פריקה וטעינה (מצווה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מצוות טעינה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פריקה וטעינה
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"ג, ה'; דברים, כ"ב, ד'
משנה מסכת בבא מציעא, פרק ב', משנה י'
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא, דף ל"ב
משנה תורה הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק י"ג
שולחן ערוך חושן משפט, סימן רע"ב
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, לאו ר"ע, עשה ר"ב, עשה ר"ג
ספר החינוך, מצווה פ', מצווה תק"מ, מצווה תקמ"א
מקורות נוספים קיצור שולחן ערוך, סימן קפ"ח
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מצוות פריקה וטעינה הן מצוות עשה לעזור איש לרעהו בפירוק המשא מעל הבהמה שיגעה ממשאה בדרך, ובטעינת הבהמה במשא.

מקור המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות פריקה: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות, כ"ג, ה')
מצוות טעינה: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ[1]" (דברים, כ"ב, ד').

דיני המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצוות פריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצווה על האדם הרואה את בהמת[2] כל אדם (החל ממרחק ריס - כ-60 מטר) שהתעייפה מנשיאת משא בדרך, לעזור לבעל הבהמה לפרוק את המשא מעל הבהמה.

מצוות טעינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצווה על האדם הרואה (החל ממרחק ריס) בהמה שמשאה נפל, לעזור לבעל הבהמה ולהטעין את המשא שוב על הבהמה. מהציווי "הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" למדו חז"ל, שהאדם מצווה לעזור רק כאשר בעל הבהמה משתתף עמו בטעינה, אך כאשר בעל הבהמה אינו נוטל חלק בטעינת הבהמה, או אז פטור האדם מלעזור לבעלים.

צער בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התלמוד (מסכת בבא מציעא לב,ב) מצוות פריקה היא המקור לכלל "צער בעלי חיים דאורייתא"[3], שכן החובה לפרוק את המשא מעל הבהמה נובעת גם מכך שיש למנוע ממנה סבל. לפיכך האדם המצווה לפרוק את המשא מעל גבי הבהמה אינו רשאי לתבוע תשלום בעד עזרתו, בעוד שהמצווה לטעון, שאין כרוך בכך צער לבעל החיים - זכאי לדרוש תשלום תמורת השתתפותו בטעינה[4]. מטעם זה נפסק גם שאם אדם נתקל בשתי בהמות, אחת רובצת תחת משאה וטעונה פריקה, והאחרת משאה מפורק ממנה והיא זקוקה לטעינה - יש להקדים את מצוות הפריקה למצוות הטעינה, משום צער בעלי חיים[5].

טעמי המצוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי ספר החינוך, מטרת המצוות הללו היא להחדיר באדם את מידת החמלה, ולא רק שיש לחמול על אדם המצטער צער גוף, אלא יש לחמול אפילו על המצטער צער על ממון ורכוש. כאמור, מצוות הפריקה נובעת גם מהחובה למנוע צער לבעל החיים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החלק הראשון של הפסוק הוא מצוות לא תעשה האוסר על התעלמות מבהמת חברו שנפלה תחת משאה. החלק השני- "הקם תקים עמו" - הוא מצוות עשה לטעון את הבהמה
  2. ^ אף על פי שהציווי בפסוק הוא רק על חמור, המצווה היא על כל הבהמות, שכן "דיבר הכתוב בהווה", שהחמורים משמשים לרוב למשא (משנה, מסכת בבא קמא, פרק ה', משנה ז').
  3. ^ כלומר: האיסור לצער בעלי חיים הוא מן התורה ולא מדברי חכמים
  4. ^ זו דעת תנא קמא בברייתא במסכת בבא מציעא לב,א, בעוד שרבי שמעון שם חולק וסובר שגם טעינה יש לעשות בחינם; להלכה נפסק כתנא קמא (רמב"ם, הלכות רוצח יג,ז; שולחן ערוך חושן משפט רעב,ו).
  5. ^ רמב"ם הלכות רוצח יג,יג, על פי בבלי בבא מציעא לב,ב.