מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי
| מדינה |
ספרד  |
|---|---|
| מייסד |
Joaquín Maurín, אנדראו נין |
| תקופת הפעילות |
29 בספטמבר 1935 – 1980 (כ־44 שנים) |
| אידאולוגיות |
קומוניזם, סוציאליזם דמוקרטי, מרקסיזם-לניניזם, לניניזם, מרקסיזם, טרוצקיזם |
| מטה |
ברצלונה, הרפובליקה הספרדית השנייה, קטלוניה |
| מיקום במפה הפוליטית |
שמאל רדיקלי |
| ארגונים בינלאומיים |
החזית העממית (ספרד) |
  | |
מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי (בספרדית: Partido Obrero de Unificación Marxista, ; קטלנית: Partit Obrer d'Unificació Marxista), או ה-POUM הייתה מפלגה ספרדית שנוצרה בתקופת הרפובליקה הספרדית השנייה ופעלה בעיקר בתקופת מלחמת האזרחים בספרד. היא נוצרה מאיחוד של המפלגה הטרוצקיסטית שנקראה השמאל הקומוניסטי של ספרד עם בלוק הפועלים והאיכרים, בניגוד לדעתו של ליאון טרוצקי. הסופר ג'ורג' אורוול שירת במיליציה של המפלגה בזמן מלחמת האזרחים בספרד ותיעד את הדיכוי הסטאליניסטי של התנועה באופן שעיצב את גישתו האנטי-טוטליטרית.
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1935 הוקמה מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי כאופוזיציה קומוניסטית לסטאליניזם בידי המהפכנים אנדראו נין וחואקין מאורין. שניהם הושפעו עמוקות מהגותו של ליאון טרוצקי, בעיקר מרעיון המהפכה המתמדת. כנגד רצונו של טרוצקי התאחדו המפלגה הטרוצקיסטית שנקראה השמאל הקומוניסטי של ספרד (Izquierda Comunista de España, ICE) עם בלוק הפועלים והאיכרים (BOC).
עמדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המפלגה גדלה והייתה לגדולה יותר ממהמפלגה הקומוניסטית של ספרד (PCE). המפלגה הייתה ביקורתית מאוד למדיניות האיחוד העממי של סטלין והקומינטרן. אף על פי כן, השתתפה מפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי בחזית העממית בראשות מנואל אסאניה, מנהיג מפלגת הפעולה הרפובליקאית. חברי המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי ניסו לקדם גישה מהפכנית-רדיקלית במדיניות ממשלת החזית העממית, אך הם נתקלו בהתנגדות של הכוחות השמרניים יותר בחזית. ג'ורג' אורוול שלחם עם המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי במלחמת האזרחים, דיווח שהיו בה פחות מ-10,000 חברים ביולי 1936, 70,000 בדצמבר 1936 ו-40,000 ביוני 1937, על אף שהוא מציין שהמספרים עשויים להיות מופרזים[1].
המאבק בתוך החזית העממית[עריכת קוד מקור | עריכה]
העמדה הקומוניסטית העצמאית של המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי, ובעיקר ההתנגדות לסטלין, יצרו חיכוך מתמיד עם ה-PCE והסניף של בקטלוניה, המפלגה הסוציאליסטית המאוחדת של קטלוניה שהיו נאמנות לקומינטרן. המחלוקות אלו, שגררו בתחילה האשמות מצד ה-PCE בטרוצקיסטיות ובשיתוף פעולה עם הפאשיזם, הביאו לבסוף להתנגשויות אלימות בין תומכי המפלגות. הבולטות ביותר התרחשו בשנת 1937, כאשר ל-PCE הייתה דומיננטיות גדולה בממשלת האיחוד העממי כתוצאה מתמיכתה של ברית המועצות. באחד במאי תקפו כוחות הממשלה בברצלונה את ה-POUM. בעוד שבתחילה המפלגה האנרכיסטית הגדולה, CNT, תמכה ב-POUM, הופעל לחץ על מנהיגיה שלא להתערב. חברי המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי נותרו מבודדים ביחד עם הסקציה הבולשביקית-לניניסטית ונאלצו לרדת למחתרת. אנדראו נין נשבה ועונה למוות בידי סוכני ה-NKVD במדריד. בשונה ממפלגות החזית העממית האחרות, המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי לא קמה מחדש לאחר נפילת שלטון פרנקו.
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסופר הבריטי ג'ורג' אורוול לחם כחלק ממיליציית המפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי. הוא כתב על חוויותיו בספרו הומאז' לקטלוניה. הסרט על תמימות וחופש, שביים קן לואץ', מתאר את קורות חיילי מחלקה במפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי דרך עיניו של מתנדב בריטי חבר המפלגה הקומוניסטית הבריטית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "מדוע הובס הפרולטריון הספרדי ?" - ליאון טרוצקי.
- מידע על מתנדבים בינלאומיים במפלגת הפועלים של האיחוד המרקסיסטי - באנגלית.