מצטער פטור מן הסוכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מצטער פטור מן הסוכה היא הלכה בהלכות מצוות ישיבת הסוכה, לפיה אדם שהישיבה בסוכה מֵסֶבה לו צער, פטור מהשהות בה. פְּטוֹר זה מותנה בכך שהצער נובע מהשהייה בסוכה, ואילו בבית הוא לא יסבול ממנו. כמו כן, הצער הפוטר מהסוכה הוא משמעותי, כזה שאם המצטער היה סובל כך בביתו, היה מעדיף לעבור לבית אחר כדי להימלט מן הצער.

מקור הפטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תשבו כעין תדורו

פטור 'מצטער' מובא בתלמוד הבבלי בשם רבי אבא בר זבדא בשם רב, וגם בשם רבא[1]: "אמר רבא: מצטער פטור מן הסוכה".

הטעם לדין נלמד מהפסוק[2]: "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים", אותו פירשו חז"ל[3]: "תשבו כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי". ואין דרכו של אדם לדור במקום שמצטער בו, אלא מחפש לו מקום אחר בו הוא לא יהיה לו צער. כפי שכתבו בעלי התוספות[4]: "וכן מצטער, דפטרו לעיל מן הסוכה, היינו מ'תשבו - כעין תדורו' דאין אדם דר במקום שמצטער".

הגדרת הצער הפוטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצער הפוטר מן הסוכה הוא כזה שאם היה האדם סובל ממנו כאשר הוא בתוך ביתו, היה מעדיף לעבור לבית אחר[5]. והכוונה לבית שבו התנאים פחות נוחים מביתו שלו[6]. במשנה במסכת סוכה הובאה דוגמה לצער הפוטר מן הסוכה: "ירדו גשמים, מאימתי מותר לפנות - משתסרח המקפה " (מסכת סוכה פרק ב' משנה ט'). ובתלמוד הבבלי על משנה זו בארו שהכוונה לתבשיל של גריסים: "תנא: משתסרח המקפה של גריסין" (תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד א). ופירש רש"י שם שזהו תבשיל שממהר להתקלקל ברדת מעט גשמים עליו.

עוד כלל יסודי הביא הרמ"א[7] להלכה בשם המרדכי, שרק צער שנובע מחמת הסוכה, וכשאדם יהיה בביתו ינצל ממנו, פוטר מהסוכה. למשל אדם שחם לו מאד בסוכה[8] ובבית יהיה לו נעים. אך אם הצער יימשך בבית, גם אם הוא סובל בסוכה - אינו נפטר מישיבתה. למשל אם בסוכה הוא סובל מיתושים, אך גם בביתו יסבול מהם - חייב בסוכה.

אדם שבנה סוכה במקום או באופן שידע מראש שיבוא לידי צער בסוכה, אינו יכול לטעון שהוא מצטער בישיבתה ולהיפטר מחובת הישיבה בה. לכן אדם שבנה סוכתו במקום שיש בו ריח רע, או באופן שהרוח נכנסת אליה ומקררת אותו - חייב בסוכה על אף שמצטער מהריח או מהקור[7].

המצטער משינה בסוכה ואינו מצטער מאכילה בה, פטור משינה בסוכה וחייב לאכול בה[9].

אדם מפונק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי מובא מעשה:

אביי הוה קא יתיב קמיה דרב יוסף במטללתא, נשב זיקא, קא מייתי ציבותא [אביי ישב לפני רב יוסף בסוכה, נשבה רוח והפילה קיסמים מהסכך על מאכלו של רב יוסף]. אמר להו רב יוסף: פנו לי מאני מהכא [פנו עבורי את כלי האוכל הביתה]. - אמר ליה אביי: והא תנן משתסרח המקפה! [והרי שנינו שרק משתסרח המקפה מותר להיכנס הביתה] אמר ליה: לדידי, כיון דאנינא דעתאי - כמי שתסרח המקפה דמי לי [מכיוון שאני אנין דעת {איסטניס}, הרי זה דומה עבורי כאילו סרחה המקפה ואני פטור]

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כט עמוד א

ממעשה זה למדו הפוסקים שהגדרת הצער איננה אחידה אצל כל בני האדם, וישנם אנשים מפונקים שצער שנחשב למועט בעיני רוב בני האדם ואינו פוטר אותם מהסוכה, ייחשב עבורם לצער גדול והם ייפטרו בו מהסוכה. אמנם סייגו דבריהם ואמרו שדווקא צער שידוע שאניני הדעת סובלים ממנו, נחשב לצער הפוטר אדם כזה מסוכה. אך אם אדם מסוים סובל מדבר שאפילו אניני דעת לא סובלים ממנו בדרך כלל, אין הוא פטור מסוכה[10].

