מקדש דנדרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקדש דנדרה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Dendera 7 977.PNG
חזית ההיפוסטיל הגדול של מקדש חתחור
מדינה מצריםמצרים  מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2003, לפי קריטריונים 4
קואורדינטות 26°08′30″N 32°40′13″E / 26.141667°N 32.670278°E / 26.141667; 32.670278 
תבנית מתחם מקדש דנדרה. A-קיוסק רומי, B-השערים של דומיטיאנוס וטראיאנוס, C-בית לידה רומי, D-בסיליקה קופטית, E-בית הלידה של נכתנבו הראשון, F-סנטוריום, G-אגם קדוש, H-מקדש בית הלידה של איזיס, I-באר, J-הדביר במקדש חתחור, K-ההיפוסטיל הפנימי, L-ההיפוסטיל החיצוני, M-השער המזרחי
גלגל המזלות של דנדרה

מקדש דנדרהערבית: معبد دندرة المركب) הוא מקדש מצרי עתיק שהוקדש לאלה חתחור השוכן על הגדה המערבית של הנילוס כ-4 ק"מ מהנהר, כ-2.5 ק"מ דרומית-מערבית לעיר דנדרה (בעבר נקראה טנטירה) שבמצרים העליונה, וכ-60 ק"מ צפונית ללוקסור. המקדש הוא אחד מהמקדשים העתיקים השמורים ביותר במצרים. המקדש שכן באזור הנום השישי במצרים העתיקה. האתר מוכר כאתר מורשת עולמית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי טקסטים קדומים, באתר זה נבנו בתקופות קדומות מקדשים לאלה חתחור. הטקסטים מציינים את האתר כמקודש לאלה כבר בתקופה הקדם-שושלתית. מקדשים לאלה נבנו באתר בתקופת הממלכה הקדומה, כרטוש של פפי הראשון המלך השלישי בשושלת השישית (מאות 23-24 לפנה"ס) מופיע על קיר המקדש. המקדש נבנה גם בתקופת הממלכה החדשה על ידי המלכים תחותמס השלישי, אמנחותפ השלישי, רעמסס השני ורעמסס השלישי. הבחירה בתקופה התלמיית באתר לבניית המקדש הייתה המשך ישיר של מקדשים קדומים שקידשו את האתר לאלה חתחור.

בניית המקדשים על ידי המלכים התלמיים הייתה חלק מהפעילות הדתית שלהם, הם חיו באלכסנדריה עיר הלניסטית מובהקת, הציגו את התרבות הזאת למצרים ובמקביל הקפידו גם לשמר את התרבות המצרית על ידי בניית מקדשים חדשים ושיקום מקדשים עתיקים. המקדשים נבנו תוך שמירת המסורת האדריכלית המצרית המקורית. המלכים התלמיים עיטרו את המקדשים בתבליטים בהם הם מוצגים כפרעה בכתב חרטומים תוך שימוש בכרטושים לציון שמם, כמו שעשו הפרעונים הקדומים. השלטון הרומי שהחליף את השלטון התלמיי המשיך במסורת זאת.[1]

המקדש החל להיבנות בשנת 54 לפנה"ס בתקופת מלכותו של תלמי ה-12. בתו קלאופטרה השביעית המשיכה בבניית המקדש בתקופת שלטונה המשותף עם שני אחיה תלמי ה-13 ותלמי ה-14. בניית המקדש הסתיימה בתקופת מלכותו של טיבריוס 185 שנים לאחר שהחלה בנייתו. על קירות המקדש נמצאים כרטושים של כמעט כל הקיסרים הרומים ששלטו על רומא במשך 200 השנים הבאות מאוקטביוס (משנת 30 לפנה"ס) ועד מרקוס אורליוס שמלך בין השנים 161 - 180. מתחם המקדש הוא אחד ההישגים המונומנטליים האחרונים של התרבות הפרעונית.

