מפלגת פועלים סוציאליסטית ציונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מפלגת פועלים סוציאליסטית ציונית
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1905 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 1917 עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות סוציאליזם
ציונות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מפלגת פועלים סוציאליסטית ציוניתרוסית: Сионистско-социалистическая рабочая партия) כונו בשם ציונים-סוציאליסטים והייתה תנועה יהודית סוציאליסטית שפעלה כמפלגה פוליטית באימפריה הרוסית ובפולין, שפוצלה מתוך תנועת "התחייה" ב-1904. המפלגה קיימה את ועידת היסוד שלה באודסה בשנת 1905.[1][2][3]

באותה שנה המפלגה שלחה צירים, ביניהם נחמן סירקין, לקונגרס הציוני השביעי בבזל.[4] עם זאת, בעוד שהתנועה הציונית דחתה את הרעיון של מדינה יהודית בכל מקום, אך למעט בארץ ישראל, המפלגה הרוסית העדיפה את הרעיון של אוטונומיה יהודית מחוץ לארץ ישראל.[5] יתרה מזאת, בעוד שאוטונומיה טריטוריאלית הייתה מטרת המפלגה, היא הקדישה את מרבית משאביה לפעילות מהפכנית ברוסיה.[6] כמו קבוצות מהפכניות רוסיות אחרות כמו הנרודניקים, המפלגה ראתה בשימוש בטרור כאמצעי לגיטימי למאבק נגד הממסד.[7]

נחמן סירקין, יעקב לשצ'ינסקי, וולף לטסקי-ברטולדי ושמואל ניגר היו מהדמויות המובילות במפלגה.[6]

המפלגה מילאה תפקיד פעיל במהפכת 1905.[6]

בקונגרס השביעי של ההסתדרות הציונית העולמית בשנת 1905, דחתה ההסתדרות הציונית העולמית רשמית את 'תוכנית אוגנדה' (הצעה ליישב מחדש יהודים במזרח אפריקה) לאחר דיונים קולניים. בתגובה, המפלגה ותנועות אחרות נסוגו ומשכו תמיכתן בהסתדרות הציונית העולמית.[1]

המפלגה צמחה במהירות והפכה למפלגת הפועלים היהודית השנייה בגודלה אחרי ה"בונד".[1] המפלגה ארגנה איגודים מקצועיים "נייטרליים", בניגוד לאיגודים הבונדיסטים. בסוף 1906 המפלגה כללה 27,000 חברים. עם זאת, לאחר 1906 השפעת המפלגה החלה לרדת ומנהיגים רבים יצאו לגלות במערב אירופה.[6] שופר המפלגה היה שבועון היידיש "דער נייער וג", שהודפס בווילנה בשנים 1906–1907. העיתון נסגר על ידי הרשויות בשנת 1907.[8]

במהלך קונגרס שטוטגרט ב-1907 של האינטרנציונל השני, החליטה הלשכה הסוציאליסטית הבינלאומית לתת זכות הצבעה מייעצת למפלגה בקונגרס. עם זאת, ההחלטה התהפכה שנה לאחר מכן.[9][10]

בשנת 1911 חתמו מפלגת הפועלים הסוציאליסטים הציוניים, מפלגת הפועלים היהודית הסוציאליסטית ופועלי ציון על ערר משותף ללשכה הסוציאליסטית הבינלאומית, בבקשה להכיר באופי הלאומי של העם היהודי.[10]

בשנת 1917 המפלגה התמזגה עם מפלגת הפועלים היהודית הסוציאליסטית והקימה את מפלגת הפועלים היהודית המאוחדת.[11]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Alroey, Gur (2006). "Demographers in the service of the nation: Liebmann Hersch, Jacob Lestschinsky, and the early study of Jewish migration". Jewish History 20 (3–4): 265–282. doi:10.1007/s10835-006-9006-3. 
  2. ^ V. I. Lenin. "Uniters". Marxists Internet Archive. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2014.  sourced from Lenin Collected Works 18. Stepan Apresyan, translator. Moscow: Progress Publishers. 1975. עמ' 118–121.  sourced from Sotsial-Demokrat. 17 ביוני 1912. 
  3. ^ Eliyahu Eisenberg, ed. (1967). Plotzk (Płock): a History of an Ancient Jewish Community in Poland. Ada Holtzman, translator. Tel Aviv: Hamenora. 
  4. ^ Frankel, Jonathan (1984). Prophecy and politics: socialism, nationalism, and the Russian Jews, 1862–1917. Cambridge University Press. עמ' 686. ISBN 978-0-521-26919-3. 
  5. ^ Ėstraĭkh, G. In Harness: Yiddish Writers' Romance with Communism. Judaic traditions in literature, music, and art. Syracuse, New York: Syracuse University Press, 2005. p. 30
  6. ^ 1 2 3 4 Frankel, Jonathan (ed.). The Jews and the European crisis, 1914–1921. New York: Oxford University Press, 1988. p. 339
  7. ^ Geifman, Anna. Thou Shalt Kill: Revolutionary Terrorism in Russia, 1894–1917. Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 1993. p. 35
  8. ^ "Newspapers and Periodicals". YIVO Institute. בדיקה אחרונה ב-24 בנובמבר 2014. 
  9. ^ Frankel, Jonathan. Prophecy and Politics: Socialism, Nationalism, and the Russian Jews, 1862–1917. Cambridge: Cambridge University Press, 1981. p. 283
  10. ^ 1 2 Jacobs, Jack Lester. Jewish Politics in Eastern Europe: The Bund at 100. Basingstoke: Palgrave, 2001. p. 185
  11. ^ Jaff Schatz. Jews and the communist movement in interwar Poland. In: Jonathan Frankel. Dark Times, Dire Decisions: Jews and Communism. Studies in Contemporary Jewry. Oxford University Press US, 2005, p. 79.