מקס מרגוליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מקס לאופולד מרגוליסאנגלית: Max Leopold Margolis) ‏ (15 באוקטובר 1866 מרץ, פלך וילנה, האימפריה הרוסית2 באפריל 1932, פילדלפיה) היה פילולוג אמריקאי ממוצא יהודי ליטאי, חוקר שפות שמיות.

מרגוליס, בנו של יצחק מרגוליס, למד בבית ספר יסודי בעיירת הולדתו, לאחר מכן בגימנסיה ע"ש לייבניץ בברלין ובאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם קיבל ב-1891 תואר דוקטור. באותה שנה מונה כחבר סגל במחלקה לשפות שמיות באוניברסיטת קולומביה ומ-1892 עד 1897 היה מרצה זוטר. מאוחר יותר לימד שפות שמיות ותנ"ך כמרצה בכיר בהיברו יוניון קולג' בסינסינטי אוהיו. ב-1897 מונה למרצה בכיר לשפות שמיות באוניברסיטת קליפורניה. מ- 1902 היה ראש המחלקה לשפות שמיות. כשהוקם דרופסי קולג' ב-1907 התמנה לפרופסור לפילולוגיה מקראית ונשאר שם עד מותו ב-1932.

מרגוליס היה עורך ראשי של תרגום התנ"ך לאנגלית שיצא על ידי Jewish Publication Society שהסתיים ב- 1917. הוא כיהן כנשיא החברה לספרות מקראית (Society of Biblical Literature) ועורך כתב העת לספרות מקראית (Journal of Biblical Literature) בשנים 1914–1921. כמו כן היה עורך כתב העת Journal of the American Oriental Society.

כתבים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "The Columbia College MS. of Megilla", New York, 1892
  • "Notes on Semitic Grammar", parts i.-iii., in "Hebraica" ("American Journal of Semitic Languages and Literatures"), 1894, 1896, 1902
  • "The Theology of the Old Prayer-Book", in "Year Book of the Central Conference of American Rabbis", 1897
  • "The Theological Aspect of Reformed Judaism", Baltimore, 1904
  • A History of the Jewish People, Philadelphia: Jewish Publication Society of America, 1927. (יחד עם אלכסנדר מרקס)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]