לדלג לתוכן

מקלטי עופות נודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין

מקלטי עופות נודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין
Migratory Bird Sanctuaries along the Coast of Yellow Sea-Bohai Gulf of China
כפן שחור-פנים
כפן שחור-פנים
כפן שחור-פנים
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2019, לפי קריטריונים 10
שטח האתר 289,710.94 הקטאר
שטח אזור החיץ 117,502.1 הקטאר
שנת הרחבה 2024
מיקום
מדינה הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין
קואורדינטות 32°55′55″N 121°01′00″E / 32.9319°N 121.0168°E / 32.9319; 121.0168
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מקלטי עופות נודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סיןסינית: 中国黄(渤)海候鸟栖息地; באנגלית: Migratory Bird Sanctuaries along the Coast of Yellow Sea-Bohai Gulf of China) הם שטחי מישורי הבוץ (אנ') באזורי הגאות והשפל לאורך חופי הים הצהוב וים בוהאי בצפון-מזרח הרפובליקה העממית של סין ובמערב קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית, הנחשבים לגדולים ביותר בעולם. מישורי בוץ אלו, יחד עם הביצות בקרבת החוף ושטחי המים הרדודים מהווים בית גידול עשיר במיוחד למיני דגים, סרטנים וצדפות. אלו מושכים אליהם מינים רבים של עופות נודדים בנתיב הנדידה המכונה נתיב התעופה מזרח-אסיה–אוסטרלאסיה (אנ'). עופות רבים, ובהם כמה מהמינים המצויים בסכנת הכחדה, מסתמכים על שטחים אלו, כאתר לעצירה בנדידה, לשם רבייה, מנוחה, תנומה וקינון.

סין הכינה תוכנית לקבלת מעמד של אתר מורשת עולמית מארגון אונסק"ו עבור 16 אתרים לאורך החוף בשליטתה. את הבקשה החליטה סין לבצע בשני שלבים, כשבשלב ראשון הוצעו שני האתרים החשובים ביותר. שני האתרים שוכנים במרחק 30 קילומטרים זה מזה על החוף של הנציבות העירונית יֵנְצֶ'נְג במחוז ג'יאנגסו במזרח סין. הבקשה אושרה בהחלטה של המושב ה-43 של ועדת המורשת העולמית ב-5 ביולי 2019 בשם "מקלטי עופות נודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין (שלב I)".[1] זהו אתר המורשת העולמית ה-54 ברפובליקה העממית של סין, ונקבע כאתר מורשת עולמית על בסיס קריטריון 10 (בית גידול טבעי, במקומו המקורי אין סיטו, מגוון ביולוגי חשוב ומובהק, כולל אלה המצויים בסכנת פגיעה בשל היבטים מהסביבה מנקודת ראות מדעית או של שמירת הטבע).[2] בשלב שני הוצעו 11 אתרים נוספים (הכוללים 27 אתרי משנה) במחוזות ליאונינג, חביי, שאנדונג ושאנגחאי. מתוכם אושרו להרחבת אתר המורשת 5 אתרים (הכוללים 10 אתרי משנה) בלבד בהחלטה של המושב ה-46 של ועדת המורשת העולמית ב-26 ביולי 2024.[3]

האזור האקולוגי של הים הצהוב

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת האזור האקולוגי של הים הצהוב

מקלטי העופות הנודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין שוכנים באזור האקולוגי של הים הצהוב (Yellow Sea Ecoregion), הכולל את אזורי הכרית הגדולים ביותר בעולם, המהווים בית גידול מרכזי בנתיב התעופה מזרח-אסיה–אוסטרלאסיה של עופות הנודדים. הוא כולל את הים הצהוב, ים בוהאי וחלק מים סין המזרחי. גבולו הדרומי שוכן בין שפך הנהר יאנגצה בסין לבין האי צ'ג'ו השייך לקוריאה הדרומית, וממנו לשפך הנהר נקדונג בקוריאה הדרומית. גבולותיו האחרים הם חופי הים הצהוב וים בוהאי. באופן גס הוא שוכן בין קווי הרוחב 31°40′ ל-41°00′ צפון, ובין קווי האורך 117°35′ ל-126°50′ מזרח, שטחו הכללי הוא 4,580,000 קילומטרים רבועים, והעומק הממוצע של מימיו הוא 40 מטרים. אזור אקולוגי זה מוזכר בפרסום "גלובאל 200: אזורים אקולוגיים בעדיפות לשימור גלובאלי" של הקרן העולמית לשימור חיות הבר כאזור קריטי לשימור חיות הבר בעולם.[4] האזור האקולוגי של הים הצהוב (מספר 203 ברשימה) הוא נציג טיפוסי של המדף היבשתי הממוזג והמערכת הימית בחלק הצפוני הממוזג של האזור האינדו-פסיפי.

קטע החוף השייך לסין מתחיל בצפון-מזרח, בשפך הנהר יאלו ונמשך (נגד כיוון השעון) דרך המחוזות ליאונינג, חביי, המחוז העירוני טיינג'ין, שאנדונג, ג'יאנגסו והמחוז העירוני שאנגחאי, ובסך הכול קטע חוף באורך כ-6,500 קילומטרים.

