מקס אאושניט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקס אאושניט וארוסתו לאונורה ברוק

מקס אאושניט (Max Auschnitt נכתב לעיתים גם כ-Ausschnitt, Auschnit או Aușnit)‏, 14 בפברואר 18881959) היה תעשיין יהודי רומני, שהמיר דתו לנצרות קתולית. הוא היה הטייקון הגדול ביותר ברומניה שלפני מלחמת העולם השנייה וכונה "מלך הברזל".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקס אאושניט נולד בגאלאץ, רומניה, כבנו הבכור של אוסיאס (Osias) אאושניט, בעל מפעל מתכת קטן, שהיגר אל גאלאץ מלבוב וייסד את מפעלו על גדת הדנובה עוד ב-1875. מקס נשלח ללימודים גבוהים באקדמיה ללימודי מסחר גבוהים בווינה. עם שובו לרומניה ב-1910 קיבל לידיו את ניהול בית החרושת המשפחתי לחוטי מתכת, שרשראות ומסמרים. כעבור שנתיים, בשותפות עם הפירמה הלונדונית Bässler & Wächtur, הקים מפעל לפח מגולוון. הוא שירת בצבא רומניה במהלך מלחמת העולם הראשונה ולאחריה הקים יחד עם אחיו אדגר את קבוצת Titan-Nădlac-Călan (טיטאן-נדלאק-קלאן), שכללה את מפעלי Oţelu Roşu, Nădrag ו-Călan (הפלדה האדומה, נדראג וקלאן). הוא התמנה לתפקיד סגן נשיא ההתאחדות הכללית של תעשייני רומניה וסנאטור מטעם לשכת המסחר והתעשייה של גאלאץ. הוא קיבל לניהולו את מפעלי Reşiţa (רשיצה), שהעסיקו 22,000 עובדים, ולקח חלק בהנהלתן של פירמות נוספות ובהן חברת הטלפון של רומניה ובנק Chrissoveloni (קריסובלוני).

הוא התארס ללאונורה ברוק, בתו של מהרג'ה, אך לא נישא לה, אלא לבתו של נשיא הסנאט הרומני, ליביה פורדאה (Livia Pordea), בת למשפחה קתולית ולשם כך המיר דתו לנצרות קתולית.

אאושניט ייצר במפעליו, בין היתר, נשק עבור הצבא הרומני והיה בתחרות וגם בשיתוף פעולה מתמיד עם הטייקון השני של רומניה, ניקולאה מאלאקסה. שניהם היו חברים בקמרילה של קרול השני, מלך רומניה, איתו נהגו לשחק פוקר ולהפסיד לו סכומי ענק, בפרט לאחר שהמלך לקח לעצמו סמכויות של דיקטטור ופיזר את המפלגות. להדגמת התחרות, כאשר גילה אאושניט את תשוקתו של המלך למרוצי סוסים, הוא רכש לו במתנה סוס מרוצים גזעי; בתגובה קנה מאלאקסה למלך אורווה מודרנית מצוידת היטב. לקראת סוף שנות השלושים של המאה העשרים, כאשר החליט המלך להתקרב לגרמניה הנאצית, הוא הרחיק את אאושניט מחוג מקורביו והפעיל עליו לחצים כדי שיעביר את מניותיו במפעלים בחו"ל לידי מאלאקסה. אאושניט נכנע והעביר את הבעלות, אך כאשר הלחצים התחדשו, כדי שיעביר גם את הבעלות על המפעלים ברומניה, תבע בתמורה לוויתורו מכתב מהמלך בו יודיע שאין עוד שום תביעות כלפיו. המכתב לא ניתן לו, והוא נעצר והושלך לכלא בטענה שעבר על חוקי המטבע. המלך לחץ על שר המשפטים לשנות תקנות בדחיפות, כדי שיוכל להאשים את אאושניט בעבירות ולהביא אותו למשפט. אאושניט נשפט לשש שנות מאסר והביע נכונות לחתום על הוויתור שנדרש ממנו, אך למרות חתימתו לא שוחרר. לפני שנעצר דאג אאושניט לשלוח לחו"ל את משפחתו וכנראה צייד אותם גם במסמכים שיפגעו במלך אם זה יחליט לחסל אותו פיזית.

יון אנטונסקו הדיח את המלך ותפס את השלטון. אנטונסקו היה מאוד מעוניין ש"תרומתו" של אאושניט תעבור לרשות המדינה והאיץ בשרים הנוגעים בדבר ובמנהל הבנק הלאומי להזדרז בשינוי התקנות, שיאפשרו את ה"תרומה". בינתיים הועבר אאושניט לבית החולים וזה הציל את חייו, כי התרחשה רעידת אדמה חזקה בבוקרשט ובמהלכה נהרס בית הכלא על האסירים. מבית הכלא הועבר אאושניט למאסר בביתו והתחיל לתכנן את בריחתו לחו"ל, כי הגרמנים תבעו אותו לעצמם, בגלל ידיעותיו בתחום תעשיית הנשק, ידיעות שחששו מהעברתן לאויביהם. אאושניט הצליח לשכור מטוס וטייס ולהימלט למצרים, מחוץ להישג ידם של הגרמנים והגיע לארצות הברית.

אחרי הפיכת 23 באוגוסט 1944 חזר אאושניט לרומניה והשיב לידיו את מפעלי רשיצה. משפטו נערך מחדש והוא זוכה לחלוטין. כשהבין מה העתיד הצפוי לרומניה עזב אותה ונסע למערב, כשהוא ממשיך בעסקיו בצרפת ובארצות הברית, שם גם התגורר עד מותו. ב-1948 החרים המשטר הקומוניסטי את כל רכושו ברומניה.

גם מתחרהו הוותיק, ניקולאה מאלאקסה, נמלט מהמשטר הקומוניסטי של רומניה והגיע לארצות הברית ושם נמשכו המאבקים ביניהם. אחרי המהפכה הרומנית (1989) הגיע בנו של מקס אאושניט, סטיבן אאושניט, לרומניה ותבע את רכוש אביו וקיבל עשרות מיליוני יורו במניות ובעלות על מבנים. הבן, סטיבן, היה מיליארדר בדולרים גם לפני כן.

פרשת חייו ובמיוחד משפטו המתוקשר שימשו חומר רקע לכתיבת ספרי פרוזה ובהם ספרים של פטרו דומיטריו (Cronica de familie) ואוליביה מנינג (Marea Şansă). הפרשה מסוקרת ומצונזרת ביומני המלך וגם ביומנו של מי שהיה ראש ממשלת רומניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Evreii din România - Breviar biobliografic, Editura Hasefer, Bucureşti, 2008, עמוד 44.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]