מצוות עשה שהזמן גרמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצוות תפילין וציצית הן מצוות המתקיימות רק בשעות היום ולא בשעות הלילה, ולכן נשים פטורות מקיומן.

מצוות עשה שהזמן גרמה היא מצוות עשה שחלה רק בזמן מסוים, כמו למשל: מצוות סוכה שמתקיימת רק במהלך חג הסוכות או מצוות הנחת תפילין שמתקיימת רק בימי חול במהלך היום ולא בלילה.

ייחודן של מצוות עשה שהזמן גרמן הוא שלמעט מספר חריגים, נשים (וכן עבדים כנעניים) פטורות מהן. משמעות הדבר היא שנשים אינן מחויבות מבחינה הלכתית לקיים מצוות אלו, בשונה ממצוות עשה שלא הזמן גרמן וכן כל מצוות לא תעשה, שככלל חלות על נשים וגברים במידה שווה. לפי התלמוד גדול המצווה ועושה משאינו מצווה ועושה, כלומר חיוב במצוות יתרות נחשב למעלה רוחנית. זהו ההסבר המקובל לברכה שתוקנה לגברים: 'ברוך שלא עשני אישה'.

מקור הפטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטור הנשים ממצוות אלו מוזכר פעמים רבות בתלמוד‏[1]. מקור הכלל הוא במשנה במסכת קידושין: "וכל מצוות עשה שהזמן גרמה, אנשים חייבין ונשים פטורות"[2]. בתלמוד על המשנה נלמד הכלל בבנין אב ממצוות הנחת תפילין[3], שבעצמה נלמדת בהיקש ממצוות תלמוד תורה[4] הכתובה לפניה.

אילו מצוות כלולות בפטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק מצוות מעטות מבין 613 המצוות הן מצוות עשה שהזמן גרמן. ביניהן מצוות ציצית, הנחת תפילין, קריאת שמע, שמיעת שופר בראש השנה, ישיבה בסוכה ונטילת לולב בסוכות ספירת העומר וברית מילה.

מצוות חריגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצוות דאורייתא שנשים אינן פטורות מהן כוללות את מצוות שמחה (בשלוש רגלים), מצוות הקהל, קידוש בשבת וחג, ואכילת מצה בליל הפסח. לכל אחת מהמצוות הללו ישנו מקור מהתורה לחייב בהם נשים. בשמחה ברגל והקהל המקור מפורש בתורה‏[5]. בקידוש ואכילת מצה, החיוב נלמד בהיקש מאיסור מלאכה בשבת וחמץ בפסח.

עם זאת, לדעת הרמב"ם, הכלל שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן וחייבות בשאר מצוות עשה כלל אינו מלמד על הפרטים, אלא נוצר מהן ונאמר על דרך הרוב, בעוד שהפטור או על החיוב בכל מקרה ומקרה נלמד בקבלה מיוחדת‏[6].

מצוות חכמים כהדלקת נר חנוכה וקריאת מגילה בפורים הוטלו אף על נשים, בנימוק "שאף הן היו באותו הנס".

סיבת הפטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי האבודרהם (1340) הנשים נפטרו מקיום מצוות אלו מפני "שלום בית": "לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמא אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו. ואם תעשה מצוות הבורא- אוי לה מבעלה. ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא- אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות שלום עם בעלה." (תיקון התפילות וענייניהם, השער השלישי)

לדעת הרב משה פיינשטיין הפטור הוא צורך של גידול ילדים, אליו האישה מותאמת יותר מהאיש ואין ליחסו לקדושה פחותה של האישה.‏[7] גם הרב אליהו כי טוב נימק את סיבת הפטור באופן דומה. לדבריו יש בו אף להעיד על מעלת האישה.‏[8]

דביקות יתרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרש"ר הירש (1808-1888) אף הוא ראה בפטור הנשים ממצוות אלו מעלה יתרה על גבי הגברים:

פטור הנשים משאר מצוות עשה שהזמן גרמן איננו יכול להיות תלוי בפחיתותן; כאילו התורה סבורה, שאין הן ראויות לקיים אותן מצוות. אלא נראה לנו לומר כך: התורה לא חייבה את הנשים במצוות אלה, מפני שאין הן זקוקות להן. שהרי זה כל עצמן של מצוות עשה שהזמן גרמן: הן מבטאות אמיתות, מחשבות, עקרונות והחלטות על ידי מעשים סמליים; והן מחדשות ערכים אלה מפרק לפרק, למען נשיב אותם אל ליבנו ונגשים אותם במעשינו, והתורה מניחה שיש לאשה דביקות יתירה ונאמנות של התלהבות לייעודה; והנסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם; משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות, המוטלות אל האיש; כי האיש טעון זירוז חוזר ונשנה לנאמנות בקיום ייעודו; ויש צורך לחזור ולהזהיר אותו מפני כל רפיון במילוי תפקידו.