מישורי הגאות והשפל של אזור אקולוגי זה הם בית גידול עיקרי למיליוני עופות מים הנודדים ב"נתיב התעופה מזרח-אסיה–אוסטרלאסיה". זהו נתיב נדידה של מעל ל-50 מיליון עופות השייכים ל-492 מינים, שאתרי הרבייה שלהם באלסקה, בסיביר ולאורך החוף המזרחי של אסיה, והם חורפים באינדונזיה, באוסטרליה ובניו זילנד.[5] הם עוצרים בדרכם באזור אקולוגי זה, חלקם חורפים בו, וחלקם מנצלים אותו כאתר רבייה. משערים שלפחות 2 מיליון עופות חוף משתמשים באזור בדרכם צפונה באביב, ולפחות מיליון עופות במהלך הנדידה דרומה בסתיו.[א] דרך נתיב זה עובר המספר הגדול ביותר של מינים המצויים בסכנת הכחדה בהשוואה לשמונה נתיבי התעופה הראשיים האחרים בעולם.[7] בין המינים בסכנה Thalasseus bernsteini, שממנו נותרו בעולם קצת יותר מ-100 פרטים וחופית כפנית (Eurynorhynchus pygmeus), עוף שממנו נותרו רק כמה מאות פרטים בעולם. כמעט כל הפרטים של מין הביצנית Tringa guttifer, חופית גדולה וחרמשון מדגסקרי (Numenius madagascariensis) תלויים בבית גידול זה.

הנופים והתהליכים האקולוגיים לאורך החוף מעוצבים על ידי שני תהליכים המשתלבים זה בזה: הצטברות של המשקעים מהנהרות במזרח סין, ושקיעת המדף היבשתי של מזרח אסיה. נהרות גדולים כמו הנהר הצהוב, הנהר יאנגצה, והנהר חוואי (אנ'), המתפתלים בתוך מישור סחף נרחב, מזרימים כמויות גדולות של טין עשיר בחומרי מזון ומים בוציים לאגן הרדוד של הים הצהוב. סחף זה הוא שנתן לים הצהוב את שמו. בשילוב עם אור השמש והמים הרדודים הוא מאפשר לטפח שפע של בעלי חיים ימיים, כגון יותר מ-300 מיני דגים ויותר מ-900 מינים של חסרי חוליות, המהווים מגוון רחב של משאבי מזון שונים לעופות נודדים.[8] השילוב בין הסחף הרב מחד ושקיעת מדף היבשה מאידך יצר את אזורי הכרית של מישורי בוץ הגדולים בעולם. אזור זה מתאפיין בדלתאות של נהרות, שרטוני חול, ביצות של מים מתוקים / מים מלוחים, חופים סלעיים, איים וקווי חוף קדומים, כמו גם מישורי מלח, בריכות דגים ושדות אורז.

אתרי המורשת העולמית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת 12 האזורים הכלולים באתר המורשת העולמית "מקלטי עופות נודדים לאורך חוף הים הצהוב-מפרץ בוהאי של סין":[9]

מספר סידורי (אונסק"ו) מספר סידורי (הבקשה) שם אזור קואורדינטות שטח האתר
בהקטאר
שטח אזור החיץ
בהקטאר
1606bis–001 YS-1 בית גידול לעופות נודדים בדרום ינצ'נג הנציבות העירונית יֵנְצֶ'נְג במחוז ג'יאנגסו 32°55′55″N 121°01′01″E / 32.931944°N 121.016814°E / 32.931944; 121.016814 144,839 28,271
1606bis–002 YS-2 בית גידול לעופות נודדים בצפון ינצ'נג הנציבות העירונית יֵנְצֶ'נְג במחוז ג'יאנגסו 33°33′18″N 120°36′05″E / 33.554958°N 120.601517°E / 33.554958; 120.601517 43,804 51,785
1606bis–003 YS-3 בית גידול לעופות נודדים בצ'ונגמינג דונגטאן, שאנגחאי הרובע צ'ונגמינג (אנ') במחוז שאנגחאי 31°30′47″N 121°59′58″E / 31.512917°N 121.999389°E / 31.512917; 121.999389 7,504.71 11,271.32
1606bis–004 YS-4-1 המסלול הישן של שפך הנהר הצהוב הרבעים קנלי (אנ') וחקואו (אנ') והנפה ליג'ין (אנ')
בנציבות העירונית דונג-יינג (אנ') במחוז שאנדונג
38°06′34″N 118°44′23″E / 38.109444°N 118.739694°E / 38.109444; 118.739694 14,472.25 4,539.62
1606bis–005 YS-4-2 החלק הצפוני של שפך הנהר הצהוב הרובע קנלי (אנ') בנציבות העירונית דונג-יינג (אנ') במחוז שאנדונג 37°48′58″N 119°11′55″E / 37.816111°N 119.198611°E / 37.816111; 119.198611 8,524.79 2,427.72
1606bis–006 YS-4-3 החלק הדרומי של שפך הנהר הצהוב הרובע קנלי (אנ') בנציבות העירונית דונג-יינג (אנ') במחוז שאנדונג 37°46′14″N 119°16′48″E / 37.770556°N 119.280000°E / 37.770556; 119.280000 5,214.62 1,977.12
1606bis–007 YS-4-4 דָאוֶנְלְיוֹ הרובע קנלי (אנ') בנציבות העירונית דונג-יינג (אנ') במחוז שאנדונג 37°40′41″N 119°11′18″E / 37.678056°N 119.188333°E / 37.678056; 119.188333 44,091.6 6,740.28
1606bis–008 YS-5 בית גידול לעופות נודדים באזור הביצה נָאנְדָאגָאנְג,
צָאנְגְדְזוֹאוּ, מחוז חביי
פארק התעשייה נָאנְדָאגָאנְג בנציבות העירונית צאנגג'ואו (אנ')
במחוז חביי
38°30′11″N 117°29′31″E / 38.503056°N 117.491944°E / 38.503056; 117.491944 2,922.92 891.22
1606bis–009 YS-11-1 גבעת גְ'יוֹטוֹאוּ רובע לושונקואו בתת-מחוז עירוני דאליין במחוז ליאונינג 38°56′12″N 121°08′30″E / 38.936667°N 121.141667°E / 38.936667; 121.141667 768.2 500.91
1606bis–010 YS-11-2 אי הנחשים רובע לושונקואו בתת-מחוז עירוני דאליין במחוז ליאונינג 38°57′06″N 120°58′42″E / 38.951667°N 120.978333°E / 38.951667; 120.978333 323.95 316.29
1606bis–011 YS-12-1 הנהר דָאיָאנְג נפה עירונית דונגגאנג (אנ') בנציבות עירונית דאנדונג (אנ') במחוז ליאונינג 39°48′06″N 123°38′09″E / 39.801667°N 123.635833°E / 39.801667; 123.635833 8,578.14 4,886.27
1606bis–012 YS-12-2 אָרדָאוגוֹאוּ נפה עירונית דונגגאנג (אנ') בנציבות עירונית דאנדונג (אנ') במחוז ליאונינג 39°47′26″N 123°57′59″E / 39.790556°N 123.966389°E / 39.790556; 123.966389 8,666.76 3,895.35