מתחם המקדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם המכונה מקדש דנדרה, הוא מתחם גדול הכולל בתוכו בנוסף למקדש העיקרי של חתחור, מבנים נוספים. המתחם משתרע על שטח גדול של כ-40,000 מ"ר ומוקף בחומה עבה מלבני בוץ. כמו כמעט כל המקדשים המצריים, המקדש פונה בחזיתו לנילוס, אבל בגלל שהנילוס מתעקל במקום זה, המקדש פונה צפונה במקום הכיוון הכללי מזרח-מערב הנהוג במקדשים מצריים בעמק הנילוס.

המבנים במתחם כוללים את:

  • המקדש לאלה חתחור - המבנה המרכזי במתחם
  • אגם קדוש בגודל 28 על 33 מטר[2]
  • סנטוריום - למבנה זה הגיעו חולים שחיפשו מרפא בסיוע האלים, ואולי גם ביקשו עצות מהכוהנים. מבני סנטוריום נמצאו גם באתרים אחרים, אבל זהו כנראה המבנה היחיד ששרד שיועד במקורו לתפקיד זה.[3]
  • בית לידה רומי - הוקדש לבנם של חתחור והורוס הי (hy) נבנה על ידי אוגוסטוס קיסר זמן קצר לאחר שמצרים צורפה לאימפריה הרומית, ועוטר בתקופתו של הקיסר הרומי טראיאנוס[2]
  • מקדש בית הלידה של איזיס
  • בית לידה של המלך נכתנבו הראשון מהשושלת ה-30 של מצרים המאה ה-4 לפנה"ס, השושלת האחרונה של מלכים ממוצא מצרי.[2]
  • באר
  • השערים של הקיסרים הרומים דומיטיאנוס וטראיאנוס
  • בסיליקה נוצרית קופטית מהמאה ה-5
  • קיוסק רומי מחוץ לחומה

מקדש האלה חתחור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקדש לאלה חתחור הוא המבנה המרכזי באתר. ממתחם זה לא כלל פילון וחצר הגדולה שהיו נהוגים במקדשים מצריים. ייתכן ולא נבנו מטעמים כלכליים.[4] המתחם מתחיל באולם היפוסטיל גדול הכולל 24 עמודים המסודרים ב-4 שורות, שלושה עמודים משני צידי המעבר, בשדרה המרכזית של המקדש. כל עמוד באולם נושא כותרת עם פניה של האלה חתחור בעיצוב של פני-פרה. כל הכותרות הושחתו כבר בעת העתיקה. תקרת ההיפוסטיל מעוצבת כשמיים ומעוטר באלה נות הבולעת כל ערב את גלגל השמש ואת הכוכבים ויולדת אותם בבוקר ביציאת השחר. בקטעים רבים מהתקרה שרד הצבע המקורי. המקדש עוטר בתקופתו של הקיסר הרומי טיבריוס בשנת 34 לספירה.[1]

מההיפוסטיל הגדול עוברים להיפוסטיל הפנימי הכולל 6 עמודים המסודרים ב-3 שורות משני צידי המעבר. אולם זה נקרא "אולם ההופעות". באולם זה הופיע פסלה של חתחור מתוך הדביר לצורך קיום טקסים דתיים. משני צידי האולם נמצאים 3 חדרים קטנים ששימשו להכנות לטקסים היומיים. על קירות האולם נמצאות סצנות המראות את המלך משתתף בטקס היסוד של המקדש. בקיר המזרחי נמצא פתח דרכו הוכנסו מדי יום המנחות. במקביל אליו, בצד המערבי, יש פתח ששימש כמעבר לבאר.

בהמשך נמצא אולם המנחות שהוא אולם רוחבי המהווה מסדרון לאולם גדול "ההיכל המרכזי" ובו הוקדשו המנחות לאלה. בצד המערבי של אולם המנחות נמצא חדר מדרגות המשמש לעליה לגג. אולם זה הוביל להיכל המרכזי הכולל בתוכו את הדביר המקום המקודש ביותר במקדש. סביב חדר הדביר 11 חדרי פולחן לאלים אחרים שהיו קשורים לחתחור. בעבר הדביר הכיל את פסלה של חתחור וכן מתקן נייד בצורת סירה, ששימש ככלי פולחן שתפקידו היה לשאת את האלה במסע שלה למפגש עם בעלה האל הורוס במקדש אדפו.

