מקסים דתומה

מקסים דתומה
Maxime Dethomas

לידה	13 באוקטובר 1867 Garges-lès-Gonesse, צרפת
פטירה	21 בינואר 1929 (בגיל 61) פריז, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות פאסי
תחום יצירה	ציור, עיצוב במה
זרם באמנות	פוסט-אימפרסיוניזם
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד

מקסים דתומה (בצרפתית: Maxime Dethomas;‏ 13 באוקטובר 1867 – 21 בינואר 1929) היה צייר, שרטט, מאייר צרפתי, והיה בין מעצבי התפאורה והתלבושות הידועים ביותר בתקופתו. כאמן, דתומה זכה להערכה רבה על ידי בני דורו והציג תערוכות רבות, הן בצרפת והן מחוצה לה. בשנת 1912, הוא זכה בפרס לגיון הכבוד על תרומתו לאמנות צרפתית.

דתומה זכור גם בזכות ידידותו הקרובה עם האמן אנרי דה טולוז-לוטרק, והקשר שלו עם תנועת הנאבי ועם אמנים וסופרים פוסט-אימפרסיוניסטים וסימבוליסטים חשובים אחרים.

ביוגרפיה

מקסים דתומה, נולד בפרבר של פריז, בשנת 1867, היה הבכור מבין שישה ילדים, כולל ארבעה אחים למחצה. משפחתו באה משושלת ארוכה של ציירים-מדפיסים מצד אחד, ועורכי דין מהצד השני. אביו, ז'אן אלברט דתומה (1842–1891), היה פוליטיקאי ועורך דין פריזאי חשוב. אמו, לור-אליזבת אנטואנט בכט, מתה בגיל 27 בשנת 1874. אמו החורגת, מארי לואיז ת'יר, השתייכה למעמד הבינוני האמיד של בורדו.

מקסים דתומה, הכנר, 1904

בשנת 1887, נרשם דתומה לאקדמיה לאמנות דקורטיבית בה למד זמן קצר, והעדיף להעביר חלק ניכר מזמנו בחנות הספרים מקום אהוב על אמנים וסופרים צעירים בניהולו של אדוארד דוז'רדן. כאן הוא פגש לראשונה את לואי אנקטין ואנרי דה טולוז-לוטרק.

דתומה לא היה מרוצה מלימודיו באקדמיה לאמנויות דקורטיביות, והחל לקבל הדרכה לא רשמית בסדנה הפרטית של המאסטר הצעיר, אנרי ז'רבק. בשנת 1888, והמשיך לאחר מכן את השכלתו הרשמית אצלו. השלב האחרון של החינוך הפורמלי של דתומה החל משנת 1891 ואילך, כשלמד קורס מגוון יותר באקדמיה דה לה פאלט, במונמארטר. ההוראה של אז'ן קריי מילאה תפקיד משמעותי בהתפתחות האמנות של דתומה, והוא המשיך להיות חבר קרוב של האמן ושל משפחתו.

אומנות

סגנונו המוקדם של דתומה מושפע בעיקר קריי ודאגה, בעוד שיצירות מאוחרות יותר נוטות יותר לזו של טולוז-לוטרק. דתומה טען שההשראה שלו הונחה על ידי אמנים בני דורות מוקדמים יותר, במיוחד גויה, דלקרואה ומאנה. ב-1905, המבקר רב ההשפעה לואי ווקס שיבח את דתומה כ"צופה ממולח וחודר" שלכד את מצויריו "בפיכחון רב עוצמה".

הוא יצר רישומים נמרצים ומספר ציורי שמן, המציגים דיוקנאות, סצנות בתי קפה ונופים אורבניים של איטליה וספרד. הוא עבד בעיקר עם קווים רחבים בגרפיט, פחם ופסטל, לעיתים קרובות משופרים על ידי צבעי מים ושימוש במברשת, עם טפטופים ותרסיסים של גואש המזכירים ליטוגרפיות של לוטרק. מסוף שנות ה-90, הוא שאב השראה מהדפסים יפניים - ופיתח סגנון נועז ופנה לחיתוכי עץ.

מקסים דתומה, זוג, 1905

כמו רבים מבני דורו, דתומה חקר מדיומים אמנותיים שונים, כולל איורי ספרים, פוסטרים ויצירת דפוס. עד 1895, הוא עיצב תוכניות לתיאטרון דה ל'ובר וכרזות תערוכות ופרסומות. הוא אייר קרוב לשלושים ספרים של סופרים בולטים רבים, כולל מוריס דונה ואוקטב מירבו.