אתר המורשת העולמית שלב I

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפת שטחי אתר המורשת העולמית
  אתר המורשת
  אזור החיץ

בשלב ראשון אושרו שני אתרים במרחק 30 קילומטרים זה מזה על החוף של הנציבות העירונית יֵנְצֶ'נְג במחוז ג'יאנגסו שקיבלו את הכינוי YS-1‏ (Yellow Sea 1) ו-YS-2. סך כל השטח של שני האתרים ואזורי החיץ המגינים עליהם ממערב הוא 2,281.47 קילומטרים רבועים. המאפיינים של שני האזורים הם מישורי בוץ נרחבים ותופעה גאומורפולוגית נדירה בים המכונה "רכסי חול רדיאליים" (Radial sand ridges). על פני שטח של 200 קילומטרים רבועים, 200 קילומטרים מצפון לדרום ו-140 קילומטרים ממזרח למערב יש יותר מ-70 רכסי חול תת-ימיים, שגובהם וצורתם משתנים, וביניהם יש עמקים תלולים ועמוקים. הם נחשפים בזמן השפל, והם אתר עיקרי לשיחור מזון דוגמת צדפות, סרטנים ודגים קטנים, עבור העופות הנודדים. באזורים אלו נמנו כ-680 מינים של בעלי חוליות, כולל כ-415 מיני עופות, 26 מיני יונקים, 9 מיני דו-חיים, 14 מיני זוחלים, 216 מיני דגים, וכן 165 מינים של שוכני קרקעית הים.[10]

בית גידול לעופות נודדים בדרום ינצ'נג (YS-1)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-1, המסומן כאתר מספר 1606bis–001 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 32°40′18.862″ ל-33°11′31.44″ צפון ובין קווי האורך 120°43′50″.14 ל-121°18′10.91″ מזרח, כשמרכז השטח ב-(32°55′55″N 121°01′01″E / 32.931944°N 121.016814°E / 32.931944; 121.016814). החלק העיקרי הוא בתחומי האזורים המוגנים של השמורה הלאומית ג'יאנגסו דאפנג, האזור הניסיוני של שמורת הטבע ג'יאנגסו ינצ'נג, פארק החוף הבוצי ג'יאנגסו ינצ'נג טְיָאודְזְה-נִי, שמורת הטבע החוף הבוצי ג'יאנגסו דונְגְטָאי ושמורת הטבע החוף הבוצי ג'יאנגסו דונְגְטָאי טְיָאודְזְה-נִי. גודל השטח המוגן 1,448.39 קילומטרים רבועים, ובמערבו יש אזור חיץ שגודלו 282.71 קילומטרים רבועים. רוחב החוף המושפע מגאות ושפל הוא כ-14 קילומטרים. שמורת דאפנג היא בית גידול טיפוסי של יערות שניוניים על מישור השקעה ימי וביצות קנים של מים מתוקים. השמורה היא משכן לאוכלוסייה הגדולה ביותר בעולם של אייל דוד. האייל, שמקורו בסין ונכחד ממנה בתחילת המאה ה-20, החל מגרעין רבייה של 39 פרטים שהגיעו מאנגליה ב-1986 וצמח למעל 4,500 פרטים. קו החוף הוא נקודת עצירה חשובה לעופות מים. מחצית מאוכלוסיית העולם של מין החופית Calidris pygmaea, ומין הביצנית Tringa guttifer עוצרים באתר זה ובסביבתו לתקופה ארוכה, ניזונים ואף מחליפים נוצות.

בית גידול לעופות נודדים בצפון ינצ'נג (YS-2)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-2, המסומן כאתר מספר 1606bis–002 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 32°49′02″ ל-33°11′30″ צפון ובין קווי האורך 120°43′32″ ל-120°36′05″ מזרח, כשמרכז השטח ב-(33°33′18″N 120°36′05″E / 33.554958°N 120.601517°E / 33.554958; 120.601517). אזור זה שוכן בתחומי שמורת הטבע ג'יאנגסו ינצ'נג. גודל השטח המוגן 438 קילומטרים רבועים, ובמערבו יש אזור חיץ שגודלו 517.85 קילומטרים רבועים. רוחב החוף המושפע מגאות ושפל הוא כ-5 קילומטרים. האזור הוא בעיקר בית גידול של ביצות קנים של מים מתוקים ומישורי בוץ. זהו אתר החריפה החשוב ביותר של עגור אדום כתר, שכ-50% (80% בשנים מסוימות) מהפרטים של מין נדיר זה חורפים באתר זה.

מישור בוץ ביפן
משיין גליליני (Imperata cylindrica)
סוף צר-עלים (Typha angustifolia)
Spartina alterniflora, מין צמח פולש באתר

אקלים האזור בו שוכנים האתרים הוא מונסוני. באזור החוף האקלים הוא חמים, והטמפרטורה השנתית הממוצעת היא בין C°‏ 13 ל-C°‏ 15. בשל השפעת הים האקלים הוא חמים יותר בחורף וקריר יותר בקיץ בהשוואה לאקלים בפנים הארץ. כך למשל יש בחוף בממוצע בין 5 ל-10 פחות ימים שבהם הטמפרטורה יורדת מתחת לנקודת הקיפאון בהשוואה לפנים הארץ. כמות הגשם השנתית הממוצעת נעה בין 900 ל-1,000 מילימטרים. בשל השפעת המונסון יש באזור גשמי זעף לעיתים קרובות, כשפיזור הגשם על פני השנה אינו אחיד, כשמרבית הגשם (בין 60% ל-70%) יורדת בין יוני לספטמבר. הלחות היחסית משתנה בהתאם לעונה, כשהיא כ-85% ביולי ובאוגוסט והרבה פחות בסתיו ובחורף. הלחות היחסית עולה מצפון לדרום.

