מפקד בני ישראל בערבות מואב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מפקד בני ישראל בערבות מואב (1273 לפנה"ס, 2487 לבריאת העולם לפי מסורת חז"ל) הוא אירוע מקראי המתאר את המפקד שנעשה בשנה הארבעים ליציאת מצרים בערבות מואב, לאחר המגפה שבאה בעקבות חטא בעל פעור.

הציווי על המפקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חטא המרגלים נגזר על דור יוצאי מצרים למות במדבר, ולפיכך לקראת הכניסה לארץ בתום ארבעים שנות הנדודים נצטווה משה לספור את החיילים בשנית.

הציווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציווי על המפקד מובא בפרשת פינחס שבספר במדבר שם אומר ה' למשה ולאלעזר בן אהרון הכהן:

שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל

במדבר כו,ב

סיבת המפקד העיקרית היא ספירת הצבא ("כל יוצא צבא בישראל") וחלוקת הנחלות - לאחר המפקד, הקב"ה מצווה על חלוקת הנחלות לכל המשפחות שנמנו במפקד - ”לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ”. כמו כן, רואים ששבט לוי נמנה בהמשך בנפרד משום ש”לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא נִתַּן לָהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”, כלומר, מכיוון שהם לא נוחלים עם שאר השבטים, לא נפקדו איתם.

במדרש תנחומא מובאות שתי סיבות נוספות למפקד:

  1. אחרי המגפה יש צורך לספור ולראות כמה נותרו מכל שבט, משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו ולאחר התקיפה הוא מונה את הצאן.
  2. משה עומד למות וכמו רועה שסופר את הצאן בתחילה ובסוף לפני שהוא מחזירם לאדון, גם משה פוקד את העם ביציאת מצרים ולפני מותו ועזיבת תפקיד המנהיגות.

המפקד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפקד התנהל כסדר הדגלים במסעות המדבר:

  • בשבט ראובן ישנן ארבע משפחות: החנוכי, הפלואי, החצרוני והכרמי. מספרו של שבט ראובן - 43,730.
  • בשבט שמעון ישנן חמש משפחות: הנמואלי, הימיני, היכיני, הזרחי והשאולי. מספרו של שבט שמעון 22,200.
  • בשבט גד ישנן שבע משפחות: הצפוני, החגי, השוני, האזני, הערי, הארודי והאראלי. מספרו של שבט גד - 40,500.
  • בשבט יהודה ישנן ארבע משפחות: השלני, הפרצי: החצרוני, החמולי (שתי המשפחות האלו מתפרטות ממשפחת הפרצי) והזרחי. מספרו של שבט יהודה - 67,500.
  • בשבט יששכר ישנן ארבע משפחות: התולעי, הפוני, הישובי והשמרוני. מספרו של שבט יששכר - 64,300.
  • בשבט זבולון ישנן שלוש משפחות: הסרדי, האלוני והיחלאלי. מספרו של שבט זבולון - 60,500.
  • בשבט מנשה ישנן שמונה משפחות: המכירי, הגלעדי, האיעזרי, החלקי, האשריאלי, השכמי, השמידעי והחפרי. מספרו של שבט מנשה - 52,700.
  • בשבט אפרים ישנן ארבע משפחות: השותלחי:הערני (שהיה הבן של שותלח), הבכרי והתחני. מספרו של שבט אפרים - 32,500.
  • בשבט בנימין ישנן שבע משפחות: הבלעי: הארדי והנעמי (מתפרטות מהבלעי), האשבלי, האחירמי, השופמי והחופמי. מספרו של שבט בנימין - 45,600.
  • בשבט דן ישנה משפחה אחת: השוחמי. מספרו של שבט דן - 64,400.
  • בשבט אשר ישנן חמש משפחות: הימנה, הישוי והבריעי:החברי והמלכיאלי (מתפרטות מהבריעי). מספרו של שבט אשר - 53,400.
  • בשבט נפתלי ישנן ארבע משפחות: היחצאלי, הגוני, היצרי והשלמי. מספרו של שבט נפתלי - 45,400.

סה"כ נמנו במפקד - 601,730[1].

בשבט לוי, שנמנה בנפרד ואצלו מנו כל זכר מבן חודש, ישנן חמש משפחות שמתפרטות מבני לוי (גרשון קהת ומררי): הלבני, החברוני, המחלי, המושי והקרחי. מספרו של שבט לוי - 23,000. המפרשים מעירים שנשמטו כאן משפחת השמעי והעזיאלי וחלק מן היצהרי[2].

השוואת המפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בא' אייר שבשנה השנייה לצאת בני ישראל ממצרים (תחילת ספר במדבר) נערך מפקד נוסף. בין המפקדים גודלו של העם כמעט ולא השתנה (603,550 במפקד הראשון ו-601,730 במפקד הנוכחי).

לעומת זאת, בשבטים עצמם חלו שינויים - שבט מנשה גדל ב-27,000 איש (מ-32,200 ל-52,700), שבט שמעון פחת ב-37,400 איש. אחד ההסברים לירידה במניין שבט שמעון הוא שעיקר המגפה על חטא פעור פגעה בו, כמו שרואים שדווקא אדם חשוב משבטם הקריב את המדיינית לעיני כל העם.

שבטי נפתלי, אפרים, ראובן, שמעון וגד התמעטו בין המפקדים, בעוד ששבטי דן, אשר, מנשה, בנימין, יהודה, יששכר, וזבולון התרבו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]