מפות ארץ הקודש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפת ארץ ישראל של סבסטיאן מינסטר (המאה ה-16) עם נחלות השבטים; הספרייה הלאומית של ישראל, אוסף ערן לאור

מפות ארץ הקודש, להבדיל ממפות ארץ ישראל המודרניות, הן מפות שמתעדות את ארץ ישראל וסביבתה באופן אומנותי, ולרוב מדגישות מקומות חשובים גם בניגוד למאפיינים הגאוגרפיים הממשיים. רוב המפות שמשתייכות לקטגוריה זו צוירו ביד או הודפסו בשחור-לבן ונצבעו ידנית.

בשל החשיבות הדתיים הפכה ארץ ישראל לאזור בעל מספר המפות השונות הגדול ביותר בעולם. מפות רבות מוקדשות לעיר ירושלים לבדה, והיא העיר בעלת מספר המפות הגדול ביותר בעולם.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארץ הקודש על עריה ובמיוחד ירושלים, היוותה השראה ליצירת מפות על ידי הקרטוגרפים, בשל מעמדה המיוחד בקרב היהדות, הנצרות והאסלאם. המפות נוצרו כאיור לכתבי קודש, כפריט עצמאי או כחלק אינטגרלי בתוך ספרי מסעות, ספרי גאוגרפיה ויומני צליינים.

מפות ארץ הקודש אינן מפות טופוגרפיות מדויקות והן מתארות באופן אומנותי את הארץ כפי שהיא הייתה מוכרת ומכילות בתוכן, בדרך כלל, ציורים או רישומים של ערים, נהרות, אנשים העוסקים במלאכתם, בעלי חיים, ספינות ומיניאטורות המתארות מסורות מכתבי הקודש ואלמנטים תנ"כיים, כגון מסלול יציאת מצרים, נדודי בני ישראל במדבר, נחלות השבטים וכן אלמנטים הקשורים לברית החדשה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפה הקדומה ביותר שנשתמרה היא מפת מידבא - מפת פסיפס שנוצרה, לפי הסברה, בין המאה השישית והשמינית לספירה ומתארת גם את ארץ ישראל וירושלים. ידוע על מפות נוספות מהעת העתיקה שתיארו גם את ארץ ישראל ואולם לא נשתמרו עותקים מאלו.

לאורך השנים נוצרו מפות רבות המוקדשות לארץ הקודש, בעיקר על ידי קרטוגרפים אירופאים שזכו להכרה בכל רחבי העולם, ביניהם, תלמי, פרנץ הוגנברג, אברהם אורטליוס, סבסטיאן מינסטר והיינריך בונטינג. תקופת הזוהר של מפות ארץ הקודש משויכת לתקופת הדפוס עד המצאת הקרטוגרפיה המודרנית (סוף המאה ה-15 ועד השליש הראשון של המאה ה-19 ומפות ז'קוטין) והן ברובן הדפסי עץ ותחריטי נחושת.

הודות להמצאת הדפוס, הופצו המפות הללו בכל רחבי אירופה הנוצרית ובהדרגה נעשה בהם שימוש גם בכתבים יהודיים, כגון הגדות של פסח ומהדורות של התנ"ך.

מפות חשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפות ארץ הקודש נחשבות לפריט אספני מבוקש ביותר. ערן לאור תרם את אוספו הפרטי לספרייה הלאומית והוא בסיס אוסף המפות שלה. אוסף הספרייה הלאומית מכיל כ-1600 מפות וכולל כמה פריטים מיוחדים ויפים במיוחד, אך הוא לא נחשב בין האוספים המוסדיים או הפרטיים הגדולים בעולם, כאשר אוספים מוסדיים אחרים וגם אוספים פרטיים גדולים מגיעים לאלפי פריטים ואף למעלה מכך.

אוסף הספרייה הלאומית עבר ברובו תהליך דיגיטציה והועלה ברובו לאתר הספרייה הלאומית ומהווה מקור חשוב להתרשמות מפות ארץ הקודש בתקופת הדפוס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא היסטוריה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.