מפלגת העם השוודי של פינלנד
 | |
| מדינה |
פינלנד  |
|---|---|
| שם רשמי |
Svenska folkpartiet i Finland r.p., Suomen ruotsalainen kansanpuolue r.p. |
| מנהיגים |
Anders Adlercreutz |
| תקופת הפעילות |
1906–הווה (כ־120 שנה) |
| אידאולוגיות |
זכויות מיעוטים, ליברליזם, פרו-אירופיות |
| מטה |
הלסינקי |
| מיקום במפה הפוליטית |
מרכז (פוליטיקה) |
| ארגונים בינלאומיים |
מפלגת הברית של ליברלים ודמוקרטים באירופה |
| נציגויות בפרלמנטים | |
| חברי פרלמנט |
10 (נכון ל־1 באפריל 2025) (הפרלמנט הפיני) |
|
www | |
  | |
מפלגת העם השוודי של פינלנד (בפינית: Suomen ruotsalainen kansanpuolue, בשוודית: Svenska folkpartiet i Finland) היא מפלגה פוליטית פינית שנוסדה בשנת 1906. מטרתה העיקרית היא לייצג את האינטרסים של מיעוט דובר השוודית בפינלנד.[1][2][3] נכון למרץ 2026, המפלגה חברה בממשלת שוודיה, מאיישת את תפקידי שר החינוך והשר לענייני אירופה. למפלגה יש כ-10 נציגים בפרלמנט הפיני (מתוך 200, כאשר השיא היה כ-26 בעשור השני של המאה ה-20) ונציג אחד בפרלמנט האירופי (מתוך 15 מושבים המוקצים לפינלנד).
כמפלגה אתנית, נושא המצע העיקרי של מפלגת העם השוודית מאז הקמתה היה זכותם של הפינים דוברי השוודית לשפה משלהם תוך שמירה על מעמדה של השוודית כשפה רשמית בפינלנד.[4][5] מבחינה אידאולוגית, היא ליברלית,[6][7][8] סוציאל-ליברלית,[9] במרכז המפה הפוליטית[10][11] ופרו-אירופית.[12] המפלגה הייתה בממשלה מ-1979 עד 2015 ושוב מ-2019, עם תיק אחד או שניים בממשלה, ושיתפה פעולה עם מפלגות מכל הקשת הפוליטית בפרלמנט.
העובדה שהמפלגה המנצחת בפינלנד נזקקה בדרך כלל לתמיכת המפלגה כדי להקים ממשלת קואליציה, גרמה לכך שמפלגת ה-SPP הצליחה להשפיע על הפוליטיקה של פינלנד בקנה מידה גדול יותר מגודלה האובייקטיבי של המפלגה. המשך מעמדה של השוודית כאחת משתי שפות רשמיות בפינלנד, נוכח שחיקה מתמדת של חלקם של דוברי השוודית באוכלוסייה הפינית מ-12% עם קבלת העצמאות ב-1917 לעומת 5% כיום, כמו גם שימור זכותו של המיעוט דובר השוודית לעסוק בתרבות השוודית, הן שתי דוגמאות להשפעת המפלגה בפוליטיקה הפינית. המפלגה חברה באינטרנציונל הליברלי, בברית הליברלים והדמוקרטים למען אירופה ובארגון "התחדשות באירופה". ארגון הנוער של המפלגה נקרא Svensk Ungdom (נוער שוודי).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מפלגת העם השוודי של פינלנד (בשוודית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Bondeson, Ulla (2003). Nordic Moral Climates: Value Continuities and Discontinuities in Denmark, Finland, Norway, and Sweden. Transaction Publishers. p. 20. ISBN 978-0-7658-0203-3.
- ↑ Arter, David (1999). Scandinavian Politics Today. Manchester University Press. p. 62. ISBN 978-0-7190-5133-3.
- ↑ Hans van den Brandhof (2004). "The Republic of Finland". In Lucas Prakke; Constantijn Kortmann (eds.). Constitutional Law of 15 EU Member States. Kluwer. p. 183. ISBN 978-90-13-01255-2.
- ↑ Nordsieck, Wolfram (2019). "Finland". Parties and Elections in Europe.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ K. Beyme (1996). Transition to Democracy in Eastern Europe. Springer. p. 59. ISBN 978-0-230-37433-1.
- ↑ Juvonen, Tuula (2016-05-01). "Out and Elected: Political Careers of Openly Gay and Lesbian Politicians in Germany and Finland". Redescriptions: Political Thought, Conceptual History and Feminist Theory. 19 (1): 49–71. doi:10.7227/R.19.1.4. ISSN 2308-0914.
- ↑ Bergqvist, Christina (1999). Equal Democracies?: Gender and Politics in the Nordic Countries. Nordic Council of Ministers. p. 319. ISBN 978-82-00-12799-4.
- ↑ Bale, Tim (2021). Riding the populist wave: Europe's mainstream right in crisis. Cristóbal Rovira Kaltwasser. Cambridge, United Kingdom: Cambridge University Press. p. 34. ISBN 978-1-009-00686-6. OCLC 1256593260.
- ↑ Vít Hloušek; Lubomír Kopeček (2010). Origin, Ideology and Transformation of Political Parties: East-Central and Western Europe Compared. Ashgate Publishing, Ltd. p. 204. ISBN 978-0-7546-7840-3.
- ↑ "Finland MPs vote to keep Swedish in schools". The Local Sweden (באנגלית). 2015-03-06.
- ↑ Lane, Jan-Erik; Ersson, Svante (2008). "Political Institutions in Europe". In Josep M. Colomer (ed.). The Nordic Countries: Compromise and Corporatism in the Welfare State. Routledge. p. 260. ISBN 978-1-134-07354-2.
- ↑ RKP, SFP (2019). "SFP:s Riksdag ValsProgram 2019". SFP.
{{cite web}}: (עזרה)