טייפונים הם תופעה הרסנית המתרחשת לעיתים קרובות באזור. טייפון בזמן גאות יכול לגרום לנחשולים שמציפים את החוף. טייפונים יכולים גם לגרום לגשמים כבדים.

הטמפרטורה הנמוכה ביותר של מי הים היא בפברואר, בממוצע C°‏ 4.9, הטמפרטורה הגבוהה ביותר היא באוגוסט, בממוצע C°‏ 27.4.

אזור הכרית של הים הצהוב מוגדר כאזור החוף המושפע מתהליכי גאות ושפל, ולרוב משמש להגדרת בתי הגידול של החיים בחוף הים. הוא מושפע מהסחף שנישא במשך אלפי שנים בנהרות, בייחוד הנהר הצהוב והיאנגצה שיצרו אזור כרית על שטח של 30,000 קילומטרים מרובעים, אזור הכרית הגדול בעולם. אזור הכרית מחולק לשלושה תת-אזורים:

  • אזור העל-כרית – אזור שאינו מוצף בגאות, אך מושפע מרסס הגלים. באזור זה יש ביצות מלוחות, וחברות הצומח הם בעיקר חברת קנים שבהם המינים השולטים הם:משיין גליליני (Imperata cylindrica)‏, Zoysia macrostachys‏, Suaeda salsa וקנה מצוי. ביצות מים מתוקים מכוסים בין 60% ל-70% בקנים בגובה בין 1.5 ל-2.5 מטרים, והן נפוצות באזור שפכי הנהרות. מינים נוספים הצומחים באזור מדי פעם כוללים חברות לענה, וסליקורניה אירופאית (Salicornia europaea). מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הולך ומשתלט הצמח Spartina alterniflora, מין פולש שהגיע מארצות הברית, מתפשט לאורך החוף ומתחרה בחברת ה-Suaeda salsa, ופוגע בעופות התלויים בבית גידול זה.
  • אזור הכרית - האזור שבין הגבול העליון של הגאות לגבול התחתון בו המים נסוגים רק לתקופה קצרה ביותר. תנאי המחיה באזור קיצוניים, אך הם נתונים לשינויים דחופים. האזור נתון לכוחות פיזיים כגון התנפצות הגלים וסחיפה, בזמן גאות בעלי החיים צריכים להתאים את עצמם לחיים מתחת למים ובזמן שפל לתנאי האוויר, הרוח והקרינה הישירה מהשמש. בעלי החיים באזור זה לרוב בעלי התאמות ייחודיות לסביבת המחיה.
  • אזור התת-כרית - האזור שנמצא מיד לאחר נקודת השפל והוא מוצף תמיד במי ים.

באתר המורשת (על שני חלקיו) יש 7 משפחות, ו-7 סוגים של שרכים, שתי משפחות, 6 סוגים ו-8 מינים של חשופי זרע ו-70 משפחות, 217 סוגים ו-306 מינים (תת-מינים וזנים) של בעלי פרחים. סוג הכולל מין אחד (Glehnia littoralis) אנדמי לחוף ג'יאנגסו ו-8 מינים אנדמיים לסין.

יש באתר חמישה אזורי צמחייה:

  • צמחיית חוף של קרקע מלוחה (Coastal salt soil vegetation) – תכולת המלח בקרקע הולכת ויורדת מהים אל תוך היבשת, וכוללת את החברות הבאות:
    • חברת Suaeda glauca – בחברה זו ה-Suaeda glauca הוא בדרך כלל המין היחיד, כשלעיתים מצטרף Salicornia europaea. הצמח מכסה בין 10% ל-40% מאזור הכרית.
    • חברת Zoysia macrostachys – זהו מין עשב המתפתח לעיתים קרובות לצד המין הפולש Spartina alterniflora, מינים הגדלים בחבורה זו כוללים: "משיין גליליני", קנה מצוי, ו-Suaeda salsa.
    • חברת Aeluropus sinensis‏ – Aeluropus sinensis הוא מין עשב הגדל באזור המעבר בין חברת Suaeda glauca לחברת Zoysia macrostachys.
    • חברת משיין גליליני – חברה נפוצה ועשירה במינים, הכוללת, בנוסף למינים שהוזכרו לעיל, את המינים Calamagrostis epigeios ו-Apocynum venetum.
    • חברת מין הלענה Artemisia capillaries
  • צמחיית ביצה מלוחה (Salt Marsh Vegetation) כוללת את החברות הבאות:
    • חברת Spartina alterniflora – מין פולש שיש לו עמידות גדולה למלח. הוא מתפשט על חשבון Suaeda salsa ופוגע בכך בבית הגידול של עגור אדום הכתר. לעיתים הוא גדל עם Spartina anglica.
    • חברת Carex scabrifolia – מין השייך לסוג כריך והוא מין חלוץ לשפכי נהרות
    • חברת Scirpus planiculmis – החברה נפוצה בשפכי נהרות בין ביצות הקנים ופני המים. היא גם מעורבת בחברת ה-Suaeda כשחודרים מים מתוקים.
    • חברת סוף צר-עלים (Typha angustifolia) – מופיעה לעיתים באתר באזורי הביצות הנמוכים כשהיא מעורבת בקנים.
  • צמחיית המים המליחים (Brackish Water Vegetation) קיימת באזור הכרית של שפכי נהרות. המינים הנפוצים הם קנה מצוי, Scirpus validus ו-Scirpus planiculmis.
  • צמחיית קרקע מלוחה (Salt Soil Vegetation) בעיקר לאורך מישורי מלח ובערוצים.
    • חברת הרופיניים (Ruppiaceae) – בעיקר לאורך קצות מישורי המלח, ולעיתים בערוצים של אזור העל-כרית. כשתכולת המלח בקרקע יורדת מוחלפת חברה זו ב-Myriophyllum verticillatum.
    • חברת Myriophyllum verticillatum – נפוצה בגופי מים מתוקים, אבל סובלת מליחות עד גבול מסוים. עם זאת, אם המליחות תגדל תוחלף חברה זו בנהרונית מסולסלת (Potamogeton crispus)
  • חברת נהרונית מסולסלת – בעיקר בערוצים באתר המורשת.
מין היבשתן Boleophthalmus pectinirostris
אייל דוד
עגור אדום כתר
חופית כפנית (Eurynorhynchus pygmeus)
עגור הכתם
שחף סיני שחור-ראש
עגור סיבירי
צולל באאר