חזרה לסוכה עם תום הצער[עריכת קוד מקור | עריכה]

ככלל הפטור של המצטער מהסוכה הוא כל זמן שיש לו צער בסוכה, ומשעה שהצער הפסיק - שבה חובת הישיבה בסוכה. למשל, אם ירדו גשמים בסוכה - פטור מהסוכה וישב בביתו. פסקו הגשמים וכבר הפסיקו לטפטף טיפות מהסכך - חייב שוב לשבת בסוכה.

אמנם בשני מצבים לא הטריחו חכמים את האדם לשוב אל הסוכה גם כאשר הצער כבר עבר ממנה[11]:

  1. כאשר מחמת הגשמים נאלץ להיכנס לביתו כדי לסעוד, ופסקו הגשמים באמצע סעודתו, לא הטריחו אותו חכמים לחזור אל הסוכה עד סוף הסעודה.
  2. כאשר מחמת הגשמים נאלץ להיכנס לביתו כדי לישון, ופסקו הגשמים באמצע הלילה, לא הטריחו אותו חכמים לחזור אל הסוכה עד הבוקר.

ישיבה בסוכה בזמן פטור[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט

בירושלמי נאמר: "תני חזקיה: כל מי שהוא פטור מדבר ועושהו - נקרא הדיוט " (תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ב', הלכה ט'), ונקטו הפוסקים עקרון זה ביחס לאדם שנשאר לשבת בסוכה על אף שיורדים בה גשמים והוא מצטער בישיבתה[12].

אמנם אדם שנכנס לביתו לסעוד שם עקב הגשמים, ובאמצע סעודתו פסקו הגשמים והוא מעוניין להיכנס לסוכה כדי לזכות בקיום מצוות סוכה; למרות שבפועל פטרו אותו חכמים מכך הוא לא נחשב להדיוט אלא יש לו שכר על כך, משום שעל אף שהוא פטור מישיבת הסוכה, מכל מקום הוא אינו מצטער כשיושב בה, והוא נחשב למקיים את המצווה בהתנדבות[13].

מצטער בשאר מצוות עשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פְטוּר המצטער מסוכה הוא ייחודי להלכות סוכה ואינו תקף גם לשאר מצוות, לומר שהמצטער פטור מלקיימם. הטעם לחילוק זה מבואר בראשונים לפי שלמצוות סוכה ישנה הגדרה מיוחדת של "תשבו כעין תדורו", שצריך אדם לשבת בסוכה כדרך שהוא רגיל לשבת בביתו בכל השנה, ואם בשאר ימות השנה היה יוצא מביתו מחמת אותו צער, רשאי לעשות כך גם כשיושב בסוכתו בחג[14]. הגדרה זו אינה קיימת בשאר המצוות, ולכן אדם שמצטער מקיום מצווה מסוימת (למשל שתיית ארבע כוסות יין בליל הסדר), אינו פטור מלקיימה משום כך[15]. חילוק זה מוסכם על רוב הפוסקים[16].

אולם ישנם פוסקים שהשליכו מדין מצטער האמור בהלכות סוכה, גם להלכות אחרות. פוסקים אלו הבינו שפטור המצטער הוא דין כללי בכל המצוות אשר בנסיבות מסוימות ניתן לפטור את המצטער (כגון חולה) מלקיימן.

