מצנח בלימה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מצנח בלימה
מעבורת החלל דיסקברי עושה שימוש במצנח בלימה בנחיתה בחזרה מהחלל

מצנח בלימה הוא מצנח המשמש להאטת כלי טיס בנחיתה. מצנחי הבלימה משמשים לייצוב חלליות והם מתוכננים כך שיוכלו להיפתח במהירות גבוהה בלי להיקרע.

אופן הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר נגיעת הגלגלים במסלול הנחיתה, מן המטוס נפתח מצנח על ידי לחיצת כפתור. לאחר שהמטוס מאט למהירות כלשהי, המצנח משתחרר מהמטוס ונופל על המסלול.

מקור מצנח הבלימה בתוכנית החלל האמריקאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר המלחמה התחילה התוכנית האמריקאית לכיבוש החלל, ובמקביל לה גם התוכנית הרוסית.

ורנר פון בראון, מפתח הטיל הגרמני V-2, ומדענים גרמניים נוספים הגיעו לאחר המלחמה לארצות הברית וצורפו לתוכנית החלל. הם ידעו איך לתכנן טיל ולהטיסו לחלל אך לשם הנחתתו גייסו לשירותם את תיאו קנאקי, מומחה המצנחים שעבד בשירות הצבא הגרמני בשנות ה־30 וה־40. המצנחים שתכנן קנאקי היו מערכת של רצועות חזקות, ברוחב 50 מילימטר, שנלקחו מפס הייצור של יצרן כובעים. הרצועות סודרו במבנה של קורי עכביש, וכך יכלו לשחרר עודפי אוויר, כדי שהמצנח לא יקרע בתנאים הקשים של נחיתה מגובה רב, ושל מטען כבד. תא הנחיתה של החללית אפולו 11 שקל 5,000 קילוגרם, והוצנח על ידי שלושה מצנחים שחוברו אליו. בסך הכול בוצעו 32 הצנחות במסגרת תוכנית אפולו וכולן הסתיימו בשלום.

מצנחי הבלימה של מעבורות החלל כיום אינם שונים באופן מהותי מהמצנחים של תיאו קנאקי. גם הם מצנחי רצועות, ורוחב הרצועות הוא 50 מילימטר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]