דתומה צייר דוגמניות הן מתוך המעגל החברתי שלו, והן כדמויות מהחיים העירוניים, וחיפש מאפיינים של החברה הפריזאית. במהלך המעבר למונמארטר ב-1891, הלך דתומה בעקבות המדריכים שלו, לחפש ביטוי למצב האנושי והמאבקים היומיומיים של העניים העירוניים.

אדגר דגה, היה תומך נלהב של דתומה ודיבר בחום על עבודתו וטען כי "יש לה משקל". למרות הרתיעה שלו מלהציג את עבודותו, הוא השתתף בכמה מהתערוכות המשמעותיות ביותר של שנות ה-90. תערוכת היחיד הראשונה שלו בשנת 1900 סימנה נקודת מפנה בנכונותו לקבל את המוניטין, והובילה לשבחים ניכרים ולהכרה ציבורית.

האמנות של דתומה עברה דרך ידיהם של סוחרי אמנות בולטים רבים. כתוצאה מכך, רבות מיצירותיו נרכשו על ידי אספנים רבי השפעה.

תיאטרון

מ-1910 עד 1913, עבד דתומה עם ז'אק רושה במהלך כהונתו בתיאטרון האמנויות. לאחר שקיבל על עצמו את ניהול התיאטרון, גייס רושה את כישרונותיהם של כמה אמנים שתרמו למגזין שלו, La Grande Revue, כולל ז'אק דרזה, רנה פיוט ומקסים דתומה, שאף אחד מהם לא עבד קודם לכן על הבמה.

כמנהל העיצוב בתיאטרון פתח דתומה בקריירה שתימשך לשארית חייו. תיאטרון האמנויות ייצג שינוי גדול הרחק ממשחק קליל ותוכן רדוד של התיאטרון המסחרי שהיו אז הנורמה. ההפקה הראשונה, (1910), סימנה מהפכה תיאטרלית גדולה שבאמצעותה הדגיש דתומה את העיצוב עם קו וצבע, במקום התמקדות בפרטים מצוירים ובאביזרים רבים. על רקע כחול, אוקר, אפור ופלדה, הופיעו דמויות בלבוש שחור ויצרו קומפוזיציות ציוריות מרשימות באפקטי תאורה שהשתנו.

דתומה יצר גם תפאורות, תלבושות ותוכניות תיאטרון. התיאטרון לאמנויות המשיך והציג כמעט עשרים מחזות, כולל העיבוד של ז'אק קופאו ל"האחים קרמזוב" (1911), וההפקה הבימתית של לה טראגדי דה סלומה (1912), הצלחה פופולרית וביקורתית. המוניטין של דתומה כמעצב תפאורה והתלבושות היה כזה שבתחילת 1912, הוא הוזמן על ידי האצולה הבריטית לעצב תפאורה ותלבושות לנשף מסכות בלונדון עם כאלפיים אורחים.

מקסים דתומה, מודעה לפסטיבל תיאטרון, 1910

רושה ודתומה נשכרו לביים ולקשט באופרה של פריז ב-1914, והמשיכו להציע פרשנות רעננה לחומרים ישנים ולחדור ללב המוסכמות הישנות.[36] עד 1917, דתומה גם עיצב תפאורות ותלבושות עבור הקומדיה הצרפתית, התיאטרון של שרה-ברנהרדט ב-1919, התיאטרון פמינה ולה טריאנון ב-1920.

במהלך שבע עשרה שנותיו בתיאטרון, דתומה היה מעצב אמנותי של למעלה מחמישים מחזות, בלט ואופרות, בהשתתפות רבים מהשחקנים, הרקדנים, הזמרים, המחזאים והמלחינים הבולטים של התקופה, כולל סטרווינסקי וראוול. בסכמות הצבעים שלו השתמש דתומה באנלוגיה חזותית בשילוב כוונות כותב המחזה.

גיום אפולינר הכריז שהשפעתו של דתומה על התיאטרון הצרפתי "שינתה את אמנות התפאורה, עיצוב התלבושות והבימוי."

גלריה

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקסים דתומה בוויקישיתוף

• כתבי מקסים דתומה בפרויקט גוטנברג (באנגלית)