680 בעלי חוליות תועדו באתר המורשת, כולל 216 מינים של דגים, 14 מינים של זוחלים, 9 מינים של דו-חיים, 415 מינים של עופות ו-26 מינים של יונקים. בנוסף זוהו 165 מינים של חסרי חוליות החיים על קרקע הים והביצות (zoobenthos).

  • חסרי חוליות מימיים – בין המינים השוכנים על קרקע הים: התולעים הרב-זיפיות Tylorrhynchus heterochaetus ו-Notomastus latericeus, החלזון הימי Umbonium thomasi, והצדפות Mactra veneriformis ו-Glauconome chinensis.
  • דגים – בין 216 מיני הדגים יש 14 מינים ברשימה האדומה של IUCN, כולל חדקן סיני שבסכנת הכחדה חמורה, פטישן כד-חרטום ומין הטחן Aetobatus flagellum שהם בסכנת הכחדה. היבשתן Boleophthalmus pectinirostris הוא מין דג אמפיבי העולה ליבשה ויכול לשהות שם זמנים ממושכים.
  • זוחלים – בין 14 מיני הזוחלים יש 8 מיני נחשים, 5 מיני לטאות ומין צב יבשה אחד הנמצא ברשימה האדומה של ה-IUCN
  • דו-חיים – 9 המינים של הדו-חיים שייכים לסדרה אחת ול-4 משפחות, מין אחד של צפרדע, Pelophylax nigromaculatus, נמצא ברשימה האדומה של ה-IUCN
  • יונקים - 27 מינים של יונקים המשתייכים ל-6 סדרות ו-12 משפחות, הרוב מכרסמים. לשני מינים יש משמעות גלובלית.
    • אייל דוד – יובא לאזור מבריטניה בשנת 1986 בעזרת הקרן העולמית לשימור חיות הבר. מין זה היה נפוץ במקור בחלקו התחתון של הנהר הצהוב, ובחלקו האמצעי והתחתון של הנהר יאנגצה. ציד ללא הבחנה הכחיד את האייל מהטבע בתחילת המאה ה-20, ואוכלוסייה קטנה שלו שרדה רק בגני החיות באירופה. בשנת 1986 הובאו 39 פרטים של אייל דוד לשמורה במועצה דאפנג בנציבות העירונית יאנצ'נג, והאוכלוסייה גדלה בהתמדה ומספר הפרטים עולה על 4,500, ומהם שוחררו 905 פרטים באופן מלא לטבע באזור החוף של יאנצ'נג.
    • אלקרן הגדות - גם הוא היה נפוץ בדרום סין ובמזרח סין. עם זאת, בגלל אובדן בית הגידול, תחום התפוצה שלו הצטמק לאזורי הכרית של יאנצ'נג, אגם חונגג'ה בג'יאנגסו, אגם פו-יאנג, כמו גם בארכיפלג של ג'ואושאן. ההערכה היא כי אוכלוסיית האלקרן היא כ-3,400 פרטים באזור הכרית של יאנצ'נג.

על פי סקר שנערך ב-2017 נמנו 415 מינים של עופות בשני חלקי אתר המורשת. המינים משתייכים ל-53 משפחות ב-19 סדרות, הנחלקים ל-158 מינים של ציפורי שיר, 60 מינים של חופמאים, 38 מינים של אווזאים, 36 מינים של בזיים, 25 מינים של שחפיים, 22 מינים של חסידאים ו-16 מינים של עגוראים. 36 מינים מתוך 415 המינים הם תושבי קבע, 60 מינים שוהים באתר בקיץ, 123 מינים חורפים באתר, ו-210 נודדים דרך האתר. 66 מינים מתרבים באתר.

הארגון East Asia-Australasia Flyway Partnership, שהוקם במטרה לשמור על העופות הנודדים בנתיב הנדידה מזרח-אסיה – אוסטרלאסיה, בתי הגידול שלהם ופרנסתם של האנשים התלויים בהם, מונה 1,030 אתרי עצירה בנתיב הנדידה מדורגים לפי מספר המינים העוברים בהם, כשאתר המורשת העולמית מדורג במקום השלישי. אתר זה הוא גם אחד מתוך 16 בתי הגידול המרכזיים בנתיב הנדידה שאיתר ארגון זה.

