מקור חסידה
 מקור חסידה
| |
|---|---|
בתמונה: מקור חסידה גזור
Erodium cicutarium | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | גרנאים |
| משפחה: | גרניים |
| סוג: | מקור-חסידה |
| שם מדעי | |
 Erodiumאייטון, 1789 | |
מַקּוֹר-חֲסִידָה (שם מדעי: .Erodium L'Hér) הוא סוג של צמחים עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים במשפחת הגרניים[1][2]. הסוג כולל כ-120 מינים מהם 18 גדלים בר בישראל[3]. הסוג נפוץ ברחבי העולם מאירו-אסיה ועד צ'אד באפריקה, בצפון אמריקה ובדרומה ואף באוסטרליה.
מיני מקור-חסידה משתייכים לצמחים בעלי שחלה עילית, בעל עטיף כפול, מפורדי עלי גביע ועלי כותרת ועלי גביע ומספר אברי הפרח שלו בכפולה של 5, כולל אבקנים ועמודי שחלה, והפרי בעל מקור. הפרי נפרד בהבשלתו ל-5 פרודות בעלות מקור. במרבית המינים בישראל המקור של הפרודה נושא זיפים פשוטים ואינו עשוי בצורת נוצה, ב-4 מינים מדבריים עשוי המקור כנוצה בעלת שערות משי רכות וצפופות, ואלה הם: מקור-חסידה שעיר, מקור-חסידה קירח, מקור-חסידה מעוצה ומקור-חסידה מלבין.
המינים של מקור-חסידה דומים למיני הגרניון. המאפיינים הייחודיים והמבדילים הם: סדור העורקים בטרף הוא מנוצה (עֵרוּק מְנֻצֶּה), לעומת עירוק דמוי כף יד בגרניון ומספר האבקנים הפורים הם 5 לעומת 10 בגרניון.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
השם מקור חסידה ניתן במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 530) משנת 1930 על פי השמות הלועזיים[4]. השם "מחט הרועים" אף הוא הומלץ במילון ילקוט הרועים בהערה 412 על פי השם הערבי והגרמני. בסופו של דבר השם מקור-חסידה אושרר במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 348[5].
שמו העברי והלועזי של הסוג נובע מצורת מצעית הפרי המוארכת והמחודדת, שהיא למעשה עמוד העלי שהתארך, המזכירה מקור של חסידה. אפשרות אחרת היא תרגום לקוי של שמו המדעי של הצמח, Erodium שמתורגם מיוונית עתיקה כאנפה.
מורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיני מקור-חסידה הם עשבוניים חד-שנתיים, דו-שנתיים או רב-שנתיים[2][6].
הלוואים קיימים. הפטוטרת ארוכה.
העלים מסורגים או נגדיים, פשוטים, משוננים, מאונים או מנוצים. אורך הטרף עולה על רוחבו, והוא בעל עירוק מנוצה, כלומר, מעורק מרכזי מסתעפים לאורכו עורקים צדדיים דקים (בשונה מגרניון שהעלים שלו בעלי עירוק דמוי כף יד, כלומר העורקים בגודל דומה מסתעפים מנקודה אחת אל האונות העיקריות של העלה)[7].
התפרחות דמויות סוכך בעלות עוקץ ניכר וחפים.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, נכונים או מעט בלתי נכונים (עלי הכותרת אינם שווים זה לזה באורכם)[6]. עלי העטיף והאבקנים עולים ישר ממצעית הפרח. איברי הפרח בכפולה של 5. עלי הגביע אינם נושרים לאחר הפריחה ואילו עלי הכותרת נושרים לאחר הפריחה.
הגביע בעל 5 עלים שווים ומפורדים (ניתן לתלוש את העלים אחד אחד) ומשתייר.
הכותרת בעלת 5 עלי כותרת מפורדים וערוכים בסירוגין לצופנים והם נושרים לאחר הפריחה.
האבקנים נושאי מאבקים 5 (בשונה מגרניון שלו 10 אבקנים נושאי מאבקים), ועוד 5 אבקנים עקרים שאינם נושאים מאבקים.
השחלה עילית, בת 5 עלי שחלה מאוחים לציר מרכזי ויוצרים עמוד מרכזי בהמשכה של מצעית הפרח. עמודי השחלה 5, מופרדים פחות או יותר; הצלקות חוטיות או כדוריות.
