכן ריבוע מוצג כריבוע בכל מקום בתרשים, אבל ריבוע בחוג הארקטי נראה גדול בהרבה מריבוע באותו גודל בקו המשווה. בשימוש מעשי, דקה אחת של קו רוחב היא, מייל ימי. לכן ניתן למדוד מרחקים במיילים ימיים במדרגות קווי הרוחב המודפסות בצדי המפות.[6]

מפות אלקטרוניות ומפות נייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממפה אלקטרונית של מיצר ברינג

מפות ימיות קונבנציונליות מודפסות על גיליונות נייר גדולים במגוון של קנה מידה. אוניות ישאו בדרך כלל מפות רבות כדי לספק פרטים מספקים עבור האזורים שהם עשויים לבקר בהם. מפות ניווט אלקטרוניות, המשתמשות בתוכנת מחשב ובמאגרי מידע אלקטרוניים כדי לספק מידע ניווט, יכולים להגדיל או במקרים מסוימים להחליף מפות מנייר, אם כי יורדי ים רבים נושאים מפות נייר כגיבוי למקרה שמערכת המפות האלקטרונית תיכשל.

תיוג מפות ימיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה ימית אלקטרונית מתויגת אוטומטית.

מפות ימיות חייבות להיות מסומנות עם מידע ניווט ועומק. ישנן כמה חבילות תוכנה מסחריות שעושות מיקום תווית אוטומטי עבור כל סוג של מפה או תרשים. מערכות מודרניות מציגות מפות אלקטרוניות עם IHO S - מפרט סטנדרטים 52.

פרטים על מפה ימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוכנויות הידרוגרפיה של מדינות רבות מפרסמות "מפה ראשית", המסבירה את כל הסמלים, המונחים והקיצורים המשמשים במפות שהם מייצרים לשימוש מקומי ובינלאומי כאחד. כל מדינה מתחילה עם הסמלים הבסיסיים, ומורשית להוסיף סמלים משלה למפות המקומיות שלה. ספינות נדרשות בדרך כלל לשאת עותקים של מפת ההסברים.

מידע לניתוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטע של מפה אמריקאית המתארת נמל.

המפה משתמשת בסמלים כדי לספק מידע ניתוב כגון מידע על קרקעית הים, וציוני דרך. כמה סמלים מתארים את קרקעית הים עם מידע כגון עומק, חומרים וכן סכנות אפשריות כגון ספינה טרופה. סמלים אחרים מציגים את המיקום והמאפיינים של מצוף, מאפיין אורות המגדלור, מאפיינים ומבנים של חוף ויבשה המועילים לקיבוע מיקום. הקיצור "ED" משמש בדרך כלל לתיוג מיקומים גאוגרפיים שקיומם מוטל בספק.

הצבעים מבחינים בין מאפיינים מעשה ידי אדם, יבשה, קרקעית ים שמתייבשת עם הגאות וקרקעית ים שנשארת תמיד מתחת למים ומציינים את עומק המים.

עומקים וגבהים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בצבעים במפות האדמירליות הבריטית.

עומקים שנמדדו מסומנים על ידי המספרים המוצגים במפה. עומקים במפות ימיות שפורסמו ברוב חלקי העולם משתמשים במטרים. מפות ימיות ישנות יותר, כמו גם אלו שפורסמו על ידי ממשלת ארצות הברית, עשויים להשתמש ברגל או פאתום. קו מתאר העומק מציג את הצורה של הקרקעית מתחת למים. אזורים צבעוניים בים מדגישים מים רדודים וחסימות תת-מימיות מסוכנות. עומקים נמדדים מנתון המפה הקשור לגובה פני הים המקומי. נתון התרשים משתנה בהתאם לתקן המשמש כל משרד הידרוגרפי לאומי. באופן כללי, המהלך הוא לעבר שימוש בגאות האסטרונומית הנמוכה (LAT), הגאות הנמוכה ביותר החזויה במחזור הגאות המלא, אך באזורים שאין גאות ושפל ובאזורים מסוימים של גאות ושפל "גובה ים ממוצע" (MSL) הוא בשימוש.

גבהים של מגדלורים למשל, ניתנים בדרך כלל ביחס לממוצע מים גבוהים (MHWS). מרווחים אנכיים, למשל. מתחת לגשר או כבל, ניתנים ביחס לגאות האסטרונומית הגבוהה ביותר (HAT). המפה תציין איזה נתון נמצא בשימוש.

השימוש ב-HAT עבור גבהים ו-LAT עבור עומקים, פירושו שהימאי יכול להסתכל במהירות על התרשים כדי להבטיח שיש להם מרווח מספיק כדי לעבור כל מכשול, אם כי ייתכן שיהיה עליהם לחשב את גובה הגאות כדי להבטיח את שלומם.

מידע גאות ושפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמת טבלת זרמי הגאות במפה

לזרם הגאות וזרמים חזקים יש סמלי מפה מיוחדים. מידע על זרימת גאות ושפל עשוי להופיע במפות באמצעות תיבת נתוני גאות, המציינת את המהירות והעוצמה של זרמי הגאות והשפל במהלך כל שעה של מחזור הגאות.

מפות ימיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז למיפוי ישראל מפיק בהתאם לצורך מפות ימיות. המכון לחקר ימים ואגמים מוציא גם הוא מפות ימיות של חופי ישראל כולל אגם הכנרת.

המכון הגיאולוגי לישראל הוציא מפה בתימטרית לחוף הים התיכון.[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרטוגרפיה ימית הולנדית בעידן הגילוי (Dutch maritime cartography in the Age of Discovery) אטלס מודפס ראשון של מפות ימיות, 1584.
  • נייג'ל קלדר, איך לקרוא מפות ימיות, מקגרו-היל, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מפה ימית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Calder, Nigel. כיצד לקרוא תרשים ניווט: מדריך שלם לסמלים, קיצורים ונתונים המוצגים בתרשימים ימיים. International Marine/Ragged Mountain Press, 2002.
  2. ^ אדמירליות בריטית. המדריך של הנחתים. מהדורת 1999, עמוד 23.
  3. ^ "נפגעים ימיים 1999 ולפני כן". נבדק ב-25 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Neach Investigation Accident Branch (2007) Report Number 18/2007.
  5. ^ ראה, למשל, NOAA 14860 - Lake Huron 1:500,000 ו-NOAA 14853 Detroit River 1:15,000.
  6. ^ מפות ימיות ב-sailingissues.com
  7. ^ גדעון אלמגור וג'ון הול, מפה בתימטרית - חוף הים התיכון, 5 במאי 2019.