לפחות 23 מינים נמצאים ברשימה האדומה של IUCN, ובהם:

בין המינים הבולטים באתר:

  • עגור אדום כתר – בין העופות המתבוססים הגדולים ביותר, ומין בסכנת הכחדה בעולם. הערכת האוכלוסייה העולמית נעה בין 1,450 ל-1,550 פרטים. המספר הגבוה ביותר של פרטים של עגור אדום הכתר ביאנצ'נג היה 1,200. לעומת זאת, בגלל שינויי האקלים, וגם ההידרדרות של בתי הגידול הצטמצמה אוכלוסיית החורף ביאנצ'נג ל-500–600 פרטים, חלק מהפרטים החורפים בסין נשארים בדלתה של הנהר הצהוב, כמה מאות קילומטרים צפונית ליאנצ'נג.
  • חופית כפנית (Eurynorhynchus pygmeus) – זהו אחד העופות בסכנת ההכחדה החמורה ביותר בעולם, כשהאוכלוסייה העולמית מונה פחות מ-400 פרטים. המספר הגבוה ביותר של פרטים של מין זה ביאנצ'נג היה 221 בשנת 1991. ניתן לראותו בכל שנה בלהקות של 10 עד 20 פרטים.
  • Paradoxornis heudei מין של סבכי המכונה באנגלית מקור-תוכי שוכן קנים (Reed parrotbill). זהו מין עוף אנדמי לסין המקנן בקנים לאורך חופה של סין בחלוק התחתון של הנהר אמור.

מיני עופות בולטים נוספים: חופית להקנית, חרמשון גדול, לימוזה חומת-בטן, חופית מגלית, חופמי מונגולי וארנריה אדמונית.

אתר המורשת העולמית שלב II

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהחלטה שהתקבלה במושב ה-46 של ועידת המורשת העולמית שהתכנסה ביולי 2024 בניו דלהי הוחלט לצרף 10 אזורים לאתר המורשת העולמית. 10 אזורים אלו מקובצים ל-5 אתרים המסומנים בבקשה המקורית של סין כ-YS-3‏, YS-4‏, YS-5‏, YS-11 ו-YS-12. הרחבה זו הוסיפה למעלה מ-1,000 קמ"ר לאתר המורשת העולמית.[11] הוועידה דחתה את הבקשה ל-6 אתרים נוספים ובהם 17 אזורים, אם כי השאירה פתח לבקשה חוזרת בתנאי שיתמלאו תנאים כדוגמת הרחבת השטח והצגת המינים המיוחדים לכל אזור. בבקשה המקורית של סין נאמר כי בכלל האזורים נמנו 562 מינים של עופות ב-86 משפחות ו-27 סדרות לעומת 415 מינים של עופות שנמנו באזורים שבשלב I.[12]

בית גידול לעופות נודדים בצ'ונגמינג דונגטאן, שאנגחאי (YS-3)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-3, המסומן כאתר מספר 1606bis–003 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 31°27′28″ ל-31°36′54″ צפון ובין קווי האורך 121°53′04″ ל-122°03′57″ מזרח, כשמרכז השטח ב-31°30′47″N 121°59′58″E / 31.512917°N 121.999389°E / 31.512917; 121.999389. שטח האתר 7,504.71 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין 11,271.32 הקטאר. האתר ואזור החיץ שוכנים בתחומי "שמורת הטבע הלאומית לעופות של שנגחאי צ'ונגמינג דונגטאן".[13] זהו אזור הגידול האינטנסיבי ביותר עבור עופות מים כולל חופמאים, ברווזיים ושחפיים. כמעט ואין הפרעה אנושית באזור זה, וזהו האזור השלם ביותר של המערכת האקולוגית ביצות שפך ובית הגידול של חיות בר נדירות.[14] המערכת האקולוגית הטבעית מורכבת משטחי חוליות, מישורי בוץ ותלוליות ימיות באזור מרובה משקעים (1,400 מ"מ גשם בשנה[15]). במישורי הגאות גדלים צמחים מחבורת קנה מצוי, וחבורת שני מינים של אגמון (Scirpus mariqueter ו-Schoenoplectus triqueter), ומין המדחול הפולש Spartina alterniflora (אנ') שנעשים מאמצים להכחידו.[16] באזור זה נמנו 433 מינים של חולייתנים, כולל 300 מיני עופות, 8 מיני יונקים ו-8 מיני דו-חיים וזוחלים ו-117 מיני דגים. מלבד זאת תועדו, 108 מינים של שוכני קרקעית הים (כולל שני מיני חרקים).[17] 300 מיני העופות שייכים ל-17 סדרות ו-54 משפחות. מתוכם 138 מינים הם עופות חוף (חופמאים) שכ-100,000 מהם עוברים דרך האתר בשנה.[18] בין העופות הבולטים עגור הכתם המוגדר פגיע שכ-11,600 פרטים ממנו עוברים דרך האתר ומתוכם כ-130 גם חורפים בו.[19] עופות נוספים כוללים כפן שחור-פנים וחופית גדולה.

בית גידול לעופות נודדים בשפך הנהר הצהוב, דונגינג, מחוז שאנדונג (YS-4)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר זה מורכב מארבעה אזורים בדלתה של הנהר הצהוב, אחד בשפך הישן של הנהר ושלושה סביב השפך הנוכחי. כל הארבעה שוכנים בתחומי החלקים השונים של "שמורת הטבע הלאומית של הדלתה של הנהר הצהוב בשאנדונג".[20] ארבעת האתרים מושפעים מהסחף הרב שהנהר הצהוב משקיע בשפך ובים בוהאי (1.05 מיליארד טון בשנה). באזורים אלה תועדו צמחים בעלי פרחים ב-65 משפחות, 216 סוגים ו-328 מינים.[21] החבורות הבולטות הן של מין האוכם Suaeda salsa ושל קנה מצוי וכן מינים השקועים מתחת למים כדוגמת קרנן טבוע (אנ').[22] זהו האזור הביצתי הגדול ביותר בסין ובו 612 מינים של חולייתנים, כולל 25 מיני יונקים, 381 מיני עופות, עשרה מיני זוחלים, שישה מיני דו-חיים ו-190 מיני דגים. 381 מיני העופות משתייכים ל-71 משפחות ב-20 סדרות, כאשר מספר המינים הרב ביותר (68) שייך לסדרת החופמאים.[23] YS-4 הוא אזור רבייה מרכזי, אזור חריפה ואתר נדידה לעופות, ויותר ממיליון עופות נודדים דרך YS-4 ונחים בו. בין המינים הבולטים שחף סיני שחור-ראש,[24] חסידה מזרחית,[25] ועגור סיבירי.[26]

המסלול הישן של שפך הנהר הצהוב (YS-4-1)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-4-1, המסומן כאתר מספר 1606bis–004 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 38°03′22″ ל-38°11′51″ צפון ובין קווי האורך 118°37′58″ ל-118°46′18″ מזרח, כשמרכז השטח ב-38°06′34″N 118°44′23″E / 38.109444°N 118.739694°E / 38.109444; 118.739694. שטח האתר 8,462.14 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 3,698.00 הקטאר.

