לדלג לתוכן

מצבת קבורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מצבות קבורה

מצבת קבורה היא מצבה המציינת את מקום קבורתו של אדם.

לעיתים מוסיפים סימן או פסל למצבה, כדי להעיד על דתו של הנפטר: מגן דוד ליהודים, צלב ופסלי ישו לנוצרים, סהר למוסלמים, פסלי בודהה לבודהיסטים וכו'.

מצבות קבורה ביהדות (גר') מציינות את קבורת הנפטר.

במקורות ההלכה המצבה מכונה "נפש": ”המלוין אותו אומרין לו לך בשלום, שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום, ומציינין את כל בית הקברות ובונין נפש על הקבר, והצדיקים אין בונים להם נפש על קברותיהם, שדבריהם הם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר הקברות” (משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות אבל, פרק רביעי, הלכה ד'); ”רבי נתן אומר: בונין לו נפש על גבי קברו. פירוש הרמב"ם: ונפש הוא הבנין שעושין על הקבר והוא נקרא ציון בלשון הקדש ובנה אצלו ציון.” (משנה, סדר מועד, מסכת שקלים, פרק ב', משנה ה').

ישנם מנהגים שונים המשתנים מעדה לעדה לגבי מועד קביעת המצבה, כאשר המנהג הנפוץ ביותר הוא לאחר שלושים יום ממועד הפטירה.

בבתי קברות יהודים באירופה נפוצות מצבות המונחות אנכית מעל הקבר, בעוד בארץ ישראל ובקהילות יהדות ארצות האסלאם נהוגה מצבה אופקית.

על המצבה נהוג לכתוב בחלקה העליון את המילים "פה נקבר" (פ"נ), או לפעמים "פה טמון" (פ"ט), ולאחריהן שמו של הנפטר ושמות הוריו (לעיתים, במיוחד במצבות על קברן של נשים מוזכר גם שם בן הזוג), תאריך הפטירה העברי ומספר מילים המתארות את הנפטר. בתחתית המצבה מופיעים לעיתים קרובות ראשי התיבות ת.נ.צ.ב.ה. (=תהא נשמתו/נשמתה צרורה בצרור החיים), בעקבות דבריה של אביגיל לדוד (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק כ"ט).

נהוג לציין את קברותיהם של כהנים בסמל של צורת הידיים בעת שמברכים את ישראל, ואת קברותיהם של לויים בסמל של נטלה, בגלל זכותו של הלוי ליטול לידיים של הכהן לפני הברכה.

לפי חלק מפוסקי ההלכה, ובהם הרב עובדיה יוסף, אין לכתוב על המצבה תאריך פטירה לפי הלוח הגרגוריאני, אלא רק את התאריך העברי.[1] בג"ץ, לעומת זאת, פסק ברוב דעות שעל חברה קדישא להתיר כתיבת תאריך פטירה לפי הלוח הגרגוריאני למי שחפץ בכך.[2]

קריאת נוסח מצבת קבורה לפי הגמרא[3] יכול לגרום לשכחה, לפי האריז"ל אין בעיה כשהכיתוב שוקע, בספר יוסף אומץ[4] הביא שהמנהג להניח אבן על המצבה ובכך אין בעיה.

לאחר השואה נעשה רווח המנהג לחקוק על גבי מצבתו של נפטר יהודי שמות של קרובי משפחתו, קרבנות השואה, אשר מקום קבורתם לא נודע, על מנת שבכך תקום מצבה כלשהי להם.

בבתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל הונהג עיצוב אחיד למצבות - המצבה היא תבנית אבנים נמוכה הממולאת אדמה, כדי לאפשר שתילת צמחים בה (אם כי חלק ממשפחות הנופלים בוחרות לכסות אותה בלוח אבן). בראש המצבה מונחת אבן מצבה שבה חקוקים פרטיו של הנופל על פי מתווה אחיד.

מצבות קבורה בעולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים רבים מצבות מספקות מידע רב ערך על התרבות המקומית בזמן בניית המצבות. דוגמה לכך היא מצבות הסטצ'ק שבבוסניה-הרצגובינה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מצבת קבורה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יהודה שלזינגר, הרב עובדיה: צריך לנפץ מצבות עם כיתוב לועזי, באתר ישראל היום, 9 ביולי 2010. עם זאת, היו אף רבנים שעל מצבותיהם נכתבו תאריכים גרגוריאניים (ראו למשל את מצבותיהם של הרב דוד כטורזה, של הרב צבי קורץ, של הרב יצחק ברנייס ועוד), מה שכמובן לא מלמד על דעתם
  2. ^ ביהמ"ש העליון התיר לרשום תאריך לועזי על מצבה, באתר גלובס, 7 ביולי 1999
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ג, עמוד ב'
  4. ^ עמוד רעג