הפרי הוא מפרדת בעלת מקור שאורכו גדול מגוף הפרי ובעל גביע משתייר. הפרי נפרד בהבשלתו ל-5 פרודות בעלות מקור שניתקות מהעמוד המרכזי, שהוא המשכה של מצעית הפרח. הפרודה היא יחידת התפוצה.
הפרודות אינן נפתחות והן בעלות אחד או שני זרעים ולכל אחת מהפרודות מקור ארוך משלה. מקור הפרודות מפותל וגלול בדמות בורג (בשונה מגרניון שמקור הפרודות שלו נגלל כלפי מעלה בהבשלה בצורת סליל של שעון). חלקו התחתון של המקור הארוך מתפתל בהתייבשו וחלקו העליון בעל שערות משי רכות וצפופות הערוכות כעין הנוצה (מנוצה) או בעל זיפים ארוכים, בודדים והדוקים.
בראש הפרודה יש 2 גומות, אחת בכל צד של בסיס המקור (לפעמים הגומות חסרות) ומתחת כל אחת עוברים לרוחבה חריצים או קמטים שמספרם לא עולה על שלוש (לפעמים הפרודה מחוסרת חריצים).
מיני מקור-חסידה הגדלים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה ארוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה ארוך (Erodium ciconium) - צמח חד-שנתי בעל "מקור" ארוך המעניק לו את שמו. גדל על הכרמל, ברמות מנשה, לאורך מישור החוף וכן בערוצי נחלים ועל קרקעות חוליות בצפון הנגב ובמדבר יהודה, פורח בחודשים מרץ עד מאי ופרחיו גדולים ותכולים.[8]
מקור-חסידה גדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה גדול (Erodium gruinum) מתייחד בפרחיו הגדולים בעלי הגוון התכול, המייחדים אותו ממינים אחרים של מקור-חסידה שצבעם, כאמור, על פי רוב ורוד. הצמח חד שנתי, גובהו בסביבות 20 ס"מ, והוא לרוב שרוע על הקרקע. גודל הפרחים הוא כ-20–24 מ"מ והם משנים את כיוון פריחתם במשך היום אל עבר השמש. הצמח פורח בחודשים פברואר - אפריל. הפרי דמוי המקור גדול מאוד ביחס למינים האחרים, כ-11 ס"מ אורכו. מקור-חסידה גדול נפוץ ברחבי החבל הים תיכוני בשדות פתוחים ובמקומות עזובים.
מקור-חסידה גזור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה גזור (Erodium cicutarium) - ראו ערך מורחב - ניתן לזהות מין זה בעליו הגזורים (שסועים עד לעורק הראשי בעלה) והמחולקים לאונות רבות וצרות. המין נפוץ מאוד בחבל הים תיכוני, בצידי דרכים ומקומות עזובים. פורח בחודשים פברואר עד מאי.
מקור-חסידה חלמיתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מַקּוֹר-חֲסִידָה חֶלְמִיתִי (Erodium malacoides) - ראו ערך מורחב. ניתן לזהות מין זה בעלין הפשוטים (בלתי גזורים) שדומים לעלי חלמית.
מקור-חסידה חלק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה חלק (Erodium alnifolium) - צמח עשבוני חד-שנתי נדיר, נחשב כאפזודי. הוא זוהה בפריחה בוודאות רק ב-2018. אורך הפרודה 4 מ״מ, אורך המקור 2 עד 3 ס״מ. קצה עלה הגביע מעוגל ובעל קבוצה של זיפים ארוכים. אורך הפרח עד 6 מ״מ. מדובר באוכלוסייה בת כמאה פרטים בגבעה חולית קטנה בשרון. גדל בקרקעות חוליות. פריחתו מסוף פברואר ועד תחילת מאי[9][7].
מקור-חסידה מפוצל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה מפוצל (Erodium laciniatum) - צמח חד שנתי, והוא לרוב שרוע על הקרקע. שמו נובע מעליו המפוצלים לאונות גדולות. עם זאת ישנן קבוצות שבהן העלים שלמים כמעט. ניתן לזהותו בבירור לפי עלי לוואי גדולים המצויים בבסיסו של כל עלה, וכן עלי לוואי מצויים במפרקי הגבעול. פרחיו הסגולים פורחים בבוקר ונושרים בצהריים. מקור-חסידה מפוצל הוא המין הנפוץ ביותר בנגב ובמישור החוף.
