מפעל ואן נלה
 | |||||
| חזית המבנה הדרומית | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| סוג |
בניין משרדים, בית חרושת  | ||||
| כתובת |
אוברסכי, Spaanse Polder | ||||
| מיקום |
רוטרדם | ||||
| מדינה |
 הולנד | ||||
| מייסדים |
Van Nelle | ||||
| הקמה ובנייה | |||||
| תקופת הבנייה | ?–1931 | ||||
| תאריך פתיחה רשמי |
1931 | ||||
| אדריכל |
Jo van den Broek, Michiel Brinkman, Brinkman & Van der Vlugt | ||||
| סגנון אדריכלי |
אדריכלות מודרנית | ||||
| מידות | |||||
| שטח |
87.57 הקטאר | ||||
| קואורדינטות | 51°55′22″N 4°26′01″E / 51.922778°N 4.433611°E | ||||
| האתר הרשמי | |||||
  | |||||
_op_de_galerij_van_de_entresol_met_uitkijk_over_gerenoveerde_kantoorzaal_-_Rotterdam_-_20002361_-_RCE.jpg)
מפעל ון נלה (בהולנדית Van Nellefabriek) הוא מבנה היסטורי ששימש כבית חרושת, השוכן בעיר רוטרדם שבהולנד. המבנה שנבנה בין השנים 1925 ו-1931 בסגנון הבינלאומי, הוכרז בשנת 2014 כאתר מורשת עולמית. מפעל ואן נלה מהווה דוגמה מוקדמת לתכנון תעשייתי מוצלח, הן מבחינה פונקציואלית והן באספקט הוויזואלי.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חברת ואן נלה נוסדה בשנת 1782 בידי יוהנס ואן נלה (Johannes van Nelle) בעיר רוטרדם, והתמחתה בסחר בטבק. החברה נרכשה במאה ה-19 בידי משפחת ואן דר ליאו (van der Leeuw) אשר המשיכה וניהלה אותה באותו שם. אחד מבניה של משפחה זו, קיס ואן דר ליאו (Kees Van der Leeuw), הגה את רעיון הקמת המפעל בפולדר ספאן (Spaanse Polder) סמוך לתעלת סכי (Schie). באותה עת שכן הפולדר בעיבורי רוטרדם, אך כיום הוא נמצא בלב שטח בנוי, צפונית-מערבית למרכזה של העיר. בהיותו גם פילוסוף ואמן, ביקש קיס כי מבנה המפעל יגלם במאפייניו רעיונות הומניים וסוציאליים, ויתרום לסביבת עבודה וליחסי עבודה בריאים. בעשור השני של המאה ה-20 החל הפרויקט ללבוש צורה, ועבודות ההקמה החלו בשנת 1925. מטרתו של היזם ושל צוות האדריכלים - מיכיאל ברינקמן (Michiel Brinkman) עד מותו ב-1923, ובנו יאן ברינקמן (Jan Brinkman) - הייתה ליצור מכלול תעשייתי, שיכלול שטחי אחסון ושינוע תואמים.
ב-1925 הונחה על אדמת הפולדר הרכה, שכבת חול בעובי של שניים וחצי מטרים, ואליה הוחדרו עמודי בטון מזוין אשר נועדו לייצב את הקרקע, ואשר יוצרו באתר החל בשנת 1926. את המבנה נושאים עמודי בטון מזוין מאונכים בצורת פטריות, הנושאים קורות מאוזנות וכן את רצפת המבנה. הקמת המבנה הסתיימה בשנת 1931, ובמקום יוצרו קפה, תה וטבק; ובהמשך גם גומי לעיסה, סיגריות, פודינג ואורז.
עם סיום הקמת המבנה, הוא זכה בתגובות אוהדות: צמד הצלמים רוברטסון וירבורי (Robertson and Yerbury) כינו אותו ”פואמה בפלדה וזכוכית” ("a poem in steel and glass"), והאדריכל הידוע לה קורבוזיה עמד על ה”טוהר והשקיפות הבלתי מתפשרת” שלו ("purity and uncompromising clarity")[1].
הייצור במקום פסק בשנת 1995[2], וב-1998 תכנן אריק חודה (Eric Gude), אדריכל הולנדי המתמחה בשימור מבני תעשייה, את התאמתו של המבנה לייעודו החדש. העבודות החלו בשנת 2000, ומאז סיומן מוכר המבנה בשם "מפעל העיצוב ואן נלה" (Van Nelle Ontwerpfabriek). במבנה פועלות חברות עיצוב ומדיה, וכן נערכים בו פגישות, אירועים וכנסים.
המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכלול המבנים באתר משתרע על פני שטח של 100 דונם, אך רק חלקו המזרחי הסמוך לתעלה, ובו המבנים משנות ה-20 המאוחרות, נכלל בהכרזת אונסק"ו. מבנים אלה, המשתרעים על פני שטח של 50 דונם, שמשו לעיבוד, אריזה ושיווק של תה, קפה וטבק. המכלול העיקרי של האתר כולל שלושה מפעלים בממדים שונים, הניצבים זה בהמשכו של זה, לאורכו של רחוב פנימי. הם נושאים גגות שטוחים רחבי ידיים במפלסים שונים: הגדול והגבוה מבין שלושת המפעלים שימש לייצור טבק והוקם באתר בין השנים 1926-1928; מצפון לו שוכן מפעל הקפה הנמוך ממנו מעט, אשר הוקם בשנים 1928-1930; ומצפון לאחרון ניצב מפעל התה מהשנים 1928-1929, וזהו הנמוך מבין שלושת המבנים. מדרום למפעל הטבק, ממשיכה חזיתו אל מבנה משרדים, גם הוא מהשנים 1928-1930. אורכו הכולל של מסך הזכוכית והפלדה בחזית המזרחית של ארבעת המבנים הוא 220 מטרים, וזה נשלט על ידי קווים אנכיים ורצופים, הנפסקים רק במקומות בהם הותקנו שלושה גרמי מדרגות. גרם המדרגות הדרומי (במפעל הטבק) והגבוה מכולם, מסתיים בקצהו העליון בחדר תה ומרפסת פנורמית בצורת רוטונדה.
ממזרח למכלול בתי החרושת (בינם לבין התעלה) ניצבים מספר מבנים פונקציונליים נוספים: בית הדוודים והארובה הצמודה אליו (1927-1929), אולם השילוח (1927-1929) המחובר אל המפעלים באמצעות חמישה גשרי פלדה וזכוכית, המחסנים המאוחרים יותר (1942-1943 ו-1967), ולבסוף בתי המלאכה הצמודים לתעלה (1929-1930). הדוודים הופעלו תחילה באמצעות פחם], ובהמשך הוסבו לפעולה בנפט. בגשרים הותקנו מסועים המובילים אל התעלה, מקום בו הוטענה הסחורה אל ספינות נהר באמצעות עגורנים.
בתוך המבנים, בעיקר באזורים שיועדו לשמש כמשרדים, נעשה שימוש נרחב במסכי זכוכית ופלדה, בדומה למעטפת המבנים החיצונית, ואלה מאפשרים חדירת אור יום אל חלל המבנים. המבנים תוכננו כך שניתן יהיה להתאים את חלליהם הפנימיים במהירות לשינויים בצרכי הייצור. העמודים המתומנים הפנימיים חזקים דיים כדי לשאת את קומות המבנה, על מכונות הייצור שניצבו בו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מפעל ואן נלה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|