בקיר האחורי של הדביר נמצאת גומחה מול חדר הפולחן "האוזן השומעת" שנמצא מצדו השני של הקיר. דרך גומחה זאת יכלה האלה לשמוע את התפילות שהופנו אליה מחדר זה.[5]

על גגו של החלק הפנימי של המקדש נמצאים שני חדרי פולחן השוכנים אחד מול השני. חדרים אלה הוקדשו למותו ותחייתו של האל אוזיריס ואלים אחרים כמו מות. באחד מחדרי הפולחן נמצא גלגל המזלות. הגלגל מכיל דמויות אסטרולוגיות מצריות. הגלגל מכיל דמויות של מזל שור ומזל מאזניים. המשלחת המדעית שלוותה את מסע נפוליאון במצרים שרטטה את גלגל המזלות ובשנת 1820 הגלגל הוסר מהתקרה, והועבר בהמשך למוזיאון הלובר. שמפוליון תיארך את הגלגל לתקופה התלמיית, המחקר המודרני מתארך אותו למאה ה-1 לספירה.[5] גלגל המזלות של דנדרה הוא אחד מהפריטים שתבעה ממשלת מצרים, באמצעות השר לשעבר והארכאולוג זאהי חוואס, את השבתם המידית למצרים.[6]

מתחת למקדש נמצאים 12 כוכים. חלק מהתבליטים על קירות הכוכים מתוארכים לתקופתו של תלמי השנים עשר. החדרים שימוש לאחסון כלים וסמלים דתיים שונים.

פסטיבלים במקדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסטיבל השנה החדשה - במהלך הטקס פסלה של חתחור היה נישא על גבי מנשא מקודש במעלה המדרגות לגג שם היה לה חדר פולחן מיוחד בו היא המתינה לזריחת השמש לאחר טקס ההתאחדות עם גלגל השמש שכלל תפילה מיוחדת הוחזר פסלה למקומו.[7]

פסטיבל המפגש היפה היה פסטיבל שנתי שהתקיים בעונה השלישית בחודש השלישי, כדי להנציח את הזיווג האלוהי בין האל הורוס ששכן במקדש אדפו לבת זוגו האלה חתחור ששכנה במקדש דנדרה מצפון לאדפו. הטקס התקיים כל שנה ביום הראשון של זריחת הלבנה בחודש השלישי של הקיץ כשהנילוס החל לעלות על גדותיו. בטקס זה הובא פסלה של האלה חתחור לאדפו על גבי סירה כדי להתאחד עם הורוס. לאחר מספר טקסים הובא פסלה של חתחור לבית הלידה במקדש אדפו והונח שם עם פסלו של הורוס ביחד עם שני פסלי אלים נוספים. הפסלים שכנו שם בלילות הבאים עד לסיומו של הפסטיבל שהתרחש כשהירח הפך לירח מלא. מטרת הפסטיבל הייתה לסמל את הפוריות והלידה מחדש.[8]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מקדש דנדרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Pharaonic temples in Upper Egypt from the Ptolemaic and Roman periods, באתר של אונסק"ו
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 73
  3. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 74
  4. ^ The Traveler's Key to Ancient Egypt: A Guide to the Sacred Places of Ancient מאת John Anthony West עמ' 395
  5. ^ 5.0 5.1 The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 150-149
  6. ^ משה גלעדלמי שייכים אוצרות תרבות: לארצות שבהן התגלו או למדינות בהן הם מוצגים?, באתר הארץ, 5 במאי 2011
  7. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 68
  8. ^ The Complete Temples of Ancient Egypt, Richard H Wilkinson עמ' 96