מקהלת נוגנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקהלת נוגנים
מאת חיים נחמן ביאליק

יוֹסִי בַּכִּנּוֹר,
פֵּסִי בַּתֹּף,
משֶׁה בַּחֲצוֹצְרָה –
וְהָמָה הָרְחוֹב.

וּבָאוּ לַחֲתֻנָּה
נָשִׁים וָטַף,
יֵצְאוּ בַּמְּחוֹלוֹת
וְיִמְחֲאוּ כַּף.

מילות השיר

מקהלת נוגנים הוא שיר ילדים של המשורר חיים נחמן ביאליק. חובר כנראה בראשית שנות העשרים והתפרסם לראשונה בתרצ"ג 1933.[1] צורף לקובצי שירה לילדים בגני ילדים ובתי ספר ונעשה אהוד מאוד ביישוב.

השיר מתאר שלישית נוגנים: יוסי, פֵּסִי ומשה, הפוסעת ברשות הרבים, ברחוב ובחתונה, מצוידת ומנגנת בכלי נגינה: כינור, חצוצרה ותוף. מספר הדמויות מתרבה בהדרגה במהלך השיר; אל שלושת הנוגנים מצטרף המון „וְהָמָה הָרְחוֹב”, ו„נָשִׁים וָטָף”, ובאווירה שמחה ועליזה, משתתפים הללו בריקודים ומוחאים כפיים לקצבם.

השיר המחורז הכולל שני בתים, הולחן בלחן עממי,[2] ובלחן עממי אידי בעיבודו של נחום נרדי.[1]

משנת 2007 מוצגים פסלים סביבתיים של "מקהלת נוגנים", לצד פסלי שירי ביאליק אחרים, בשדרות ח"ן ברחובות.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זיוה שמיר, שירים ופזמונות גם לילדים - לחקר שירת ביאליק לילדים ולנוער, הוצאת פפירוס, 1986, הפרק "יסודות מאקאבריים סמויים בשירי הילדים של ביאליק", עמ' 125-113.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]