מצודת גרדכוה
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
טירה, קניין תרבותי  |
| מיקום |
Qohab-e Sarsar Rural District |
| מדינה |
איראן |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־10 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1096 |
| חומרי בנייה |
אבן, טיט, saruj |
| סגנון אדריכלי |
Nizari architecture, אדריכלות סלג'וקית |
| מידות | |
| גובה |
300 מ' (מצוק) |
| גובה מעל פני הים |
1,525 מ' |
| קואורדינטות | 36°09′43″N 54°09′24″E / 36.161944444444°N 54.156666666667°E |
 | |
  | |
מצודת גֶרדְכּוּה (בפרסית: قلعه گرد کوه, בתעתיק עברי: קלעת גרדכוה) הייתה מצודה במדינה הניזארית אסמאעילית, ששכנה ליד דאמע'אן באזור קומיס (אנ'), מחוז סמנאן, באיראן המודרנית.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלה גרדכוה היא, ככל הנראה, חיבור של שתי מילים בפרסית: גרד (گرد) שפרושה "מעגלי" (עגול) וְכוה (کوه) שפירושה "הר". המצודה נקראת כך בשל צורתה המעגלית של פסגת ההר.[1]
בימי ביניים נקראה המצודה דֶז'-ה גוֹנְבַּדָּאן (دژ-هٔ گنبدان)[1] דז' פירושו מצודה, -ה מבטא סמיכות (כמו "של") וגונבדאן הוא שם מקום, או צורת ריבוי של גונבד (כיפה), כלומר: "המצודה עם כיפות".[2]
מיקום וגאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצודת גרדכוה שוכנת כ-200 קילומטרים דרומית מזרחית לחופו הדרום-מזרחי של הים הכספי, כ-15 קילומטרים דרומית-מערבית לדאמע'אן, ליד כביש 44 ודרך הגישה אליה עוברת דרך הכפר חאג'יאבאד-י ראזווה (אנ').
פסגת גרדכוה היא בעלת צורה חרוטית ייחודית המתנשאת לגובה כ-300 מטרים מעל המישור שבבסיסה. המדרונות קשים לטיפוס בשל שברי סלעים ודרדרת, מלבד בצד המזרחי, כך שכמעט ולא היה צורך בעבודות הגנה. המישור המקיף את הסלע הוא בגובה 1,230 מטרים מעל פני הים וגובה ראש המצודה הוא 1,525 מטרים מעל פני הים.
תיאור המצודה והביצורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מצודת גרדכוה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצודה על פסגת ההר הייתה בגודל של כ-30.5 מטרים אורך ו-24 מטרים רוחב, שנבנתה עם אבנים מסותתות. ביצורי ההר כללו חומות כפולות שנבנו בין מגדלים, והמורדות התלולים הגבירו את יעילותן.
שערי הכניסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בצד הדרומי היה שער חיצוני מלבני ששימש ככל הנראה כעמדת קבלה.
- הכניסה הראשית הייתה דרך שער ראשי בצד המזרחי. השער היה ברוחב של 10.5–12 מטרים ובגובה של 7.5 מטרים, וכלל שני צריחים עגולים משני צדדיו, בנויים מאבנים מסותתות וחלקות. רמפה חיצונית שהובילה לשער זה, נבנתה, ככל הנראה, על ידי המונגולים כשצרו על המצודה.
הגנה היקפית:
- ההגנה ההיקפית העיקרית כללה שלוש טבעות של ביצורים עם 35 עמדות, בהיקף כולל של כ-6 קילומטרים. המצודות היו מרוכזות יותר בצד המזרחי (אזור הגישה)
- שלוש טבעות הגנה היו: אחת במרחק של 300 מטרים מהמצודה, השנייה במרחק של 200 מטרים, והשלישית למרגלות המצודה.
קו הגנה הוביל מן השער הראשי אל שער פנימי שהגן על העלייה האפשרית היחידה אל המצודה הראשית.
מגורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]על המדרון הדרום-מזרחי נבנו מגורי חיל המצב, שתי שורות של בניינים בני שתיים או שלוש קומות.