– פירוש הרש"ר הירש לתורה, ויקרא כג' מג'

קיום מצוות מרצון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטור כשלעצמו אינו מפקיע את המצוה, אם כי "גדול המצוּוה ועושה ממי שאינו מצוּוה ועושה"‏[9]. לעניין ברכת המצוות נחלקו הפוסקים האם אישה המקיימת מצווה שהיא פטורה ממנה רשאית לברך עליה, או שמא יש בכך ברכה לבטלה[10]. מנהג האשכנזיות לברך ומנהג רוב הספרדיות שלא לברך.

היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית פעלו לצמצום ההבדלים בין גברים לנשים בהנהגתם הדתית. במסגרת זאת נשים רפורמיות וקונסרבטיביות וכן פמיניסטיות דתיות נוהגות לעתים לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן שמטעמים מיוחדים באופן מסורתי לא נהגו נשים לקיימן, כגון התעטפות בטלית והנחת תפילין.

הרב משה פיינשטיין הרחיב בעניין זה:

רשות לכל אשה לקיים אף המצות שלא חייבתן תורה ויש להם מצוה ושכר על קיום מצות אלו וגם לשיטת התוס' רשאות גם לברך על המצות וכמנהגנו שמקיימות מצות שופר ולולב וגם מברכות שא"כ [שאם כן] גם על ציצית שייך לאשה שתרצה ללבוש בגד שיהיה בצורה אחרת מבגדי אנשים אבל יהיה בד' כנפות ולהטיל בו ציצית ולקיים מצוה זו. ורק להניח תפילין כתבו התוס' עירובין דף צ"ו ע"א ד"ה מיכל דצריך למחות בידן משום דתפילין צריך זריזות מרובה בגוף נקי ובהיסח הדעת שמטעם זו אף אנשים שמחוייבין בתפילין נמנעין מלהניחם כל היום אלא רק זמן המועט דתפלה בשחרית, וכן איפסק ברמ"א או"ח סימן ל"ח סעי' ג' [...] אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו אין זה מעשה מצוה כלל אלא אדרבה מעשה איסור שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה.

– שו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן מט'

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לדוגמה סוכה כח א, ברכות כ ב, ערובין כז א
  2. ^ משנה קידושין א' ז'
  3. ^ אמר קרא (שמות יג, ט) והיה לך לאות על ידך ולזיכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה כולה לתפילין מה תפילין מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות אף כל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"ה, עמוד א')
  4. ^ "ותפילין גמר לה מתלמוד תורה." (קידושין לד א)
  5. ^ "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך" (דברים, טז', יד'), "הקהל את העם האנשים והנשים והטף..." (דברים לא)
  6. ^ רמב"ם פירוש המשנה על משנה קדושין א, ז
  7. ^ ולבד טעמי התורה שלא ידוע לסתם אינשי אף לא לת"ח ... איכא גם טעמים גלוים לכל, כי סתם נשים בעולם אינם עשירות ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות שהיא מלאכה היותר חשובה להשי"ת ולהתורה, וכן ברא השי"ת בטבע כל מין ומין דמבע"ח =דמבעלי חיים= שהנקבות יגדלו את הולדות ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה, ובמ"ע שהזמ"ג =ובמצוות עשה שהזמן גרמה= ... אין זה בשביל שנשים פחותות במדרגת הקדושה מאנשים דלעניין הקדושה שוות לאנשים ... חיוב הכבוד על האיש לאשתו ועל האשה לבעלה בלא שום חִלוק, והרבה מהנשים שהיו נביאות ויש להן כל דיני נביא שבאנשים, ובהרבה דברים נשתבחו בין בקראי בין בדברי חז"ל עוד יותר מלאנשים (שו"ת אגרות משה או"ח חלק ד' סימן מט')
  8. ^ "אף האשה, כיון שהושוותה לאיש לכל המצוות שבתורה ואחר כך יצאה להפטר מחלק אחד של המצוות שהזמן גרמן – פטור זה מעלה הוא אצלה, שהוא בא להעיד כמה חשובים הם התפקידים המיוחדים שהיא עמוסה בהם עד שדוחים הרבה גופי מצווה הכתובים בתורה" (איש וביתו, פרק ח')
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פ"ז, עמוד א'
  10. ^ ערוך השולחן אורח חיים תרמ: "אמנם נשים שלנו – רבות יושבות בסוכה, ומברכות "לישב בסוכה". ואין זה ברכה לבטלה, דהכי קיימא לן לומר בכל מצווה שהזמן גרמא – רשות בידן לעשות המצווה, ומברכות עליהם."