מצעד האיוולת היהודי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מצעד האיוולת היהודי
עטיפת הספר
עטיפת הספר
מידע כללי
מאת אמוץ עשהאל
שפת המקור עברית
סוגה עיון - היסטוריה
הוצאה
הוצאה בשפת המקור ידיעות ספרים
שנת הוצאה 2019
מספר עמודים 391
קישורים חיצוניים
מסת"ב ISBN 9789655648355
הספרייה הלאומית 005040838

מצעד האיוולת היהודי הוא רב-מכר מאת אמוץ עשהאל, המציע קריאה מהפכנית של ההיסטוריה הפוליטית היהודית מתקופת התנ"ך ועד המאה ה-21 לפיה רבים ממנהיגי ישראל הקדום, והעם היהודי שירש אותו, היו נגועים ברוח אנרכיסטית שהובילה להפקרת עתידו של העם היהודי. מטרת הספר, כדברי המחבר, אינה להעשיר את המחקר המדעי, אלא להפרות את הדיון הציבורי[1]. הספר יצא לאור בשנת 2019 בהוצאת ידיעות ספרים ונכלל ברשימות רבי המכר של סטימצקי, "עברית" וחנויות הספרים הפרטיות[2].

הספר מחולק לחמישה חלקים: סולידריות, ממשל, מקום, זמן ונפש. בתוך כך יוצאים פרקי הספר לחמישה מסעות גאוגרפיים:

  1. מהרי מואב למֵצר קורינתוס שבשערי יוון.
  2. מעמק יזרעאל לרומא.
  3. ממדבריות ניו מקסיקו לברלין.
  4. מחורבות ירושלים דרך הגליל לנהרות בבל.
  5. ממכתבותיהם של מלומדים כמו רש"י ודון יצחק אברבנאל והוגים כמו ז'אן-פול סארטר, והמהר"ל מפראג לחייהם הסוערים של מהפכנים כמו לאון טרוצקי ורוזה לוקסמבורג ולמפעל המדעי של ממציאי פצצת האטום, שחלקם הגדול היו יהודים שברחו מאירופה ערב מלחמת העולם, או במילים אחרות פליטי הגורל היהודי.

על האירועים המרכזיים המנותחים בספר נמנים: מאבקי הנביאים בתקופת יהושפט (המלך הנערץ על המחבר) ואחאב, מרד צדקיהו, אירועי מגילת אסתר, המרד הגדול, גירוש ספרד, השואה ואירועים נוספים בכולם מבקש המחבר להראות כיצד "הפקירו אבות היהודים את עתיד עמם". התזה המרכזית בספר היא שרבים ממנהיגי עם ישראל ניחנו בקוצר ראות פוליטי, מדיני, צבאי, ופעלו בניגוד לתבונה המדינית ובניגוד לסולידריות הלאומית.

אריאל הורוביץ הגדיר את הספר "כתב אישום ארוך ונוקב כלפי אבות אבותינו"[3].

בביקורת על הספר מימין כתב יואב שורק:

זהו טקסט שלא ניתן להישאר אדיש אליו. עשהאל מלומד וכשרוני להפליא, והוא טווה מחומרים המוכרים לכולנו... יריעה שמצליחה לחדש ולהפתיע... אוהבי תנ"ך וחובבי היסטוריה יהודית יתקשו להניח את הספר מן הידיים, משתי סיבות: הראשונה היא שהוא מאלף, כתוב היטב, גדוש בידע ומפתיע במסקנותיו; השנייה היא שהוא מקומם וחתרני... בכתיבה המגמתית (שעליה מכריז כבר בפתיחה בגילוי נאות) דוהר קדימה בנראטיב אחד, הבוחן את הכול מנקודת המבט של תבונה מדינית ואחריות לאומית, נראטיב שהוא בכוונה תחילה עיוור וחירש לקולות האחרים – אלה הנוגעים לייעוד המוסרי של עם ישראל, לבריתו עם אלוהים, לייחודו ההיסטורי.

יואב שורק, "קריאה ראשונה", השילוח, יוני 2019

בביקורת על הספר משמאל כתב אברהם בורג:

סגנון הכתיבה של עשהאל מעניין מאוד. הוא משלב ידענות מקראית מרשימה למדי עם נופך חדשותי ... הוא שולח את ידו המקלידה והמשכנעת גם אל עבר הספרות ההשוואתית ... יש לו אנלוגיות ותובנות מרתקות: "ספרטה ואתונה — המקבילות היווניות לאפרים ויהודה — יצרו ביניהן מרכז כובד לאומי... וכך שמרו על האדמה ושימרו את החירות שאבותיהן הורישו להן" ... הידע ההיסטורי והידע הכללי של עשהאל רחבים ומרשימים ... "מגג הארמון, אם היה זה יום בהיר, יכול היה (המלך) זמרי להשקיף להרי הגלעד ולומר לעצמו מה שאמר שר ההגנה, אלכסנדר הייג" (עמוד 71). הדילוג המהיר הזה בין עבר עמוק להווה מצוי הוא ליבת המתח הסגנוני של עשהאל ... מופע בולט אחר של הסגנון הזה הוא הביטוי "הנכבה של שבט דן". נכבה היא מושג פלסטיני עכשווי, שבט דן נכחד ונעלם זה כבר ורק השילובים של עשהאל מעמידים אותם זה לצד זה ... אבל מה שיקר לו -- בעייתי בעיני, ומה שבעיניו בזוי, איוולת הצועדת בסך, מבחינתי הוא סוד קיום מרתק. מכיוון שכך, הקריאה בספרו הייתה לי כקריאה מהנה בכתב ראי.

.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברי המחבר בהקדמה לספר
  2. ^ א"ב יהושעממליץ על הספר, באתר הארץ, 8 במאי 2019
  3. ^ אריאל הורוביץ, ‏"ההיסטוריה היהודית על ספסל הנאשמים", בעיתון מקור ראשון, 21 במאי 2019