מים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- במרכז המצודה הייתה באר.
- במדרון הדרום-מערבי ישנם שרידי בור מים ולידו מגדל שמירה. בנוסף היו עוד שלושה בורות לאיסוף מים בצד הדרומי של הפסגה, שהיו מוגנים על ידי חומה חיצונית בעובי של 3 מטרים, בנויה מאבן ובלבני בוץ ומכוסה בטיח.
- קיימים בורות מים ובארות נוספים בתוך הביצורים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצודה מתוארכת, ככל הנראה, לתקופה הטרום-אסלאמית. היא שכנה על "דרך ח'וראסאן" ושמרה על הדרכים לכיוון רכס הרי אלבורז.[2]
תקופת הניזאריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הכתוב, המוקדם ביותר הידוע של המצודה מתוארך לתחילת המאה ה-10, בקשר לתנועת הניזאריה. מצודת גרדכוה נרכשה על ידי ראיס מועיד א-דין מוזפר בן אחמד מוסטפא (رئیس مؤید الدین مظفر بن احمد مستوفی) סלג'וקי שלמעשה היה נאמן לניזאריה, קנה את המצודה מהסולטאן הטורקי. מוזפר, שהמשיך להעמיד פנים כאיש נאמן לשלטון הסלג'וקי, שיקם את גרדכוה, וחיזק אותה כדי שתהיה עצמאית ובלתי חדירה. וכך, כשהניזארים קיבלו לשליטתם את גרדכוה, היא כבר הייתה מצודה חזקה במיוחד, עם מאגרי מים ומזון שיכלו להחזיק מעמד במשך מצור ממושך והייתה המצודה הניזארית החשובה ביותר באזור זה.[1]
התקופה המונגולית
[עריכת קוד מקור | עריכה]המצור על גרדכוה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 1253 חצה כתבוגא, מפקד יחידות החלוץ בצבאו של הולאגו חאן, את נהר אמו דריה עם צבא של 12,000 איש.[3] ולאחר שכבש כמה מבצרים ניזאריים והרג את תושביהם, הוא הטיל מצור על גרדכוה ובנה חומות ובסיסי מצור סביבה.[4] המצודה הייתה נתונה במצור במשך 17 שנים רצופות והייתה למעוז הניזארי האחרון שנכנע למונגולים, בדצמבר 1270, כ-13 שנים לאחר נפילת מצודת אלמות. המונגולים לא הרסו את גרדכוה, כפי שעשו לאחר כיבוש מבצרים ניזאריים אחרים. המצודה נזכרת לאחרונה במקורות בשנת 1384.[2] המצודה ננטשה סופית בתקופת האימפריה הספווית.[1]
מחקרים מודרניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלך הקג'אר נאסר א-דין שאה (1848–1896) עודד את השייח מוחמד מהדי עבדול-רב-עבאדי לחקור את האתר, ודו"ח קצר שלו מכיל מדידות מדויקות. החוקר פיטר וויילי (Peter Wiley) ביקר באתר מספר פעמים על ידי וכתב תיאור מפורט בספרו "The Eagle's Nest: Ismaili Castles in Iran and Syria (Ismaili Heritage)". נכון לשנת 2012 לא נערך שום סקר ארכאולוגי של ההריסות ומבין המצודות של הניזאריה, גרדכוה נחקרה, פחות מכולן.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- צילום הפסגה והמצודה (מאי 2023, בעמוד 4)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 Gerdkuh | The Institute of Ismaili Studies, www.iis.ac.uk (באנגלית)
- 1 2 3 4 GERDKŪH, Encyclopaedia Iranica (באנגלית)
- ↑ Linda Komaroff, Beyond the Legacy of Genghis Khan, BRILL, 2019-01-28, עמ' 123, ISBN 978-90-474-1857-3. (באנגלית)
- ↑ Howorth, Henry H, History of the Mongols: From the 9th to the 19th Century ..., London: Longmans, Green, and Co, 1880, עמ' 95. (באנגלית)