מקסימיליאן פרטר-פיקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקסימיליאן לודוויג יוליוס פרנץ פרטר-פיקו
Maximilian Ludwig Julius Franz Fretter-Pico
Fretter-Pico-1.jpg
גנרל מקסימיליאן פרטר-פיקו
לידה 6 בפברואר 1892
קרלסרוהה, האימפריה הגרמנית האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית
פטירה 4 באפריל 1984 (בגיל 92)
קרויט, גרמניה המערבית גרמניה המערביתגרמניה המערבית
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר  רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
תקופת שירות 19101945
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל התותחנים (ורמאכט)
תפקידים צבאיים
מפקד הדיוויזיה הקלה ה-97
מפקד הקורפוס ה-30
מפקד הארמייה השישית
מלחמות וקרבות
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים

גנרל מקסימיליאן פרטר-פיקוגרמנית: Maximilian Fretter-Pico;‏ 6 בפברואר 18924 באפריל 1984) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטר-פיקו נולד ב-6 בפברואר 1892 בקרלסרוהה, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1910 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הארטילריה ה-14 (באדן ה-1), ולחם בשורותיו בפרוץ מלחמת העולם הראשונה. בהמשך המלחמה שירת בתפקידים שונים ביחידות לאנדווהר, ונפצע כמה פעמים במהלך הקרבות. ב-18 בספטמבר 1915 הועלה לדרגת אובר-לויטננט, וב-18 באוקטובר 1918 הועלה לדרגת האופטמן. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה נשאר פרטר-פיקו ברייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 באוקטובר 1927 מונה למפקד סוללה 8 ברגימנט הארטילריה ה-6 (הפרוסי), וב-1 באוקטובר 1930 מונה לקצין מטה בדיוויזיית הפרשים ה-1. ב-1 באפריל 1932 הועלה לדרגת מיור, וב-1 באוקטובר 1933 מונה לקצין אג"ם בדיוויזיה ה-3 של הרייכסווהר. ב-1 במרץ 1935 הועלה לדרגת אוברסט-לויטננט, ובסתיו 1935 מונה לקצין מטה בOKH. ב-1 באוגוסט 1937 הועלה לדרגת אוברסט, וב-10 בנובמבר 1938 מונה לראש המטה פיקוד משמר הגבולות בסאר-פפאלץ.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ המלחמה היה פרטר-פיקו ראש המטה פיקוד משמר הגבולות בסאר-פפאלץ, שהפך לקורפוס ה-24, והיה חלק מהארמייה הראשונה במסגרת קבוצת ארמיות C, ובמהלך המערכה על צרפת השתתף עם הקורפוס כחלק מהארמייה הראשונה במסגרת קבוצת ארמיות C. ב-1 במרץ 1941 הועלה לדרגת גנרל-מיור, ובאפריל 1941 מונה למפקד הדיוויזיה הקלה ה-97.

במהלך מבצע ברברוסה לחם פרטר-פיקו עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס ה-52, ולאחר מכן כחלק מהקורפוסים ה-4 וה-49 לסירוגין במסגרת הארמייה ה-17, והשתתף עמה בקרב אומן, ובקרב קייב, ועל פעולותיו בקרבות קיבל ב-26 בדצמבר 1941 את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל.

ב-27 בדצמבר 1941 מונה למפקד הקורפוס ה-30, שהיה חלק מהארמייה ה-11 במסגרת קבוצת ארמיות דרום, ולחם עמו בקרב הראשון על חצי האי קרים ובמצור על סבסטופול. ב-1 בפברואר 1942 הועלה לדרגת גנרל-לויטננט, וב-1 ביוני 1942 הועלה לדרגת גנרל חיל התותחנים. בספטמבר 1942 הועבר הקורפוס תחת פיקוד קבוצת ארמיות צפון, והשתתף בקרבות הקשים על לנינגרד, כחלק מהארמייה ה-18 ומהארמייה ה-11 לסירוגין. על פעולותיו בקרבות קיבל פרטר-פיקו ב-19 בספטמבר 1942 את עיטור הצלב הגרמני בזהב, ובדצמבר 1942 הועבר עם הקורפוס שבפיקודו תחת פיקוד הארמייה התשיעית שהשתייכה לקבוצת ארמיות מרכז.

ב-1 בינואר 1943 הוגדר הקורפוס ה-30 כפלגת הארמייה פרטר-פיקו, והוכפף לקבוצת ארמיות דון, עמה השתתף בקרבות הקשים באזור הדון והדונייץ. בפברואר הועמד הקורפוס תחת פיקוד ארמיית הפאנצר הראשונה, שפעלה כחלק מקבוצת ארמיות דרום, והשתתף עמה בקרב חרקוב השלישי. בינואר 1944 הועבר הקורפוס תחת פיקוד הארמייה השישית, שפעלה כחלק מקבוצת ארמיות A ולאחר מכן כחלק מקבוצת ארמיות דרום אוקראינה, והשתתף עמה במבצע דנייפר-קרפטי, וב-16 בינואר קיבל פרטר-פיקו תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל.

ב-17 ביולי 1944 מונה פרטר-פיקו למפקד הארמייה השישית, שהייתה חלק מקבוצת ארמיות דרום אוקראינה, ולאחר מכן חלק מקבוצת ארמיות דרום, ובנובמבר 1944 מונה למפקד קבוצת הארמייה פרטר-פיקו שכללה גם את הארמייה ההונגרית השנייה, ופיקד עליה בקרב דברצן, שבו השמידו כוחותיו שלושה קורפוסי טנקים סובייטים. ב-23 בדצמבר 1944 פרש פרטר-פיקו מתפקידו, וב-30 במרץ 1945 מונה למפקד המחוז הצבאי התשיעי, ופיקד עליו עד סוף המלחמה. ב-22 באפריל 1945 נפל פרטר-פיקו בשבי האמריקני.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרטר-פיקו שוחרר מהשבי בשנת 1947. לאחר שחרורו התגורר בעיר קרויט, עד למותו ב-4 באפריל 1984, והוא בן 92 שנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]