מקור-חסידה מדברי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה מדברי (Erodium deserti) - המין חד שנתי, נמוך יחסית, כ- 5-9 ס"מ מעל האדמה. גבעוליו שרועים על הקרקע או גדלים באלכסון. מין זה מתאפיין בשערות בלוטיות הגורמות לחול להדבק אליו. הצמח מכוסה גם בשערות פשוטות; עליו גזורים. פרחיו בקוטר 6–10 מ"מ והוא פורח בחודשים ינואר - אמצע אפריל. בשל דמיון רב מאוד בינו, הגדל במדבר, לבין מקור-חסידה גזור הגדל בצפון ישראל, יש הרואים בהם שני תת-מינים של מין אחד.
מקור-חסידה מלבין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה מלבין (Erodium bryoniifolium) - גדל במקומות יבשים ביותר בנגב. שמו נובע מהגוון של עליו. פרחיו פורחים לשעות בודדות החל מהבוקר. לרוב הצמח חד שנתי, אולם ישנם מקרים של פרטים רב שנתיים, הדבר תלוי בשכיחות המשקעים באזור.
מקור-חסידה מעוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה מעוצה (Erodium arborescens) - זהו מין דומה מאוד למקור-חסידה שעיר, אולם השוני נמצא בעליו השלמים וחסרי האונות. בנוסף עליו חסרי שערות. פורח מסוף פברואר ועד תחילת אפריל. גדל באזורי מדבר קיצוניים ובאזורי סלע גיר.
מקור-חסידה מצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה מצרי (Erodium malacoides (L.) L'Her) - צמח עשבוני מדברי חד-שנתי.
מקור-חסידה שעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה שעיר (Erodium hirtum) - פרחיו של מין זה גדלים קרוב לקרקע, עליו מחולקים לאונות עמוקות ולרוב הם מכוסים שערות צפופות. הפרחים בצבע לילך ומרכזם סגול כהה. הפרח פורח לאורך שעות האור. הוא נפוץ באזורי המדבר ובעיקר במדרונות. ניתן לראות את הקבוצות הגדלות בצפון מדבר יהודה אשר חסרות שערות על העלים כזן מיוחד.
מקור-חסידה תל-אביבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה תל-אביבי (Erodium telavivense) זהו מין חד-שנתי אנדמי בארץ ישראל, הוא קרוב מאוד בתכונותיו למקור-חסידה גדול, אך נבדל ממנו בכיסוי של שערות בלוטיות על גביו. ניתן למצאו באזור מישור החוף.
מקור-חסידה תמים-עלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור-חסידה תמים-עלים (Erodium subintegrifolium) - מין אנדמי של מקור-חסידה מפוצל הקיים רק במישור החוף, ונפוץ באזור של סלעי כורכר.
תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
עלה גזור-מנוצה פעמיים -
מקור-חסידה גזור -
פרי של מקור-חסידה גזור -
העלים של מקור-חסידה חלמיתי -
פרחים ועלה של מקור חסידה חלמיתי
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מקור חסידה, באתר ITIS (באנגלית)
- מקור חסידה, באתר NCBI (באנגלית)
- מקור חסידה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מקור חסידה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- מקור חסידה, באתר Tropicos (באנגלית)
- מקור חסידה, באתר GBIF (באנגלית)
- מקור חסידה, באתר IPNI (באנגלית)
- מקור חסידה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Erodium L'Hér, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ^ 1 2 Erodium L'Hér, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 12-2023
- ^ מקור-חסידה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ מילון ילקוט הצמחים, באתר האקדמיה ללשון העברית, 1930
- ^ צמחי ארץ ישראל (תש"ו), באתר האקדמיה ללשון העברית, 1946
- ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 272-276
- ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, תל אביב: כנה, 1998, עמ' 381-
- ^ מקור חסידה ארוך, באתר "צמחיית ישראל וסביבתה"
- ^ מקור-חסידה חלק, באתר צמחיית ישראל ברשת