החלק הצפוני של שפך הנהר הצהוב (YS-4-2)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-4-2, המסומן כאתר מספר 1606bis–005 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 37°46′07″ ל-37°51′27″ צפון ובין קווי האורך 119°10′09″ ל-119°14′23″ מזרח, כשמרכז השטח ב37°48′58″N 119°11′55″E / 37.816111°N 119.198611°E / 37.816111; 119.198611. שטח האתר 4,358.71 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 2,414.76 הקטאר.

החלק הדרומי של שפך הנהר הצהוב (YS-4-3)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-4-3, המסומן כאתר מספר 1606bis–006 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 37°44′16″ ל-37°48′28″ צפון ובין קווי האורך 119°13′08″ ל-119°19′39″ מזרח, כשמרכז השטח ב-37°46′14″N 119°16′48″E / 37.770556°N 119.280000°E / 37.770556; 119.280000. שטח האתר 5,214.62 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 1,977.12 הקטאר.

דָאוֶנְלְיוֹ (YS-4-4)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-4-4, המסומן כאתר מספר 1606bis–007 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 37°36′28″ ל-37°44′45″ צפון ובין קווי האורך 119°01′39″ ל-119°19′17″ מזרח, כשמרכז השטח ב-37°40′41″N 119°11′18″E / 37.678056°N 119.188333°E / 37.678056; 119.188333. שטח האתר 24,291.79 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 5,645.14 הקטאר.

בית גידול לעופות נודדים באזור הביצה נָאנְדָאגָאנְג, צָאנְגְדְזוֹאוּ, מחוז חביי (YS-5)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-5, המסומן כאתר מספר 1606bis–008 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 38°28′13″ ל-38°32′02″ צפון ובין קווי האורך 117°26′48″ ל-117°32′19″ מזרח, כשמרכז השטח ב-38°30′11″N 117°29′31″E / 38.503056°N 117.491944°E / 38.503056; 117.491944. שטח האתר 2,922.92 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 891.22 הקטאר. האתר שוכן בתחומי "אזור הביצות נָאנְדָאגָאנְג ושמורת טבע מחוזית של עופות, מחוז הביי".[27] האתר הוא ביצה של מים מתוקים שנוצרה בעקבות הקמת סכר על שטח שממנו הים נסוג. בשטח זה ישנם 234 מינים של צמחי בר ב-161 סוגים ו-62 משפחות.[28] מרביתם בשל הסביבה המימית הם הידרופיטים, כדוגמת אלף עלה משובל (Myriophyllum spicatum) וקנה מצוי והלופילים דוגמת אשל סין (Tamarix chinensis). באתר תועדו 333 מינים של בעלי חוליות, כולל 268 מיני עופות ב-55 משפחות ו-18 סדרות, 15 מיני יונקים בעשר משפחות וחמש סדרות, חמישה מינים של דו-חיים. בשלוש משפחות ובסדרה אחת, תשעה מיני זוחלים בשלוש משפחות ובסדרה אחת, ו-36 מיני דגים ב-18 משפחות ותשע סדרות. בין העופות בולט צולל באאר (אנ').

בית גידול לעופות נודדים באי הנחשים - לאוטישאן, דאליאן, מחוז ליאונינג (YS-11)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר זה מורכב משני אזורים נפרדים: "גבעת גְ'יוֹטוֹאוּ" ו"אי הנחשים" השוכנים ב"שמורת הטבע הלאומית של אי הנחשים לאוטישאן".[29] "גבעת גְ'יוֹטוֹאוּ" מיוערת בצפיפות ביערות אורן מהמין אורן שחור יפני (אנ') ואורן אדום, בעוד שאי הנחשים מכוסה חלקית בצמחייה עבותה וחלקו סלעים קרחים. באתרים אלו תועדו 346 מיני עופות ב-22 סדרות, 63 משפחות ו-173 סוגים.[30] האי מאפשר אתר מנוחה לעופות שחוצים את ים בוהאי, בהם 40 מינים של עופות דורסים מהמשפחות נציים, בזיים וינשופיים.[30] עופות בולטים כוללים: איה מצויצת, עיט צפרדעים, בז ציידים, לבנית סינית. "אי הנחשים", השוכן כ-13 קילומטרים מהיבשת, קיבל את שמו הודות למין של צפעוני גומה אנדמי Gloydius shedaoensis (אנ') שאוכלוסייה צפופה שלו חיה אך ורק באי קטן (כ-730 דונם) זה. הצפעונים אורבים לציפורים הנודדות הרבות שנוחתות באי למנוחה.

גבעת גְ'יוֹטוֹאוּ (YS-11-1)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-11-1, המסומן כאתר מספר 1606bis–009 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 38°55′07″ ל-38°57′17″ צפון ובין קווי האורך 121°07′22″ ל-121°09′39″ מזרח, כשמרכז השטח ב-38°56′12″N 121°08′30″E / 38.936667°N 121.141667°E / 38.936667; 121.141667. שטח האתר 768.2 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 500.91 הקטאר.