  • קריאת שמע: הגאונים כתבו שיש לפטור חולה ומשמשיו ממצוות קריאת שמע ותפילה מדין מצטער הפטור מן הסוכה[17].
  • שניים מקרא ואחד תרגום: - הרדב"ז[18] כתב: "לעניין החולה רואה אני שהוא פטור לגמרי ולא יהא אלא מצטער שהוא פטור מן הסוכה שהיא מצות עשה של תורה".
  • יציאה חוץ לתחום: - אדם שיצא חוץ לתחום בשבת, נאסר עליו להלך מחות לארבע אמותיו, אולם במקרה שהוא מצטער מחמת הגשמים או החמה, התיר בספר אור זרוע[19] לצאת אף מחוץ לד' אמותיו[20].
  • תספורת בראש חודש אייר (ימי ספירת העומר): כתב בשו"ת הרדב"ז[21]: "תו איכא טעמא דאיכא צער בגידול השיער למי שרגיל להסתפר ולא עדיף האי מנהגא ממצות עשה של סוכה דקי"ל מצטער פטור"
  • פטור כללי ממצוות עשה - בשו"ת בנין שלמה[22] כתב: "קצת יש מקום להביא ראיה, דאינו מחויב להכניס עצמו בחולי וצער הגוף בשביל מצות עשה, ואף דלא יגיע סכנה מזה, מהא דמבואר בשולחן ערוך[23], דאינו מחויב ליתן כל ממונו בשביל מצות עשה. ואפשר דיש ללמוד מזה, דה"ה דאינו מחויב להכניס עצמו בצער וחולי בשביל מצוות עשה". וכן דעת הרב יואב יהושע וינגרטן[24][25].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ו, עמוד א'
  2. ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק מ"ב
  3. ^ בתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף כ"ח, עמוד ב' ועוד.
  4. ^ על מסכת סוכה דף כ"ו עמ' א', דיבור המתחיל: 'הולכי דרכים'.
  5. ^ רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ה'
  6. ^ אשל אברהם מבוטשאטש אורח חיים סימן תרמ: "השיעור כפי שיש לאדם אצל דירתו, והגדול יותר נוח, ועל ידי צער משהו היה הולך להקטן. והשיעור יש לומר כפי רוב בני אדם, ובזקן יש לומר כפי דעת זקנים כוותיה". והובא בהליכות שלמה סימן ט', סעיף י"ח, ובפניני הלכה סוכות פרק ג' הלכה ח', והערה 12.
  7. ^ 7.0 7.1 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תר"מ, סעיף ד'
  8. ^ עד כדי כך שאם היה זה ביתו, היה מעדיף לעבור לבית אחר עם תנאים פחות נוחים אך פחות חם.
  9. ^ משנה ברורה, סימן תר"מ, סעיף קטן ט"ז
  10. ^ ט"ז אורח חיים סימן תר"מ, סעיף קטן ו. משנה ברורה, סימן תר"מ, סעיף קטן כ"ט
  11. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ו' וסעיף ז.
  12. ^ רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרל"ט, סעיף ז'
  13. ^ ביאור הלכה סי' תר"מ סעיף ז', דיבור המתחיל 'הדיוטות'.
  14. ^ שו"ת הרשב"א חלק ד (סימן עח). ריטב"א סוכה (דף כח עמוד ב) בשם הרמב"ן.
  15. ^ רבינו מנוח הלכות סוכה, פרק ו הלכה ב.
  16. ^ שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים, סימן רס. הרב ישראל אלנקאווה, מנורת המאור, חלק ב' (עמוד תטו). ברכי יוסף סימן תע"ב אות י'.
  17. ^ תשובות הגאונים שערי תשובה סימן קח. בספרי ההלכה לא נפסק כדעה זו, ולכן חולה המצטער חייב במצווה זו, כמו שכתוב במשנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כוהנים, פרק ה', הלכה ב'
  18. ^ שו"ת הרדב"ז, ח"ג תכה
  19. ^ הלכות ערב שבת סימן ו
  20. ^ כך כתב: "ונראה בעיני דה"ה אם הגשמים יורדים עליו ומצטער או שזרחה עליו חמה ושורפתו. כגון בתקופת תמוז שמותר לו לצאת מן הספינה לתוך העיר וק"ו מסוכה שחייב לאכול בה אעפ"כ תנן סוף פרק הישן ירדו גשמים מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה"
  21. ^ ח"ב סי' תרפז
  22. ^ (סי' מ"ג)
  23. ^ אורח חיים, תרנו
  24. ^ שו"ת חלקת יואב, דיני אונס, ענף ז בהגה"ה
  25. ^ וכן דעת הרב יוסף איסקפה, בספרו ראש יוסף, דבריו הובאו בספר ברכי יוסף (אורח חיים תעב אות י).