מקום מרפא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מקום מרפא הוא אתר שבו אנשים באים לשהות בשל סגולות ריפוי מיוחדות המיוחסות לו. מקומות מרפא כוללים מרחצאות מרפא, מעיינות תרמיים, אגמים שבהם מצבור מינרלים ייחודי וכדומה. במקומות כאלה מתפתחת תיירות מרפא, המושכת קהל מחלימים גדול.

סביב מקום מרפא מתפתחים שירותים לתיירים, כגון בתי מלון (למשל באזור ים המלח) ולעיתים צומח אף יישוב במקום זה (למשל קרלובי וארי).

מקומות מרפא בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 5א, שנוסף בשנת 1996 לחוק הסדרת מקומות-רחצה, תשכ"ד–1964, מסדיר את הפעלתם של מקומות מרפא במדינת ישראל, כדלקמן:

(א) בסעיף זה, "מקום מרפא" - בריכות שחיה, מרחצאות או מעיינות מרפא ששר הפנים, בהתייעצות עם שר התיירות ושר הבריאות, לפי העניין, הכריז עליהם בהודעה ברשומות כי הם מקום מרפא.
(ב) רשות מקומית שבתחומה מקום מרפא, תקבע הסדרים ותייעד מועדים לרחצה נפרדת לגברים ולנשים; מועדים כאמור ייקבעו בשעות היום ולמשך זמן שלא יפחת מחמש שעות שבועיות לגברים וחמש שעות שבועיות לנשים.
(ג) במקום מרפא לפי סעיף זה, יסדירו הבעלים, המחזיק, או שניהם, את כל הנחוץ כדי לאפשר לנכים גישה למקום המרפא ושימוש בו.
(ד) סעיף זה יחול על מקום מרפא שהוא גוף מתוקצב כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה - 1985, או גוף נתמך כהגדרתו בסעיף 32 לחוק האמור.
(ה) שר הפנים יקבע הוראות לעניין קביעת מועדים לרחצה נפרדת לגברים ולנשים ולעריכת סידורי גישה לנכים לפי סעיף זה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]