אי הנחשים (YS-11-2)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-11-2, המסומן כאתר מספר 1606bis–010 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 38°56′30″ ל-38°57′43″ צפון ובין קווי האורך 120°58′00″ ל-120°59′23″ מזרח, כשמרכז השטח ב-38°57′06″N 120°58′42″E / 38.951667°N 120.978333°E / 38.951667; 120.978333. שטח האתר 323.95 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 316.29 הקטאר.

בית גידול לעופות נודדים בשפך יאלוג'יאנג, דאנדונג, מחוז ליאונינג (YS-12)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
לימוזה חומת-בטן

אתר זה מורכב משני אזורים נפרדים: "הנהר דָאיָאנְג" ו"אָרדָאוגוֹאוּ" השוכנים ב"שמורת הטבע הלאומית ביצות שפך יאלוג'יאנג".[31] שני האזורים הם ביצות שנוצרו בשפך של נהרות: הנהר דָאיָאנְג ויאלו. באזורים אלו יש שפע צמחייה, בסה"כ זוהו 359 מינים (כולל תת-מינים ווריאציות) של צמחים וסקולריים ב-83 משפחות ו-234 סוגים. בין העצים מין המילה Fraxinus mandschurica (אנ') וגינקו דו-אונתי, המין Glycine soja (אנ') נפוץ מאוד בשטחי הביצות.[32] האתר הוא מערכת אקולוגית מורכבת הכוללת שטחי ביצה יבשתיים, מימיים, ימיים וחופיים. הוא מאפיין את אזור המעבר של המינים בצפון-מזרח סין ובצפון סין. ה-YS-12 הוא ביתם של 517 מינים של בעלי חיים, כולל 346 מיני בעלי חוליות (כולל 53 מיני דגים, ארבעה מיני דו-חיים, שמונה מיני זוחלים, 254 מיני עופות ו-27 מיני יונקים), ו-171 מינים של חסרי חוליות (כולל שוכני קרקעית הים). ופיטופלנקטון). 254 מיני העופות משתייכים ל-14 סדרות ו-46 משפחות, כולל 127 מיני עופות מים בשש סדרות ו-17 משפחות ו-127 מיני עופות יבשתיים בתשע סדרות ו-26 משפחות.[33] בין המינים הבולטים חופית גדולה, לימוזה חומת-בטן, חרמשון מדגסקרי (Numenius madagascariensis), מין הביצנית Tringa guttifer וחופית כפנית (Eurynorhynchus pygmeus).

הנהר דָאיָאנְג (YS-12-1)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-11-1, המסומן כאתר מספר 1606bis–011 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 39°42′35″ ל-39°53′38″ צפון ובין קווי האורך 123°34′41″ ל-123°41′38″ מזרח, כשמרכז השטח ב-39°48′06″N 123°38′09″E / 39.801667°N 123.635833°E / 39.801667; 123.635833. שטח האתר 8,578.14 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 4,886.27 הקטאר.

אָרדָאוגוֹאוּ (YS-12-2)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור YS-11-2, המסומן כאתר מספר 1606bis–012 בהכרזה של אונסק"ו, משתרע בין קווי הרוחב 39°45′31″ ל-39°49′23″ צפון ובין קווי האורך 123°50′20″ ל-124°05′38″ מזרח, כשמרכז השטח ב-39°47′26″N 123°57′59″E / 39.790556°N 123.966389°E / 39.790556; 123.966389. שטח האתר 8,666.76 הקטאר ושטח אזור החיץ המקיף אותו לחלוטין הוא 3,895.35 הקטאר.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בבקשה של סין להכרזה על אתר מורשת עולמית מצוין שכ-40% מעופות החוף ("ארוכי רגליים" - shorebirds או waders) בנתיב הנדידה הזה עוברים דרך אתר המורשת המיועד, על בסיס הטענה שכ-5 מיליון עופות חוף עוברים בנתיב הנדידה. המספרים העדכניים מדברים על כ-8 מיליון עופות חוף[5] או אף 9 מיליון.[6]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Two natural sites, one in China, another in Iran, inscribed on UNESCO’s World Heritage List
  2. ^ Migratory Bird Sanctuaries along the Coast of Yellow Sea-Bohai Gulf of China (Phase I)
  3. ^ Decision 46 COM 8B.3 Migratory Bird Sanctuaries along the Coast of Yellow Sea-Bohai Gulf of China (China)
  4. ^ David M. Olson and Eric Dinerstein, Global 200: Priority Ecoregions for Global Conservation
  5. ^ 1 2 East Asia/Australasia Flyway Factsheet, BirdLife Data Zone
  6. ^ How many shorebirds use the East Asian-Australasian Flyway?
  7. ^ Nomination file page 58
  8. ^ Nomination file page 57
  9. ^ Map of Migratory Bird Sanctuaries along the Coast of Yellow Sea-Bohai Gulf of China
  10. ^ Nomination file page 63
  11. ^ Migratory Bird Sanctuaries along the Coast of Yellow Sea-Bohai Gulf of China, UNESCO site
  12. ^ Nomination file page 60
  13. ^ Chongming Dongtan Birds National Nature Reserve
  14. ^ Nomination file page 70
  15. ^ Nomination file page 72
  16. ^ Nomination file pages 74-77
  17. ^ Nomination file page 77
  18. ^ Nomination file page 78
  19. ^ Nomination file pages 78-80
  20. ^ Chen Kelin, Yuan Jun and Yan Chenggao, Shandong Yellow River Delta National Nature Reserve
  21. ^ Nomination file page 94
  22. ^ Nomination file page 95
  23. ^ Nomination file page 97
  24. ^ Nomination file pages 98-100
  25. ^ Nomination file pages 100-102
  26. ^ Nomination file pages 102-104
  27. ^ Nandagang Wetland Over View
  28. ^ Nomination file page 111
  29. ^ Snake Island, Laotie mountains
  30. ^ 1 2 Nomination file page 190
  31. ^ Dandong Yalu Jiang Estuary Wetland National Nature Reserve, China, March 18
  32. ^ Nomination file page 204
  33. ^ Nomination file page 205